קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
דמאי · פרק א משנה ד
חייב בדמאי. אע"ג דכל הפרק בקולי דמאי, תני האי בבא משום דסורק דפטור:
תי"ט ד"ה הדמאי וכו' - תמהתי וכו'. י"ל דהכי כייל רוב ההנאות שמותרות בדמאי, ובשבת תנאן ליה אגב דתני הם:
ד"ה ומברכין וכו' - ומשמע וכו'. לא ירדתי לסוף דעתו, דאמת דרש"י משמע דסבר דאין מברכין על דבר איסור, והיינו משום שכתב בפרק שלשה שאכלו (ברכות מה,א), אכל הנהו דתנן, דאף על גב דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה, דייק דקאמר דדמו לאיסור הא איסור גמור אסור, וכל שכן דמאי דקיל טובא, חדא דרוב עמי הארץ מעשרים כדכתב הר"ב ריש פ"ז דברכות, ותו דאי בעי מפקר נכסיה והוי עני וחזי לי. ולדידי תרי טעמי נינהו, ואף על גב שהתי"ט כללם זה לטעם זה אין הר"ב סובר כן. ואף על פי שרש"י בגמרא דמ"ז ע"א כתב כן וז"ל, מאכילין את העניים דמאי, דרוב עמי הארץ מעשרין, נראה דלרווחא דמלתא נקט דבלאו ההוא טעמא איתא לטעמא דאי בעי מפקר לנכסיה. וראיה במ"ש [הר"ב] בפ"ד דפאה מ"ט, דכולי עלמא מודו דעני מזכה לעני מגו דאי בעי זכי. סוף דבר רש"י לא מחשיב דמאי לדבר איסור, תדע שהרי הרשב"א שהוא מן האוסרים הביא ראיה לדבריו ממתניתין דהכא, דווקא בדמאי מברכין אבל לא על הטבל אפילו דרבנן, כדכתב הרמב"ם (הל' ברכות פ"א ה"כ):
ד"ה הא אם וכו'. משמע דלכתחילה אסור, וקשה למה אסרו בלכתחילה מעשר שני, דבשאר לאוי לא חששו כגון (מ"ב), ונאכל דאונן, ולרבי מאיר דמעשר ראשון אסור לזרים ובדמאי לא גזרו עליו כדכתב התי"ט ריש פרקין. אבל איתא בירושלמי דמותר לכתחילה להקדים מעשר שני לראשון, וכן פסק [הרמב"ם] בפ"ט מהלכות מעשר ה"ו, וקשה לזה לישנא דמתניתין. ונראה לי דסבירא ליה דמתניתין איירי במעשר שני דודאי, וכההיא דתנן מ"ו פ"ג דתרומות, והכי קאמר הא אם הקדים מעשר שני לראשון בודאי אין בכך כלום, כי אם בודאי כך מינה תידוק דבדמאי מותר לכתחילה. וכן נראה דברי הרמב"ם בפירושו שכתב וז"ל, ובעבור שעיקר חובת דמאי מה שזכרתי לך הוא שיוציאו מעשר שני בלבד ואף על פי שאין אנו יודעים אם הוציאו ממנו מעשר ראשון ואם לאו למדנו מן הענין הזה שאם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום ר"ל בטבל האמיתי אם הוציא מעשר שני קודם מעשר ראשון וזה מותר וכו'. דוק אריכות דבריו ז"ל והוא להסביר הענין באומרו כעין טעם למה שאמר שמותר לכתחילה להקדים השני לראשון בדמאי, וזה במעשר שני שמעשר שני הוא העיקר בדמאי ולא הראשון, ואם כן למדנו מהענין הזה פירוש ממה שלא קפדינן לראשון, מזה נלמד טעם למה שאם הקדים השני לראשון אין בכך כלום, ר"ל באמיתי, ופירש מה היא הקדמה ואמר דהיינו אם הוציא וכו', וזה שהוא הדמאי מותר לכתחילה, וגם הוא נלמד מכלל ההקדמה שהקדים, דלא חיישינן לראשון משום דמותר לזרים, והוצרך לכל הוא כדי להסבירנו טעם למה ששנינו גבי מעשר שני שהקדימו לראשון למה יהני כיון דאינו יכול להתודות, ולזה נתן הטעם הנזכר. כך אפשר לומר כדי שלא להגיה כמ"ש התי"ט בסמוך. ומכל מקום מה שכתב שלפי הנמצא כתוב הוא הפך משנה תרומות וכו', שמלת וזה לא תכילנו, ודו"ק: