קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
דמאי · פרק ג משנה ב
תי"ט ד"ה עד שיעשר, - כתב הר"ב וכו'. ואף על גב דתנן (ב"מ פ"ד מ"ב), משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו, הכא לא איירי אלא לענין המעשר ובליתא דקנין לא איירי. וכהאי גוונא כתב הר"ן בפ"ק דשבת מ"א, גבי ובעל הבית פטור, ושם הזכירו תי"ט (ד"ה ומקשו), עיי"ש:
ד"ה שאינו מחוסר וכו' - ממוצא הגרון וכו'. ה"נ כדכתיבנא ריש פ"ו דפאה, דאית דקרי הע' כח', וכן במוחש בני סאלוניקי יע"א כשקורין רשע אומרים רשח, ושמע שמח:
עשר תתחסר וכו'. נפיש בטרחא כל האי פירושא, אלא שר"ל אם תעשר פעם אחת תעשר אחר כך בשנה אחרת, ודלא כאותו שהיה ממעט מעשרותיו משנה לשנה וכן היו מתחסרים פירות. וז"ש עשר כי תמיד תעשר, והאי דאמר שלא תתחסר לפרש הענין בפירוש אבל לא קאי אקרא: ד"ה היה וכו' - מותר וכו'. עוד י"ל מותר להחזיר המקח אף על גב דנתן מעות, וסלקא דעתך אמינא כיון דמדאורייתא מעות קונות כבר הירק שלו להתחייב במעשר קמ"ל: