קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
ברכות · פרק ב משנה ג
הקורא וכו'. הא דקתני בתרי בבי הקורא ובתרי אחריני תני קרא, משום דכל חדא מינייהו שייכא ארישא דידיה, דלא תימא דכי היכי דפליגי בשמיעת האוזן הכי נמי פליגי בדקדוק האותיות, דכיון דלא דקדק הו"ל כלא השמיע, והו"א דגם בזה פליגי כדברישא, לכך אמר הקורא ולא השמיע, לת"ק דרבי יוסי דמסתמא הוא רבי יהודה יצא, אבל קרא ולא דקדק לא יצא, וה"נ תאמר ברבי יוסי. וכהאי גוונא בסיפא, אע"פ שהקורא למפרע לא יצא, מ"מ אם טעה לא תימא דיחזור לראש לקרות הכל כסדר: הקורא למפרע. לשון הכתוב הוא כמ"ש (יחזקאל כד,יד) לא אפרע ולא אחוס, וכ"כ ספר השרשים: