אור ברסלב
קול הרמז זרעים ברכות › פרק ב משנה ב

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

ברכות · פרק ב משנה ב

פרק ב משנה א

לאמת ויציב וכו'. הא דלא סגי ליה לומר בין ויאמר לאמת, הוא לאפוקי טעמא דרבי יהודה דסמיך (ירמיה י,י) אוה' אלהים אמת. ות"ק סבר דהתם קאי אמת אל ה', אבל בכאן קאי אל הדבר הזה אמת ויציב ונכון וכו', ואגב ת"ק נקטיה רבי יהודה:

אלא כדי שיקבל וכו'. ירושלמי (הל"ג) לא גרס אלא, ולמאן דגריס ליה י"ל דהכי פירושו, שכל מה שכתוב בפרשה ראשונה כתוב בשניה,

מזוזה ותפילה ות"ת, ואין מעלה לשמע אלא שיש בה עול מלכות שמים, ורמוז במלת שמ"ע נוטריקון למפרע ע'ול מ'לכות ש'מים:

עול מלכות שמים. דעול מלכות שמים חמיר מעול מצות, דקי"ל בפרק הנחנקין (צ,א) בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מע"ז:

תי"ט ד"ה לאמת ויציב, - וצריך לומר דתנא דנקט אמת ויציב אשגרת לישנא וכו'. ומזל"ן דנקטיה לאפוקי אמת ואמונה, דבפלוגתא לא מיירי, ולמ"ד[דלמ"ד] (מתני' יב,ב) אין אומרים פרשת ציצית בלילה גם כן אין אומרים אמת ואמונה, דהכי אמרינן בגמרא (יד,ב) לא אמר אני ה' אלהיכם אינו אומר אמת, ומשום הכי נמי לא תני בין אמת להשכיבנו: ד"ה למה קדמה וכו' - מעין קבלת עול וכו'. לא גמיר לן האי עול, דאדרבה אי הוה הכי לא אריך למכפליה, כעין מודים מודים. ועוד דמלכות שמים הוא ה' אחד דוקא. אלא טעמא דפרשת ציצית אית בה עול מצות בכלל וזכרתם את כל מצות, ופרט עיקרי תורה כדאמרינן בגמרא דף י"ב ב' דאית בה חמשה דברים, וא"כ היה בדין שתקדים וכש"כ שקדמה בתורה:

ד"ה אלא ביום, - לשון הר"ב דאית ביה וכו'. מזל"ן דאפילו למ"ד (יב,ב) מזכירין יציאת מצרים בלילות, ושייכא נמי פרשת ויאמר ללילה, מ"מ והיה לית ביה שום שייכות ליום יותר מלילה, משא"כ בויאמר דאית ביה מה שלא נוהג אלא ביום. וא"נ עיקר פרשת ויאמר לא נכתבה בתורה אלא לציצית. וא"נ מצות ת"ת דכתיבא בוהיה גדולה מכולן:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה