קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
ברכות · פרק ג משנה א
רש"י גריס מי שמתו אחר תפלת השחר אבל נראה לר"י שהוא אחר היה קורא דאיירי בסיפיה מק"ש וכאן מתחיל נמי מפטור ק"ש ובירושלמי גריס כמו כן, תוס' (יז,ב ד"ה מי שמתו). אבל ברש"י שבידינו נראה דנמי גריס כן שכתב בריש פרקין וז"ל, מי שמתו וכו' פטור מלקרות ק"ש לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והוא דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה, ע"כ. ובהא אתי שפיר שלא הקדים (מ"ג) פטור דנשים ועבדים מק"ש שהם פטורים תמיד, והעוסקים עם המת פטורים לשעה, אלא משום דדמו לחתן לכך אקדמינהו:
מי שמתו מוטל לפניו פטור וכו'. בירושלמי (ה"א) מפרש טעמא, א"ר בון כתיב (דברים טז,ג) למען תזכור וכו' עד כל ימי חייך, ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים, תוס' (ד"ה פטור מק"ש): וחלופי חלופיהם. אף על פי שיש שהות לאחרונים לקרוא בעוד שנושאין הכת השניה, רבינו יונה:
הרע"ב מי שמתו מוטל לפניו וכו' - מוטל עליו לקברו. ואפילו אינו לפניו. ולכך תני פטור דאי דוקא לפניו אסור בק"ש וכו' משום לועג לרש, ותנן מי שמתו ולא מי שמת לו מת, דהוה משמע אפילו אינו מן הקרובים המחייבים אבילות, ומלת לפניו ר"ל אפילו לפני עיני דמיונו. דהכי מוכח מן הגמרא (יח,א) דמייתי ראיה מקרא (בראשית כג,ג) דויקם אברהם מעל פני מתו וידבר וגו', דודאי יצא לחוץ ואפילו הכי נאמר ואקברה את מתי מלפני:
ד"ה אלו ואלו פטורין וכו'. הר"ר יונה כתב מפני שצריך לעמוד, משא"כ בק"ש. וגם טעם זה אתי אליבא דהרמב"ם:
כמו ק"ש. דשל צורך בהם פטורים בלבד:
וא"ד מפני שצריכה וכו'. היינו להרמב"ם דסבר (מצוה ה) דתפילה דאורייתא. וכן כתב הוא (בפהמ"ש), מפני טרדת הלב:
תי"ט ד"ה מק"ש וכו' - במכל שכן וכו'. היינו אליבייהו דסברי (השגות הרמב"ן) דתפלה מדרבנן, אבל להרמב"ם פשיטא דגרסי' לה. ובלאו הכי י"ל דגרס לה שפיר משום סיפא, דאלו ואלו פטורים מן התפילה. ועוד צ"ל דאצטריך למיתני לאשמועינן, דאעפ"י דזמנה ארוך, א"נ דאית לה תשלומין למנחה, קמ"ל דפטורין לגמרי. וכ"כ הרא"ש (סי' ב) ופליג על מהר"ם, ואפילו לדברי מהר"ם אתי שפיר, דמודי הוא ודאי דאין לה תשלומין אם עבר זמנה, וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' שמ"א ס"ב:
ד"ה ומן התפילין, - שם תפילין פירשתיו וכו'. עיין מה שכתבתי שם: