אור ברסלב
קהלת משה ספר שמות

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר שמות

ספר בראשית

פרשת שמות

ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. להבין אומרו הבאים והדר באו. וכבר הרגישו בזה הקדמונים ובפרטות בזוה"ק. והנראה לנו בביאורו כי הנה זה אמת ויציב שהעמיד הש"י י"ב שבטי י"ה נגד י"ב צירופי הוי"ה ולהבין הענין על מה זה נראה כי הנה כתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו וי"ל הפי' כך כי יעקב הגם שהם בעקבות ובשפלות כמו כעת בגלותינו שאנחנו נבזים ושפלים אעפ"כ בחר לו יה בוחרים לעצמם להיות דבוקים בהוי"ה כי בי"ה ה' בי"ה נכלל כל השם ורצונם תמיד להעלות ולנשא את הויתו ית'. ואמר לשון בחר כי זה עיקר תענוגו מעם קרובו ישראל שהם בבחירה ורצון. כי הגם שיש לו מלאכים כל מלאך יש לו אלף פיות ולשונות מקלסים מ"מ זאת היא העולה על כולנה עבודת ישראל מעולם התחתון שהם בבחירה ונוטים מדרך לא טוב אל דרך הטוב משא"כ המלאכים כידוע ועי"ז ישראל לסגולתו. ישראל הוא הבוב"ה ל"י רא"ש נוטלים לסגולתו להיות הוא ית' להם סגולה ואוצר נחמד ונעים ובזה מנשאים הויתו ית' ולזה מוכרח כי יהי' י"ב שבטי י"ה שהן אמת כי לא יוכלו כולם להעלות הוי"ה מ"מ א' מעיר מזכה כל העיר א' ממשפחה כו' והנה אם גם זה הא' לדרכו פנה הי' העולם מתמוטט לכן העמיד י"ב שבטי י"ה כ"א מעלה חלק הוי"ה. וז"ש רשב"י ראיתי בני עליה והמה מועטים. בני עלי"ה אותם שהם בונים עצמם להיות עליה דבוק תמיד למעלה ואם היו תמיד דבוקים בשרש העליון הי' עוה"ז נשכח מלוח לבם ולא היו מעלים כלל ישראל. לכן מוכרחים לצמצם עצמם ממדרגתם כדי להעלות כללות ישראל וז"א ראיתי בני עלי' כנ"ל והמ"ה מועטים והמ"ה אותיות מ"ה גי' אד"ם שהגם שהם בדמות דיוקן אדם העליון מ"מ מועטים הם ממעטים ומצמצמים עצמם בשביל שארית ישראל להעלותם ועיין בזוה"ק ע"פ ויישם בארון במצרים. וזהו ואלה שמות בנ"י המה הצדיקים הבני עלי' שבונים עצמם להיות בבחינת ישראל ל"י רא"ש. הבאים מצרימה שבאים תמיד אל מצרים התחתון כי יש ים המלכות העליונה ויש ים המלכות תתאה. והם ממעטין עצמם לים התחתון כדי את יעקב להעלות אותם שהם בבחי' יעקב בשפלות כנ"ל איש וביתו באו. ר"ל שלומדים מהבוב"ה שנקרא איש מלחמה שאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. שהאנכי ירד עמך למצרים בכדי שאנכי אעלך שאצטרך להעלות האנכי ועי"ז גם עלה גם אתה תעלה. וז"א איש וביתו באו שהלא איש ה' איש מלחמה וכל ביתו באו למצרים בכדי שע"י יתעלה כלל ישראל. לכן גם המה דבוקים במדותיו לצמצם עצמם כדי להעלות כלל ישראל והבן:

א"י על דקדוק הנ"ל אשר כל מפרשי תורתינו שתו לב על אומרו תחלה הבאים ואח"כ באו. ונ"ל עפ"י פי' הכ' והחיות רצוא ושוב והחיות ירמז על הצדיקים שנק' בני אל חי והם יקראו בשם חיים הם תמיד רצוא ושוב שהגם שהם עומדים פה בעוה"ז ומתפללים או עוסקים בתורה מ"מ הם רצים ומתדבקים בשרשם בחי' החיים ואח"כ ושוב לעוה"ז ואינם משתהים פה ומיד רצוא לעולם העליון בלי הפסק. ולזה כתיב שמות בנ"י והי' די אם אמר שמות ישראל ובפרט שסיים את יעקב איש וגו' ולפי דברינו יבואר ע"נ כי הנה אחז"ל א"ת בניך אלא בוניך שהת"ח נק' בנאים שבונים שמים חדשים וארץ חדשה. וכמבואר בדברי מוח"ז הה"ק זצלה"ה בספרו נו"א שלכן הצדיק יכול לבטל איזה גז"ד על כי בורא עולם חדש ושם לא הי' הגז"ד ההוא יעו"ש בנועם דבריו. העולה מדבריו כי הצדיקים ע"י תורתם ותפלתם שנותנים שיר ושבחה להש"י בוראים עולמות חדשים למעלה ועי"ז ממשיכים שפע חדשה אל הארץ למטה), וזה בני ישראל. בני לשון בנין. ישראל אותיות א"ל שי"ר ר"ל ע"י השירות ותשבחות שמשוררים אל הבוב"ה בונים שמים וארץ חדשה ועושים שמות חדשים והם הנק' ישראל וכנ"ל ועליהם לא היה י לא יהי' גלות כללי כי כשמתפשטים מכל וכל מעניני העוה"ז אינם מרגישים בצער הגלות כי הם תמיד בבתי גוואי ושם הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומי אמנם הצדיק הולך ושוב לבתי בראי להצטער בגלות השכינה ולהתפלל על צרותיו. ולכן קורא אותם הבאים כפירש"י בפ' ויגש שלפי השעה קורא אותם הבאים אבל לא להשתקע שם אלא שמיד הם רצוא למעלה. וכמו שהי' באמת גם בגלות מצרים שבט לוי וכל אשר נתן צוארו בעבודת אדוני האדון ה' צבאות שמו לא נגע בו עול הגלות וכמדובר. אמנם גלותם הי' הבאים מצרימה שבאו בכ"פ להשתתף במצר ים החכמה להצטער בגלות השכינה ואמר את יעקב כדי להיות לעזר ולסעד את פשוטי העם המכונים בשם יעקב שלא ישתקעו שמה לזה איש וביתו באו. הש"י שנק' איש מלחמה וביתו הם המלאכים הקדושים כולם באו לעמוד לימין צדקם ולהיות בתומכי נפשם לבל ישתקעו בכור גלות מצרים להורות להם דרך ילכו בה להיות גם הם בנים למקום. וזהו ראוב"ן רא"ו ב"ן שכולם יראו ויעידו על כ"א מישראל שהוא בן למקום. ובמה יזכה נער את ארחו לבוא לזה. לכ"א שמעו"ן שמע לשון קיבוץ כמו וישמע שאול את העם. שיקבץ עצמו אל עולם הבינה שהוא התשובה המרומז בנ' מן שמעון נו"ן שערי בינה ועי"ז לוי זאת הפעם ילוה ויתדבק להבוב"ה ואז ויהוד"ה לשון הודי' יוכל להודות לפניו ית' שיוכל לעמוד לפניו ית' פב"פ לשאת ראש להודות ולהלל לפניו ית'. אבל באופן יששכ"ר וזבול"ן. שיהא בהם תמכין דאורייתא. וכמש"ה שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך ועיין ברש"י ז"ל שם. וכאשר בארנו בזה מאחז"ל מצוה בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלא. תורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה מגינה ומצלא. והפשוט כפשוטו ונוכל להעמיס עוד בפי' הגמ' בעידנא דעסיק בה דהיינו כשהת"ח עוסק בתורה מגינה על המחזיקו הגם שהמחזיק הוא תמיד בעידנא דלא עסיק בה כיששכר וזבולן. ולכן שמח זבולן בצאתך לפרקמטיא הגם כי אינך עסוק בתורה מ"מ ויששכר באהליך והוא עסוק בה ומגינה עלך ומצלא והבן כי נכון הוא. ובזה תזכה ובנימין. להיות בן הגובר וכובש הכל תחת הימין לאכפי' שמאלא תחות ימינא. ומ"מ דן. תהי' דן ושופט עצמך תמיד בכל עת ורגע ועכ"פ להיות ממארי דחשבנא בכל לילה ולילה אם על המשכב הוא וחשב עם קונהו וכל הפחות בכל עש"ק. ואם ימעט מהיות מזה לא יפחות מכל ער"ח ובפרט בימי השובבי"ם המסוגלים לזה לתקן כל אשר פגם. אז ונפתל"י תהי' נופת לי תהי' מתוק לי כנופת צופים. ובזה תזכה גד. לגדא ומזלא טבא. גם ואשר שתהיו מאושרים בעיני כל שכל צבא מעלה כלם יעידון ויגידון גם הסט"א יפקח ה' עיניהם ויעידו הכל כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ המיישרים אורחתם ולהם נאה ויאה להשפיע כל טוב אמן והבן מאוד:

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד וגו'. יעיין בספר נו"א בדבריו הקדושים על דברי רש"י ז"ל שפירש על וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס א'. שר"ל שעשו הולדה בששה קצוות המכונים בשם כרם שיהי' מתגדלים ע"י ע"ש. ודבריו הקדושים צריכים ביאור והנראה בהקדם בשם הה"ק אאמו"ר זצלל"ה שפי' הפלוגתא דאיתא על פירוש של שם שדי ח"א שאמר לעולמו די וח"א שיש די באלהותו לכל באי עולם ופירש הוא ז"ל בזה הם מחולקים אי מאמצעיתא נברא העולם או מן הקצוות נברא דמ"ד שאמר לעולמו די סבר דמאמצעיתא נברא העולם. וא"כ הי' יכול להתפשט עד בלי סוף. לזה הוכרח לומר לעולמו די שלא יתפשט עוד. ומ"ד שיש באלהותו די וכו' סבר דמן הקצוות נברא העולם ובלא"ה כשבא עד נקודה האמצעית עמד מלהתפשט עוד. ואין מהצורך לומר לעולמו די. וע"כ פירוש שם שדי שיש באלהותו די ע"כ ודפח"ח. ועפי"ז נוכל לפרש דברי אדמו"ר הה"ק מו"ה אלימלך זצלה"ה שעשו הולדה בששה קצוות שיהא מתגדלים ע"י. ר"ל שהם סברו כמ"ד מן הקצוות נברא ולא הי' מהצורך לומר לעולמו די וכנ"ל. וע"כ צריך לומר שדי שיש די באלהותו לכל באי עולם. ובזה שהמשיכו עליהם אלהותו ית' עשו הולדה בששה הקצוות שיהי' מתגדלים ע"י כנ"ל והבן. והנראה לערכינו ביאור הכתוב ובני ישראל פרו וישרצו וגו' עפ"י דרכו של הרה"ק מו"ה אלימלך זצללה"ה שפירש תיבת פרו מלשון פירות שהיו עושין פירות בהקדושה. ונ"ל ג"כ עד"ז ובאופן אחר קצת. דהנה ידוע למשל כשהאילן הגשמי הוא מושרש היטב בארץ אזי הוא מוציא פירות. משא"כ כשלא הושרש היטב בארץ. וכמו כן הוא באדם. הצי"ע שנק' בשם אילן כשהוא מושרש היטב בהמלכות שמים המכונה בשם ארץ כידוע הוא עושה ג"כ פירות ר"ל שמסגל מצות ומע"ט. וזהו ובני ישראל ר"ל הצדיקים הגדולים המכונים בשם ישראל. פרו. היו עושין פירות בקדושה. ובמה באו למדריגה זאת לז"א וישרצו כמו וישרשו כי ש' מתחלף באות צ' כנודע. ור"ל מחמת שהושרשו היטב בהמלכות שמים. ועל מה שפירש"י ז"ל שהיו יולדות ששה בכרס א'. נוכל לומר ג"כ עפ"י דרכו של הספר נו"א הנ"ל שהיו עושין הולדה בהו"ק. ור"ל דהנה הו"ק המה הד' רוחות ומעלה ומטה. וי"ל דהד' רוחות מרמזים לאות ד' ומעלה רמז לאות יו"ד ומטה רמז לאות ה' מפני שהעולם העליון נברא באות יו"ד והעוה"ז באות ה' והששה קצוות רמז לאות וי"ו. והם עשו היחוד והביאו האות ו' בהד' ונעשה ג"כ ה'. והם ב' ההי"ן ה' עילאה וה' תתאה. ואז נשלם השם הוי"ה ב"ה. וכ"ז גרמו הם בצדקתם שהיו מייחדים ומקשרים העולמות. העוה"ז בעולם העליון. ומעלים הה' תתאה לה' עילאה והביאו הכל לאחדות הבוב"ה. וזהו בכרס אחד. וירבו ר"ל אעפ"י שרבו בגשמיות ונתברכו בעשירות ובכל צרכי העוה"ז. אעפ"כ ויעצמו התחזקו א"ע בגודל הקדושה ג"כ. במאד. ר"ל בעשירות ע"ד שאחז"ל ובכל מאדך בכל ממונך. מא"ד אותיות אד"ם ר"ל שבא להם השפע מעולמות העליונים ומדיוקן אדם העליון והבן:

א"י פרו וישרצו. בהקדם בשם הה"ק אאמו"ר זצלל"ה פי' הכ' והחיות רצוא ושוב וגו'. י"ל דהכתוב מרמז להצדיק שיש לו ב' מיני חיות ר"ל דהוא חי בב' העולמות שבעוה"ז הוא חי בגודל הצדקות שלו והוא דבוק גם כן במחשבתו תמיד בעולמות העליונים. ועולה במחשבתו לפני הבורא ית"ש. ומלמד סניגוריא על בניו הנעימים לאמר אעפ"י שחטאו ח"ו באפס מה עכ"ז הלא בניך ידידך הם תרחם עליהם ותמחול להם. ובוודאי הש"י שומע תפלתו ומוחל להם ואז הוא בבחי' חי בעולם עליון ואח"כ הוא יורד במחשבתו לזה העולם ומוכיח לישראל שישובו להבורא ית"ש בתשובה שלימה. והם שומעין לו גם כן ושבים בתשובה שלימה והבוב"ה מתרצה לבניו ישראל הנעימים ומוחל להם בלב שלם והוא בבחי' חי בזה העולם גם כן. וזהו והחיות ב' מיני חיות כנ"ל ובזה זוכה הצדיק לבוא למדריגה זאת. לז"א רצוא על ידי שרץ ועולה במחשבתו בעולמות העליונים לפני הבורא ית"ש ומלמד זכות על בניו הנעימים. ובתוכחתו הישרה שהוכיחם החזירם בתשובה שלימה לפניו ית"ש ועי"ז הם נגשים להבוב"ה וזהו ושוב עכ"ל הטהור ולזה מרמז התיקונים רצוא בדגש ר"ל שרץ ועולה הצדיק במחשבתו לעולמות העליונים ומלמד זכות וחוזר ומוכיחם. ועי"ז מתרצה הבוב"ה ויכולים לגשת לו כנ"ל וזהו רצוא בדגש לשון הגשה שישראל נגשים להבוב"ה. ואז יכול להמשיך להם כל השפעות טובות. וזהו ושוב ברפה. או יש לומר בדרך זה על פי נוסחא השני' רצוא ברפה ושוב בדגש. ר"ל כשהצדיק רץ ועולה במחשבתו לפני הבוב"ה ומלמד זכות על בניו הנעימים. אז ברפה ר"ל שהוא מרפה תוקף הדינין וממתיקם לרחמים גמורים. ושוב בדגש ר"ל כשהוא שב למטה וחוזר ומוכיח לישראל ומחזירם בתשובה אז הדגש גורם שיהי' ישראל נגשים להבוב"ה וכנ"ל. וזהו ג"כ פי' הכ' ובני ישראל רמז להצדיקים המכונים בשם ישראל פרו ר"ל שעושין פירות בקדושה כנ"ל. ובמה זוכים לזה לז"א וישרצו רמז כנ"ל כי כשישראל מתרפים במלאכתם מלאכת הקודש ועבודתו ית' רפוי בידם ח"ו הם בבחי' שינה ודורמיטין. אבל כשהצדיק מעורר אותם בתוכחתו הישרה ומחזיקם לעבודתו ית' הם בבחי' תיר שהוא לשון ער שמתעוררים לעבודתו ית'. וזהו וישרצו לשון שריצה דבר הרוחש ומתנענע רמז כנ"ל שהצדיק זוכה עשות פירות בקדושה ע"י התעוררו כללות ישראל לעבודתו ית"ש. ופירש"י ז"ל שהיו יולדות ששה בכרס א'. ר"ל שהביאו ישראל לאחדות הבוב"ה כנ"ל. וגם י"ל דתיבת אח"ד גי' י"ג. ר"ל שהמשיכו עליהם גודל הרחמים מהי"ג מכילין דרחמי. וירבו ויעצמו וגו' נקדים לפרש המשנה באבות פ"ב רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ר"ל שמביא במעשיו הטובים התפארות להבוב"ה שעשה את העולם. וזהו לעושי'. ותפארת לו מן האדם. ר"ל שהוא גם כן תפארת לזה ההולך בדרך הישר מזה. שע"י בא למדריגה גדולה להיות בדיוקן אדם העליון. וזהו מן האד"ם מלשון אדמה לעליון וזהו גם כן וירבו מלשון גדולה ור"ל שבאו למדריגה גדולה כנ"ל והבן:

א"י ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם. להבין מלת מאד מאד נראה כי הנה כתיב כי האדם עץ השדה שהוא דבוק בעץ החיים הנזרע בהשדה בחקל תפוחין קדישין והנה בשדה כשזורעין בו א"א לצמוח אם לא שתכלה הגרעין תחלה לאפס ואז יעלה ויצמח פרי. כמו כן האדם כשיתחזק במדת הענוה אז יעשה פרי. וזהו אומרי כי האדם עץ עושה פרי הגם שהוא בבחי' השדה בענוה כאפס ואין כגרעין השדה מ"מ ע"י הנשמה חלק אלוה ממעל שבקרבו הוא המחזיק אותו כאשר עינינו רואות כשהאדם ישן נתעורר ע"י קוסטא דחיותא דלעילא הנשאר בקרבו ע"י יוכל עשות פרי להשאר בחיותו. וזהו ובני ישראל אותם שהם בונים להיות בבחי' ל"י רא"ש פרו עושים פירות. וישרצו לשון ריצה שרצים לעולם העליון ע"ד שאה"כ והחיות רצוא ושוב. שהחיות שבאדם רצוא למעלה ושוב למטה ע"י החיות היא הנשמה שבקרבו המחזקת אותו. וזהו וישרצו הגם שהם רצים למעלה. וזהו שפירש"י ז"ל ששה בכרם א' ששה לשין ששון שהיו ששים ושמחים על שהיו בכרס א' ר"ל תיכף מבטן הי' לאחדותו ית'. או ר"ל בכרס האחדות והיו יכולים להשאר שם בכלות הנפש. ומ"מ וירבו מתרבים מאד ויעצמו אפילו בגופניות. במאד גי' מה ר"ל בדיוקן אדם או במאד מאד ב"פ מאד גי' צ' והוא ע"ד צדק צדק תרדוף למען תחי' וגו' שצדיק דלתתא ירדוף את צדיק דלעילא לדבקה בו ואז ממשיך ממנו הויתו. ותמלא הארץ אותם. אות"ם אותיו' או"ת "מלכות שבזה נתמלא כל הארץ כבוד מלכותו ית' והכל יעידון ויגידון כי מלכותו בכל משלה אמן והבן:

וייטב אלהים למילדות וירב העם ויעצמו מאוד. ולכאורה קשה מה זו סמיכה וירב העם והי' לו לכתוב וייטב אלהים למילדות ויעש להם בתים. וכבר עמדו בזה המפרשים. והנראה כי נודע דפרעה כפר בשם הוי"ה ואמר לא ידעתי את ה' ולא הי' שם גילוי שם הוי"ה ב"ה והנה היו ישראל צריכין לרחמים ולכן הש"י בחסדו הגדול ובטובו עלינו עשה שגם שם אלהים יסכים עלינו לרחמים. וזהו וייטב אלהים שגם שם אלהים הסכים להטיב ע"י המילדות ועי"ז וירב העם כי בהיות ח"ו הדינים אזי מונע הריבוי והטבה לא כן כאשר גם אלהים נמתק ע"י הטוב והיינו הוי"ה במ"ק גי' טו"ב שהגם שלא הי' הוי' בהתגלות צמצם כביכול עצמו למ"ק הוי"ה בגי' טו"ב ועי"ז וירב העם:

א"י וייטב אלהים וגו'. כי הנה ראשית הבריאה הי' עבור התורה הנדרשת בע' אנפין הנרמזים באותיות היט"ב כידוע וזהו וייטב אלהים שהובא הארה גם באלהים ע"י הטבע של התורה בשבעים אנפין דילה ועי"ז וירב העם דכ"מ שנכתב עם מורה על פשוטי עם. אבל העם מורה על המיוחדים שבעם עיני העדה שבא בהם התקרבות עי"ז ויעצמו מאוד ויעצמו לשון כעצמים בבטן המלאה שגם העוברים בבטן נתעצמו במאד מא"ד אותיות אד"ם להיות בדמות דיוקן אדם כאשר באמת בקי"ס גם העוברין שבמעי אמן אמרו שירה. ואח"כ אמר הטבה למילדות ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויה"י גי' א"ל שזה הי' מחסד אל עליהם שזכו ליראה זו. ולזה ויעש להם בתים ופירש"י ז"ל בתי כהונה ולוי' ומלכות. רומז על בחי' ג' האבות אברהם מדת החסד בחי' כהן. יצחק מדת הגבורה בחי' לוי יעקב מדת הת"ת בחי' מלכות ישראל אשר בך אתפאר שיצא מהם והבן:

ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים ופי' רש"י ז"ל כהונה לוי' ומלכות. להבין אומרו את האלהים בתוספת ה'. נראה דידוע כי ה"פ אלהים גי' ת"ל וצריך להמתיקם כידוע וזהו ויהי כי יראו המילדות את האלהים ר"ל ה"פ אלהים ופעלו ויעש להם בתים כהונה הוא החסד ולוי' הוא הגבורה. מלכות הוא התפארת להיו' הגבורה כלול בין שניהם ונמתק והבן:

א"י ויהי כי יראו וגו'. כי הנה המילדות ראו כי יש כמה ילדים הנולדים אשר באמת הי' ראויים להמיתם על בטן אמם כאשר אח"כ נבררו בשלשת ימי אפילה מ"מ הם לא רצו להמיתם אדרבה הם התפללו עליהם שיחזרו בתשובה. וזהו ויהי כי יראו המילדות על שהי' להם יראה עילאה. ולכן גם את האלהים הטפלים לאנשי אלהים הם הצדיקים התפללו עבורם. ויעש להם בתים כהונה שיעבדו במדת החסד ולוי' במדת הגבורה ומלכות שיקבלו כולם את עול מלכותו אמן:

א"י ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים. ופירש"י ז"ל בתי כהונה לוי' ומלכות. י"ל ע"ד הרמז דהנה כבר כתבנו במ"א שתיבת ויה"י גימ' א"ל ומורה על חסד כי יראו רמז לשם אדנ"י. שעיקר היראה הוא משם אדנ"י שמורה שהוא ית' אדון כל הארץ. את האלהים מורה על גבורה. ר"ל שהצדקניות ההן עשו היחוד בהג' שמות א"ל אדנ"י אלהי"ם. ולזה מדה כמדה. ויעש להם בתי כהונה נגד השם א"ל שהוא חסד וכהן מורה ג"כ על חסד. ולוי' נגד השם אלהים שמורה על גבורה. והלוי הוא ג"כ מבחי' גבורה כידוע. ומלכות כנגד השם אדנ"י מדת מלכות דינא דמלכותא דינא והבן:

א"י ויהי כי יראו המילדות את האלהים. דהנה לפעמים אדם מתיירא ואינו יודע ממי מתיירא אבל כאן נאמר בפירוש כי יראו המילדות את האלהים. ולכאורה תיבת את אך למותר ומה יחסר באומרו כי יראו המילדות האלהים. אך דר"ל שעיקר יראתם הי' מהאת אשר עם האלהים. ר"ל מהשכינה הקדושה שעם האלהים דהיינו יראת הרוממות בגין דאיהו רב ושליט דיש ג"כ אלהים בחי' דין ר"ל. והיא יראת עונש אבל כאן נאמר שעיקר יראתם הי' יראת הרוממות מהאת שעם האלהים וכמו שנאמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים. ולאפוקי האלהים שהוא דין. ולזה ויעש להם בתים בתי כהונה ולוי'. רמז לשם הוי' ב"ה כי בתיבת כהונ"ה יש ו"ה ובתיבת לוי"ה י"ה. והוא שם הרחמים שמורה לאהבה. ר"ל שממדת היראה הרוממת באו למדריגת אהבה. ומלכות הוא מדריגה הגדולה מכולם. וכמ"כ נזכה גם אנחנו לבוא למדת היראה הרוממות. ואז ממילא נבוא למדריגת אהבה. וכמו שאמר הה"ק מו"ה דוב בער זצללה"ה מ"מ דק"ק מעזריטש כשמגיע האדם למדת יראת הרוממות המכונה בשם אשה יראת ה' אז ממילא דרכו של איש הוא הבוב"ה המכונה בשם איש מלחמה לחזור אחר האשה. ואז גם אנחנו יעשה לנו הש"י בתי כהונה ר"ל שימשוך לנו גודל חסדיו המרובים. ובתי לוי' שנזכה לגודל הדביקות בהבוב"ה. כי לוי' הוא לשון דביקות וחיבור ע"ד הפעם ילוה אישי אלי. ומלכות שנזכה להמליך להבוב"ה בכללות ז' המדות מחסד עד מלכות, ואז ישלח לנו משיחנו במהרה בימינו אכי"ר:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה דהנה כתיב והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה. כבר כתבתי מזה במ"א דהעיקר לבוא לכל המדריגות הוא מדת הענוה. וכל מה שהצדיק יגדל במדריגות הגדולות. בא יותר לשפלות ומדת אין. כי מחמת גודל השראת אלהותו ית' עליו הוא בטל ממש במציאו' ואינו חושב עצמו לכלום ולזה מכל המדריגות שהי' למרבע"ה לא נשתבח אלא במדת ענוה. וזהו מאה"כ וירא מלאך ה' אליו בלבת אש ר"ל בגודל התלהבות ובקדושה רבה. מתוך הסנה ר"ל מחמת גודל הענוה כי האות הראשון מתיבת סלה הוא ס' והנעלם ממנו הוא מ"ך והוא מרמז לענוה. ור"ל שעיקר ההתלהבות בגודל הקדושה בא לו ממדת הענוה וממנה זכה למראות גדולות מול זה תמה רעיא מהימנא קדישא על כללות ישראל מדוע לא יגיעו לגודל ההתלהבות בעבודת הבוב"ה ע"י הענוה. וז"א אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה כלומר הנה אנכי זכיתי לכל המראה הגדול הזה ע"י הענוה ומדוע לא יבער הסנה בכללות ישראל. ובזה מתורץ מה שדקדק אדמו"ר הה"ק מו"ה אלימלך זצללה"ה על שינוי הלשון מדוע לא יבער הסנה ולמעלה נאמר והסנה איננו אוכל והול"ל ג"כ כאן מדוע אינו נאכל הסנה. ולפי הנ"ל ניחא שעיקר תמיהת משה רבינו ע"ה הי' מדוע לא יבער לב כללות ישראל בגודל התלהבות לעבודת הש"י ע"י הסנה דהיינו ענוה כנ"ל מול זה השיב לו הש"י של נעליך מעל רגליך כלומר זהו בוודאי בלתי אפשרי שכל ישראל יגיעו למדריגת הצדיק שבדור ובפרט למדריגת משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים. אך עכ"פ זאת עשה להם. של נעליך מעל רגליך. ר"ל הפשט לבוש הקטנה שבמדריגתך. כי נעל מרמז על לבוש ואולי יגיעו לקטנה שבמדריגה שלך. כי רגל מרמז לדבר תחתון וקטן. או י"ל רגל מרמז למדת היראה ע"ד עקב ענוה יראת ה'. ור"ל של נעליך הוא הלבוש כנ"ל. מעל רגליך ר"ל ממדת היראה שלך ואולי יגיעו עכ"פ למדריגת היראה שלך. גם י"ל נעל גי' ק"ן והוא רמז לשם אדנ"י שהוא קן להוי' כנודע. ור"ל של נעליך אולי יגיעו להשגה באפס מה בשם אדנ"י כי הויתו ית' הוא בלתי מושג. אבל מה שאתה מתמי' עליהם מדוע לא יבער הסנה. היינו מה שלא יתלהב לבם לבוא לגודל הקדושה והתלהבות לבוא למדריגתך. זהו בלתי אפשרי להם, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. זאת הוא למעלה מערכם להגיע אליו והשי"ת יתן בלבינו אהבתו ויראתו שנזכה לעבדו ביראת ה' הרוממת אמן כי"ר:

א"י וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וגו', ועבנ"א. ואבאר ג"כ ע"פ דרכו דהנה במצרים היו בבחי' סנה כידוע וכן הורה לדורות והוא ע"פ אז"ל מקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד הענין הוא כי הבע"ת שהי' עד עתה כסנה בחמדות ותאוות הבלי הזמן ותענוגיו ומהתלהבות אש הזרה מהפך להתלהבות הקדושה עושה בזה תענוג גדול לא כן הצדיק לא יוכל עשות כזה כי הוא קדוש וטהור ומעולם לא תעלה בלבו מחשבה וחמדה כזו וזהו וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. ר"ל שנתראה מלאך ה' אל הצדיק בלבת אש ר"ל בהתלהבות האש אשר מן הסנה הוא הבעל תשובה נתוסף הארה בהצדיק ע"ד שפי' הה"ק אאמו"ר זצלה"ה הכ' טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים שהטוב נתמעט אצל הצדיק על ידי הרשעים. אבל כששבים בתשובה נתוסף הארה אצל הצדיק. וירא והנה הסנה בוער באש שבאמת בוער באש ע"י הרהורי תשובה אבל הסנה איננו אוכל שאח"כ נופל מזה ושב לסורו וזה תמי' גדולה בעיני הצדיק. ויאמר אסורה נא ואראה וגו' מדוע לא יבער הסנה. ובאה התשובה אל הצדיק של נעליך נעל הוא קן ולבוש שתעשה לו לבושים להחזיקו שלא יפול. מעל רגליך שתעלהו מעלה על ידי השמות הנרמזים מספר רג"ל כנודע. ואל תתמה על החפץ כי יפול הנופל ממנו כי הן אמת כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא במעלה גבוה ורמה. אבל הוא לא זכה עדיין לזה המקום לכן בשוב רשע מדרכו צריך אתה ליחוד בידא דחייבא ולהחזיק בידו לבל יפול כ"א יעלה מעלה וטוב לנו אמן:

ויאמר ה' ראיתי את עני עמי וגו' וארד להצילו וגו'. ולהעלותו מן הארץ וגו'. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגו' הדקדוקים רבו ועבנ"א. ונראה לבאר עוד דהנה הרמב"ם והרמב"ן ז"ל הקשו לשאול מדוע נענשו פרעה ונבוכדנצר ודומיהן על ששעבדו בישראל הלא מה' יצא הדבר ע"ש מה שתירצו. והנראה לנו להוסיף על דבריהם כי באמת אם היו עושים כמקיימים מצות המלך והיו עולים על לבם כי אנחנו בני אל חי זרע אמת והש"י נתן אותנו בידיהם והיו בוודאי חסים אזי לא היו ראוים לשום עונש כי היו שמים על לב כי אנחנו בניו והכל מתנהג על ידינו אפילו עולם העליון מתנהג על ידי עבודת ישראל אבל לבבם לא כן ידמה כ"א כחם ועוצם ידם פעל כל זאת ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיו לא יחפוצו וכופרים בו ית' ובתורתו ושבתם וקימתם על ה' ועל עמו להעבירנו מדתו ולהשכיחנו מחקי תורתו. וכמו שמצינו הראשון הוא פרעה ועמו ראשית הדברים התרו בו יוצרינו בני בכורי ישראל שעמי הם בכורי כל והם ראשית המחשבה ועיקר בריאת שמים וארץ וכל צבאם הארץ וכל אשר עלי' הכל עבור ישראל וכולכם חייבין בכבודם כמו האחים שמחויבים לכבד אחיהם הבכור דהוא שבק כח לכולם כידוע והכסיל באולתו פתח דבריו חשך ולא אור לאמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגו' עד אשר הכהו מחצית תשע ובעשירית נכנע מטה הרשע. וכן כל הדומים לו. ולכן ראויים הם לעונש וכהנה. וז"א למשה עבדו נאמן ביתו אל תתמה על החפץ כי אשלח אותך להכות כסיל שהגם כי מאתי נהי' להשתעבד בארץ לא להם מ"מ ראה ראיתי את עני עמי כלומר שראיתי עיקר העוני שמענים אותם הוא על שהם עמי ולא כמקיימים מצותי. וארד להצילו וגו' וארד הוא לשון רידוי וממשלה. כי כל עוד שהם בשפלות אינם יכולים להרים ראש אצלו ע"כ אתן להם רידוי וממשלה כאשר החל מיד במכות דם הישראל שותה מים והמצרי דם עד שהוכרח לקנות מן היהודים מים. להורות נתן כי אנחנו עמו והיוצא מפינו יעשה ואז אבוא להצילו ולהעלותו מן הארץ וגו' מ"ן ר"ת "מיין "נוקבין כי יש אור ישר ואור חוזר. אור ישר הוא השפע קודש בכל טוב היורד עלינו מאתו ית' ואור חוזר הוא המיין נוקבין אתערותא דלתתא כשרון מעשינו העולה לפניו. וז"א וארד וגו' שאתן להם ממשלה כנ"ל וכל טוב ועי"ז ולהעלותו מ"ן הארץ יעלה מיין נוקבין מן הארציות באומרם הלא ה' הטוב והמטיב לנו כל הטובות הללו א"כ מהראוי לעבדו ויחזרו בתשובה מחמת רב טוב לבית ישראל אשר גמלנו ה' כרחמיו וכרוב חסדיו. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי. ועתה ר"ל בהיות ככה הנה הוא לשון שמחה שצעקת בני ישראל באה אלי וכמדובר. ואיתא במדרשים ובזוה"ק דומה דודי לצבי מה הצבי הזה כשהוא ישן קו בעינו אחת והשנית פתוחה כן הש"י בגלותינו הגם שנראה כמו ישן וכמש"ה עורה למה תישן וגו' מ"מ עין ה' חל יראיו להשגיח עלינו בעינא פקיחא חמלה וחנינה. וזהו "צעקת "בני "ישראל ר"ת צב"י לרמז על האמור ואז "באה "אלי ר"ת א"ב ירחם עלינו כרחם אב על בנים אמן והבן:

ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות. עפ"י הפשוט י"ל עפ"י מה דאיתא במד"ר שאל הש"י למשה ע"ה שהי' מסרב לילך בשליחות. א"ל ואת המטה הזה וגו' כלומר המטה עצמו יעשה האותות ע"ש. ועפ"י דרכם נוכל לפרש הכ' כי מרע"ה נקרא זה ע"ד הכ' כי זה משה האיש לז"א ואת המטה הזה ר"ל המטה בעצמו יוכל לעשות כל האותות שאתה משה עושה שנקרא זה:

א"י ואת המטה הזה תקח בידך וגו'. דהנה למעלה כתיב בי אדוני שלח נא ביד תשלח ויש לפרש שחלילה רעיא מהימנא קדישא הי' מסרב כ"כ נגד הש"י. אמנם כוונתו הי' מפני שארמ"צ היתה משוקעת מאד בגודל הקליפה וטומאה. לא הי' יכול לשלוח אל פרעה השליחות בשם הוי"ה ב"ה כי הוא קדוש ונורא וארץ הטמאה הלזו אינה ראוי' לשלוח אלי' בשם הוי"ה ית'. לזאת אמר הש"י למשה רבינו ע"ה השליחות רק בשם אדנ"י ומרע"ה לא היה רצונו בזה כי הוא הי' רועה נאמן לישראל וכל רצונו וחפצו הי' שיתגלה הש"י אליו בשם הוי"ה ב"ה שהוא שם הרחמים להראות גודל אהבתו לישראל. לז"א בי אדני ר"ל כשהשליחות הוא רק בשם אדנ"י שליחות כזה שלח נא ביד תשלח תוכל לשלוח ביד גואל אחר. מול זה השיב לו הש"י ואת המטה הזה תקח בידך כלומר אעפ"י שאין רצוני להתגלות לארץ הטמאה בשם הוי' ב"ה. עכ"ז תוכל להטות ולצמצם כביכול הוויתו ית' לבוא במספר קטן כמנין הז"ה. תקח בידך זאת תקח בכחך. אשר תעשה בו את האותות וכל המופתים בשמי הוי"ה ית' במ"ק כ"כ הי' מפייסו מפני שרצונו ית' הי' שילך מרע"ה בשליחותו להיות רועה הנאמן לישראל. ושמו מרמז גם כן למלאך מט"ט שר הפנים:

א"י ואת המטה הזה תקח בידך. קרוב לדרך הנ"ל דהנה מרע"ה נקרא ז"ה כנ"ל כי זה משה האיש. והבוב"ה נקרא ג"כ זה ע"ד זה אלי ואנוהו לזה ראוי ונכון להש"י ב"ה שנקרא זה אלי לשלוח את משה רבינו ע"ה שנקרא ג"כ זה בשליחותו. ע"כ אמר לו ואת המטה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות וכמו כן בעת הזאת בגלות המר הזה יראנו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות ויגאלינו במהרה גאולת עולם אכי"ר:

ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל. וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. דלעיל מיני' כתיב ויעש האותת לעיני העם ר"ל לעיונית העם ר"ל נגד פנימיות העם היינו העם בה' הידועה המיוחדים שבעם כי עם סתמא הם פשוטי העם אבל העם בה' נוכל לרמוז על זקני ועיני העם ויאמן העם ויאמן לשון אמ"ן גי' צ"א זווג ויחוד שעשו יחוד ושמעו כי פקד ה' וגו' שנתנו שמועה באזני הכל כי פקד ה' וגו' פקד לשון חסרון שמה שבא ח"ו איזה פקידה וחסרון ח"ו הוא את בני ישראל כדי שעי"ז ישימו על לב הלא ה' הטוב מדרכו להטיב ומדוע באתנו כל זאת אין זה כ"א לבנות בחי' ישראל להיות ל"י רא"ש. וכי ראה את ענים וגו' וכביכול יראה עני"ם אותיות עני מלכות כי בכל צרתם לו צר כביכול וכמאה"כ האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו שא"א לחול ולהזדעזע מפניו ית' כ"א לירא תחלה מאותיו' התורה וזהו האותי לא תיראו כשלא תיראו מהאותיו"ת אז מפני לא תחילו כי אורייתא וקוב"ה איהו חד וכל התורה שמותיו של הקוב"ה נמצא כולה חד. ולזה ויקדו וישתחוו ויקדו על בשורת הבנים שיהי' נבנים בבחי' ישראל. וכשבאו אל הענוה זכו אל היראה עקב ענוה יראת ה'. וזהו ויקדו הוא ההכנעה וענוה וכמו שת"א וכרעו. ואז וישתחוו וסגידו הוא היראה וע"י יראה זו נזדעזעו שונאיהם אחור ויחפרו ויבושו אחור ויכלמו חפצי רעתינו וירום קרן ישראל אמן:

פרשת וארא

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל עדי ושמי ה' לא נודעתי להם ופירש"י ז"ל לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא ניכרתי להם במדת אמתות שלי שעלי' נק' שמי ה'. להבין הענין נראה דהאיך יוכל לכתוב לא הודעתי והלא מצינו כ"פ שנגלה אליהם בשם הוי"ה. והנראה כי הנה הצדיקים איתא במדרש שלבן ברשותם לא כן הרשעים כי הם ברשות לבן. והנה האדם נק' שמו אדם על כי אדם במ"ק גימ' ט' כמנין אמת במ"ק להורות נתן על כי הנה יש י"ג תיקוני דיקנא דאריך אנפין ויש ט' תיקוני דיקנא דז"א שהעמיד כן הבוב"ה שהגם שהדור אינם זכאין ואין להם יכולת ליקח וא"א מי"ג ת"ד אזי כביכול מצמצם עצמו לז"א אל ט' ת"ד דז"א שיוכלו כלל ישראל ליהנות. וזה נרמז ג"כ בזוה"ק שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח שכאשר יתבונן האדם אל שם הקדוש וישמור עצמו מלעבור על א' משס"ה מל"ת ואז יתוקנו שס"ה גידיו ויזכור תמיד בהבוב"ה לקיים רמ"ח מ"ע שבזה יתוקנו רמ"ח אבריו. וזה שמי וזכרי לזכור תמיד בשמי על ידי התרי"ג פקודין כנ"ל. ואז יהא נבנה בקומה שלימה בדמות דיוקן אדם ועי"ז יוכל להמשיך מן הט' תיקונין שבגי' אד"ם אבל האבות הקדושים מעודם לא הוצרכו להסתכלות האברים לזכור על ידם בהשמות כי האבות הן הן המרכבה וכל קומת גופם מראשם ועד רגלם כולם שמות והויות כנודע ענין זה לי"ח ולא הוצרכו לקחת מי"ג ת"ד כ"א מאריך אנפין. וזהו וארא אל אברהם וגו' באל שדי המשדד כל המערכות למעלה מז"א. ושמי ה' לא נודעתי וגו' ר"ל שלא הוצרכו לצרף שמי עם י"ה גם ו"ה עם זכרי כנ"ל וזה שפירש"י ז"ל לא הודעתי אין כתיב כאן לחבר שמי עם זכרי כנ"ל אלא כו' לא ניכרתי במדת אמיתות שלי ר"ל במדת האמ"ת גי' ט' במ"ק בחי' ז"א לא ניכרתי להם שלא הוצרכתי לזה כ"א המשיכו שפע מאריך אנפין והבן:

בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו. בא גי' ג' רמז אל ג' ספירות ראשונות ר"ל כשתבוא אל ג"ר אז תוכל לדבר קשות אל פרעה מלך מצרים כאשר באמת בג' מכות אחרונות נתרכך לב פרעה בכ"פ יותר ומיד במכת ברד. ולכן מרומז במלת ב"א "ברד "ארבה ואז תוכל לדבר קשות אל פרעה וישלח את בנ"י מארצו:

א"י בא דבר וגו'. דידוע קודם תפלת י"ח וק"ש צריך לומר תחלה פסוקי דזמרה לזמר עריצים ואח"כ יכולים לומר תפלת י"ח ג' ראשונות וג' אחרונות. וזה ב"א גי' ג' כנ"ל כשתרצה להתפלל ולעלות לג"ר אז מתחלה דבר קשות היינו פסוקי דזמרה. אל פרעה וגו' בשביל פרעה מלך של המצירים ומעיקים לנו לזמר ולהכרית אותם וישלח את בני ישראל. אותם הבונים להיות ל"י רא"ש ישלח אותם פרעה מארצו. ואנחנו נלך בשם אלהים חיים ומלך עולם. ואז גם וישלח. של"ח מוישל"ח גי' י"ג הויות שנוכל לייחד בי"ג מדות בעולם העליון אמן:

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בנ"י מארץ מצרים. ידוע דמשה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא מורה על ב' בחי'. בחי' משפיע כשושבינא דמלכא וכאשר אנחנו באמת עם קודש ישראל משפיעין למעלה כמאח"ז ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. ושושבינא דמטרוניתא בחי' מקבל להראות את פרעה כי אנחנו בנים למקום בחי' דכר ומשפיעים לא כן הוא הגם ששיבח עצמו לי יאורי ואני עשיתני מ"מ הוא מקבל מאתנו ולזה שלח לשניהם למשה ולאהרן כנ"ל, ויצום לשון צוותא וחיבור ששניהם תפעלו לצוות ולחבר בנ"י לאביהם שבשמים. הגם כי עיקר התדבקות הוא על ידי תורה ותפלה ומצות ומע"ט ואז היו עירום וערי'. מ"מ היו אז שבט לוי והזקנים והדומים להם והם העלו אל הכל. וזהו ויצום אל בנ"י שעשה צוותא וחיבור מכולם להיות כלולים ודבוקים בהצדיקים הנק' בני ישראל. ובזה יהא לכם כח גם כן אל פרעה להכותו ולרדותו עד שתוכלו להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, כאשר באמת ראה נתתיך אלהים לפרעה שהגם שפרעה כפר בשם הוי"ה רק הכיר בשם אלהים הראהו כי צדיק מושל בירא' אלהים והוא ימשול בו וכימי צאתינו ממצרים יראנו נפלאות אמן:

פרשת בא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו' למען שתי אתתי אלה בקרבו כל המפרשים ובראשם הזה"ק דקדקו בא אל פרעה לך אל פרעה מבע"ל. והנראה כי הנה אית חכמה עילאה ואית חכמה תתאה והחכמה מאין תמצא. להבין הענין נראה כי הנה הא"ס הוא בלתי מושג בלי סוף ותכלית וכשמקדש האדם ומטהר א"ע זוכה להשיג באפס מה מחכמה עליונה. והגם כי ב למדה זו מ"מ צריך לידע נאמנה כי עדיין לא ידע וזהו תכלית הידיעה ולזה נק' אי"ן כי אין משמעותו הן גם פירושו לאו. אין ולאו. ר"ל כי באמת יוכל להשיג באפס מה נם באמת לפי ערכו ית"ש עדיין הוא אינו ודע. וזהו והחכמה מאי"ן תמצא והבן זה. וז"א בא אל פרעה א"ל ואות פ' מפרעה אותיות אל"ף רומז על אלף חכמה עילאה מפלא עליון. ובא הוא לשון הבאה. ור"ל כי הנה הש"י רצה לגלות אלהותו כמורה מלת פרעה לשון התגלות פרעה הרשע כיחש בשם הוי"ה כ"א בשם אלהים כמבואר אצלינו כ"פ ענין זה. ואמר הש"י למשה בא אל פרעה שתעלה ותביא את פרעה אל האל"ף חכמה לחכמה עילאה למען יכיר מפלאות תמים דעים. והגם שעד הנה כיחש בשם הוי"ה ובשגם בהתודותו הפעם ה' הצדיק ואני וגו' שהפך צירוף שם הוי"ה כיוצא מר"ת חטאתי "הפעם "ה' "הצדיק "ואני וגו' הראיתם וידוי כזה באומרו חטאתי ועדיין מחזיק בטומאתו ורצה להפך הצירוף. לזאת צוה להעלותו לחכמה עילאה וכנ"ל. וכזה מרומז בזוה"ק דעייל לי' אידרין גו אידרין יעו"ש. יש לרמז לדברינו שהעלה את פרעה חדר לפנים מן החדר למען יכיר גדולתו ית' ואז למען שתי אתתי" אלה" בקרבו" ס"ת שם יה"ו ואות ה' מפרע"ה יושלם שם הוי"ה ב"ה שעי"ז שתעלהו לחכמה כנ"ל יתעורר להאמין בהוי' גם כן ויהי' התגלות האלהות וזה אתתי אלה בקרבו דייקא והבן:

כי אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבולך. דהנה ידוע כי פרעה הרשע כיחש בשם הוי"ה כנודע אולם בשם אלהים נודע לו ואומר שהוא עצמו הוא ראשית הכל. והנה שם אלהי"ם יש בו ריבוע ומילוי ופשוט המרומזים במלת רא"ש כדאיתא בכוונות האריז"ל בכוונת ר"ח יעו"ש. להורות שהקב"ה הוא ראשית לכל התחדשות ומבלעדו אין עוד. אבל פרעה לא האמין בזה ולא רצה לשלח ישראל לעבוד ה'. והתרה בו שלח את עמי ויעבדוני לי דייקא ולא לאחר וכאן התרהו אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבולך ארב"ה אותיות א' רב"ה א' מורה על אלהים פשוט ורב"ה במילוי וריבוע עד כי עולה הוי"ה כנודע ויבא בגבולך. ובע"כ תהי' מוכרח להודות כי אין כמוהו בכל הארץ. והגביל הזמן למחר כי התורה נצחיית. ורומז כי יש מחר שהוא לאחר זמן ור"ל שתמיד כל כל היום גם לאחר זמן אשלח ארבה כנ"ל. בגבולך לכל אשר יכנס בגבולך אשר גבלת אתה יקח את שלו מתחת ידי כמוהו כמוך והבן:

החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. לכ"ם אותיות מל"ך. ואמר החודש הזה לכם כשתקחו לכם ההתחדשות מזה אלי לקבל עליכם עול מלכותו אזי ראש חדשים. יתחדש לכם כל הראשיות. ראשית החכמה ראשית הבינה. ראשית הדעת. לחדשי השנה. שנ"ה גימ' ספיר"ה שתחדשו כל הספירות והמדות בבחי' מחודשת והבן:

והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג לה' לדרותיכם חקת עולם תחגהו. ונקדם לבאר הכ' ושמרת את החקה הזאת למעדה מימים ימימה. דנודע כי ימים הוא בחי' דכר. ימימה הוא בחי' נוקבא, ור"ל שתשמור החוקה הזאת למועדה לכל הימים טובים מימים להשפיע מבחי' דכר מיומין עילאין אל ימימה אל בחי' הנוקבא גם כן יהי' בחסד אל אשר יומם יצוה ה' חסדו והנה ידוע שבמצרים היו נגוף ורפוא וכמ"ש עד מתי יהי' זה לנו למוקש. זה הוא זה אלי המורה על חסד אל יהי' לנ"ו גימ' אלהי"ם והוא אליהם למוקש. וז"א והי' היום הזה אור העליון מזה אלי והחסד עליון יהי' לכם דייקא. לזכרון לבחי' דכר להשפיע ממנו ע"י כל הימים הבאים. ולכ"א והי' יגיד על שמחה. וחגתם אתו חג לה' ח"ג אותיות "חסד "גבורה שישפיע עלינו חסדו ובזה הוא גבורה ודינין על הסט"א ובחי' זו תהי' לדורותיכם. שבכל דור ודור תוכלו לעשות כנ"ל להמשיך החסד הנתגלה אז בפסח ביצ"מ עתה ג"כ. וכן בכל המועדים הבאים לקראתינו לשלום. חקת עולם תחגהו חק"ת אותיו' ח"ק "תוכות תוכות הוא הפנימיו' של כל רגל שהוא החסד אל עולם תחגהו. תוכלו להמשיכו עד עולם דבר בעתו מה טוב והבן מאוד:

ויקרא משה לכל זקני ישראל וגו' משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח. משכו יומין עילאין ליומין תתאין כי הנה אנחנו עם ב"י נקראים אור ויום ויקרא אלהים לאור יום. לא כן הרשעים אשר בחשך ילכו ובחשך שמם יכוסה. ומכש"כ שהש"י נק' יום וכשאנחנו ממשיכין עלינו עולם העליון שנקרא ג"כ יום ב"פ יום גי' יב"ק שם הקודש בו נכללים ג' השמות כידוע וע"י נוכל לייחד עצמינו ביום ואור העליון. וזהו משכו יש בו כ"ו מורה על שם הוי"ה ב"ה וע"י השמות שתתייחדו תמשכו יומין עילאין ליומין תתאין להמשיך החסד אל הנק' ג"כ בשם יום אשר יומם יצוה ה' חסדו עלינו תמיד. וקחו לכם אין קיחה אלא בכסף כסף הוא לשון תאוה לכ"ם אותיות מל"ך שכשתקחו עליכם המלכות בגודל תשוקה אז תזכו לבחי' משכו כנ"ל. צאן למשפחותיכם. תחלה נבאר הכ' ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. דנודע מס"ק ובפרט מזה"ק כי היצר הועמד לבל נשמע אליו ועי"ז גם היצר מקבל שכר וכמשל הבן מלך עם הזונה. והנה ש"ה גי' היצ"ר. ואמר ויקחו להם איש ש"ה שכל איש יקח בדברים טובים את היצר הנק' שה כנ"ל ויאמר לו הלא אם לא תסיתני תזכה להיות לבית אבות אין אבות אלא שלשה כי אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו אבל יעקב תפארת ישראל היתה מטתו שלימה בלי שום מגע נכרי. וכן אתה כשלא תכריחני ללכת אחרי עצתך תזכה להיות לבית אבות שתתעלה לתפארת עוזו. גם מרומז בלבית אבות כי עד שלשה פעמים יוכל לחזור בתשובה ועל ארבעה לא אשיבנו. הן אמת כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה ומקבל שבים עד אלף פעמים. אבל אינו דומה השב בתחלתו לשב בסופו כי הזקין בחטא. ועי"ז שה לבית. ותעלה גם השה הוא היצר לבית. אל פנימיות עולמות העליונים שנק' בית. או ויקחו להם איש אי"ש רומז על ג' שמות אהי"ה הוי"ה שד"י. ור"ל שיקחו להם להיות בבחי' איש כנ"ל ע"י שיהיה הבחי' שה מוכנע כשה שראשו כפוף ומוטה לארץ בענוה כמו האבות. או ע"ד ויטע אשל בבאר שבע באר שבע הוא המלכות. ור"ל שכל נטיעותיו ודרכיו הי' להיות נטוע בהמלכות. וזהו ויקחו להם "איש "שה "לבית ר"ת אש"ל שתקחו לכם נטיעה זו להיות כבית אבות. וזהו צאן למשפחותיכם. צאן הוא השה יסכים עמכם למשפחותיכם לעשות משפחות אהבה ויראה קדושה וטהרה. ושחטו הפסח הפסח הוא לשון חמלה כפירש"י ז"ל ור"ל שתשחטו ותחתכו מאתכם החמלה שתחמלו ותחוסו לענות נפשיכם שתכלו הגוף שלכם כ"א תעשו את שלכם כמו האבות כיצחק שמסר נפשו ע"ג המזבח ונסיון אברהם אבינו ע"ה שהלך לשחטו גדול מנסיון של יצחק כמובא אצלינו במ"א ועי"ז ושחטו הפסח. ושחטו לשון המשכה מלשון זהב שחוט תמשיכו עליכם הפסח החמלה והחנינה מחסד עליון עליכם. ובזה יובנו דברי המדרש שאמר למה נקראו ישראל בני בכורי לפי שנאמר את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים ע"ש דלכאורה אינו מובן אבל לפ"ד יובן היטב שכשיעלה גם את היצר כנ"ל ע"פ אשר יטנו ברוב לקחו כאמו אזי גם האויב ישלים אתו. ולכן נקרא בני בכורי שנאמר את הבכור בן השנואה שיעלה את היצר אל הבכור לראשית החכמה אזי גם הוא יהא בן השנואה יהא נבנה להיות שנוא בעיניו הסתת תאות עוה"ז ויכיר אותו לתת לו פי שנים בעוה"ז ובעוה"ב. ואמר עוד במדרש ולכן מסר להם סוד העיבור שמשולין ללבנה. ר"ל סוד הלבנה שהגם שהלבנה מקבלת אורה מהשמש מ"מ עיקר יניקתה מסוד העליון והכל תלוי במעשיהן של ישראל שעתה הלבנה אינה מאירה כ"א עד חצי החודש ואח"כ נתמעט אורה. אבל לעתיד יהי' אור הלבנה כאור החמה בלי הפסק וזהו שמסיים המד"ר קומי אורי כי בא אורך. ונסיים במה דפתח משכו יומין עילאין ליומין תתאין כי הלבנה נקראת גם כן יר"ח ע"ד ירח בן יומו. וזהו אור"י אותיות או"ר י' שיהא הירח בן יומו. ור"ל שיהא נבנה ביומין עילאין שיומשך יומין עילאין ליומין תתאין. וזה כי בא אור"ך אותיות או"ר כת"ר כתר הוא הרצון העליון שיושפע עלינו וז"ש המד"ר שמושלת ביום ובלילה שכולם יהי' ימים וטוב לנו אמן:

ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. ידוע כי יום מורה על החסד ולכל דבר צריך התעוררות נחתין שממליכין למטה האור ע"י העסק בתורה שהוא אורה. וזהו עושי דברו לשמוע בקול דברו שצריך להיות תחלה עושי דברו הוא המלכות שנק' דבר לתקן בעולם העשי' ואז יזכו לשמוע בקול הוא הפנימיות של דברו היא המלכות העליונה. וזהו ויה"י גימ' א"ל רומז על חסד אל. בעצם היום הזה שכביכול נתעצם ונתחזק היום הזה אור של זה אלי. ובזה הוציא את בני ישראל וגו' על צבאותם שיהי' על הצבאות של מעלה הם המלאכים כידוע שאינם אומרים קדושה עד שישראל מקדשין תחלה מלמטה. וזהו גם כן עושי דברו וגו' שמתחלה מתקנים את דברו הוא המלכות בעולם העשי' ואח"כ לשמוע בקול דברו יכולים המלאכים השומעים פנימיו' הדבר לקדש גם כן. ולזה הם על צבאותם למעלה על הצבאות דלעילא כי ידוע שהמלאך הוא בחי' שאינו יכול לשנות מהתמנותו שהופקד עליו. אבל ישראל הוא הצדיק גוזר והקב"ה מקיים ובזה הם על צבאותם. וכאשר נגזר אומר לטובה על ישראל יסכים הש"י וכ צבא מעלה עלינו לטובה אמן:

א"י ויהי בעצם היום הזה וגו'. ויה"י גימ' א"ל רומז על חסד אל הנעשה להם כי הי' אז קטרוג גדול הללו עוע"ז והללו כו'. אבל הש"י צפה על קבלת התורה הנתונה לנו. וזהו ויהי שזה חסד אל הנעשה להם בעצם היום הזה שהגם שהיו אז עירום ועריה מ"מ צפה בעצמיות של היום הוא האור שקרא יום שיגיע לבחי' הז"ה ביום הזה באו מדבר סיני. הז"ה גי' י"ז כמנין טו"ב לשון הארה ששם יקבלו התורה ויאירו עצמם מאוד ועי"ז הוציא ה' את בני ישרא"ל אותיות ל"י רא"ש על צבאותם להיות למעלה על צבא דלעילא כי בזמן היותם בגלות צריכים הי' שילמדו המלאכי' זכות עליהם כמו מלאך מט"ט ומיכאל ודומיהם מלמדי זכותם של ישראל. אבל בצאת ישראל מכף הגלות הם על צבאותם נתונים נתונים למעלה מהם ועל גביהם כי הם עומדים וישראל מהלכים כידוע:

א"י ויהי בעצם היום הזה וגו'. כי הנה ידוע כי השכינתא קדישא ירדה עמהם בגלות ומסתמא גם י"ב צירופי הוי"ה המרומזי' נגד י"ב שבטי יה וכמאמרו ית' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. וזהו ויה"י גימ' א"ל כנ"ל שזה הוא החסד בעצם היום בעצמיות של היום היינו האור של הז"ה ז"ה גי' י"ב רמז אל אורות י"ב צירופי הוי"ה שבצאתם יצאו כל ב"י מארץ מצרים על צבאותם כ"א אות בצבא דילי' בהוי' המרומזת נגדו כאשר הי' באמת דגלים לכל שבט לפי הוי"ה שלו והבן:

היום אתם יוצאים בחודש האביב. אבי"ב אותיות א"ב י"ב א"ב הוא כסדרן באלפא ביתא י"ב אינו כסדר כי א"ב רמז על ניסן שהוא חסד י"ב הוא תשרי י' הוא חכמה ב' בינה והש"י אב על כולן על כל התחדשות החכמה והבינה. אבי"ב גי' י"ה ובמילואו כזה יו"ד ה"א השם בשלימותו כי בי"ה ה' כנודע. אתם אותיות אמ"ת שהוא ראש תוך סוף שכל אדם צריך לחשוב רוממת הבורא איך הוא רישא דכל רישין. ומי אנכי שאזכה לעובדו ולגשת ולהתפלל לפניו ותוכן כל דבר ומעשהו אם תוכו כברו וזה הוא התוך וסוף. שהגם שזוכה לכל אלה יסתכל שפלותו וערכו הפחות מהסופו ואיך הוא סוף הכל. ואמר היום אתם יוצאים. כשתצאו מכל עניני עוה"ז בבחי' אתם כנ"ל אזי תזכו להשיג מדריגת חדש האביב. ההתחדשות הוי"ה שהוא בגי' אבי"ב כנ"ל להיות בלי סוף ובלי תכלית כמוהו ית' בלי עייפות ויגיעות וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו אמן:

פרשת בשלח

ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' נ"ל כי הנה רז"ל אמרו בגמרא ויבא הביתה לעשות מלאכתו ח"א מלאכתו ממש. וח"א לעשות צרכיו עמה נכנס אלא שראה דמות דיוקנו של אביו. ולכאורה אינו מובן כאשר מוח"ז הרה"ק זצלה"ה בספר נ"א בפסוק זה דקדק בדבר ע"ש, והנראה כי הנה הצדיקים ברצותם להשיג פנימיות עולמות העליונים ולדבקה בהם. יש אשר משיגים ומתדבקים ע"י מעשה המצות הגשמיות כמו בשבת. ויש אשר יש להם גם שבתות דחול וגם כמו בפסח באכילת מצה ומרור והכוסות בכל אחד למינהו הארה מחודשת. ובשבועות במתן תורה. ובסוכות ע"י הסוכה והלולב ערבה ואתרוג. וכמו במצות תפילין שהגם שעושים מעשה המצוה בגשמיות מ"מ ממשיכין בזה הארה גדולה. אבל יש צדיקים שבלי מעשה כ"א במחשבה וביחודים משיגים ומתדבקים בעולמות העליונים וזה ממש פלוגתת הני תרי מ"ד דהוי קשה להו מלת הביתה דאטו בחוץ לא יכול לעשות מלאכתו והו"ל למכתב ויבא לעשות מלאכתו מהו הביתה אלא כי הביתה רומז לפנימיות כמשמעות הביתה הידוע בפנימיות עולמות העליונים. מלאכ"ה אותיות מל"ך א"ל כ"ל האר"ץ. ויוסף הצדיק בא הביתה לעשות מלאכתו שבא להתדבק בפנימות עולמות העליונים אצל מלך על כל הארץ. לכן ח"א לעשות מלאכתו ממש ר"ל בממש וגשמיות לעשות מצות מעשיות בגשמיות ועל ידם יתדבקו למעלה וכנ"ל. וח"א כי יוסף הי' כחו יפה ולא הוצרך למעשה בגשמיות כ"א לעשות צרכיו נכנס היינו במחשבות קדושות ופעל באמת פעולתו הזכה שהתקשר בעולם העליון עד כסא הכבוד. וראה שם דמות דיוקנו של אביו שדמות דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד. ובזה יובנו המדרשים דבמקום אחד אמרו הים ראה וינוס מה ראה ראה ארונו של יוסף. ובמקום אחר אמרו שהרים משה את מטהו וראה הים שמו של הקב"ה חקוק עליו ונס. ולכאורה נראים כסותרים ולפ"ד שניהם כאחד צדקו יחדיו ומא"ח ומא"ח ול"פ כי באמת כולה חד שראה ארונו של יוסף דידוע כשהצדיק אוחז במדריגה שוב לא יפול ממנה ותמיד היא חופפת עליו אדרבה הוא מוסיף והולך בה. וכן יוסף הצדיק אחז צדיק דרכו להתדבק למעלה בכסה"כ ותמיד שרתה עליו בחי' זו נמצא כאשר ראה ארונו של יוסף ראה את כסא הכבוד כבודו ית' נמצא לא פליגי כלל ושניהם אמת כי ראה ארונו של יוסף ובזה ראה אלהי יעקב וינס. וזהו ויקח משה את עצמות יוסף שהים לא רצה להבקע מפניו באומרו אליו אני גדול ממך כדאי' במדרשים. ולכן ויקח משה את עצמות יוסף עמו שלקח עמו העצמיות של יוסף וכנ"ל ולהתדבק למעלה וכנ"ל ואז הים ראה וינוס והבן כי נכון הוא מאוד:

לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האיש לילה לפני העם. דידוע דעיקר העבדות הוא באהבה וביראה כי מגודל האהבה הי' בא לכלות הנפש. ולכן הועמד מדת היראה שהוא צמצום למען ישאר בקיומו וזה שרמז הכ' לא ימיש עמוד הענן יומם הוא מדת אהבה ועמוד האש לילה בחינת היראה לא ימושו גם שניהם כי צריכים זה לזה וכנ"ל וזה שפירש"י מגיד וכו' שעד שלא ישקע זה עולה זה ר"ל עד שלא ישקע ותכלה נפשו מגודל האהבה עולה זה היינו עולה מדת היראה להיות נשאר חי וקיים:

א"י לא ימיש וגו'. דידוע כי יש תורה שבכתב נגד בחי' היום. ותורה שבע"פ נגד בחי' לילה לכן לא איברי לילה אלא לגירסא בלילה תורה שבע"פ וביום תורה שבכתב. וזה שהורה לנו הכ' לא ימיש עמוד הענן היינו תורה שבכתב יומם ועמוד האש היינו תורה שבע"פ לא תמיש לילה תמיד ובהם נהגה תמיד יומם ולילה אמן:

א"י לא ימיש וגו' דלכאורה הו"ל למימר עמוד ענן יומם מהו עמוד הענן. אלא דידוע על עמוד א' עולם עומד וצדיק שמו שהכל מתנהג ע"י הצדיק. והנה כמו שא"א להוציא דבר אם לא שיפתח פיו תחלה כן הצדיק א"א שיפעול דבר טוב אם לא שיפתח תחלה פה העליון שיגזור כל טוב והצדיק בכחו לעשות כזאת כי צדיק מושל ביראת אלהים. וזה לא ימיש עמוד הענן הוא הצדיק שנקרא עמוד שעליו העולם עומד שעובד במדת האהבה שנק' יומם צדיק כזה לא ימיש בשום פעם שיוכל לפתוח פה העליון ולזה "עמוד "הענן "יומם ר"ת גי' פ"ה שלא יחסר בשום פעם צדיק כזה בעולם ועמוד האש היינו הצדיק שעובד במדת היראה ובזה מכניע כל הסט"א וזה ועמוד האש כנ"ל גורם שיהא תמיד בחי' לילה שהוא רחמים כי חצי ראשונה נק' ליל שהוא דין וחצי שני שהוא התעוררת הרחמים נק' לילה וצדיקים כאלו יהי' תמיד לפני העם והבן:

א"י לא ימיש וגו'. יומ"ם אותיות מ"ו מ"י. מ"ו הוא מילוי מ"ב. מ"י גי' נ' שערי הבינה עולם התשובה שהוא במס"נ וכמו בים שמסרו נפשם ועי"ז המשיכו הרחמים וכן בשעת קריאת השירה פועלים במס"נ אז רחמים וחסד שהוא מ"ו מילוי ע"ב גימ' חסד. וזהו לא ימיש עמוד וגו'. יומם אותם שעובדים בבחי' יומם וכנ"ל. ובזה ועמוד האש הא"ש גי' ש"ו כידוע שבזה המתקת פ"ר דינים כדאיתא בכוונת השופר ור"ל שבזה פועל הא"ש היינו ש"ו להמתיק הדינים שיהי' תמיד בחי' לילה שהוא רחמים כנ"ל לפני העם והבן:

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. נ"ל דהנה התורה היא נצחית וירמז הכ' לדורי דורות ויובן כי כתיב בי"ה ה' צור עולמים ואיתא בהאר"י בי"ה נכלל כל השם כזה יו"ד ה"א. ולהבין הענין נראה כי הנה האדם נברא בחומר וצורה והצורה הוא מצרור החיים מעולם העליון מחכמה הקדומה וצריך להכניע החומר עד יזדכך גם הוא כמו הצורה כאשר באמת הצדיקים מזדככים גופותיהם להיות זך ובהיר כמו הנשמה והצורה והוא צור עולמים וזה נרמז בשם י"ה כי י' מורה על עולם עליון ואות ה' רמז על כנס"י כשמתעלית נשלם השם בשלימותו והבא לטהר מסייעין לו שכשהאדם מתעורר באתעדל"ת בא לו התעוררת וסיוע ועזר אלהי מלעילא כדמצינו ביציאת מצרים שהגם שמלו ולא פרעו על ידי התעוררת מצות המילה הגם שלא היו עדיין בשלימותה בלא פריעה מ"מ נגאלו. כמ"כ בכל דור ודור. וזה נרמז בר"ת "יהו' "ילחם לכם וגו' שני יודי"ן שכאשר מתעוררין ישראל לתתא ועושים המשכה והעלאה ה' תתאה נעשה יו"ד כי מתחברת ה' תתאה בה' עילאה ועי"ז כביכול מצמצם עצמו ויורד י' עילאה חכמה הקדומה עליהם ונעשה כף אותיות "כף "פשוטה לקבל שבים שיש צדיקים הנשמרים מנעוריהם מכל רע ועליהם בוודאי שופע חכמה עליונה. אבל גם אותם אשר נפגמו מ"מ ע"י התשובה זוכים ג"כ אל החכמה וזהו בראשית ברא וגו' ודרז"ל בראשית בשביל ישראל כו' ויונתן תרגום בראשית בחכמתא והכל אחד. כי צפה הש"י מעשה ישראל בהעלאת עולמות ונעשה תרי יודי"ן גי' כ' אות כת"ר שהחכמה עילאה כנ"ל מכתיר את הצדיק ומעטר אותו ולזה ברא העולם להתייחד שמו ית'. וזהו כי בי"ה ה' צור עולמים כי בי"ה ע"י י"ה כנ"ל צר העולמים. וז"א ה' ילחם לכם ר"ת תרי יודין כנ"ל ועם אות ל' מן לכם גי' נו"ן רמז אל הבינה עולם התשובה שגם על ידי התשובה יזכו לזה. והנה יש ג' בחי' חכמה בינה דעת וכמש"ה ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. ה' בחכמה בשביל החכמ"ה כ"ח מ"ה כנ"ל. יסד ארץ וצפה שיהי' צדיק יסוד ארץ גם של הגופניות. כונן שמים בתבונה כונן לשון כן ובסיס וקיום. ושמים רמז על הנשמה הרוחניות יש לה קיום בתבונה כי תבונה יש בה שני צירופים בינה ודעת כי על ידי הבינה הוא התשובה זוכה לדעת ומהפך החומר לצורה כנ"ל. ורמז בתיבת לכם שגם בכל צרכי הגשמיות ג"כ תוכלו ליקח לעבוד ה' וה' ילחם מלחמותיכם עבורכם עם היצר אבל ואתם תחרישון שאתם תעשו (חרישה) והכנה בגדרים וסייגים באתעדל"ת. ואז גם ה' הטוב לא ימנע הטוב להולכים בתמים וילחם לכם לעזור לכם בכל הטוב אמן והבן:

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. ולכאורה הפסוק אינו מובן באומרו ית' אליו מה תצעק וכי לא הי' לו לצעוק הים מפנים ומצרים מאחור ואין דרך לנטות ימין ושמאל. גם אומרו ית' תיבת אלי כי אל מי מקדושים יפנה אם לא אליו ית'. אמנם נראה בהקדם לבאר מאחז"ל ע"פ והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' ופריך בגמ' וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא כ"ז שישראל מסתכלין כלפי מעלה כו' וגבר ישראל ולכאורה מה הועילו ז"ל בתירוצם דהרי עדיין הקושיא במקומה עומדת וכי ידיו של משה כו'. והנראה כי הנה כשישראל צריכין לרחמים ולהמשיך כל טוב אזי צריכין לדבק עצמם בדעת עליון ומשה הוא בחי' הדעת כנודע. ולכן שפיר תלוי בידי משה כאשר ירים ידו וכחו אז ישראל עושה חיל. אבל להתדבק בהדעת צריך לזה מדת האמת אזי יכולים לבוא אל הדעת שהוא ההתחברות וז"א "מה "תצעק "אלי ר"ת אמ"ת כי הלא אתה בבחי' האמת והדעת ואינך צריך לצעוק אלי כ"א דבר אל בנ"י דבר לשון הנהגה שתנהיג עליהם בחי' הדיבור שהוא באמת כי א"א הדיבור בלא קול היינו הפנימית ומחשבה מקודם שאז בדעת ידבר "אל "בני "ישראל ר"ת אב"י אותיות "אצילות "בריאה "יצירה להעלותם מעולם לעולם ואז ויסעו. או כי הנה משה צעק לבו להעלות את כל ישראל אליו ית' והשיב אליו השי"ת מה תצעק אלי ואי' בזוה"ק בעתיקא תליא כי הן באמת שיש ביניהם נשיאי עדה והזקנים אשר כחם יפה לעלות עד עתיקא קדישא. אבל היכול תוכל עשות כזאת להעלות ששים רבוא לבחי' זאת. לכן דבר אל בנ"י אֶל כמו אֵל בצירי שככה תעשה שאדבר. ותנהיג חסד אל על ישראל אז ויסעו בלי שום מוחה ומעכב ויבקעו כל המים הזידונים מפניהם אמן:

ויבאו בנ"י בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. יבואר ע"ד מ"ש הה"ק אאמו"ר זצלה"ה ע"פ מרחוק ה' נראה לי (ירמי' ל"א) כי רחק יש בתוכו השם כזה רי"ש חי"ת קו"ף אותיות הפנימיות גי' כ"ו כמנין השם הוי' ב"ה שגם ברחק ה' נראה לי. וכוונתו שכל מה שהאדם דומה בעיניו כי עדיין הוא רחוק מהבוב"ה זוכה יותר להתגלות ההוי"ה ב"ה. והנה ים רמז אל המלכות ורמז אל ים החכמה ובינה ודעת. ואמר ויבאו בנ"י בתוך הים הנ"ל ביבשה ע"י שהאדם דומה בעצמו כי הוא חרב ויבש ולא התחיל עדיין בעבודה עי"ז באו בתוך הים כנ"ל:

א"י בתוך הים. כי הפנימות ממילוי ים כזה יו"ד מ"ם גי' מ"ו מילוי ע"ב שהגם שלא זכו עדיין לבחי' ע"ב ממש באו למילוי ע"ב. והנה בתיבת הים יש בו צירוף מ"י וצירוף מ"ה מ"ה גי' אד"ם שהעיד הכ' עליהם ע"י שבאו לבחי' מי גי' נו"ן שערי הבינה עולם התשובה באו לדמות דיוקן אדם. וזש"ה הים ראה וינוס ודחז"ל מה ראה ראה ארונו של יוסף רמזו כנ"ל יוסף דנטר ברית והי' בדמות דיוקן אדם והעיד הכ' עליהם שכולם באו בדמות דיוקן אדם. ועי"ז באו בתוך הים ביבשה. יבש"ה אותיות י"ב "שמות "השבטים י"ב שמות הוי"ה שכל שבט בא בחלק וצירוף הוי' שלו והמים להם חומה וגו' מי"ם גי' צדיק המייחד הוי"ה ואדנ"י וכמ"ש חז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך כי המברך אינו מזכיר אלא שם אחד. אבל העונה אמן מייחד שני השמות הוי"ה אדנ"י שהם בגי' אמ"ן. וזהו וצדיק באמונתו יחי' ר"ל באמונתו ע"י אמן שלו כנ"ל יחי' נותן חיות בכל העולמות. וזהי והמים מים גי' צ' ו"ה לשון שמחה כי גורם שמחה גדולה ע"י יחוד וזווג שמות הנ"ל שניהם מספר אותיותיהם ח' ועם שני השמות הם י' ובכללית י"א כמנין ו"ה זה להם חומה מימינם ומשמאלם. גם והמים להם חומה אותיות חיל"ו כי מרכבות פרעה וחילו ירה בים. אבל אותנו לקח לחלקו להיות חילו ובזה הי' לנו לחומה ולמחסה. גם והמים להם חומה וגו' מים הוא התורה להם חומה מימינם ומשמאלם הן למיימינים בה לעוסקים לשמה וגם למשמאלים בה לעוסקים שלא לשמה הוא להם לחומה ולמחסה וכמש"ה אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד וכדבחז"ל. או והמים להם חומה וגו' מים גי' צ' רומז אל הצדיק כנ"ל. ויובן ע"פ מאחז"ל ע"פ ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' ופריך בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתי ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתי. ונראה כוונתם כי באמת אצל הצדיק אהבה ויראה מילתא זוטרתי לרוב התדבקותו בשורש עליון. אמנם פשוטי העם אם הם מקרבים עצמם אל הצדיק באמת ללמוד ממעשיו יוכל הצדיק להמשיך עליהם ג"כ אהבה ויראה אבל כאשר יאמינו בהם אמונת אמון לבל יהרהרו אחריהם מאומה והנה כל צדיק בדורו נק' משה כדבחז"ל משה שפיר קאמרת. וזהו אומרם אין לגבי משה ר"ל אותם שהם דבוקים וכרוכים לגבי משה לגבי צדיק הדור אצליהם מילתא זוטרתי הוא כי הצדיקים ממשיכים עליהם אהבתו ויראתו. וזהו והמים הם הצדיקים והמים להם אותם שהצדיקים המה להם ולחלקם שבחרו להם ולחלקם את הצדיקים להיות דבוקים בהם באמת אז הצדיקים להם חומה מימינם ומשמאלם להמשיך עליהם הימין הוא אהבה ושמאל הוא היראה. והמה להם לחומה ולמחסה מימינם ומשמאלם מאהבות ויראות זרות כ"א אהבה עילאה ויראה עילאה. או כי הצדיקים להם לחומה ולמחסה מימינם ומשמאלם שלא יוכלו האומות להימין ולהשמאיל לנו ע"ד לא מדובשך ולא מעוקצך ששומרים את ישראל לבל ירעו ולא ישחיתו בכל גבולינו גם טובתם אין אנו צריכים כי ה' הטוב יטיב עלינו בכל טוב סלה אמן:

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו. נ"ל כי הנה תקנו לנו אנשי כנה"ג לומר תחלה פסוקי דזמרה ואח"כ לייחד שמו בק"ש ותפלת י"ח אחר כאשר כרתנו בפסוקי דזמרה כל הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה. וזהו עזי שזהו עזי ותוקפי. וזמרת לשון זמרה ושירה ולשון זמיר עריצים ור"ל ע"י שאנחנו מזמרים וכורתים תחלה בפסד"ז את כל הסט"א עי"ז יה נוכל להתדבק בהויתו ית' כי בי"ה ה' בי"ה נכלל כל השם. ואז ויהי לי לישועה ל"י גי' מ' אות מלכות שהמלכותא קדישא בעצמה לנו לישועה וכמאז"ל הבא לטהר מסייעין לו. ז"ה אל"י אותיות "זה "השלחן "אשר "לפני "יהו' שלחן הוא לשון הפשטה ע"י שאנחנו מפשיטין עצמינו מכל הגשמיות. ושל"ח משלח"ן גי' י"ג הויות בזה אנו מתדבקין בי"ג הויו"ת ובשער הנו"ן ואז אשר לפני ה' אין אנו צריכין סעד לתומכינו כמו שאמר אברהם אשר התהלכתי לפניו. אלהי אבי בזה נוכל להשיג האלהות של אבי הוא הבוב"ה שהוא אב העליון לעשות כמעשהו ותגזר אומר ויקם ונוכל להמשיך כל טוב ובזה וארממנהו אמן:

נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך. להבין דפתח בחסדך בחסד וסיים בעוז הוא הגבורה. נראה דהנה הגם שהי' יצ"מ בחסד אל ודילג על ההרים וקפץ על הגבעות והחיש קץ ישועה ופדות לעמו מ"מ בחסדו הגדול הטיב עמנו ליתן לנו אות לטובה שנהי' ראויים אל החסד כי א"א לקבל החסד אם לא שיהי' כלי מוכשר לקבלה. ולזה נתן לנו דם פסח ודם מילה ליתן על המשקוף ועל שתי המזוזות להיות בידינו מצות מצויות. ואמר לנו משכו וקחו לכם משכו ידיכם מע"ז והטלה ממש שהי' עובדים לו צוה אותם ליקח אותו ולקשרו בכרעי המטה ובזה עשו מס"נ גדול שהן יזבחו תועבת מצרים ולא יסקלום ולא חששו על עצמם כדי לקיים מצות יוצרם. ולקיחתו מבעשור ד' ימים קודם אי' בספרים הטעם נגד ד' אותיות הוי"ה כדי שתשרה עליהם הויתו ית' היש טובה גדולה מזו שהטיב עמנו וז"א משכ"ו אותיות מש"ך כ"ו שתמשכו ידיכם מע"ז להמשיך עליכם הויתו ית' ואז תהיו כברי' חדשה ותהיו ראוים לקבל החסד וזהו עם זו יצרת לי עם זו זו גי' י"ג כדי שיבואו עליהם י"ג מכילין דרחמי. גם זו גי' אח"ד שיוכל להתאחד באחד באחדות הפשוט לכן יצרתים לי ביצירה וברי' חדשה וזהו נחית בחסדך שנחית בחסדך להיות עם זו כנ"ל שיתייחדו באחדות הפשוט. ואז גאלת יכולת לגאול אותם שיהיו ראוים לקבל החסד. נהלת בעזך וגו' הוא ע"ד שמבואר אצלינו שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו שאלמלא מדת היראה אלא באהבה בלבד אז איש הוא הש"י שנק' איש מלחמה. את רעהו היינו הצדיק העובד. חיים בלעו. שהי' הצדיק בטל במציאות לגודל אהבה וע"י היראה הוא צמצום וכן כאן בגאולת מצרים לגודל החסד שהטיב עמנו והראה אהבתו וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל היו נוטים עד כלות הנפש. ולא כן הי' המכוון ביצ"מ כ"א שיקבלו תורת ה' וכאשר אמר אליו מיד בתחלת שלחו את מרע"ה בהוציאך את העם מצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ולכן נהלת בעזך בבחי' גבורה ויראה כדי שיבואו אל נוה קדשך לקבלת התורה הקדושה והבן:

א"י נחית בחסדך וגו'. כי בהיות שצפה הקב"ה בישראל שאלמלא יהיו עוד רגע א' במצרים יוכלו ח"ו להשתקע שם לכן דלג על ההרים והגם שלא היו ראויים גאלם משם אבל קבלת התורה לא יכול להיות מיד עד שיזדככו משעבוד החומר והלבנים ספרה לה שבעה שבועות אחר תטהר ככלה לבעלה. וז"א נחית בחסדך שבגודל חסדך עם זו כמות שהיא גאלת. אבל נהלת בעזך עוז הוא לבוש ע"ד עוז והדר לבושה שעשית להם לבושי קודש באהבה ויראה קדושה וטהרה ואז נהלת אותם בעזך זה אל נוה קדשך היינו אל קבלת התורה הקדושה והבן:

והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו והי' משנה על אשר ילקטו יום יום. דידוע דעיקר שמחת השבת כי הוא שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. וידוע כי כל ימי המעשה צריך להכין עצמו על השבת ואז מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. וזהו והי' וגו' והי' יגיד על שמחה גם הוא אותיות הוי"ה שעיקר השמחה הוא והי' ביום הששי שמיד ביום הששי יטעום את ההוי"ה מן השבת. אבל באופן והכינו את אשר יביאו שצריך לזה הכנה מששת ימי המעשה ואז יזכו והי' משנה על אשר ילקטו יום יום. שכל מה שלוקטין כל ימי החול שלא ישכח א' מהם מיוצר הכל כי ויכתב בספר זכרון לפניו אחת לאחת למצוא חשבון. ואז בשבת והי' משנה כי כל ששת ימי החול הוא בבחי' מ"ן היינו מיין נוקבין לקבל הארה מאתו ית' אבל בשבת נעשה משנה שכביכול הוא ית' מקבל תענוג מאתנו והוא משנה ר"ל בשינוי מימי החול. גם והי' משנה בכפל קדושה והארה יתירה על אשר ילקטו מדי יום ביומו והבן:

ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים. להבין למה הוצרכו לזה משה ואהרן. אמנם נודע כי משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא ומשה הוא הדעת ואהרן הכהן בחי' חסד ולכן אמרו שניהם משה ואהרן אל כל בנ"י ר"ל לאותם הבונים לי ראש. ערב וידעתם. ערב לשון עריבות ומתיקות הוא החסד תזכו לו ע"י וידעתם ע"י שיהא לכם הדעת. ואמר וידעתם שיהא הדעת שלכם ר"ל בדעת מיושבת. ובזה תבינו כי ה' הוציא אתכם מארמ"צ שאז הי' הדעת בגלות והוא ית' הוציאו והבן:

א"י ויאמר משה ואהרן וגו'. כמו משה ואהרן שהיו מחבבים זא"ז כדמצינו במקומות הרבה. ולז"א ערב כשתהי' ערבים ומקובלים זה לזה וידעתם לשון התחברות שיהא לכם אהבה ואחוה והתחברות אז תראו כי ה' הוציא אתכם מארמ"צ מכל המצירים ומעיקים ויגאלינו גאולה שלימה בקרב אמן:

פרשת יתרו

ויאמר משה לחותנו כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים. נ"ל כי הנה יתרו שאלו מדוע אתה וגו' וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב. ונראה בכוונת שאלתו כי ידע שמשה א"צ לשמוע טענת הבע"ד ולא למשמע אזנו יוכיח כי מעצמו יודע ברוח קדשו את הזכאי ואת החייב לומר איש פלוני אתה זכאי כו' ולית דין צריך בשש ומדוע נצב עליך העם מבוקר עד ערב ברגע כמימרא תוכל לומר מבלי שמוע דברי ריבותם לזכות את הזכאי כו' וכאשר באמת אמר משרע"ה בעצמו אח"כ כי יהי' להם דבר בא אלי ולא אמר באים אלי להורות נתן שהדבר בעצמו בא אליו ויודע טענתם טרם בוא אליו האנשים אשר להם הריב וכאשר מצינו בשלמה המלך ע"ה ובודאי לא נגרע דבר זה ממרע"ה. מול זה השיבו מרע"ה לא כמו שאתה סובר שכוונת ישראל בבואם אלי הוא למשפט לבדו. לא כן הוא כ"א כי יבא אלי העם לדרוש אלהים לחקור את האלהות כי אלהים נצב בעדת אל שכל מה שנצב בבחי' אלהים יבואו לדרוש ולחקור אותו עד"ת אותיות דע"ת לשון התחברות לחבר האלהים ולהמתיקו בחסד אל. בפיהם יאמרו המשפט אבל לבם נכון עמם לעלות מעלה מעלה לשורש עליון. וזהו כי יבא אלי אל"י אותיות "אשר "לפני "יהו' שיוכלו להתנהג בדרכי האבות מבלי צורך סעד כמאה"כ אשר התהלכו אבותי לפניו לא כמ"ש בנח את האלהים התהלך נח וע"ש בפירש"י ז"ל ועי"ז לדרוש אלהים ידרשו ויחקרו כל בחי' אלהים ודינין להפכו לרחמים אמן:

ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר. נ"ל לקראת האלהים להיות לנוכח ובהתנגדות להדינים לבטל מהם כל הדינים ולכן ויוצא משה הוא הדעת עליון שממליץ ומלמד תמיד זכות על ישראל הגם אם אינם ח"ו כדאי ממליץ טוב עבורם שראויים לבטל מהם כל הדינים כי הלא את העם מי קיבל את התורה הכלולה בכ"ב אתוון מן א' עד ת' אלא העם ובשבילם נברא העולם כדבחז"ל עם הארץ שבגינם נברא הארץ כן כאן מרמז את העם א"ת הוא התורה כנ"ל העם עם שבגינם נברא הארץ ועי"ז הם לקראת האלהים לבטל הדינים וכנ"ל ויתיצבו בתחתית ההר. תחת ההוי"ה שנק' הר כמבואר אצלינו כ"פ והבן:

א"י ויוצא משה וגו'. שהדעת העליון המכונה בשם משה הוציא אותם על כי את העם שהשכינה הקדושה הנק' א"ת הוא עם העם תמיד ובכל צרתם לו צר כביכול ולזה הוציאם שיוכלו להיות לקראת האלהים להפכו ולהמתיקו ויתיצבו בתחתית ההר שעשה להם יציבה והעמדה וקיום לדורות להיות בתחתית ההר הה"ר גי' יר"א ע"ה רמז על היראה לא באהבה ויראה חיצונית בתחתית לשון חתת ופחד ויראה והבן:

ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול. יבואר כי הנה הגם ששופר מורה על דין וכמאה"כ היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו מ"מ הפנימות מן שופר הוא רחמים כי המילוי מן שפ"ר הוא כ"ה שי"ן פ"א רי"ש גי' אהי"ה דזמין אנא לאתגליא כי כל הדינים יתגלו ע"י רב טוב הצפון וזהו ויה"י גי' א"ל רמז על חסד אל שניתן לנו שנזכה אל קול השופר הוא הפנימות של השופר הם הרחמים ועי"ז הולך וחזק מאוד מאד אותיות אדם יוכל האדם להיות הולך ומתחזק לבל יפיל ממדריגתו. משה ידבר וגו' כי הנה ישראל אמרו רצוננו לראות את מלכנו אינו דומה השומע מפי הרב לשומע מפי התלמוד ובאמת שתים זו שמענו ושאר הדברות מפי מסה העיד הכ' כי משה אמרם ולא הי' הפרש משנים הראשונים האמורים מפי הש"י כי השכינה מדברת מתוך גרונו והש"י בעצמו המדבר ומשמיע לעמו דברות קדשו מפי משה. וזהו משה ידבר באמת כי משה הוא המדבר אבל רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע כי אם האלהים יעננו בקול שהאלהים ענה מפיו בקול דברו:

א"י והאלהים יעננו בקול. כי הנה כתוב למעלה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם. ר"ל שאבוא אליך בלבושים ושמות וכנויים למען יוכל גם העם לשמוע ולסבול. לזה אמר והאלהים הנם שהי' בבחי' ושמות אלהים בעבור העם. אבל מ"מ יעננו בקול היתה בהנהגה והעני' בקול ע"י הפנימיות הוא הוי"ה והבן, או משה ידבר וגו' ע"פ המבואר אצלינו בהגדת פסח אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני ודרש רבא אימתי אני אהובה כשישמע את קולי כו' ביארנו ר"ל כשישמע את הפנימות של תחנוני שהכל צורך גבוה לא למעני כ"א העיקר לתקן בעולמות העליונים וכמבואר אצלינו במ"א דברי פה קדוש ישראל אאמו"ר הה"ק זצלה"ה כרום זלות לבני אדם דברים העומדים ברומו של עולם ובנ"א מזלזלין בהם יעי"ש בארוכה. וזה משה ידבר הצדיק מדבר דברי תפלתו בפשטיות על בני חיי ומזוני ופנימות כוונתו לתקן למעלה והבטיח כי והאלהים יעננו בקול גם הפנימות שמתוקן למעלה ולמטה בכל טוב אמן:

וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. תחלה למקראי קודש אלו נבאר הכ' בחודש השלישי לצאת בנ"י מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני. כי התורה משולשת כדבחז"ל תנ"ך מקרא משנה אגדה הלכות ואגדות מדרש וצריך ללמוד לשמה בדחילו ורחימו ולחדש בכ"פ חידושין דאורייתא להעלותם למעלה. כי בלא דו"ר לא פרחת לעילא כדאי' בזוה"ק וזהו בחודש השלישי בחידושין של התורה המשולשת כנ"ל אשר הוא לצאת ב"י מארץ מצרים ע"י צאתם מכל המצרים ותאוות עוה"ז ביום הזה כיום הזה ממש שפסקה זוהמתן כן כשמצרף ומברר א"ע מכל סיג להיות נפסק זוהמתו וע"י בחי' זו באו מדבר להיות כמדבר שמם ממש בטל במציאות מפחד ה' ומהדר גאונו ועי"ז סיני גורמים ומביאים שנאה על אוה"ע. והנה עלי' זו מעולם לעולם אצילות בריאה יצירה עשי' ואמר הרה"ק אאמו"ר זצלה"ה עשי"ה גי' שכינ"ה הרמז שגם בעולם העשי' צריך להמשיך שם השכינה ומלכותו בכל משלה. וז"א וירד ה' שלא תחשוב בלבבך כי זה ירידה כביכול לו ית' להמשיכו לעולם העשי' כי עי"ז אל הר נתעלה למעלה למעלה. ובזה סיני מביא שנאה על אוה"ע כנ"ל. או וירד ה' וגו' דידוע דלזה נתנה תורה על הר סיני ובו בחר על שהוא נמוך מכל ההרים להורות לכל הקרב אל התורה להתנהג במדת הענוה. וזהו וירד ה' שהקב"ה כביכול מצמצם עצמו אל הר סיני למי שהוא עניו בבחי' סיני ואת דכא אשכון ובזה וירד ה' וגו' וירד לשון רידוי וממשלה לאיש כזה נותן לו הש"י רידוי וממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו ויגזר אומר ויקם. ויקרא ה' למשה בלשון חבה כי חבה יתירה נודעת לו. אל ראש ההר. רא"ש הם ג' צירופי אלהי"ם במילוי ופשוט וריבוע. ור"ל שבידו להמתיק את רא"ש הם אלהים כנ"ל בבחי' הה"ר היינו בהויה וברחמים אמן והבן:

א"י ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. דהכלל כל מה שהאדם עובד או מתפלל צריך לידע נאמנה כי לא ידו עשתה זאת כ"א ה' הנותו לו כח לעשות חיל. והוא הנותן לו שכל ובינה לבחור בטוב ולמאוס ברע. והנה יש כמה פעמים אשר היצר מתעה לב האדם בהסיתו לאדם ומראה כי עשה יעשה בזה מצוה וצריך להתחכם עליו ובתחבולות לעשות עמו מלחמה לבל שמוע אליו להיות מלקט ולעשות מה שהוא באמת מצוה לתכלית ולראות את הנולד מכל מעשהו. וזהו "אל "ראש "ההר ר"ת אר"ה מלשון האורה בתאנים שבמשנה שהוא לשון לקיטה שעי"ז קוראו אל ראש ההר ומעלהו לעולם המליון ע"י שמסתכל ומפלס מעל רגליו אם יכונו לנוכח ה' דרכיו ואורה ומלקט משופרי שופרי ועי"ז ויעל משה יש עלי' כביכול לדעת עליון ע"י שמתפאר בפני כל צבא מרום ראו ברי' שבראתי בעולמי האיך הוא מדקדק במעשיו והשם יזכנו להיות מהעובדים אותו באמת אמן:

פרשת משפטים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. יתבאר עם אמרינו לעיל בפ' יתרו ע"פ כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים. ותוכן דברינו שם כי מאין ידע הדיין לזכות את הזכאי כו' ולז"א משה כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים לדרוש את האלהות אשר בעדת הדיינים כי זה נמסר מסיני לדעת כל אנשי מעשהו מי הזכאי ומי כו' כי בשני דברות הראשונות אנכי ולא יהי' לך כלולים הזכאי כלול באנכי כי משים נגד פניו את אנכי ה' אלהיך ואינו טוען שקר. לא כן שכופר ואומר מי רואני ומי יודעני וטוען שקר נגדו הזהיר לא יהי' וגו' והדיין הצדיק הדן דין אמת לאמתו המתדבק באלהים ממילא רואה הדבוק באנכי והוא הזכאי גם ע"פ התורה וזהו ואלה המשפטים אשר תשים שימה זו ממון לזכות אה הזכאי כו' הוא לפניהם ע"י הדברות הקדושים שהם פנים של עולם כי אם לא בריתי וגו' חוקות שמים וארץ לא שמתי וע"י תוכל לשפוט אמת. ולפ"ז ידוייק ע"נ אומרו ואלה ו' מוסיף על הראשונים:

א"י ואלה המשפטים ע"ד אמרם ז"ל אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו פישפש ולא מצא יתלה בביטול תורה הרי מצינו ע"י ביטול תורה יסורים באים עליו ר"ל וז"א ואלה המשפטים של היסורים אשר תשים לפניהם. כדי אשר תשים אל לבך את הפנימות הוא התורה כנ"ל שהוא הפנים ותחלה בביטול תורה ושב ורפא לך אמן:

א"י ואלה המשפטים. בוי"ו מוסיף. כי הנה הש"י תומך גורלנו ויעץ אותנו ובחרת בחיים ועי"ז בדיבורו נתן לנו כח שנוכל לבחור בחיים בדרך הטוב והישר ולמאוס בהפוכו וזה בא ע"י תיקון המדות אחת לאחת ועולה בכל פעם במעלה יתירה ובזה זובח וחותך את כל הסט"א והמעיקים החוחים והקוצים הסובבים את השושנה. ומול זה הזהיר למעלה ולא תעלה במעלות על מזבחי שלא תדמה בנפשך כי אתה עולה במעלות מעצמך ואתה על מזבחי למעלה מכח הזביחה שאני נותן לך לחתוך כל החיצונים וכי כחך ועוצם ידך עשתה לך זאת. כ"א צריך אתה לדעת נאמנה כי ה' הנותן לך כח לעשות חיל. וזהו ואלה המשפטים אשר תשים כל הדינים שנמסרו בידך לשומם בכל אשר תרצה הוא לפניהם מה' הוא זה שהוא פנימות וחיות כל העולמות וזה שת"א ואילין דיניא די תסדר קדמיהון. ור"ל אל קדמונו של עולם הוא הנותן לך כח לסדרם ולהמתיקם והבן:

כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם. כי תקנה לך עבדות להיות עברי אזי שש שנים וגו' שנים לשון כפול ומשנה כדאי' בנו"א על שנו חכמים בלשון המשנה שלומדין כאן ושונין בעולם העליון בנגלה ובנסתר. שש כאלו כתוב בשי"ן שמאלית לשון שמחה שעי"ז גורם שמחה בעולם העליון ככה יעבוד. ובשביעית מלשון שובע כי כשאינו לומד לשמה כנ"ל אינו שבע כי אין לו תענוג מלימוד כזה. אבל כשלומד ומתדבק בשורשו מתמלא תענוג מנועם זיו העליון וישבע בצחצחות נפשו. ואז יצא לחפשי חנם בלי טורח ועמל ויגיעה והבן:

א"י כי תקנה עבר עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם. ויבואר כי עיקר שלימות האדם הוא לעלות בסולם המדריגות בעולמות העליונים לעבור דרך כל העולמות וזה מאה"כ כי תקנה עבד. ר"ל כשתרצה לקנות לעצמך בחי' עבד להבוב"ה אזי עברי העיקר הוא לבוא למדריגה זו להיות נוקב והולך בעבודתו דרך כל העולמות העליונים ולעלות ולעבור למרום להתדבק עצמו בהבוב"ה כביכול שש שנים יעבוד. שש הוא לשון שמחה וששון כאילו כתוב שש ור"ל דהעיקר הוא להיות עבדות הבורא בגודל השמחה. אבל כשהוא עובד חלילה בעצבות עדיין אינו בשלימות העבודה וזהו שש שנים יעבוד שיעבוד כ"כ עד שיתקן כל שניו בגודל השמחה שמעלה כל ימיו ושנותיו לפני הבוב"ה בגודל השמחה. כמו שנאמר באאע"ה ואברהם זקן בא בימים שתיקן כל ימיו ושנותיו אחר לאחת ובא לעולם העליון עם כל ימיו ושנותיו בלתי נעדר א' מהם. ובשביעית יצא לחפשי חנם. ר"ל כשיגיע למדה השביעית שהיא מדת מלכות. אזי יצא לחפשי דהיינו לחי העולמים. חנם ר"ל אע"פ שכבר תיקן כל מדותיו אחת לאחת ובא לשלימות האמתי עכ"ז יבקש מאת הבוב"ה כל צרכיו רק בדרך מתנת חנם. כמו שנאמר במרע"ה ואתחנן אל וגו' אע"פ שיש להם לצדיקים כו' אעפי"כ אינם מבקשים מאת הבוב"ה רק בדרך מתנת חנם והבן:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה