קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
דמאי · פרק ג משנה א
מאכילין את העניים. הא דלא ערבינהו, משום דעניים מותרים פעמים הרבה והאכסניא דוקא בשלא לנו שם כמו שכתב הר"ב,
ולהרמב"ם נמי אכסניא לא קביע:
האכסניא. הרמב"ם בחיבורו פ"י מהלכות מעשר פירש אכסנאי דהיינו אורח, וכן כתב בפירושו, וטעמיה משום דסבר דטעמא
דמתניתין הוי משום להקל עלינו הצדקה, כמו שכתב בפירושו, וקמ"ל דאפילו אורח דלאו עני אלא באותה שעה שרי:
וחכמים אומרים. צריך עיון אמאי לא תני לה בשם בית הלל, שמא קמאי דקמאי אמרוה ואתו בית שמאי ופליגי עלה:
הרע"ב ד"ה ואת האכסניא, - חיל של מלך ישראל כו'. זה יותר חידוש, אבל התוס' כתבו בפ"ז דברכות (מז,א ד"ה ומאכילין), דהוא הדין חיל נכרים לאפוקי טבל דלא משום דפורע חובו בממונו של כהנים:
ד"ה והרוצה וכו' - חייבים וכו'. לישנא דחייבים קשיא, דמתניתין תני הרוצה לתקן דמשמע דרשות הוא ולא חובה. ודוחק לומר דבכל שבא לידו איירי וכשיהיה מעט תלי ברצונו וחלק טוב חייב. ונראה דהרוצה לתקן הוא תואר לחבר שרוצה תמיד לתקן לאפוקי עם הארץ דאינו רוצה לתקן לעולם, ומתניתין הכי קאמר הרוצה לתקן בודאי יתקן כיון שהודיעוהו שאינו מתוקן, ואפילו בלא הודעה שיודע שגובין מכל אדם. ובהכי יש ליישב מה שהקשה התי"ט על הרמב"ם ואמר שחזר בו בחיבורו. ולי נראה דהרמב"ם דייק דלא תני ברישא בהדיא הרוצה לתקן יתקן, וסבר דהתם תלי בדעתיה ולא מחייב, וכן מדוייק לשונו בחיבורו (פ"י הי"א), דגבי עני ואורח כתב אם רצו, דר"ל כפשוטו, אבל בגבאים (הי"ב) כתב כלישנא דמתניתין, הרוצה לתקן:
תי"ט ד"ה והרוצה וכו' - אבל קשה טובא וכו'. מזל"ן דלא קשה מידי, דממון שבא ליד גבאים מעלי טובא לכמה מילי, והוה אמינא דאפילו הרוצה לתקן חומרא יתירה היא, כיון דמן הכלל גובים ורוב עמי הארץ מעשרים וגם יש חברים הרבה שנותנים, ואם כן הו"ל תרי רובי כנגד מיעוטא דלא עשרי ובטיל, והיינו דקתני גובים סתם כלומר מכל אדם, ואפילו הכי הרוצה לתקן יתקן. ואם כן מתניתין זו אף זו קתני, לא מבעיא בבעל הבית הנותן לעני דאם רוצה לעשר שפיר עביד, אלא אפילו בממון דאין לו בעלים ודהקדש מצי עביד. והשתא דאתית להכי ניישב מאי דקשיא במתניתין, דכיון דבית שמאי סברי דאין מאכילין את עם הארץ דמאי, אמאי לא תני לה רבי ברישא כי אם בבבא דגבאים, אלא משום דהאי דגבאים עדיפא, אי תני לה לפלוגתא ברישא הוה אמינא דבית שמאי מודו בגבאים, ואתי שפיר דלא תני ברישא הרוצה לתקן יתקן, דהתם פשיטא אבל בסיפא צריך למתניא:
לתת וכו'. אם כן נותנים מיבעי ליה דסתם נתינה מיד ליד הוא, ויותר היה נראה לפי שיטתו לומר דתני מאכילין משום אכסניא דבהו לא שייך לומר אוכלין, דאין היתר לאוכלין אלא למאכילין, וכל שכן להתוס' (ברכות מז,א), דסברי דבחיל נכרים עסקינן: