קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
דמאי · פרק ב משנה ג
תי"ט ד"ה להיות וכו' - ולכאורה נראה וכו'. אין זה נראה כלל שהרי דין ההרגל כתבו הר"ב קודם שהזכיר דין תלמיד חכם, והכי מסתברא דאי מהימן בלא קבלה בפני שלשה למה יצטרך שלשים יום שאין זה אלא כדי שנחזיקנו לחבר ונקבלנו, כמו שפי' רש"י שם בבכורות. ועוד דבלאו הכי איכא בין זקן לתלמיד חכם דזקן אין צריך קבלה כל עיקר, כדתני טעמא שכבר קבל משעה שישב, אבל התלמיד חכם צריך שיאמר שיקבל על עצמו, וזה מוכרח שהרי בתלמיד חכם שלא היה חבר איירי ובא עכשיו להיות חבר, דאי הוה קודם לכך מה קבלה צריך:
וטעמו וכו'. אין זה טעם לשבח, שהר"ש הזכיר גם כן פרק עד כמה (בכורות ל,ב):
ד"ה ואינו וכו' - שאינן בקיאים וכו'. ואם כן ליכא מגו דאנן סהדי דלא בקיאי, וכדכתב הר"ש בפאה (פ"ח מ"ג), גבי [אין] נאמנין על הקמח: