אור ברסלב
קהלת משה ספר שמות › פרשת תרומה

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר שמות · פרשת תרומה

פרשת משפטים

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. נ"ל בהקדם לבאר הכ' אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. כי הנה הנשמה בהיותה בעולם העליון היא זכה ומאירה באור עליון אמנם בבואה אל הגוף אשר קרוץ מחומר ומעפר הוצק יסודו תוכל להתלכלך בחלאת הגוף ולכן משביעים אותה כנודע שתהא נשמרת מלהמשך אחר תאות החומר אדרבה תוסיף תת כח ובהירות להיות יציאתה כביאתה וכמש"ה ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שאתה ברוך בבואך לעוה"ז אבל תראה שתהא ברוך גם כן בצאתך. וכמאז"ל הלואי שתהא יציאה כביאה שעי"ז גורם תענוג גדול בעולם העליון כד עאלת בלא כיסופא קמי מלכא קדישא. וזהו מלך ביפיו תחזינה עיניך. מלך הוא הש"י מלכו של עולם ביפיו כמו שיפה את נשמתך בהיותה עודנה צרורה תחת כסא כבודו ית' כן תחזינה עיניך העיינין הגשמיים שלך בעוה"ז יזכו לחזות בנועם ה' והיופי הנותן לך למעלה דהיינו שתטהר כל אבריך אשר עיניך לא יראו זרות ולבך לא יתאוה לדבר האסור אז נכון לבך בטוח בה' כי תעורר עיינין עילאין עינא פקיחא להשפיע עליך אור העליון ועיניך תחזינה יופי דלעילא וכנ"ל והנה שנו חכמים בעשרה מאמרות נברא העולם ולהבין למה דוקא בעשרה. נראה כי הנה אז"ל בי עשרה שכינתא שריא. וצריך להבין גם כן למה דוקא בעשרה. אמנם כי עשירות רומז על מלכותא קדישא. וכאשר יבואו עשרה ישראלים ואיש את רעהו יעזורו בדברי ריצוי במה יתרצה אל אדוניו אז העשירי יהי' קודש שתשרה עליהם מלכותא קדישא. ולזה לאו דווקא עשרה אלא כי גם האחד כשמדבק עצמו במדה עשירית כנ"ל שכינה שרוי' עליו. ולכן אמרו בי עשרה ולא אמרו בעשרה שכינתא שריא אלא בי עשרה ר"ל מי שהוא אצל מדה העשירית הגם כי הוא יחידי אזי שכינתא שריא. ולבוא לזה צריך לקדש עשרה ראשי אבריו דהיינו הידין והרגלין עיינין ואודנין פה ומוח כי הפה הוא הבית קיבול אל מוח חכמה בינה ודעת ואז מקיים העולם שנברא בעשרה מאמרות כי א"א להיות מאמר כ"א בפה ואז כשמקדש האברים הנ"ל אזי גם פיו קדוש לה' וכמש"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה שלא אחלל את בריתי היינו ראשי האברים כי הברית הוא מקור וראש כל האברים אז בוודאי מוצא שפתי לא אשנה לא יהיה בו שום שינוי. ולזה בעשרה מאמרות נברא העולם כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות על ידי שמקדש ומטהר עשרה אבריו כנ"ל ואז זוכה להיות בי עשרה ושכינתא שרי' עלי'. וזהו אדני שפתי תפתח כשתפתח שפתי להיות בשפה העליונה שפ"ה גי' שכינ"ה לקדש כל אברי כנ"ל אז ופי יגיד לשון המשכה שאז יוכל פי להמשיך את תפלתך. היינו אורות מעולמות העליונים הנקראים תפלה וכאמור וזה דבר אל בני ישראל דבר מורה על האהבה ועבנ"א. ור"ל שתנהיג ותדבר את אהבתי אל בני ישראל שיהי' אהבתי חקוק בלבם כמו יא שהוא אצלי ויקחו לי תרומה ופי' רש"י ז"ל לי לשמי. ויקחו הוא לשון תאוה כי אין קיחה אלא בכסף כמו נכסוף נכספת שיקחו כל התאוות לי לשמ"י אותיות לש"ם י' לעורר את י' המאמרות ע"י תיקון האברים וכנ"ל. גם נוכל לומר לי לשמי ע"ד דאיתא בזה"ק ויקחו מאתם בסיוע המלאכים ע"ש. ואת זה רומז רש"י ז"ל לשמי שמ"י מורה על ג' המלאכים "שמועיאל "מט"ט "יהואל מאת כל איש וגו' עדש"ה והבריח התיכון וגו' מבריח מן הקצה אל הקצה. כי יעקב הוא עמודא דאמצעיתא ע"ד שפירשנו וישב יעקב בארץ מגורי אביו שאגר ואסף מדות אבותיו היראה והאהבה והוא הי' נוטה לשני הקצוות מדת התפארת. וזהו והבריח התיכון הוא יעקב כנ"ל הוא מבריח מן הקצה אל הקצה ר"ל נוטה לשני הקצוות אהבה ויראה דוגמת הלב המשפיע לכל הגוף למעלה ולמטה. ולזה התורה פותחת בב' בראשית ומסיימת בלמ"ד לעיני כל ישראל להורות נתן דוגמת הלב להיות מתחדש בכ"פ בסיום התורה ולנעוץ סופה בתחלתה לחזור לראשונה. וזה כל איש אשר ידבנו לבו בלב כנ"ל תקחו ממנו את תרומתי כי הוא יכול להשפיע כ"ט עלינו אמן והבן:

א"י דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה וגו' עיין בספר נו"א בדבריו הקדושים. והנראה לערכינו עפ"י דרכי על פי' הכ' מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך דידוע דעיקר הבריאה לא הי' כ"א בשביל ישראל כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. והגם שיש לו מלאכים ושרפים שמהללים ומשבחים תמיד לשמו ית'. מ"מ אין זה עיקר תענוגו ית' כי אין זה מהחידוש שאין להם יצה"ר והם כולם רוחניים. ע"כ הם משבחים ומהללים תמיד בגודל הנעימות בלי הפסק. ועיקר תענוגו ית' הוא מהאדם המורכב מחומר וצורה והיצה"ר מסיתו בכל עת. והוא מפשיט עצמו מהחומריות ומדבק עצמו להצורה העליונה זה עיקר תענוגו כביכול. וזהו מה גדלו מעשיך ה' מא"ד הוא אותיות אד"ם עמקו מחשבותיך. ר"ל עיקר עומק מחשבותיך בבריאת שמים וארץ לא הי' כ"א בשביל ישראל שנקראו אדם. וזהו פי' גדולים מעשי ה' ר"ל המצות ומעש"ט גדולים הם מאוד כמאמר הה"ק בנו"א. אך דרושים לכל חפציהם. שעיקר דרישתם הוא לכל חפציהם ר"ל על ידי צדיקי הדור שעושים החפץ והרצון לעשות המצות ומעשים טובים. כי הצדיק הדור כל עיקר עבודתו להעלות נשמות ישראל למקורן ושרשן, וזהו ויקחו לי תרומה. תיבת תרומה סובל ב' פירושים לשון הרמה והעלאה גם לשון הפרשה. וזהו כוונת הכתוב ויקחו לי תרומה ר"ל שיקחו הרמה לעצמן העלות ולהתדבק בשרשן. וזהו שפי' רש"י ז"ל לי לשמי. אך כ"ז שהאדם דבוק בחומריות וגשמיות העוה"ז בלתי אפשרי לדבק עצמו בהבוב"ה. אמנם צריך מקודם לפשוט עצמו מכל וכל מגשמיות וחומריות העוה"ז. ואז יוכל לבוא להתדבקות הבוב"ה וזהו פי' השני של תיבת תרומה לשון הפרשה שהעיקר העלאת האדם עצמו לשרשו הוא ע"י שיפרוש עצמו מכל וכל מתענוגי העוה"ז הגשמיים לעשות הכל בהתקשרות ודביקות אל. ואל תאמר איך יוכל האדם הגשמי הקרוץ מחומר ועוסק תמיד בעניני ארציות לפרוש עצמו מגשמיות לגמרי לז"א מאת כל איש אשר ידבנו לבו דהיינו הצדיק האמיתי שנדבו לבו לפשוט עצמו מכל וכל מגשמיות העוה"ז ולהתדבק בצורה העליונה. ממנו תקחו את תרומתי. ע"י שתהי' תמיד דבוקים בצדיקי הדור ומסתופפים בצלם והם ילמדו אתכם הדרך תלכו בה ואת המעשה אשר תעשון וזאת התרומה אשר תקחו מאתם כלומר עוד נוסף יהי' שעי"ז תקחו מאתם ר"ל מצדיקי הדור הנ"ל תקחו. זהב וכסף ר"ל כל ההשפעות טובות בעניני ארציות ג"כ וכמאמר הה"ק בנו"א. ונחשת רמז לכסא הכבוד ע"ד שנאמר והי' כל הנשוך וראה אותו וחי'. דהיינו שהיו משעבדין לבם לכסא כבודו ית' ור"ל שיבוא לכם כל השפעות טובות מתחת כסא כבודו ית' והבן:

א"י ויקחו לי תרומה. דהעיקר העבדות הוא ליחד ה' תתאה משם הוי"ה ב"ה להיו"ד כנודע וזהו ויקחו לי תרומה כלומר ויקחו ל"י ר"ל ליו"ד תרו"מ ה'. דהיינו לייחד ולחבר הה' אחרונה שבשם הוי"ה ב"ה להיו"ד אמנם לאו כל אדם זוכה לזה לעסוק ביחודים ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול לז"א מאת כל איש אשר ידבנו לבו. הוא הצדיק האמיתי כנ"ל תקחו את תרומת"י תרומ"ת יו"ד. ר"ל ע"י התאחדם והתחברם עם הצדיק. נחשב כאלו כולם בכלל עשו היחוד והבן:

א"י ויקחו לי תרומה. ופירש"י ז"ל לי לשמי. גם כן על הדרך הנ"ל ובאופן אחר קצת. דהנה עיקר עבודתו ית' הוא להעלות השכינה הקדושה לייחדה ולחברה עם דודה ועיקר היחוד נעשה על ידי כללות ישראל דבכללות המה קומה שלימה. וכדאי' בתיקוני זוה"ק דיש מארי דעיינין מארי דאודנין מארי דידין מארי דרגלין מארי דחוטמא מארי דפומא וכו'. ויש צדיק עובד במדריגה אחת וצדיק אחר עובד במדריגה אחרת. ועל ידי התאחדם והתחברותם יחד באהבה ובלב שלם נעשה בכללם היחוד כראוי וראיה לזה מה דאיתא בזוה"ק משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא. ואלו ח"ו הי' פירוד לבבות ביניהם האיך הי' ביכולת להיות היחוד השלם אך בוודאי הי' תמיד אהבה ואחוה ושלום וריעות ביניהם. וזהו מאה"כ ויקחו לי תרומה. ר"ל להעלות השכינה הקדושה לחברה עם דודה. וזהו שפי' רש"י ז"ל לי לשמי דהיינו לשמו ית' ותיבות לשמ"ו אותיות שלו"ם. כלומר שעיקר היחוד נעשה על ידי השלום שיש בין כללות ישראל. כי שלום שמא דקוב"ה. וע"י כללותם והתחברותם שיש ביניהם כל המדריגות וכנ"ל נעשה היחוד השלם כראוי. וגמר אומר מאת כל איש אשר ידבנו לבו. היינו בהתכללות יחד באהבה ואחוה. תקחו את תרומתי והבן:

א"י ויקחו לי תרומה וגו'. ע"ד דאיתא באבות פ"א הלל אומר אם אין אני לי מי לי וכו'. וי"ל פירושו הצדיק המכונה בשם הלל ע"ש שמהלל ומשבח להבוב"ה וז"א הלל אומר ר"ל הצדיק אומר אם אין כשאני עולה לעולם העליון הנקרא אי"ן אז אנ"י לי ר"ל המלכות שמים המכונה בשם אני כנודע הוא לי ובעזרי כי בלעדה לא יכולתי להרים יד ורגל בעבודתו ית"ש. והוא הנותן לי כח לעשות חיל. ובוודאי שכן הוא שהבוב"ה ברוב רחמיו וחסדיו נתן לנו תורתו הקדושה שיש בה ששים רבוא אותיות כנגד ס' רבוא נשמות ישראל וכ"א מישראל יש לו שורש נשמתו הנמצא בתוה"ק לסייעו ולעוזרו על ככה שישוב בתשובה שלימה לפניו ית' ובאופן שיקדש ויטהר עצמו עם כל פרטי אבריו בקיום התרי"ג מצות שהם כנגד אבריו של האדם. רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אבריו של אדם. שס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידיו ובוודאי בכל מצוה שמקיים עושה יחוד במרום. ע"ד משל כמו מצות צדקה הפרוטה שנותן רמז ליו"ד משם הוי"ה ב"ה וב' הידים שנותן בהם הפרוטה בכ"א ה' אצבעות הוא כנגד ב' ההי"ן. וגוף האדם שהוא נותן הפרוטה ליד העני יש לו דמות וי"ו ונשלם השם הוי"ה ב"ה. והנה יש כמה בחי' בנתינות הצדקה יש שנותן צדקה בגודל השמחה ובנדבת לבו ובוודאי בצדקה כזו נעשה היחוד אך ישראל קדושים הם ויש שיש לו ואינו רוצה ליתן בנדבת לבו וברצונו הטוב אמנם באין ברירה ומחמת הבושה מוכרח ליתן אבל אינו נותן בנדבה וברצון הטוב ואיך יוכל לעשות היחוד כשעושה בהכרח ובעצבות ח"ו לזה אמר ויקחו לי תרומה ואחכמז"ל אין קיחה אלא בכסף וכסף הוא מלשון חשק כמו נכסוף נכספת ור"ל שיתנו בגודל הכוסף והחשק ובשמחת הלב ובזה יבואו למדריגה זו ליתן ברצון נפשם הטוב לזה יעצנו הכ' מאת כ"ל איש כ"ל בגי' חמשים רמז לנש"ב. ר"ל מאותו איש הצדיק אשר יש לו בחי' כל היינו הנש"ב ואז בוודאי הוא במדריגה זו שבכל מקום שהולך וכל מה שעושה אינו רואה שום דבר רק אלהותו ית"ש וכמאה"כ זה אלי ואנוהו ר"ל ע"י שאני רואה בכ"מ הזה אלי עי"ז ואנוהו אני עושה לו מדור בזה העולם גם פי' השני שהוא לשון התנאה לפניו במצות ור"ל שבזה אני מביא גודל התפארות לזה העולם ע"י התדבקותו בו ית"ש. וזהו רמז ג"כ "אשר "ידבנו "לבו ר"ת אל"י ר"ל שמקיים זה אלי ואנוהו ממנו תקחו את תרומתי ר"ל הוא יביאכם למדרגה זו ליתן בגודל השמחה ויהי' היחוד בשלימות וכראוי והבן:

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. ויל"ד על יתור הו' של ועשו. והנראה דהנה העיקר עבודת האדם בעודו בעוה"ז לתקן המדות שלו אהבה ויראה והתפארות ונצוח והודי' ויסוד והמה בכלל ו' מדות עד בואו למדת המלכות. ובזה נעשה מקדש ומשכן להבוב"ה לשרות בתוכו וזהו ועשו ר"ל ו' עשו דהיינו שמחויב לתקן הו' מדות בכלל לעשות הכל בהתקשרות הבוב"ה. ואפילו כל צרכיו ההכרחים מאכילה ושתיה ושאר צרכי הגוף יראה שיגיע מהם צד הנאה להבוב"ה על ידי התקדשו בהם בטוב הכונה. וזהו ועשו לי מקדש ואז ושכנתי בתוכם ר"ל בתוך המדות שלהם. ככל אשר אני מראה אותך. דמי שיש בו מדעת קונו ישכיל בדעתו ליקח לעצמו מכל דבר שבא לכלל בריאה רמיזא דחכמתא. ואפילו מעניני ארציות ותענוגות בני אדם. יתן דעתו ע"ז שבוודאי הבוב"ה לא לחנם פעל ככה בעולמו כ"א ליתן עצות לנפשו איך להמציא לו בחי' עבודה ונח"ר לבוראינו ויוצרינו ית'. וזהו ככל אשר אני מראה אותך ר"ל אפילו הדברים שנראים שהם בחי' אותך היינו לצרכך. גם בהם אני מראה לך דרך לעבודתי. וגמר אומר את תבנית המשכן ר"ל מפני שכן מראה תבנית המשכן. וכמ"ש לעיל בשם הזוה"ק ציורא דעובדא דבראשית וציורא דמשכנא וציורא דגופא דב"נ אינון חד וכדאי' בספרים רמזי המשכן עם כל הכלים שהם בדמיון גוף האדם עם אבריו וע"י התקדש האדם גופו עם אבריו שהם בתמונת המשכן עם כל כליו אז נעשה האדם גם כן מדור ומשכן להבוב"ה בקרבו. והנה הר"ת מן "את "תבנית "המשכן הוא את"ה נוטריקון "אשר "תנה "הודך ר"ל שתבנית המשכן מרמז עפ"י הסוד לקומת השכינה הקדושה וההוד והדר העליון. וזהו שגמר אומר וכן תעשה כ"ן גי' סו"ד וכמ"ש לעיל שבכ"ד תכוונו לסוד העליון וכמ"ש וירא אלהים את האור כי טוב או"ר גי' ר"ז ר"ל שהש"י ראה באור היינו רזי וסודות תורתינו הקדושה עם המצות כי טוב ועמד וגנזו לצדיקים לע"ל שהם ישיגו בלימוד תורתם רזי וסודות התורה אמן כי"ר והבן:

א"י ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. כבר עמדו בזה הקדמונים ובפרט בזוה"ק בתוכו לא נאמר כ"א בתוכם והנראה לערכינו בהקדם לפרש מה שאחז"ל גדולים מעשה הצדיקים ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ובמעשה צדיקים נאמר מקדש ה' כוננו ידיך. ודבריהם ז"ל צריכים ביאור דהאיך נאמר כאן מעשי צדיקים. והנראה דהנה איתא מיום שחרב ביהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה. אך דעיקר הוא הלימוד תורה לשמה דהיינו בדחילו ורחימו כי אורייתא דלאו איהו בדו"ר לא פרחה לעילא. וירוע בזוה"ק דאהבה ויראה מכונין בשם ידים. חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא. דהיינו אהבה ויראה. וזהו אשר רמזו לנו חכמז"ל בדבריהם הקדושים. גדולים מעשה הצדיקים ממעשי שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים'. ר"ל ע"ד הכ' עילם חסד יבנה דעיקר הבריאה הי' במדת החסד כמאחז"ל ראה שאין העולם מתקיים במה"ד כו' מפני שרובא דרובא לא יזכו בעיניו מצד הדין וניזונים מצד חסרו ית'. וזהו פי' דאלו במעשה שמים וארץ נאמר אף ידי וגו' וימיני טפחה וגו' רמז להחסד שמכונה בשם ימין. ואלו במעשה צדיקים ר"ל בתורתם שלומדים לשמה ובדו"ר שעושין בזה משכן ומקדש לו ית"ש כנ"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א כו' נאמר מקדש ה' כוננו ידיך. ר"ל שעושים מקדש להוויתו ית' לשרות בו כוננו ידיך ר"ל שעושים כן ובסים להשראת אלהותו ית' בהידים דהיינו בתרין דרועין אהבה ויראה כנ"ל. וזהו ג"כ פי' ועשו לי מקדש ופירש"י ז"ל לי לשמי בית קדושה. רמז לדברינו הנאמרים לעיל באמת דקאי על כל אדם ובכל עת וזמן. דהתורה היא נצחיית ר"ל כל אדם מישראל שמקדש ומטהר עצמו בעסקו בתורה לשמה. עושה מדור ומשכן להוי"ה ב"ה לשרות בד' אמותיו שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה ב"ה וזהו ועשו לי מקדש והעמיק רש"י ז"ל בדברי קדשו לי שמי ר"ל בעסק התורה לשמה יעשו לי בית קדושה לשמי הוי"ה ב"ה להשרות הוויתי בד' אמות של הלכה שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה של שמי. ושכנתי בתוכם. ר"ל בהמדות שלהם אהבה ויראה כו'. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן עשו. קושיית המפרשים ידוע על יתור ב' תיבות וכן תעשו. והנראה לערכינו דהנה ידוע למביני מדע סוד המשכן עם כל הכלים שישנו גם כן בגוף האדם ואבריו כדאיתא בזה"ק וכנ"ל שהעיקר המשכן הוא שהאדם עושה בקרב לבו כשמקדש ומטהר עצמו עם כל פרטי אבריו לעשות מדור ומשכן להבור ב"ה בקרבו ועפי"ז פירשנו גם כן הכתוב עשית קרשים לקשר עצמך להבוב"ה, למשכן בכדי שתהי' משכן ובית דירה כביכול להבורא ב"ה כי קרשי"ם הם אותיות קשרי"ם לשון קשר. ולזאת לא נאמר ועשית קרשי המשכן רק קרשים בכדי לרמז להנ"ל ובוודאי הבורא ב"ה הראה לו למשה רבינו ע"ה סוד המשכן עם כל כליו איך לקשר עם כל פרטי אבריו בסבת המשכן בהבוב"ה ובוודאי משה רעיא מהימנא קדישא עשה כן ונתקשר ונתדבק בהבוב"ה. והראי' ששום אדם לא יכול להקימו מפני כובדן של קרשים כ"א מרע"ה על ידי שנתקשר ונתדבק בהבוב"ה. הוקם על ידו מאליו. כמ"ש הוקם המשכן. וזהו מאה"כ ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. כ"ן גי' סו"ד ר"ל שתראו להשיג סוד המשכן במרום לקשר ולהתדבק בהבוב"ה אמן כי"ר והבן:

בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו. ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך. ידוע דארון רמז לתורה. והטבעות י"ל דמרמז אל המצות ע"ד טבעת קידושין. דעל ידי המצות שאדם עושה הוא נתקדש להבוב"ה. כמו שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו. ומבשרי אחזה אלהי כמו בקידושי אשה העיקר בקידושין הוא בנתינת הטבעת ובאמירת הרי את מקודשת כו' כמו כן העיקר קידושין שהבורא ב"ה מקדש לכנס"י הוא ע"י המצות שישראל עושין. וזהו בטבעות הארון. היינו מצות התורה. יהיו הבדים. הם ישראל שהם עם לבדד ישכון. עדה"כ לא מרובכם מכל העמים חשק וגו' כי אתם המעט מכל העמים פי' דהנה ידוע דעיקר גלות ישראל לבין העמים הוא בכדי שיעלו מהם כל הני"ק. וזהו כי אתם המעט מכל העמים. ר"ל מה שאתם בגלות בין העמים הוא ללקט מביניהם עט הני"ק שנמצאים בהם כידוע. דבכל דבר שבא לכלל בריאה יש בו ניצוץ קדוש המחי' אותו וצריכים ישראל לעבוד ולתקן להוציא מהם הני"ק. ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך ר"ל אפילו מה שאני נותן לך לצרכי הגשמיות תעלה גם כן הכל אל הקדושה ועפ"י תורה הקדושה וכנ"ל והבן

ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך. ורש"י ז"ל פירש אל הארון כמו כמו בארון דק"ל מהו אל הארון דמשמעו אצל הארון וכי אצל הארון היו מונחים הלחות והלא בתוכו היו מונחים. לכ"פ כמו בארון. ונ"ל דהנה לעיל מיני' כתיב בטבעות הארון יהיו הבדים וגו' דהת"ח נקרא ארון כמו הן שהוא עשוי להיות התורה מונחת בו ככה הת"ח בו התורה וא"א התורה בלא ישראל וכמ"ש בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל כי לא היתה התורה יכולה להתקיים אלא בשביל ודרך שעושים ישראל שבילים אליו. וכמו שהטבעות מקדשים את הכלה כמו"כ הצדיק עושה טבעות להשתלשל מעולם לעולם ולכן נקראים ת"ח בכל מקום שמלמדים עצמם להיות חכם העליון קשור ומדובק ומיוחד עם חכם דלתתא כדי להשיג חכמה עליונה אבל איך ובמה יוכל להשיג הוא ע"י השתלשלות העולמות מאצילות לבריאה וליצירה ולעשיה כמו הטבעות שמקשרים טבעת בטבעת עד שנעשה שלשלת וכמשל דאיתא במדרש בבאר מים יפים שלא היו יכולים לשאוב ממנה ע שבא פקח אחד וקשר חבל בחבל במשיחה נימא בנימא עד שהתחילו הכל דולין. וכזה רומז דוד המלך ע"ה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. מה. הגם שאני מה כמ"ש משה רבינו ע"ה ונחנו מה מ"מ אהבתי תורתך כי כל היום כל הוא הצדיק כדמתרגם על כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא. וזה ענין דנשקי ארעא ורקיע להדדי כי רקיע הוא לשון התפשטות שצריך לעשות התפשטות להתפשטות פעם אחר פעם עד דנקשי לארעא להביא נשיקה ותשוקה מרקיע לארעא וזהו כל היום כל היינו היחוד של שמיא וארעא כנ"ל אשר בזה משיג אני היום בה' הידועה הוא הבהירות עליון היא שיחתי כ"ז אני משיח על ידי התורה. וזהו בטבעות הארון ע"י הטבעות היינו השלשלת והשתלשלות והכנה שעושה הארון היינו הת"ח כן יהיו הבדים ר"ל לפי זה יזכו להשיב הב"ד כליון ה' בד"ד ינחנו לשון הבדים לשון רבים כי כתיב בד בבד יהי' שהתגלות הבד קודש העליון הוא פעם אחר פעם בכל פעם משיג יותר וזהו בד בבד בד אחר בד בכל פעם יבוא להתגלות יותר. והבטיחה התוה"ק לא יסורו ממנו שבכ"פ שיצטרך הצדיק להמשיך התגלות זה על עם קדוש לא יסורו ממנו וז"א ונתת אל הארון אל כמו אֵל בצירי נתן במתנה אל הארון הוא הת"ח את העדות ר"ל על ידי התורה שלו. וכנ"ל אשר אתן אליך. ר"ל כל מיני השפעות אשר אתן לעולם הוא נמסר אליך הצדיק להיות צדיק גוזר והקב"ה מקיים ועצת עבדיו ישלים בכל טוב והבן:

ועשית כפרת זהב טהור. כבר כתבנו דארון מרומז להתורה. וזהו ועשית כפרת ר"ל מסך לתורה הקדושה זהב טהור. ר"ל יראה טהורה מכל סיג ופגם דהיינו יראה הרוממות. כי זהב מרמז ליראה. אמתים וחצי ארכו כלומר אמה הוא וי"ו טפחים אמתים הוא י"ב טפחים. וחצי הוא ג' הרי ט"ו כנגד שם י"ה וכתבנו במ"א דבשם י"ה נכלל הוי"ה בשלימות כזה. יו"ד ה"א גי' כ"ו. וזהו אמתים וחצי ארכו ר"ל ע"י היראה הטהורה ימשיך עליו הויתו ית'. ואמה וחצי רחבו וגו' הוא ט' טפחים רמז למדת אמ"ת כי תיבת אמ"ת במ"ק עולה ט' (כאן חסר באמצע איזה שורות) והבוב"ה יתן בלבנו לבוא למדת האמת בכל עסקינו ולייחד לבבינו לאהבה וליראה את שמו ית' ולייחד את שמו באמת ובתמים אמן כי"ר:

ועשית את הקרשים למשכן וגו'. נ"ל דהנה קרש הוא עץ פשוט. ועשית לשון תיקון כנודע. ואה"כ ועשית את הקרשים שתוכל לתקן גם מאותם שהם כקרש בעלמא עץ פשוט תוכל לעשות ממנו נ"כ משכן שיהא משכן ומעון לה' כי בנ"י היכל ה' המה והבן:

א"י ועשית את וגו'. עצי שטים עומדים. כי הנה אחז"ל בי עשרה שכינתא שריא. והעיקר הגם שהם עשרה להיות אחד באחד יגשו ואז אחד הפשוט האמיתי שורה ביניהם כי זה ממדותיו ית' להתאחד באחד. וכמו שמצינו ביהושע שצמצם כל ישראל בין שני בדי הארון ולמה לו ית' לעשות כזאת וכי קינוגיא עביד קוב"ה בהדייהו שיחזיק מועט את המרובה אלא להורות נתן אהבה שאהבם להתאחד עמהם כאחד כלם כאיש אחד וממנו יראו וכן יעשו להתנהג במדת האהבה והשלום. דע אלהי אביך שתחבר עצמך במדות אלהי אביך היינו במדת האחדות והתחברות יחד. וכמו שמצינו במעמד הקדוש בהר סיני. ויאן שם ישראל ולא אמר ויחנו שם ישראלים כי היו כולם כאיש אחד בלב אחד ולכן קוראם הש"י תמיד ישראל בלשון יחיד ולא ישראלים וזהו ואהבת לרעך כמוך. לרעך כמו הש"י שהוא רועה ישראל וקראנו בכל לשון חיבה ישראל כולם כלולים כאחד לכן גם אתה ואהבת לכל אחד לרעך בשביל רעך להיות כמוהו כמוך עם כל אחד בלב אחד כאיש אחד. וזהו ועשית את הקרשים. ר"ל אין קרשי"ם אלא קשרי"ם שתתקן עצמך להיות קשור עם כ"א כנ"ל. למשכן שתלמד עצמך מן המשכן שהיו עומדים שם צפופים ומשתחוים רוחים להורות על האחדות וכנ"ל עצי שטים ר"ל ושמא תאמר האיך היכולת להתאחד כאחד והלא כל אחד מרעהו יבדל בדעת ויש בכלל ישראל בחינות מוחלקים לומדים ופשוטים והאיך יוכללו כאחת. לכן אמר עצי שטים כי האדם עץ השדה ואותם שהם עצי שטים בנ"א הגבוהים וגדולים עומדים יביאו עמידה גם בפשוטי עם ואז עומדים יהי' עמידה וקיום לכל עי"ז. כמו שיש עי"ן פנים לתורה ובשרשם כלם אחדות פשוט וכ"א משיג פנים מהע' פנים שהוא פנימיות עין העליון ולכן עי"ן גי' ק"ל כי קודם בואו לפנימות עין העליון אזי החומר מונע אותו מהשיג פנים לתורה אבל כאשר ישיג עין העליון ועליו יזרח כבודו הוא קל לו להשיג תכלית העבודה והשם יזכנו לעובדו באמת אמן והבן:

ועשית את הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה. ומתחלה נבאר דלכאורה תגדל בתימה על מה ולמה צוה לעשות תחלה יריעות ואח"כ קרשים הלא היריעות המה לגג כפירש"י ז"ל והי' לצות תחלה על מעשה הקרשים ועיין באוה"ח מזה. ונוסיף לבאר כי הנה מעשה המשכן הי' כדי להשרות הוי"ה בקרב ישראל כמרומז במעשיהם ומדתם ראשון תחלה נאמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות עשר הוא יו"ד ואות י' במילוי כזה יו"ד הוא כ' ואות ו' הוא כ"ו כמנין שם הוי"ה ב"ה. ואמר אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה. כי שם הוי"ה במילוי ומילוי דמילוי הם כ"ח אותיות ורוחב היריעה ארבע באמה נגד ד' אותיות ההוי"ה ב"ה וב"ש ובפרטות חמש היריעות חוברות וכן החוברת השנית נגד שני ההי"ן מהשם. חמשים לולאות בקצה היריעה האחת וחמשים לולאות בקצה היריעה השנית וחמשים קרסי זהב המה ק"ן ירמז על שם אדנ"י שהוא ק"ן להוי' ב"ה ואז והי' המשכן אחד וממנו תקיש על שאר מעשה המשכן. והנה בעוה"ז השם הוא יהו"ה כי בי"ה ה' צור עולמים עולם העליון ביו"ד ועוה"ז בה'. ואות ו' מחבר עולם העליון בעולם התחתון. אבל לעתיד יהי' השם יהי"ה כי יהא הכל כמו עולם העליון. ולזה נצטוו אח"כ על מעשה הקרשים דוגמת עולם העתיד לבוא. ואמר ועשית את הקרשים למשכן כנ"ל. עשרים קרש. עשרים היינו ב' יודי"ן משם יהי"ה. ועשרים גי' כת"ר שאז הכל יתנו לו ית' כתר מלוכה ואז יתהפך צירוף רשעי"ם לצירוף שערי"ם זה השער לה' ויזכו הכל לפאת נגבה תימנה נגבה הוא לשון זריחה כי נגב הוא לשון נגד כדאי' בנ"א ואין נגד אלא למזרח כי יזרח עלינו אור החכמה העליונה במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה