קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
ברכות · פרק א משנה ד
בשחר וכו'. נראה דשחר הוא קודם שחרית וערב הוא קודם ערבית, ולכן כאן שמדבר בברכות שרובן קודם ק"ש נקט שחר וערב, ולעיל נקט ערבית ושחרית דערבית הוא כעין תואר של ערב כי ערב הוא המתארו ולכן קדם וכן שחרית:
אחת ארוכה וכו'. ר"ת (יא,א ד"ה אחת) פי' דהכל קאי אאמת ואמונה, ור"ל שרשאי הוא להאריך בה או לקצר ופי' דאחת ארוכה וכו' הוא כמה דתנינן אחת בתולות ואחת בעולות, עיין בגמרא:
תי"ט ד"ה בשחר - הכא דמיירי בברכות וכו'. הקדים דין הברכות למזכירין יציאת מצרים שהוא בגופא דק"ש, משום עד שדרשה בן זומא לא היתה נקרית והברכות קדמו לה:
כמ"ש שם וכו'. מזל"ן דטעמא דסליק מיניה במשנה ב' לא ניחא, דא"כ גם בפסוק כתיב ובקומך האחרון והו"ל למיפתח ביה. ר"ת (שם) הרבה להקשות על פי' רש"י שפירש ארוכה אמת ואמונה וקצרה השכיבנו, ומקום שאמרו להאריך היינו אמת ואמונה ושאמרו לקצר השכיבנו, ובכל קושיותיו הקשה קושיא אחת הביאו הר"ר יונה, שלא היה לו לומר מקום שאמרו להאריך דמשמע דמיירי דומיא דאמרו לחתום, אלא הו"ל למימר ארוכה לא יעשנה קצרה דהוה קאי אארוכה וקצרה דקאמר, וגם קושיא זו קשיא לפי' הר"ב והרמב"ם, אבל י"ל דיהיב טעמא למ"ש ארוכה וקצרה, וכ"מ בתוספתא (פ"א מ"ז) וז"ל, למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר וכו'. אבל מהתם משמע דאין פי' התי"ט מכוון שפי' להאריך לפתוח, [דהתם] תניא תלתא בבי להאריך ולחתום ולפתוח, עיי"ש. ולעד"נ לפרש מתני' בדקדוק דאי תלתא בבי נינהו אמאי שייר תנא דידן ההיא דלפתוח. ואין לומר דלא איירי בברכות דעלמא, דהא בשלא לחתום פי' רש"י והר"ב דאיירי בברכת הפירות והמצות. לכן נלע"ד דבמאי דקאמר אחת ארוכה ואחת קצרה כייל הפותחות והבלתי פותחות בברוך, וקרי ארוכה לפותחות בברוך משום דמתארכת עד החתימה, וכעין ברוך שאמר שמתארכת בכל פסוקי דזמרה ומסיים בישתבח, והדר קאמר דאין לשנות ממטבע שטבעו חז"ל דיוצר טבעה ארוך בהזכרת הקדושה ובמעריב לא נזכרה, ובמקום שאמרו להאריך ר"ל בהמשך המטבע, וע"ד פי' ר"ת באחת ארוכה שר"ל גוף הברכה, ומקום שאמרו לחתום היינו כברכת הגשמים דאע"ג דאינה סמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך אבל חותמות, ושלא לחתום היינו כברכת הפירות והמצות וכדפי' רש"י והר"ב, ובהכי פלטינן מקושית ר"ת, ודו"ק: