אור ברסלב
קול הרמז זרעים דמאי › פרק א משנה ג

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

דמאי · פרק א משנה ג

פרק א משנה ב

הלוקח. נראה דמעיקרא לא גזרו בדמאי אלא בלוקח לאכילה ושתיה וסיכת הגוף, וכמ"ש לקמן גבי שמן ערב:

חלת עם הארץ. לא עירב כל הני עם השנויין ברישא, משום דהני הוי טעמייהו מחמת איסור לרבי אושעיא דאימת קדשים עליה, ולרבי

יוחנן משום טעמא דכתב תי"ט לקמן:

בית שמאי. משום דסיכה כשתיה, ובית הלל פוטרים דעיקרו למשיחה, וכמו שכתב התי"ט בסמוך:

תי"ט ד"ה חלת וכו' - ובחיבורו וכו'. אבל קשה למה לא הזכיר גם חבר שהפריש חלה מעיסת עם הארץ דלרבי יוחנן היא חדא:

ד"ה והמדומע וכו' - שמה דמעה וכו'. ואף על גב דאף נקראת מלאה, וקדמה בקרא, מכל מקום נקיט לשון דמעה משום דכולל שני מינים יין ושמן, ומלאה אינה רק בתבואה. אי נמי משום דיותר מתערב משקה במשקה מדגן בדגן, ולהכי נקטי לענין עירוב דשייך ביה טפי:

ד"ה והלקח וכו' - אימת קדשים עליו. פי' שהכסף שנותן לו בעד הדמאי אם הוא לא (תיקן הדמאי)[עישר] אז נמצא שלא נתחלל כל הכסף של המעשר שני כי אם מה שיותר על המעשר שני, שיש מן הדמאי, דרך משל [כשהדמאי] מאה ליטרות נתחלל הכסף כי אם לערך תשעים ליטרות שהרי העשר מהם הם מעשר שני. אבל קשה דאיך שייכא אימא במעשר שני, והרי כל עצמו של דמאי לא נגזר אלא מפני שעם הארץ לא חייש למעשר שני ולא מרתת מעון זה, וכל שכן דכאן איירי אפילו בכסף מעשר שני של דמאי כדכתב הר"ב. וי"ל דדוקא כשהמעשר שני מעורב בחולין הוא דלא חייש העם הארץ אבל בשכבר הופרש לא חשיד דהקדש בעין, וכמ"ש בפ"ד דאימת דימוע על העם הארץ:

ד"ה ושירי וכו' - אפילו חבר וכו'. דכיון שנתנו לכהן שוב אין בו חשש תרומת מעשר, ולא נשאר אלא חשש מעשר שני, וכיון דלית בה מיתה לא גזרו, וכעין דאמר לעיל ריש פרקין דלא גזרו אאיסור דלאו:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה