קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
דמאי · פרק ב משנה ב
עצמו. בירושלמי אמרו דלא קאמר רבי יהודה אלא כשחזר לביתו אבל עודו בבית העם הארץ מודה דחשוד, ולהכי השיבוהו שאם אבד חזקתו בבית העם הארץ איך ישוב עוד להתאמן לאחרים:
תי"ט ד"ה מעשר וכו' - שקיבל וכו'. קבלה לא הויא אלא בפני שלשה כדאיתא בפרק עד כמה (בכורות ל,ב), הר"ש בשם הירושלמי:
ד"ה את וכו' - ואין להקשות וכו'. לפי זה ישתבש סדר המשנה, דתחילה תני לאכול ואחר כך למכור והוי ליה זה אף זה, ואחר כך לוקח
לאכול הוי ליה זו ואין צריך לומר זו, דאין ספק דאכילה אסורה ממכירה, אבל לפי פירוש הירושלמי הויא כולה שפיר זו אף זו: