קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
ברכות · פרק א משנה ה
בלילות וכו'. לא תני בלילה, משום דקאי אקרא, דכל ימי חייך, כי ימי לשון רבים, וא"כ כל, דגבייהו, לרבות לילות:
הרע"ב ד"ה מזכירין וכו' - פרשת ציצית וכו'. אע"ג דתנא לא תני אלא הזכרת יציאת מצרים ולא קפיד אפרשת ציצית, מ"מ בודאי דקודם
נצחון דבן זומא היו אומרים אותה ביום ולא בלילה, שלא לקיים דברי האומר (מנחות מג,א) לילה זמן ציצית, אבל אחר שהוכיח בן זומא דחובה בלילה תקנו שלא לחלק בין יום ללילה, וליכא למיחש מידי דיאמרו דמשום יציאת מצרים קאמרינן לה. ובהא אתי שפיר מ"ש התי"ט לקמן בדיוק מלת מזכירין, דר"ל ע"י אחר, פי' ע"י פרשת ציצית, דסד"א כיון דאיכא למיטעי ולמסבר כמ"ד לילה זמן ציצית לא נקרא פרשת ציצית, קמ"ל:
תי"ט ד"ה מזכירין - וי"ל וכו'. ומז"לן דאי תני זוכרין הו"א זכירה במחשבה, להכי תני מזכירין דהיינו בפה שהרי סתם זכירה היא בכח הזכירה, וכן (דברים כד,ט) זכור את אשר עשה ה' למרים, וזכור (שם כה,יז) דעמלק, דדרשינן (מגילה יח,א) זכור בפה, היינו מיתורא דלא תשכח. והתימא על התי"ט שדייק דיוקא ממלת מתקיע דודאי יוצא לאחרים, ולא הזכיר אין מזכירין זכרון מלכות, דתנן התם בר"ה (פ"ד מ"ו) במשנה הסמוכה ושם לא כתב כלום, ובפ"ק דתענית הארכתי קצת:
ד"ה ולא זכיתי וכו'. במ"מ (במחילה מכבודו) הערוך (ערך זך) לא כתב כן אלא אההיא (נדה לח,א) דזכינהו רבי אליעזר לרבנן, אבל במתניתין פי' מלשון מציאה או זכות, עיי"ש. ונלע"ד דאין פי' הר"ב עולה יפה, משום דממה נפשך אם ראב"ע ידע דרשת בן זומא מאי אולמיה דב"ז דנצח, ואי לא ידעה מאי קא מתמה דלא נצח, אלא ר"ל לא מצאתי או לא זכיתי למצוא טעם לדבר, וכ"כ הרמב"ם לא זכיתי לדעת וכו':
דאע"ג דמשנו להו רבנן. מזל"ן דגם בן זומא סבר דלא תעקר יציאת מצרים, שהרי היא מצוה מן התורה ואין נביא רשאי לחדש דבר, אלא עיקר טעמיה משום דכל, קאי אימי חייך, ובעינן דליהוי הא דמי להא. ואי אמרת בשלמא דכל אתי ללילות, הוי דומיא דימי חייך, דתרווייהו מיירי או בזמן שיציאת מצרים עיקר כמו שהוא בזמן הזה, ואי לימות המשיח תרווייהו בתורת טפלה, אבל לרבנן לא הוי כל דאיירי בטפלה, כמו ימי חייך דאיירי בעיקר בעוה"ז, ותשובה זו נצחת ודו"ק. ועוד דלימא קרא ימי חייך, דמינה נאמר דמרבה ימי המשיח, דאי לא תימא הכי לימא למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים ולא יותר, אבל מדטרח וכתב ימי חייך משמע שפיר ימי המשיח, דאטו ימי משיח לאו ימי חיים הם. ועוד דהוי דומיא למש"ה (דברים ד,ט) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, דהתם אין חילוק בין זמן זה לשל המשיח: