קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר בראשית
פרשת בראשית
בראשית ברא וגו'. איתא בתיקונים בראשית בי"ת רא"ש ונראה לפרש עפ"י הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה דהנה איתא בספר יצירה דהאותיות נקראים אבנים והתיבות נקראים בתים וצריך האדם בגשתו לתורה לתפלה לבנות בית המה צירופי התיבות במילוי הארה ושלימות לעשות משכן שישכון הש"י באותן תיבות התפלה וזהו פי' אבן מאסו הבונים דהיינו האותיות שהבונים המה הבני אדם העומדים בתפלה ומזלזלים בהם היתה לראש פנה האותיות הללו היו בראשית הבריאה לפני הבורא ית"ש וברא בהן שמים וארץ וכל צבאם וזהו לראש פינה ר"ל ראשית בריאת העולם בעת שפנה הש"י ב"ה לזה העולם לבראותו והעיקר למדריגה זו הוא ע"י התדבקו עצמו בעולמות העליונים ובזה כחו יפה להוציא דיבור לפני אלהים בשלימות ומילוי הארה. וזהו כוונת התיקונים בצירוף תיבת בראשית בי"ת רא"ש ר"ל לעשות בית להראש הוא הבוב"ה שישרה בהתיבות ודיבורי תורתו ותפלתו לזה גמר אומר ברא אלהים את השמים כינוי לעולמות העליונים ור"ל לדבק עצמו בעולמות העליונים ואז ואת הארץ יוכל להמשיך כל השפעות טובות לזה העולם המכונה בשם ארץ כידוע והבן:
פרשת נח
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלהים התהלך נח. ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת. ידוע כ"מ שנאמר אלה פסל את הראשונים דנודע כי זה כל פרי מעשה האדם לילך בכל יום ממדריגה למדריגה ולקדש עצמו כל אבריו אודנין עיינין וכל פרטי אבריו אחת לאחת ובכל מה שמוסיף והולך פוסל עבודתו הראשונה שעדיין לא עבד כלום וכעת הוא מתחיל בעבודה. וזהו ואלה תולדות נח שהתולדות של נח הוא הצדיק להיות בבחי' אלה לפסול הראשונים שכל מה שעבד עד עתה לא יחשב בעיניו לכלום אלא כי מעתה רוצה להתחיל בעבודה. נח איש צדיק וגו' ולכאורה תיבת איש כמיותר אמנם נודע כי אי"ש עם האותיות גי' שד"י רומז על הצמצום כי הנה אחדות הבוב"ה הוא א"ס ומי יוכל לסבול אור קדושתו כמאמר הה"ק הבעש"ט זצלה"ה כי עם האמת ילך האדם מסוף העולם לסופו כוונתו שלא יוכל למצוא מי שיוכל לקבל האמת שהאמת הוא ראש תוך סוף הגם שדומה לו שכבר הוא בסופו ידע נאמנה כי עדיין הוא בראשיתו א הצדיק היה בבחינת איש גי' שד"י כנ"ל רצה לעשות צמצום כביכול שיוכל כל העולם לקבל אחדותו ית' אולם לא עלתה בידו כי לא היה בני דורו זכאין וכמובא אצלינו כמה פעמים פי' הכתוב טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים בשם הה"ק אאמו"ר זצ"ל מה שהטוב הוא בבחי' מעט אצל הצדיק הוא מחמת המון רשעים רבים וזהו אי"ש כנ"ל. צדיק תמים היה בדורותיו ר"ל שרצה זה להמשיך זה לכל דורותיו אבל לא עלתה בידו כ"א את האלהים התהלך נח לבד לא כאברהם שגייר הכל והכניסן תחת כנפי השכינה שהיו בני דורו מטין אוזן לשמוע בלמודים. אבל מ"מ נח אחז דרכו ויולד נח שלשה בנים הם שלשה בנינים אשר העולם עומד עליהם תורה ועבודה וג"ח. שם רומז על עבודת השם הגדול הגבור והנורא. תם רומז על התורה שנקנית במ"ח דברים. ויפת רומז על גמ"ח שמייפה הבריות שנראות יפות זו לזו ועי"ז היה דבוק בחכמה עליונה וכמש"ה לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם הכוונה שלא ראיתי צדיק שהוא נעזב ר"ל מחובר ודבוק למעלה נעזב מלשון מעזיבה וזרעו ר"ל זריעתו שהוא זורע ויהי' נצרך להיותו מבקש לחם. לחם גי' מזלא שיצטרך לבקש שישרה עליו מזלא קדישא עלאה כי מאליו חופף עליו ואין מזל לישראל כי אי"ן העליון הוא מזל לישראל ע"י תשוקתו לשורשם לחכמה עילאה וזהו יודוך ד' כל מעשיך יודוך מלי' יו"ד שרומז לחכמה. כל לשון תאוה כמו כלתה נפשי וכמש"ה מה רבו מעשיך ד' כלם בחכמה עשית שניתן רבות במעשיך לבוא לבחי' מה גי' אדם לדיוקן אדם העליון ע"י כי כלם בחכמה. כלם לשון תאוה כנ"ל ולשון כליון שע"י שמייחד האדם עצמו בחכמה בכלות הנפש וע"י היחוד כלים ונכלים כל הסט"א וכ"ז בחכמה בכ"ח מ"ה וזהו יודוך ד' שיכולים לבוא ליוד מהוי"ה הוא החכמה ע"י כל מעשיך ע"י שמעשי' כלתה נפשם ומתאוים להתדבק בשורשם והבן:
ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה. כי הנה החן הניתן בכל דבר מאכל הוא מהוד הניתן עליו מלמעלה כי כל מין תבואה וזרע ודשא יש לו כוכב מלמעלה הנותן בו חיות שיגדל כמאז"ל והאדם האוכל המאכל בקדושה וטהרה מעלה החיות לשורשו וזה קול ד' בהדר קול הוא הפנימית של כל דבר בהדר בהידור הניתן עליו מלמעלה בהידור הזה ממש יחזירהו לשורשו. בהדר הוא ג"כ לשון החזרה כנודע כמו אהדרינהו ניהלי בדחז"ל ולזה נקרא מאכל שמאכיל לאחרים וכדאי' בספר קדושת לוי וזהו ואתה אתה אותיות אש"ר תנ"ה הוד"ך שיתן הודך והדרך בחזרה אל השמים שאתה נח בבחי' אתה כנ"ל. קח לך אין קיחה אלא בכסף מלשון כיסופין ותאוות. קח אותיות קני"ן חד"ש וקיחה אקרי קנין תחזיר הכל בקנין חדש לד'. מכל מאכל התאוות תחזירם לשורשם ועי"ז אשר יאכל יאכל ויכלה כל הסט"א ע"י היחודים ובזה ואספתו אליך כי כל הדברים מצפים להתאסף אל הצדיק להעלותם והואיל ואתה בבחי' זו תוכל לפעול ואספתו אליך הכל להעלותם ובזה תגרום כי והיה לך ולהם לאכלה שתשפיע כל השפעות עליך ועל כל העולם והבן:
פרשת וירא
ויאמר בי נשבעתי וגו' יען אשה עשית את הדבר הזה ולא חשכת וגו' לכאורה יש לדקדק על וי"ו שלולא חשכת דמורה על דבר אחר דה"ל למימר אשר לא חשכת כי הוי"ו של ולא מחלקת לשני דברים ועיין בס' נועם אלימלך שעומד ג"כ בזה. ונראה לפרש ג"כ דהנה הה"ק אאמו"ר זלה"ה כתב דעיקר כוונת הרשעים הקדמונים היה שלא רצו שתרד השפע ויהי' ההנהגה ע"י עם קודש ישראל ככל אשר יאמרו הם. אמנם רצו שתרד ההשפעה ע"י הכוכבים ומזלות ואמרו מה שדי כי נעבדנו וכי אין משגיח בעולם השפל אלא שנמסר הכל ליד השרים והם מנהיגים את העולם ועיין בצוף אמריו בהגהותיו לספר גבורת ד' ממהר"ל מפראג ותמצא מרגוע לנפשך. אמנם אנו עם קודש ישראל מאמינים בני מאמינים לא כאלה חלק יעקב. כי חלק ד' עמו שחלק מן ההוויות נתן בעמו להיות גוזרים אומר ויקם שע"י לימוד התורה ממשיכין השפע מהבוב"ה לכל אשר יחפוצו נמצא כי ישראל מגלים אלהותו ית' בעולם שהוא המשגיח והכל נעשה על פיו ומורם כי זה אלי ואנוהו ר"ל שההנהגה הוא ע"י זה אלי ואנו מייפים אותו במצות ומעש"ט וזהו כוונת הכתוב יען אשר עשית את הדבר הזה להורות באמת כי תרתי מילי נינהו כי האחד הי' אברהם הוא הראשון אשר פירסם מלכות שמים בעולם ונגלה לכל שההנהגה הוא ע"י הבוב"ה בעצמו וזהו יען אשר עשית את הדבר הוא לשון הנהגה כמו דבר אחד לדור ר"ל יען אשר אתה הראת לכל באי העולם שההנהגה הוא ע"י זה אלי ועוד שנית ולא חשכת כפשוטו וזהו שסיים כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך בעד שני הדברים שעשה והבן:
פרשת תולדות
ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. ידוע מאמחז"ל עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים ועיקר שמחת הצדיקים בתולדות האלו היינו במעשיהם הטובים. ואמר הכ' ואלה תולדות יצחק אלה הם התולדות שראוי לצחוק ולשמוח בהם. בן אברהם כשבונה אותם באברהם בחסד עליון לאמר כי לא כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כ"א מחסד אלקי השופע עליו ונותן לו כח לעשות המע"ט וכדאי' במדרש על פסוק מי הקדימני ואשלם מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית כו' ע"ש אז ראוי לשמות באלה המעשים טובים ואמר ואלה מוסיף על הראשונים ואדסמיך ליה קאי דסיים לעיל בתולדות ישמעאל הלא המה כתובים בסוף הפרשה זו ג"כ מחלת בת ישמעאל בן אברהם. דידוע מספרים קדושים כי לא זו הדרך שיסמוך האדם עצמו על אבותיו הקדושים לאמר בן גדולים אני ואבי ואבי אבי היו צדיקים ומעתה אינני צריך לטרוח עצמי בעבודה לא זה דרך ישכון אור כ"א יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך וישמעאל היה במדה זו וזהו מחלת בת ישמעאל מחלת ר"ל שהחלה והחליש עצמו להיות בת ישמעאל בת פי' לי' כלי שהוא כלי ישמע אל שישמע ויקבץ בקרבו החסד אל על כי הוא בן אברהם ולעומת זה לנגד ישמעאל שהוא בחי' עולם החרובין יש עולם התיקון מדת יצחק שתיקן כ"ז ואמר ואלה מוסיף על הראשונים לתקן את הראשונים והוא תולדות יצחק מעשים הטובים הגורמים צחוק וחדוה בעולם העליון בן אברהם שבנה הכל באברהם בחסד עליון כנ"ל וכי לא מעשיו וזכות אבותיו עמדו לו כ"א ד' העוזר לו לעשות מצות ומע"ט לגרום חדוה בעולם העליון ויודע בנפשו נאמנה כי אברהם הוליד את יצחק שהחסד עליון הוליד חדוה וצחוק זה והבן:
א"י ואלה תולדות וגו'. עדש"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כי הנה האדם הוא מקדש להש"י כי המקדש אשר לא הי' כ"א ד' דפנות וקורות עליהם שרתה בהם שכינת עוזו ומכש"כ האדם אשר בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים כמנין תרי"ג מצות עאכ"ו כשישמור האדם אותם כי יהי' מקדש ומעון לד' ולזה אמר בתוכם לא בתוכו כי תי"ו ידוע אות תחי"ה ויש תי"ו בהיפוך וע"י מעשה הטוב מהפך אותיות מ"ת להכניס בקרבו כ"ו מנין השם הק' ואז הוא אותיות תוכ"ם דהיינו בהכניס אות מ' לפנימיות נהפך אות ת' לסימן תחיה נגד ד' אותיות של שמות אהי' הוי' אדני והבן. וזהו ואלה תולדות יצחק שאלה הפעולות שר גורמים תולדות המה המעש"ט של יצחק הוא הצדיק שלזה נקרא שמו יצחק ע"ש צחוק עשה לי אלהים אלהים גי' הטבע שגם בעולם הטבע גורם שמחה וחדוה להמשיך חיי בני ומזוני ע"י שהוא בן אברהם כנ"ל ועי"ז אברהם הוליד החסד מוליד את יצחק גם בעוה"ז רב חדוה ושמתה והבן:
ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ד' ותהר רבקה אשתו. דידוע כי יצחק הי' לו נשמת נוקבא ובשעת העקדה זכה לנשמת דכורא וזהו ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כי הלא זכיתי להיות נוכח והתנגדות לאשתי שהיא תהי' בחי' נוקבא ואני אהי' בחי' דכורא המשפיע ומוליד ולכן תן לי בנים ויעתר לו ד' ותהר רבקה אשתו:
ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאוד. יבואר בהקדם לפרש ברכת יצחק אבינו ליעקב ויתן לך האלהים מטל השמים ואי' במד"ר ויתן לך את הברכות ויתן לך כיבושיהון ויתן לך את שלך ושל אביך ושל אחיך ר' אחא אמר ויתן לך אלהותו. ויובן כי הנה כתיב הנותן בים דרך י"ם הוא המלכות נותן בו דרך כבושה וסלולה לבל יתעו בו כי אורח הוא דרך אשר הולכים בו באקראי ומתפרדים ממנו נתיבות לצדדים ויוכלו לטעות בו משא"כ הדרך הוא הכבוש שדרכו בו רבים א"א לטעות בו. וכן נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו קדשנו במצותיו וצונו לא נטה ימין ושמאל ומקרא מלא דיבר הכתוב ראה נתתי פניך את החיים ואת הטוב וגו' ובחרת בחיים כי טוב לשון הארה ע"י שמאיר האדם עצמו ודורש יחודו יוכל להשיג טוב העליון כמש"ה ודורשי ד' לא יחסרו כל טוב שתמיד טוב ד' בקרבם. וזהו מאמר המד"ר ויתן לך הברכות כו' שתזכה להיות דבוק' בבריכה עליונה מורכב ונברך בהויות עליון ויתן לך כיבושיהון שיהי' הדרך כבוש לפניך לבל תתע ממנו והעיקר לזה הכנת האדם מלמטה כפי מעשהו מלמטה ככה נתקן בעולם העליון וכמש"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, אמר לפניכם לפי הפנים שלכם שתתקנו וכמאה"כ פנים בפנים דיבר ד' עמכם ר"ל פנים בפנים לפי הפניה שתקנתם לפניו בפנים כזה נגלה עליכם ודבר עמכם ארכנו בביאורו במ"א וכמש"ה ויחן שם ישראל נגד ההר ויחן לשון חן שהעלו חן מלמטה עד שחנן מלמעלה אותם וזה נעשה ע"י שהאדם שב בתשובה שלימה ושומר עצמו לעצום עיניו מראות ברע וידיו לא תשלחנה להרע ואז לא תשוטט מחשבתו בהבלי העוה"ז אנה ואנה כ"א תנוח מחשבתו בהשקט ובמנוחה אל דרך ד' ואז יעלה חן וזה פי' הכתוב ונח מצא חן וגו' ונח ע"י שהיה נייחא במחשבתו לבל היות רצוא ושוב כ"א עיקר מנוחתו בדביקות הבורא ית"ש אז מצא חן בסוד אור ישר נח ואור חוזר חן וזהו שויתי ד' לנגדי תמיד ששויתי ד' לנגדי נגד לשון הכאה ולשון זריחה כי אין נגד אלא למזרח ור"ל טוב לי שיזריח הוי' בקרבי תמיד ולא להיות בבחי' הכאה להיות לנגדי בהיפוך ממני וזהו ויתן לך את שלך ר"ל הפנים שלך שאתה מתקן בעצמך גם ויתן לך של אביך הוא יצחק ע"ש צחוק עשה לי אלהים שגם באלהים גי' הטבע יובא צחוק וחדוה ע"י שמתקן כל אבריו וגידיו שהם טבע יגרום שמחה וזהו כל השומע יצחק לי כל השומע לשון קיבוץ שמי שמקבץ בכל אבריו לי גי' מ' המלכות יצחק יובא בו חדוה ושמחה וזה ויתן לך של אביך ויתן לך של א אחיך הוא עשו הסט"א שגם השטן כשהאדם אין שומע לו יש לו שמחה כדאיתא בזוה"ק משל בן מלך עם הזונה ע"ש. ר' אחא. אחא לשון חיבור שמו מורה על מעשיו על התדבקותו בו ית' הוא אמר ויתן לך אלהותו שהש"י נתן ביד הצדיקים שהם יוכלו לגלות אלהותו ית' בעולם ולהביא אהבתו ויראתו בלב כל האדם ולכן ויתן לך האלהים שיתן לך בחי' זו ע"י שתהי' דבוק בו ית' תוכל לגלות אלהותו בלב כל באי עולם כדרך הצדיקים ע"י גודל התדבקותם בהבוב"ה עי"ז מביאים אהבה ויראה בלבות בני אדם אשר מהם יראו וכן יעשו והשם ישם בלבנו אהבתו ויראתו תמיד אמן. והבן היטב. וזהו ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאוד ידוע אי"ש עם האותיות גי' שד"י וזהו ויגדל האיש הגם שגדל עד שבא לבחי' שדי מ"מ לא הי' די בעיניו כ"א וילך הלוך וגדול בכל פעם עד כי גדל מאד אותיות אדם גי' מ"ה לבוא לבחי' הוי' במילוי אלפי"ן גי' מ"ה בדמות דיוקן אדם העליון והבן:
ויעתק מעם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ. יבואר כי הנה חפירת המים רומז אל התגלות החכמה עליונה שחפר תמיד אברהם אבינו ע"ה להכניס החכמה בלב כל באי עולם ובמותו נסתמו כל המקורות שפתח בחייו שהוא הי' מגייר אנשים כו' ולכן וישב יצחק ויחפור לעורר מה שפתח אביו והי' לו תחילה קטרוגים וערעורים עד כי חפר הבאר הזאת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות הוא עפ"י שיסדו לנו בשיר אל מסתתר רחובות הנהר נחלי אמונה הנהר מורה על נהירו דחכמתא עילאה והתפשטותה היא נחלי אמונה נוחל אותה מי שמאמין כי אין זולתו ית' וכל החכמות בטלים כ"א חכמתו לבדו וכמאמר אליהו ז"ל אנת חכי ולא בחכמה ר"ל אתה הוא החכם האמיתי אבל ולא בחכמה שכל החכמות הידועות לנו המה כלא וכאין. ועי"ז איש אמונות רב ברכות אי"ש רומז על הש"י איש מלחמה וע"י שמאמינים באיש והמאמין הזה הוא ג"כ בבחי' אי"ש אהי' הוי' שד"י שמשדד כל המערכות להיות הויתו עמנו ובזה פועל רב ברכות משמי שמי קדם. ולכן כאשר חפר יצחק באר הזאת כנ"ל ולא רבו עליה קרא שמה רחובות כנ"ל ויאמר כי עתה הרחיב ד' לנו לנו גי' הטבע שגם בטבע ישפיע עלינו אלהותו ועי"ז ופרינו בארץ נעשה פירות כנ"ל והבן:
ויעל משם באר שבע דהנה בארבע הבארות אשר חפר מרומז ד' עולמות אבי"ע אשר בהגיע אדם מעולם אל עולם הוא כמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו באר מים חיים. והנה הפלשתים המה המתנגדים להצדיק בכל דור ודור אומרים לנו המים לכן מיד באר ראשונה קרא שמה עשק היינו בעולם העשי' ששם הסט"א עומדים לחטוף השפע קרא שמה עשק כמו אם אסק שמים שם אתה שמים כמו שא מים הנושא ומגביה הכל אל השמים שם אתה תוכל ליהנות ולבאר השנית היינו בעליתו ליצירה אשר הוא ע"י תיקון האברים והגידים שהמה שס"ה לא כן הגוים אין בהם שס"ה מל"ת לכן קרא שמה שטנה גי' שס"ד כידוע והבן ולבאר הג' היינו כשעולה לעולם הבריאה בהגיע לרחובות הנהר אשר משם נהר יוצא מעדן להשקות את הגן היינו נהירו עילאה מעדן העליון המשקה את הגן אשר נטע ד' כרם ד' צבאות בית ישראל ומשם בא ההתרחבות בכל טוב קרא שמה רחובות כי עתה הרחיב ד' לנו שבא התרחבות מהוי' לנו ופרינו בארץ במלכותא קדישא. ויעל משם באר שבע כי משם נקל לו לעלות לעולם האצילות כי אצילות לשון אצלה והפרשה ולשון אצלו ושניהם כאחד צדקו יחדיו כי הן אמת שהבוב"ה נאצל ונבדל בלתי מושג א"ס ובלי גבול מ"מ כ"א כפי שיעורין דילי' יוכל להשיג לפי ערך בחינתו ולכן כתיב להלן ויקרא אותה שבעה כי תחלה צריך לתקן כל שבע מדותיו וכל אחת כלול מעשרה כידוע וזה ויקרא אותה שבעה כנ"ל. על כן כ"ן גימ' ע' ר"ל ע"י סוד העליון ובשבילו סו"ד גי' ע' ולזה שם העיר שם התעוררות הזה באר שבע כנ"ל. עד היום הזה להביא זה ביומין תתאין להיות הימים שבעים בכל טוב ושפע עליון אמן והבן:
ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ. ואיתא במדרש יתן לך הברכות ויתן לך כיבושיהון יתן לך של אביך ויתן לך של אחיך רא"א יתן לך אלהותו. ובטרם נבוא אל הביאור נפרש הכ' והם בזרוע עדיך באו ויתבאר עפ"י פי' הכתוב אעשה לו עזר כנגדו ר"ל שאעשה עזר שהאדם כביכול יהי' עזר וסעד להכין מקום להשראת שכינתו ית' זרוע אותיות עוז"ר עדיך לשון עדי עדיים ע"י שהאדם מקשט עצמו בכל המדות באהבה ויראה כו' כאשה המתקשטת לפני בעלה בכסף ובזהב שהם רמז על אהבה ויראה אזי הם עזר וסעד להיות מקום להשראת קדושתו ית' כי הבוב"ה בוודאי רצונו הטוב להטיב ולהשרות שכינתו עלינו, אמנם צריך להיות אתערותא דלתתא וכמאה"כ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהם הכנה והזמנה ומקום להשראתי ואז ושכנתי בתוכם וזהו והם הצדיקים בזרוע עדיך באו. בזרוע בבחי' עוז"ר כנ"ל ע"י עדיך ע"י העדי עדיים שמקשטים עצמם באו אליך שיחול קדושתך עליהם. וידוע כי באברהם נתקן נפש דאדה"ר וביצחק הרוח וביעקב הנשמה וג' בחינות נר"נ הם נגד מחשבה דיבור מעשה אשר אגודים אלה באלה והאבות הם סימן לבנים שכאשר יתקן האדם מחשבתו יוכל להוציא דיבורים קדושים לפני ד' ולעשות מעשהו באהבה ויראה קדושה וטהרה והכל תלוי במחשבה שבמוח כמרומז בזוה"ק על מ"ח טיפין דנטיף בכל יומא והם לטהר כל המוחין המתקדשים והמטהרים וזהו כל עצמותי תאמרנה ד' וגו' כי עיקר החיות שבעצמות ג"כ מהמוח שבהם כאשר אינם עצמות היבשות וכל עיקר החיות והן לחם לאכול ובגד ללבוש הגם שהם גשמיות מ"מ כל כוונת הצדיק בהחיות הוא עבור הפנימיות והרוחניות למען יוכל לעבוד ד' ובגדים שהם לתפארת ור"ל שיובא התפארות בעולמות העליונים ע"י ישראל אשר בך אתפאר במאי ברא אתינא לגבך ולכ"א כל עצמותי מן כל אשר בעצמותי תאמרנה ר"ל יובא התפארות למעלה והוא מהמוח שהוא הפנימות שנקרא כל. וזהו ג"כ זאת מנוחתי עדי עד. מנוחה הוא החניי' בעוה"ז מנוח"ה יש בו תיבת מו"ח ור"ל ע"י הפנימות כנ"ל אביא זאת ואעלה אותה עדי ע"י העדיים והקישוטין כנ"ל עד העולמות העליונים הנקראים עד. כי ע"י שכל מעשיהם אפילו הגשמיים הכל לכבוש אותם לצורך גבוה וזה שהביא המדרש הפסוק וטל ילין בקצירי וטל הוא השפעה ילין בקצירי הוא לן אצל הצדיקים שהם הקוצרים מחצדי חקלא של החקל תפוחין קדישין לוקטי השפע משדה העליונה וזהו בקצירי. וז"ש המדרש יתן לך הברכות ר"ל שיברך אותך בכל טוב וגם יתן לך כיבושיהון שתהי' בבחי' איש שדרכו לכבוש ותכבוש הכל לצורך גבוה לעלות הכל לשרשו ואמר עוד יתן לך של אביך כו' עדש"ה הלא הוא אביך קנך ר"ל כי הוא הש"י אביך קנך הוא קן שלך שתדור אצלו תמיד וז"א יתן לך של אביך שתהי' דבוק אצל אב הראשון הוא הש"י. ויתן לך של אחיך כדאי' בזוה"ק על השבת דכל דינין מתעברין מיניה ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין, כמו"כ כאן יתן לך של אחיך להכניעו תחת ידיך ולהמתיקו. או יתן לך של אחיך עפ"י מאמרינו כי אח הראשון שביק חיות שיוכלו שאר האחים להוולד ולכן נקרא אח שמאוחה ומחובר עם שאר הבנים. וכן הצדיקים נקראים אחים שמחברים ומיחדים כל העולמות מעולם התחתון עולם העשי' עד אצילות דאצילות וז"א ויתן לך של אחיך שתוכל לאחות ולחבר כל העולמות עד עולם העליון וכ"ז הוא ע"י שמייחד נר"נ שלו כנ"ל בבירור המחשבה ובצירוף הדיבור ובליבון המעשה כנ"ל ואותיות נר"נ גימ' ש' רומז על שלש האבות שעי"ז מייחד העולמות וכנ"ל ולכן יצחק אותיות ק"ץ ח"י רומז שהגם שהבוב"ה חי החיים א"ס מ"מ כביכול מצמצם עצמו אל הקץ לעוה"ז שהוא קץ וגבול ולזה פתח דבריו יאיר בברכתו ויתן לך האלהים גי' הטבע שגם בטבע תוכל להמשיך האלהות וזה שסיים המדרש יתן לך אלהותו שתהי' נקרא בשם אל וכמאח"ל הקב"ה קראו ליעקב אל כן תהי' אתה בבחי' אל ותגזר אומר ויקם ותוכל להשפיע גם בעולמות העליונים וזהו ויתן לך מטל השמים שתוכל להשפיע הטל היינו ההשפעות בשמים להביא הארה ע"י מעשיך בעולמות העליונים ובזה ומשמני הארץ תוכל להביא משמנונית העליון כל מיני שפע אל הארץ לעוה"ז בכל טוב אמן:
א"י ויתן לך האלהים וגו'. ופירש"י ז"ל והוא מהמדרש יתן ויחזור ויתן. ונראה לבאר כי הנה אורו ית' הוא אור א"ס בלי מדה וגבול ואיך יוכלו הכל ליהנות מאור צח כזה וצריך לזה אמצעי הוא הצדיק הדבוק תמיד בו ית' הוא יוכל לחלק מכבודו לבשר ודם וזהו קול ד' בהדר. קול הוא הפנימית מהוי' הוא בהדר שגורם הידור ויופי וגם בהדר לשון חזרה שמחזיר ההדר הנ"ל להבוב"ה וכ"ז ע"י חלק האלהי הנשמה אשר נפח בקרבו המסייעתו לזה וזהו ויתן לך יופי והידור ויחזור ויתן להדר ולהחזיר העטרה לבעלי' כנ"ל וכ"ז ע"י ויתן לך האלהים היינו הנשמה חלק אלהי ממעל אשר נפח בקרבך ל"ך אותיות כ"ל הרומז על הצדיק שנקרא כל וכמדובר שהצדיק הוא בבחי' זו ועי"ז תזכה כי יתן לך מטל השמים כמו הטל שאינו נעצר כן לא יהי' נעצר בשום פעם ממך הדביקות בו ית'. ומשמני הארץ. כי אי אפשר לקבל עול מלכותו ית' כ"א בחכמה כי בלי החכמה כאין נחשב וכאז"ל כל ת"ח שאין בו דעה כו' ולזה ברכו במשמני הארץ משמני המ"ם שמושית ר"ל מן השמן רמז להחכמה כמאז"ל כ"מ ששמן מצוי חכמה מצוי. והארץ רמז על המלכות כידוע. ורוב דגן. דגן רמז על הכח כמש"ה דגן בחורים כחם ור"ל שירבה בך הכח בכל עת לא תעיף ולא תיגע כמאה"כ וקווי ד' יחליפו כח. ותירוש הוא היין סוד העליון, ונראה לבאר דרך צחות למה נקרא שמו תירוש כי היין הוא המשמח וכ"ז כששותה כדרך כל הארץ אבל ריבוי השתיה כל שוגה בו לא יחכם ועושה אותו רש ועני בדעת ובממון לכן יתנהו בידך לבל תשגה בו והבן:
א"י ויתן לך וגו'. ויתן ויחזור ויתן שהתורה נצחית ותזהיר לצדיק הדור ויתן כשיחננך ד' בחכמה בינה דעה והשכל אהבה ויראה קדושה וטהרה ויחזור ויתן תראה לחזור וליתן ולהשפיע לכל העולם מזיו זוהר חכמתך. והנה יש שני מיני צדיקים יש צדיקים שעמלם תמיד במעשה המצות ובמילי דשמיא כל היום. ויש אשר גם במאכלם ובמשתם וצרכיהם הגשמיים משם מעלים את הכל ומלקטים הטוב והני"ק להעלותם לטוב העליון. וזהו שברכו שיתן לך מטל השמים שיצאו ממך צדיקים שתמיד יהיו דבוקים במילי דשמיא כטל שאינו נעצר. וגם ומשמני הארץ אותם המלקטים ומבררים הכל ומעלים את כל טוב ומשמן הארץ דגניז בגווי' לטוב העליון. וזה שתרגום אונקלוס על ומשמני הארץ ומטובא דארעא ועי"ז ורוב דגן דגן מורה על כח כנ"ל שיתנו וירבו כח כביכול בפמליא של מעלה ובישראל למטה ויורישו אותם טוב העליון לנחלה אמן והבן:
פרשת ויצא
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. עיין בנו"א על פי' הפסוק ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. והנראה לערכינו עפ"י מה שפירשנו הכתוב בתהלים רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ר"ל עיקר חרבם של ישראל לנצח האויבים הוא פיהם שמרבים בתפלה לפני הש"י ובזה הם נוצחים להם וזהו ג"כ פי' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב ר"ל בחרב פיו ובתפלותיו הי' מחלישו. והנה כשח"ו עת צרה הוא לישראל הצדיק שבדור כשהוא דבוק בהבוב"ה אינו מרגיש בצער ההוא ואינו נוגע לו אך מוכרח לירד קצת ממדריגתו ולהפסיק קצת מדביקותו בכדי שירגיש גם הוא באותו צער של ישראל ולבקש עליהם רחמים. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע רמז להצדיק שיוצא מבאר שבע ר"ל שמפסיק מדביקותו שדבק בעולמות העליונים. וילך חרנה שהולך לקראת החרון אף והדינים לתקנם ולהמתיקם מישראל:
א"י ויצא יעקב וגו'. דהנה כשהצדיק דבוק בהבוב"ה בשלימות גמור אז בוודאי אין שום שליטה להס"א והדינים אך כשהוא נפסק מעט מדבקותו ח"ו יוכלו הדינים חלילה להיות להם איזה שליטה וממשלה לז"א ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל אעפ"י שהצדיק יוצא קצת מהדביקות כנ"ל עכ"ז וילך חרנה שאעפי"כ מוכרח החרון אף לילך ולהסתלק ממנו שעכ"ז הוא מתחזק נגד הס"א והדינים לסלקם ולגרשם מישראל והבן:
א"י ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ע"ד שבארנו פי' הכ' ימינך ד' נאדרי בכת ימינך ד' תרעץ אויב. כי ישראל הם מסטרא דימינא הרומז על החסד והאומות אינם יכולים לגשת אל הקודש לסבול צד הקדושה הנקרא ימין. ועי"ז הם ממילא מוכים ורפים ונגפים בבוא החסד על ישראל וכענין נגוף ורפוא האמור במצרים שמבואר אצלינו כ"פ וזהו שפירש"י אותה ימין הנאדרת בכח היא בעצמה רועצת ומשברת את האויב וכנ"ל כי חס"ד גי' ע"ב ופירושו גם לשון עב הענן כי לישראל יהי' חסד ולסט"א יהי' החסד ענן ועשן לבל יוכלו קרוב אלינו וזהו ויצא יעקב וגו' ויצא רמז על היחוד באותיות צ"א מן ויצ"א ור"ל ע"י היחודים שהצדיק מייחד מבאר שבע באר הוא המלכות מדה השביעית ה' תתאה והוא עושה המשכה דמות ו' לחברה בה' עלאה כי בי"ה ד' צור עולמים עי"ז וילך חרנה הולך ממילא חרון אף ד' ועל ראש רשעים יחול הרוצים לעכב ולמנוע היחוד וזה בעצמו מכה אותם, אבל לישראל וילך חרנה לשון חירות מוליך להם חירות מעולם העליון עלמא דחירו והבן:
א"י ויצא יעקב וגו'. כי הנה יעקב עמודא דאמצעיתא ת"ת ישראל הכולל שניהם ובוודאי רבים קמים עליו מי אתה להיות בחי' ת"ת הלא אבי אביך אחז צדיק דרכו בצד אחד מדת החסד ויצחק במדת הגבורה לבד ומי שמך לאיש להיות אוחז החבל בתרין ראשין להיות כוללות שניהם כי בכל דור ודור יש תמיד מתנגדים להצדיק למנוע מעבודתו וכמו עתה כן אז הגרים שנשארו מאברהם ויצחק גדלה קנאתם בזה וכמו שנחלק קרח על אהרן וניתן סימן במקלות אשר מטהו יפרח הוא הנבחר. כמו ויצא יעקב ויצא מלשון הוצאת ציץ ופרח הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל לזה זכה מבאר שבע נתבאר ונתפרש זאת בעיני כל ע"י שבע היא ה' תתאה ר"ל מדת המלכות שקיבל ע"ע ובזה וילך חרנה הלך חרון אף המתקנאים הדוברים על צדיק עתק ושלום על ישראל:
א"י ויצא יעקב מבאר שבע וגו'. ידוע באר רומז על התורה ונקרא שבע על כי שבעים פנים לתורה ולהבין הענין נראה ענין הע' פנים עש"ה עין ד' אל יראיו כי מחמת עי"ן הוא פנימיות העליון הניתן אל יראיו שרואים הפנימיות של התורה כי עיקר לימוד התורה הן תנ"ך וגמרא ופוסקים העיקר הוא באומרו תיבות ואותיות התורה ישכיל ויבין על הפנימיות המלובש בהתורה וכמש"ה האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו ר"ל האותי הן אותיות התורה לא תיראו וכי לא יעלה מורא עליכם בהוציאכם אותיות התורה וכי מפנ"י הוא הפנימות של האותיות אשר שמי בקרבם לא תחילו. ובודאי אם האדם הי' לומד כראוי בדחילו ורחימו והי' משים לנגד עיניו פנימות האותיות הכלב בהם בוודאי הי' מתמלא יראה ופחד מפני אור קדושתו ית' אשר נלבש בהתורה. וזה גורם אריכות הגלות כי לומדים למען ידעו להבין ולהורות וחכמה כזו מה זה עושה ולדעת זה נקרא כופר בעיקר כי לאו דוקא אם כופר וממיר דתו נקרא כופר בעיקר אלא כי גם זה כופר בעיקר של התורה היא הפנימות שהיא עיקר התורה ולזה האותי לא תיראו אינכם מתיראין מפני האותיות על כי מפני לא תחילו על שאינכם חלים מפנימות שלי המלובש בהאותיות ובפיהם הם אומרים ויראת ד' שכוח מלוח לבם ובודאי אם הי' לומדים בדחילו וברחימו לייחד שם ד' והי' ד' אחד ושמו אחד הי' מקרבים קץ הגאולה ואיך תעלה תורתם ותפלתם לעילא הואיל ואין מוציאים האותיות בדו"ר וז"א האותי לא תיראו שהאותיות אינם נראים ואינכם גורמים שיתראו לפני האותיות לעילא על כי מפני לא תחילו על שאינכם חלים ויראים מפני כנ"ל ללמוד בדו"ר וזהו ויצא יעקב מבאר שבע שהצדיק יוציא פרח ויציץ ציץ מבאר שבע ע"י התורה שנק' באר שבע כנ"ל ועי"ז וילך חרנה הולך ומתבטל החרון והדינים. ויפגע במקום וגו' ויפגע לשון תפלה כשהצדיק צריך להתפלל על הדינים שלא יהיו ולא יבואו צריך לפגוע ולבקש במקום בשביל הש"י שהוא מקומו של העולם כי בכל צרתם לו צר כביכול ועיקר כוונת הצדיק בתפלתו להסיר צער השכינה. וילן שם הוא ע"ד שפירשנו פי' הכתוב לך יום אף לך לילה לך יום ר"ל כי עמך החסד תמיד הנקרא יום עש"ה יומם יצוה ד' חסדו אף כשיש ח"ו איזה אף ודין בעולם אזי לך לילה להיות לינת הצדק ובת דינא בטל דינא וכמש"ה ליני פה הלילה שתלין פה הדין עד עבור הלילה. ומיד והי' בבקר אם יגאלך טוב יגאל וגו' וגאלתיך אנכי וזה וילן שם כשיש ח"ו איזה דין עושה בו לינה ומיד מבטלו עד כי בא השמש היינו הרחמים והחסדים כמש"ה כי שמש ומגן ד' צבאות ויקח מאבני המקום האותיות נקראים אבנים כידוע ור"ל שהגם שהאותיות בעצמם הם אורות גדולים וצחים מ"מ עיקר העלאתם והרמתם ע"י לימוד האדם בקדושה וטהרה בזה נכסף הש"י וזהו ויקח אין קיחה אלא בכסף לשון כיסופין ותאוה והוא לשון קידושין שהקב"ה חפץ ומתאוה ומתייחד ע"י האותיות שלומד האדם בדו"ר דפרחין לעילא וזהו ויקח מאבני המקום ר"ת מ"ה גי' אדם היינו מפעלות אדם בדבר שפתיו בקדושה וטהרה עי"ז לוקח הש"י דיבורי התפלה והתורה ההוא לבית גנזו. וישם מראשותיו כי בראשית בשביל התורה וישראל שנקרא ראשית וע"י לימוד כנ"ל מעלה הכל אל הראשית כמו ראשית המחשבה בבריאה גם וישם מראשותיו שנהי' אנחנו עי"ז הראשית וכמש"ה ולתתך עליון וגו' וכל השפע תבוא אלינו והם יזונו מהתמצית. ובזה נוכל לפרש ג"כ פי' הכתוב ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר לבן רמז על הבוב"ה ליבון העליון שהגם שלבן אמר דברים האלה מ"מ לא ענה מלבו כי אם מד' יצא הדבר והוכרח לבן לאמר כדברים האלה וכמו שמצינו בבלעם שלא רצה לברך את ישראל ועקם הש"י את פיו ובירך בע"כ שלא מרצונו דידוע כי לאה נגד עלמא דאתכסיא ולא נאוה שינתן לאה שהיא נגד עלמא דאתכסיא לאיש חיצון מסט"א ולכן טוב תתי אותה לך כי אותה ראוי לך דוקא כי אתה בבחי' ל"ך אותיות כ"ל הרומז על הצדיק דאחיד שמיא וארעא שמתורגם על כי כל קהלת משה] בשמים ובארץ אותה אותיות או"ת ה' הרומזת על היראה ואהבה כי י' במילואה הוא יו"ד ה' דלי"ת הוית' וכשנכנס בהו' אתמליא ונעשית ה' והוא שם י"ה המורה על דחילו ורחימו כי בי"ה ד' צור עולמים ולכן טוב תתי אותה לך דייקא מתתי אותה לאיש אחר דלא מסטרא דקדושה:
ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. איתא במדרש סל"ם בגי' סינ"י, להבין הענין נראה כי הנה זה סיני בחר אלהים לתת עליו התורה על היותו נמוך מכל ההרים כי כל ההרים רצו ובאו שתנתן התורה עליהם ולא בהם בחר יה כמאמחז"ל הרים גבנונים כולכם בעלי מומין אצל הר סיני וכענין האותיות שבאו להבראות בהם העולם ומהראוי הי' ג"כ שיברא העולם באלף אלא להיותה עתידה להנתן בראש עשרת הדברות אנכי לכן נברא באות ב' הסמוך לה וכענין שאמר הה"ק אאמו"ר זצללה"ה המשפילי לראות שכל עוד שמשפיל האדם עצמו יותר זוכה יותר להתגלות הוי' וזה לראות. ונוסיף נופך משלנו כי הנה המגביה עצמו סופו ירידה אבל המגביה לשבת שזה שמגביה אותו הש"י הוא לשבת להיות לו ישיבה וקיום לעד ובאופן המשפיל לראות וכנ"ל וזהו והנה סל"ם גי' סינ"י ע"י ההכנעה זוכה לבחי' והנה להתגלות הוי' המרומז במילת והנ"ה כי ה' פעמים י' גי' נ' מן והנה ועי"ז והנה נעשה מזה שמחה גדולה חיבור השם ופועל שהגם שהוא מוצב ארצה בעוה"ז מ"מ פועל מן הכל וראשו הראשיית יגיע השמימה המורה על רחמים להמתיק הכל לרחמים וחסדים עלינו ועל כל ישראל להמתיק את הראש והבן:
א"י והנה סלם וגו'. סל"ם בגי' סינ"י דידוע סיני שבו ירדה שנאה לאוה"ע וז"א והנה סלם שעי"ז יבוא שנאה לאוה"ע על כי וראשו מגיע השמימה ר"ל ע"י שמגיע אהבה וחסד על ישראל בזה בא השנאה על אוה"ע וע"ז מורה ג"כ והנה שיגיד על שמחה והבן:
ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ה' לי לאלהים. יתפרש עדשה"כ ה' יברך את עמו בשלום. בשלו"ם אותיות מלבו"ש שיתן לבושי קודש בקדושה ושה וטהרה כי שלום הוא שמא דקוב"ה וילבוש אותנו בהויתו וקדושתו ושמותיו הקדושים וטהורים בשלו"ם גי' שע"ח ש' רמז על תלת אבהן ע"ח גי' ג' הויות ויש ש' בת ד' ראשין גם לרבות דוד סמכא רביעאה אבל יעקב חילה פני הש"י שאז הי' ג' ואמר ושבתי בשלום להיות אני שלימו דאבהן צירוף בשלום והנם כי נתון תתן לי בחי' זו מכ"מ אדע נאמנה כי לא כחי ועוצם ידי עשה הכבוד הזה כ"א אל בית אבי זכות אבותי אברהם ויצחק גרם לי זאת ועי"ז והי' ד' לי לאלהים ובשבילי והי' לאלהים להכות ולכלות כל הרשעים
וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קד יבואר דהנה יש בחינת עיינין וידין ורגלין וכן יש באנשים בחינת רגלין וגבוהים מהם בבחי' ידין וגבוהים מעליהם בבחי' עיינין והצדיק מעלה גם אותם שהם בבחי' רגלין למעלה וזהו וישא יעקב רגליו שהצדיק נושא ומעלה גם אותם שהם בבחי' רגלין. וילך ארצה כי יש ארץ עליונה וארץ תחתונה והצדיק הולך גם עם כל הארציות בני קדם כי ע"י שמקדש ומטהר עצמו ממשיך חיות לארץ התחתונה והחיות הוא מלמעלה ועי"ז עולה בני קדם למעלה על כי הכל בא מלמעלה חוזר הכל לשורשו והבן:
וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עלי' וגו'. כבר כתבנו בזה בחיבורינו הקודמים ועוד י"ל ע"פ מה שכתב האוה"ח על פסוק ויצא יעקב מבאר שבע יעקב הוא הנשמה יוצא מבאר הוא עולם ומקור העליון יעיי"ש בדבריו הקדושים ולזה נתכוון ג"כ הה"ק אאמו"ר זצלה"ה והוסיף עוד שלזה אומרים בק"ש בידך אפקיד רוחי ר"ת בא"ר שצריך בכל לילה להחזיר הנשמה זכה ונקיה וטהורה תעלה למקורה כראשיתה כאשר בתחילת צאתה לעוה"ז עיי"ש בכתביו ועתה הדור אתם ראו איך צריך להזהיר ולזכך ולטהר עצמו לשוב בכל לילה למקור חוצבתו כבראשית הבריאה ותהא יציאה כביאה וגם יעקב בחיר האבות אמר הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה הייתי ביום כשהייתי בבהירות גדול שנקרא יום אכלני חורב נתלהבתי באשין קדישין מפחד הבורא ית"ש וקרח בלילה מורה ג"כ על היראה עילאה הקרח הנורא והוא מדת לילה. והנה שלשה עדרי צאן. איתא במדרש רומזים לג' האבות אברהם יצחק ויעקב כי ג' האבות מורים על ג' מדות חג"ת אשר בהם יושלם האדם או שהם מורים על ג' ראשונות חב"ד כי חכמה נגד אברהם. בינה עולם התשובה נגד יצחק שמסר נפשו ע"ג המזבח ועשה הכנה לדורות לכל אשר יחפוץ להטות לבבו לשוב בתשובה מיד יקבלו. יעקב בחי' הדעת כנודע. וכשישיג שלשת המדות האלו יזכה להמשיך הבאר ומקור העליון אל השדה לעוה"ז וז"ש בנו"א כי השדה רומז על החקל תפוחין קדישין וכולה חד כי עי"ז יזכה להמשיך החקל תפוחין קדישין לעוה"ז ע"י היותו כשדה שהיא מוכנת ומזומנת לחרוש בה החורש ולזרוע בה הזורע ככה יהא תמיד מוכן ומזומן לעבודתו יתברך. ורק כי לאו כל אדם זוכה לבחי' זו להמשיך מקור העליון באר מים חיים לעוה"ז לז"א כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים ר"ל כי מן הבאר ההוא שממשיכין הצדיקים לעוה"ז ישקו העדרים הם הצדיקים גם את שארית ישראל כי הצדיקים הם נקראים רועים וכמ"ש דהע"ה ד' רועי לא אחסר שמה שאני רועה ישראל הוא מד' שהבאני עד הלום. ולכן בקשתי כי לא אחסר לישראל כל טוב ואוכל למלאות כל משאלותיהם אמן:
הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספינו כי כל העושר וגו'. אליך עשה. כי הנה האמהות נביאות היו ולא נעלם מהן דבר כי כל עבודת יעקב הי' בעולם העליון. וכאשר יעיד החוש ע"ז כי האיך יעלה על הדעת שיעקב בחיר האבות ישק לרחל יפת תואר והנשיקה תהא נשיקה גשמיית אלא לגרום נשיקין ותיקונין בעולמות העליונים. וכן באמרו הבה את אשתי ופירש"י והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות ג"כ אינו כפשוטו שגם להוליד תולדות לא הי' אומר כן אלא כי ידע שי"ב בניו יהיו מרכבה לי"ב צירופי הוי"ה והי' מחכה מתי אזכה להשלים המרכבה והאמהות ידעו היטב הדבר שכוונתו לשמים, אמנם לבן הי' כוונתו כדי להעבידו עבודת פרך ואמרו כי הלא מכרנו להנאתו ולא עוד אלא כי גם ויאכל גם אכול את כספינו ר"ל כוספינו תאוותינו שנכספה נפשינו להשיג חן ד' מהויות השורה על מעשה ידינו כי עינינו הרואות כי כל העושר אשר הציל וגו' כי האדם אינו יכול להעשיר לחבירו אבל הש"י אשר העושר והכבוד מלפניו הוא נותן עושר של קיום נצחי לעד ולא בטבע. וז"א כי כל העושר אשר הציל אלהי"ם גי' הטב"ע ר"ל שהפרישו אל הטבע הוא מאבינו אב העליון כי הוא היכול להעשיר והוא דבר קיום ד לנו ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה. כלומר שהש"י עשה מה שעליו ועתה נעשה מה שעלינו כל אשר אמר אלהים אליך בקיום המצות ושמירת דבריו עשה וקיים גם כל אשר אמר אלהים וגו' אמר לשון התפארות כמו האמרת והאמירך ור"ל שכל התפארות של אלהים הוא אליך עשה שנמסר אליך אל עוה"ז לעשות תיקונים ויחודים בכל העולמות והבן:
ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האוהל ולא מצא. ידוע כי רחל נגד עלמא דאתגליא לעומת עולמות החיצונים דסט"א המונעת אותם מגשת אל הקודש ליהנות ח"ו משפע העליון אשר זה היה התרפים שמה שנרפה ונופל מהקדושה ח"ו חטפו המה. ורחל לקחה את בחי' התרפים כנ"ל ותשימם בכר הגמל הגמל לשון גומל חסד לאיש כמפעלו להיות נגמל כ"א כמפעלו לשלם לאיש כמעשהו. שאנחנו נלך בשם ה' אלהים חיים ומלך עולם ועלינו תבוא כל השפעות בכל טוב והסט"א יזונו מן התמצית כאשר נתן להם. ותשב עליהם. עליהם אותיות עלי"ה מ' אות מלכות כי ארשב"י ראיתי בני עלי' והמה מועטים והיא עשתה ישיבה והכנה לדורי דורות להיות בני עלי' מתרבים בקבלת עול מלכותו ית' והרשעה כלה כעשן תכלה. ולזה וימשש לבן את כל האהל שהרגיש ממשות הקדושה בכל האהל כתיב האהל בה' שבכ"מ ה' עילאה שורה ולכן ולא מצא מהסט"א אחיזה כלל והבן:
פרשת וישלח
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. דהנה להלן נאמר כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ושורש הענין הוא כי כתיב ויותר יעקב לבדו כי העביר את כולם את מעבר יבק והוא לבדו נשאר כי אפילו המלאכים היו לעבר השני ומסתמא יעקב ידע בכל אלה כי ישאר לבדו ועשה הכנה על זה, והנה המלאכים תחלה לא רצו לזוז ממנו על כי היו יונקים תמיד מזיו זוהר פניו והי' קשה פרידתו עליהם כמו יונקי שדים אשר קשה עליהם לגמול אותם מחלב אמם על כי הורגלו עמהם תמיד כן הי' קשה עליהם להפרד ממנו ולכן וישלח לשון לוי' שעשה להם לוי' לפניו. שהגם שלא יהיו עמו והיו לפניו יונקים אור קדושת פניו. וזהו כי ראיתי אלהים פנים אל פנים. ר"ל שבראתי להם את הפנים שלי ועי"ז עלו למעלה וראו כי שוה לפנים דלעילא כדמות דיוקן אדם העליון ועי"ז ותנצל נפשי. ובזה פעל אל עשו אחיו וגו' שיהי' לו כאח. ועוד זאת פעל ארצה שעיר שהשערות הארציות הם הדינין והגבורות העלה אותם שדה אדום. אל שדה העליונה חקל תפוחין קדישין להיות בדמות אדם העליון להמשיך קדושת אדם העליון גם למטה וזהו אות ו' מן אדום מורה על המשכה יעקב חבל נחלתו והבן:
כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה וגו' ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה וגו' כ"כ בזה בחיבורינו הקודמים ועוד נוכל לומר ושאלך קאי על יראה כמאה"כ מה ה' שואל וגו' כי אם ליראה וגם שאלה הוא היראה הדרה בעינא לשון דירה ולשון הלוך כמו כי הדרי להתם ור"ל שזה דר ומהודר לפי הילוך העינים שכאשר שמור את עיניו מראות ברע והבט אל עמל לא יוכל אז תוכר היראה ואז ושאלך ד לאמר כנ"ל להתפאר עמך כי לאמר הוא לשון התפארות ואף אם ח"ו פנים קלקל על כולם יש תשובה ויירא ויפחד מאימת אדון כל מלהסתכל במקום שאין צריך ויתהפך לו צירוף ירא"ה לאותיות ראי"ה שיראה הויות עליון. וזהו שאלה הוא היראה הדרה בעינא הדרה לשון דירה ע"ד שה"כ תשב אנוש עד דכא ופירשנו דכ"א אותיות "דירה "כלים "אשה וכמאחז"ל דירה נאה אשה נאה כלים נאים מרחיבין דעתו של אדם וכמו שבארנו במ"א באריכות ותשב אנוש עד שיהיה דכא כנ"ל שיהא דירה נאה ביראה כנ"ל כלים נאים הם המדות אשה נאה היא הנשמה. וכי יפגשך עשו אחי עש"ו הוא הבוב"ה גי' שלו"ם והוא ג"כ אחי שמאחה ומחבר כל העולמות כאחד. וכי יפגשך הוא הדירה שיוכל לדור בתוכם וזהו דורונא דמלכא מתנת חנם שנותן כח לעשות חיל כזה. וזהו שהתקין יעקב עצמו לג' דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה כמו שפירש"י ולכאורה הי' צ"ל בהיפך תחלה תפלה אמנם זה הוא דורון שדר כביכול אצל האדם וניתן במתנת נם לתפלה שיוכל להתפלל לפני אדון כל, ועי"ז למלחמה יוכל להלחם מלחמות ה' ואז ושאלך לאמר כנ"ל להתפאר עמך ויאמר לך למי אתה ע"י התשובה כנ"ל תוכל לומר ברוך אתה כתיקונה ע"י שתשוב קודם כל תורה ותפלה תוכל לומר הברכה לפני אדון כל כראוי. ואנה תלך ואנ"ה על ידי שתהא דבוק באי"ן העליון עי"ז תלך יהא לך מהלכים בין העומדים האלה ר"ל המלאכים ולמי אלה לפניך כי ע"י התשובה העבירות נהפכין לזכיות וע"י מה לז"א אלה פוסל את הראשונים ברישא חשוכא דהיינו להמתיק כל הדינים לפניך נמסר הכל לפניך ובידך שתביא הכל לבחי' פנים ורחמים כי הדינים נקראים אחוריים וע"י תשובה מאהבה יהי' נמתק לרחמים וזכיות ואז ואמרת לעבדך ליעקב, בזה תתן התפארות לפני הבורא לעבדך ליעקב הגם שתהי' עובד ה' ומ"מ תהי' בבחי' ליעקב בענוה עי"ז יוכל הבוב"ה להתפאר עמך ועי"ז מנחה הוא וגו' תהי' מונח בין דרועין דמלכא להיות שלוחה ותוכל להמשיך י"ג מכילין דרחמי המרומזים בשל"ח משלוח"ה גי' י"ג הויות להעלות הכל לאדוני לאדון עולם מלך שהשלום שלו כי עש"ו גי' שלו"ם וכנ"ל וה' יברך את עמו בשלום ויורנו דרך זו נלך באהבתו יראתו קדושתו טהרתו אמן והבן מאוד:
ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. ע"ד שאמר יעקב בחרבי ובקשתי ות"א וכן פירש"י בצלותי ובבעותי כי הנה עשו נתגאה בחרב שהורישו אביו ועל חרבך תחיה מול זה רמז לו יעקב בקול שהורישו אביו הקול קול יעקב בתורה ותפלה כי איזה עבודה שבלב זו תפלה. ועל ידי התפלה עושים לידה בכל טוב להוליד כל השפעות טובות בני חיי ומזוני וז"א הילדים ר"ל כל מין לידה אשר חנן אותי אלהים ע"י עבדך ע"י העבודה היא התפלה ואז אין הידים ידי עשו שולטות כ"א טוב לנו תמיד אמן:
פרשת וישב
וישב יעקב בארין מגורי אביו בארץ כנען. דהנה לעיל התפלל יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וגו' דידוע דצריך להיות עיקר העבדות במדת היראה שאלמלא מוראו איש את רעהו חיים בלעו והי' יכול להתבטל במציאות בכלות הנפש מגודל אהבה ודביקות לזה הועמד מדת היראה וכאשר הארכנו מזה במ"א ולגודל זכות האדם זוכה ג"כ למדת אהבה וזהו תפלת יעקב אלהי אבי אברהם שזכיתי לאהבה על ידי זכות אבי אברהם מצורף אל העבדות מבחי' אבי יצחק הוא היראה. וזהו וישב יעקב בארץ שעשה ישיבה בהארץ משניהם מן אהבה ויראה להיות לו מגורי אביו הדירות אשר גרו בם אבותיו אברהם ויצחק וכנ"ל והבן:
א"י עפ"י פי' הכתוב אגורה באהלך עולמים דהנה כתיב שמך יעקב וגו' כ"א ישראל יהי' שמך. כי ידוע שיעקב דמות דיוקנו חקוקה בכסא הכבוד והוצרך אל שני השמות שם יעקב בעולם העשי' ושם ישראל באצילות קדשו וידוע עיקר הבריאה עולם חסד יבנה בהבראם בזכות אברהם היתה ראשית המחשבה בבריאת העולם ונמצא יעקב בעשי' יצחק ביצירה אברהם בבריאה בהבראם באברהם ישראל באצילות נמצא הוא הכולל כולם וזהו אגורה באהלך וגו' אגורה לשון אסיפה שאאסוף ואקבץ באהלך ר"ל בעוה"ז שהיא בחי' אהל לשון הארה שמעוה"ז נותנים הצדיקים הארה בעולמות העליונים. ועי"ז עולמים. אני כולל שתי העולמות עוה"ז ועולם העליון. וזהו וישב יעקב בארץ שעשה ישיבה בהמלכות על ידי מגורי אביו שאגר ואסף שני המגורות מאבותם בארץ כנען בארץ על ידי המלכות הלזו כנען הכניע את כל הסט"א לבל יוכלו להרע לנו וכ"ט עלינו אמן והבן:
אלה תולדות יעקב יוסף בן וגו' הי' רועה את אחיו בצאן והוא נער אז בני בלהה וגו' כתונת פסים. נ"ל באומרו אלה פסל את הראשונים שלא יעלה בדעתם שיעקב אבינו ע"ה הוליד תולדות כמצות אנשים מלומדה בגשמיות כרוב ההמון לכן אמר אלה לפסול כל התולדות חוץ מאלו כי כל אלה התולדות שהוליד יעקב הוא יוסף הי' ליחד בצי"ע שנק' יוסף וצדיק כזה הי' רועה את אחיו היינו כלל ישראל רועה אותם בכל מיני השפעות בצאן ע"י יחוד השמות הקדושים המרומזים במלת בצא"ן צ"א הוא יחוד הוי"ה אדנ"י ב"ן הוא הוי"ה במילוי ההי"ן להיות דבוקים בו ית' ועל ידו לא יחסרו כל בה וכמ"ש דוד המלך ע"ה ה' רועי לא אחסר שלא אחסר בשום פעם מה' רועי לשון התחברות להיות תמיד דבוק בהוי"ה ב"ה ועי"ז והוא נער את בני בלהה הוא מנער ומהפך את הבונים ורוצים לבלוע אותנו בלה"ה כמו בלע"ה בחילוף אותיות אחה"ע ימתיק הכל לטובה והבן:
א"י אלה תולדות יעקב וגו'. יעק"ב אותיות "יחוד "קדושה "ברכה ואות ע' רומז על עינא פקיחא עין ה' אל יראיו החופף עלינו תמיד בכל עת וזהו פי' תולדות יעקב תמיד כנ"ל להעלות הכל אל יוסף לצי"ע. בן שבע עשרה שנה. שבע עשרה שבע פעמים עשרה הוא רומז על עי"ן רבתי דיחודא שהצדיק מייחד תמיד והיא רבתי להורות לכל מאן דבעי למיעל יעול בהא. הי' רועה וגו' כנ"ל. וישראל אהב את יוסף מכל בניו על היותו כוללת בניו כי בן זקונים הוא לו ות"א ארי בר חכים שהי' בחכמה עליונה כח מה ולזה ועשה לו כתונת פסים ועיין בדברי הה"ק אאמו"ר זצללה"ה. ונראה לבאר עוד כתונת הוא לבוש ור"ל שנתן לו כח ולבוש פסי"ם אותיות פ"ס י"ם כי יש ים החכמ' ים הבינה ים הדעת והי' בכחו להשיג את כולם והבן מאוד:
וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. ופירש"י נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. וחלילה לחשוב כזאת כפשוטו על בני אל חי מטה שלימה כזו והנראה בהקדם לבאר הכתוב בשיר השירים מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי וכבר כתבנו כ"פ כי אח הוא לשון התחברות וז"א מי יתנך כאח לי שתהי' מחובר לי עד שתהא יונק שדי אמי ואז לא יוכלו להרע לך כי אימא רביעא על בנין תמיד ומרחפת עליהם לבל קרוב אליהם משום דבר לא טוב כדרך האם שאוחזת ברצועה ומכסה בסתר את בנה לבל יכוהו בשבט. או מי יתנך כאח לי וגו' כי כשיעלה האדם על דעתו שכל חיותו הוא מהבורא כל ובכל עת ובכל שעה יונק שפעו ממנו ית' ואין לו חיות חוץ ממנו בוודאי לא יחטא וז"א מי יתנך כאח לי שתהי' מחובר כ"כ לי עד שתשגיח תמיד כי בכל עת אתה יונק שדי אמי ועי"ז תוכל להמשיך הרחמים הרמוזים בשדי אמי כמ"ש התוס' ביבמות שרחמי שדי מרובים. או מי יתנך כאח לי כי כתיב אתה אחד וכו' ומי כעמך ישראל גוי אחד וזהו והוא באחד ומי ישיבנו והוא הבוב"ה שנקרא הוא הנסתר מכל רעיון. באחד. כשהוא מתנהג באחדות של ישראל אזי ומי ישיבנו להשיב ולשאול לו מדוע אתה נותן כל טוב לישראל כי מי ישיב וימנע את האב מלהטיב לבנו יחידו והוא האח הראשון שעלה בדעתו הפשוט מרצונו הטוב להתייחד עם ישראל, וזהו מי יתנך כאח לי וגו' שתהא מחובר בי כמוני כמו שאני אוהב אתכם. ואז תהי' יונק שדי אמי כי בהעדר המקבלים תחסר ההשפעה ח"ו כמובא אצלינו כ"פ פי' הכתוב גמולי מחלב עתיקי משדים שע"י שנגמלים מחלב שאינם רוצים לינק עי"ז עתיקי משדים נעתק החלב מהשדים כן פי' הה"ק מהר"ש זצללה"ה מנלקשבורג אבל כשתהי' כאח לי כנ"ל אזי תהי' יונק תמיד ויתוסף בשדי אמי השפעה תמיד. או מי יתנך וגו' דידוע דעיקר שמחת הנשואין הוא בתיבת לי הרי את מקודשת לי מקודשת ומפורשת ומזומנת לי דאסר לה על כ"ע כהקדש כן צריך אדם לקדש עצמו לו ית' וכמובא אצלינו במ"א בארוכה ולזה מי יתנך כאח לי להיות מחובר תמיד כאח הוא ג"כ לשון שמחה כמו האח חמותי ראיתי אור ותעלה שמחה לפני כמו ל"י גי' מ' אות מלכו"ת שתקבל עליך עול מלכות. או מי יתנך וגו' י"ל החילוק בין מי למה דאף כי הוא לשום עניוות כמו ונחנו מה מכ"מ הוא ג"כ דבר מה. מה בגי' אדם הרומז על דמות דיוקן האדם אבל מ"י דקיימא לשאלה היא עניוות יותר מי אנכי ומי חיי מ"י בגי' נ' הרומז על נ' שערי בינה עולם התשובה הוא יתנך כאח לי כנ"ל ולא כאח הגדול אשר תבוש אמו לגלות בפניו מסתריה כי אם כמו יונק שדי אמי אשר אין אמו בוכה לפניו ורואה כל מסתרי' כן הצדיק שהוא בבחי' יונק זוכה שמגלה לו אמא עילאה כל סתרי' וגנזי' רזין עילאין כמבואר בדברי הה"ק אאמו"ר זצללה"ה בדרוש הספירה בצירוף אדד"ם ע"ש. ונבאר עוד הכתוב ויתן פני הצאן אל עקוד. כי הנה בעקידה כתיב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה דקשה וכי תחלה לא ידע והלא אין דבר נעלם ממנו ית' אלא כי הנה אמר הה"ק הרב ר' יחיאל מיכל זצללה"ה פי' הכתוב אנכי עומד בין ה' וביניכם דהכלל הוא שהאדם צריך לעבוד הכל למען שמו ית' לא להנאת עצמו אבל כשח"ו עובד להנאתו הוא לו למסך מבדיל לפניו יתברך ד וזהו אנכי כשתעלה על לבך אנכי ר"ל למענך ור"ל אנכי אזי הוא עומד בין ה' וביניכם הוא מיד פירוד ומסך מבדיל עכ"ל וז"א עתה ידעתי כמו ידעתי בחירק היו"ד ור"ל הודעתי כל צבא מעלה כי ירא ר"ל היראה שלך הוא אלהים אתה הוא בשביל אלהים ואין מבדיל בינך לביני שהגם שידעת כי יצא יעקב ממך וכדאי' במדרש והי' לך לשאול א"כ שאשחוט את יצחק מהיכן יצא יעקב ולא הרהרת. ממוצא דבר נודע כי אתה עושה הכל למען שמי ולא להנאתך וזהו ויתן פני הצאן הם ישראל צאן קדשים נותן פניהם אל עקוד. שיעבדו ג"כ כמו אברהם בשעת העקידה למענו ית' ולא להנאת עצמו. ועתה נבוא לבאר הכ' וילכו אחיו לרעות וגו' דנודע כי המלאכים נקראים עומדים והצדיק נקרא מהלך עש"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. וזהו וילכו אחיו. שאותם שהם בבחי' אחיו כנ"ל ונקרא ג"כ אחים עש"ה למען אחי ורעי וגו' יש להם בחי' הליכה למעלה, ועוד זאת להם שיכולים לרעות את צאן אביהם ר"ל שירעו את ישראל צאן קדשים צאן אביהם שבשמים. רועים בשכם שיהא להם גם כן חלק בשם כבוד מלכותו ית' בשכ"ם אותיות "ברוך "שם "כבוד "מלכותו וזה שפירש"י נקוד על את שהלכו לרעות את עצמן ר"ל ע"ד קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים שירעו תחלה ויתקנו עצמם ואח"כ יוכלו לתקן כלל ישראל והבן:
ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי. הנה הה"ק אאמו"ר זצללה"ה אמר ויה"י גי' א"ל ויהי ה' וגו' רמז על א"ל הוי"ה. ויה"י אי"ש א"ל שד"י ויה"י בבית אדוני"ו א"ל אדנ"י פי' לפירושו כי על ידי שייחד עצמו יוסף באחד דלעילא והוא אחד לתתא ב"פ אח"ד גי' כ"ו, וזהו ויהי ה' א"ל הוי"ה שזה מחסד אל שנתהוה על ידו הוי"ה וכנ"ל. ויהי איש וגו' שיעקב הי' בארץ הקדושה לא הוצרך להעיד עליו שהוא קודש אבל יוסף הי' אצל המצריים שטופי זמה מלאים טומאה העיד עליו הכתוב ויהי איש שהתגבר עצמו להיות איש וזהו גם כן מחסד אל לשדד ולשבר טומאת מצרים. ויהי בבית אדוניו המצרי שבבית ופנימות אדוניו הפך מטומאה מאדון דסט"א אל אל אדון על כל המעשים וכדמצינו במרדכי דכתיב בו הנה בית המן נתתי לאסתר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן ומה זה הי' מתנה למרדכי לשבת בבית המן אמנם מורה על הפנימיות מהמן כי רצה להפך צירוף מלכות אל מספר צור"ר ומרדכי בצדקתו הפך אל צירוף צרור המור לגלות כבוד מלכותו. וזהו בית המן נתתי וגו' ר"ל פנימיות המן נתתי ביד מרדכי וככה יוסף גילה אדנותו ית' בבית אדוניו וברשותו הפך מטומאה לטהרה והבן:
וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. ות"א וחזא רבוני' ארי מימרא דה' בסעדי' דידוע כי הצדיקים בתפלתם בוקעים חלוני רקיע ופועלים כל טוב למעלה וממשיכים לעוה"ז. אמנם שצריך להיות באתגליא למען יחזו הכל מעלת הצדיקים וכחם שיכולים לפעול כל טוב. וזהו וירא אדוניו ותרגומו וחזא רבוני' פי' שפתח ה' עיניו וראה כי ה' אבו אתו וכי הוא נגד בחי' היסוד כי הגוים הקדמונים יכלו לראות במשקופי דחכמתא. ופירש"י שם שמים שגור בפיו יבואר עפ"י מה שפי' מחותני הה"ק מו"ה דוב בער זצללה"ה ההופכי הצור אגם מים חלמיש ש למעינו מים. שיש צדיקים ההופכי הצור שהופכים את הדינין לאגם מים לרחמים. ויש חלמיש היינו צדיק חזק כחלמיש למעינו מים אשר למענו בלבד באים המים הרחמים בפי' וזהו שם שמים שם של רחמים המכונים במים שמים שא מים. שגור בפיו שתמיד שגורה תפלתו בפיו שזה סימן שהיא מקובלת וזה וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו והבן:
פרשת מקץ
ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. הטעם על ויהי זקף גדול. דידוע ויהי לישנא דצערא. והנה בכל צרתם לו צר. דצריך להתפלל על הצער לא להנאת עצמו כ"א שנוגע הצער לגדלות עליון. וראיתי בספר א' כי זקף גדול הוא תמונת ב' יודי"ן וי"ו כזה: והוא גי' כ"ו כמנין השם הקדוש הוי"ה ב"ה שיתפלל עבור הצער הנוגע להוי"ה כביכול ואז מקץ שנתים ימים זה יעורר ויקיץ שיהי' שנתים שישנה את הימים להיות לטובה ויהי' סוף וקץ לצרותינו תחלה וראש לפדיון נפשינו לשנות משעבוד לגאולה ומדין לרחמים. ואז ופרעה חולם ופרעה הוא לשון התגלות כמו כי פרעה אהרן ר"ל כי התגלות האלהית חולם הוא לשון התחזקות כי יראה כבוד ה' לעין כל גודל חסדו ויכולתו עלינו. והנה עומד על היאור כי הנה כתיב חצבה עמודיה שבעה שעיקר העמוד של העולם הוא התורה שנק' אור כי נר מצוה ותורה אור והוא שבעה המדות אשר כ"א כלול מעשר גי' עי"ן הם עי"ן פנים לתורה והע' פנים הם כי כל צדיק מראה בה עי"ן שלו כדכתיב עיני ה' אל צדיקים וכתוב א' אומר עין ה' אל יראיו. ובאמת לא סתרי אהדדי כי הצדיקים אשר תמיד דבוקים בעין ה' דלמעלה ונעשה התדבקות עיינין בעיינין ואז עיני ה' אל צדיקים תרין עיינין דלעילא ודלתתא אבל היראים שאין כחם יפה כ"כ להתדבקות עיינין בעיינין אזי עין ה' אל יראיו המשגיח עליהם לבל יפלו מדביקותם. וזהו חצבה עמודיה שבעה הן עמודי העולם שעליהם קיים העולם הוא שבעה ע"י המלכות שנתגדל ע"י ע' פנים של התורה וזהו והנה עומד על היאור שעיקר העמוד של העולם הוא על ידי האור הוא התורה. והנה מן היאור עולות שבע. נתעלה מזה המלכות כנ"ל. פרות. להיות המדות פרות ורבות עי"ז כדכתיב בן פורת יוסף שיהי' בן למקום. פורת יוסף כשיפרה וירבה הכל אל יוסף הוא צי"ע. ותרענה באחו. וכ"ז בא ע"י האחוה והתחברות של ישראל יחד. והנה שבע שבלים. שבלים מורה על שירה כדכתיב ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו וכה"א נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. וזהו והנה ששמחה גדולה כשבא שבע ר"ל כשבא אל המלכות ע"י שבלים היינו השירה והם עולות בקנה אחד נכללים בכלי אחד במלכות ופרעה הבין כ"ז כמו שנפרש בפסוק אחרי הודיע אלהים אותך ע"ש ויוסף בפתרונו הבין שנוכל להשמר משבע אשר לעומת זה והש"י יוליכנו בדרך האמת אמן:
א"י ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם. יבואר בהקדם הפסוק בתהלים ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור. דהנה הבוב"ה יתברך ויתעלה זכרו לנצח נצחים לא הי' צריך לברוא כלל העולם למענו כי הוא הי' הוה ויהי' והוא לבדו מלך קודם בריאת העולם כמו עתה אך עיקר ד הבריאה לא הי' כ"א שיתגלה אלוהותו בכל העולמות. ואפילו בעוה"ז שקודם בריאת העולם הי' אלהותו כמוס בעצמותו ואין מלך בלא עם. ע"כ ברא העולם שיתגלה ויתפרסם אלוהותו לכל באי עולם וזה ה' שמך ור"ל מה שצמצם הבוב"ה שכינת כבודו בד' אותיות הוי"ה ב"ה זהו לעולם ר"ל שיתגלה אלוהותו ית' בזה העולם דהיינו שיוכל לברוא העוה"ז שהוא בבחי' סוף וגבול. והבוב"ה הוא א"ס ובלי קץ וגבול לזה צמצם עצמו כביכול בד' אותיות הוי' ב"ה לבוא לבחי' סוף וגבול לברוא העולם שיעבדהו ויתגלה אלוהותו בעולם. וזהו לעולם מלשון העלם. כי קודם בריאת העולם הי' כביכול בבחי' ההעלם אבל עתה כשנברא העולם נתגלה ונתפרסם אלוהותו בכל העולם וזהו ה' שמך לעולם. ה' זכרך ה"ל מה שהבוב"ה הוא בחי' דכר המשפיע. הוא לדור ודור. הוא לשון דירה ר"ל כפי מה שהאדם עושה מדור לשכינת כבודו יתברך בקרבו. כמו כן הוא ית' משפיע לו כל צרכיו. והנה למעלה בפרשה כתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. דידוע דשר המשקים הוא ג"כ משפיע. אבל עיקר השפע בא מיוסף שהוא מרמז לצי"ע והשר המשקים כפר בזה ולא רצה בזה לקבל השפע מצי"ע וזהו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. ע"כ כתיב בתרא ויהי מקץ שנתים ימים. ר"ל שעי"ז הי' ח"ו שינוי בהימים עליונים דהיינו בהירות העליון. כי ימים רמז לבהירות הבוב"ה וזה שנתי"ם לשון שינוי. ומחמת שהי' רצונו ית' שיתעלה אלוהותו בעולם. וידעו הכל שהוא לבדו עיקר המשפיע. ע"כ הי' פרעה חולם לשון הוה דהיינו זה זמן רב הי' חולם בכל לילה וכדאיתא בספר אוה"ח שהי' רוצה להסתיר החלום ולא יכול כי בכל לילה הי' חלם לו זה החלום עד שהוצרך לקרוא ליוסף לפתור אותו כדי שיתפרסם אלוהותו ית' ויכולתו כי הוא לבדו מושל בכל והוא המשפיע לכל באי העולם וזהו "ויהי "מקץ "שנתים ר"ת שמ"ו ותיבת שמו בגי' רצו"ן ובר"ת "מקץ "שנתים "ימים הם אותיות שמ"י ותיבת שמ"י רומז לשמו של יוסף המרום וכדאיתא בזוה"ק שיוסף הוא הצדיק דלעילא ובנימין הוא צדיק דלתתא. וע"י שהשר המשקים כפר בהשפע הבאה מיוסף צי"ע כנ"ל ולא זכר שר המשקים וגו' ע"כ ויהי מקץ שנתים ימים שהי' ח"ו שינוי בבהירות הבוב"ה וכנ"ל וזה ויהי מקץ שנתים ר"ת שמ"ו בגי' רצו"ן ר"ל שהי' רצונו ית' ופרעה חולם היינו שיתגלה האלוהותו ית' וכנ"ל לזה חלם פרעה בכל בעם עד שהוכרח לגלותו ליוסף לפתור לו וזהו ופרעה חולם פרעה הוא מלשון התגלות ע"ש כי פרעה אהרן ר"ל שהוצרך לגלות החלום והבן:
ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין גבון וחכם כמוך. כי הנה הגם כי פרעה הי' ערל בשר מ"מ בא לו החלום ברב ענין כאשר הבאתי כ"פ בשם הה"ק אאמו"ר זצוללה"ה, כי הגוים הקדמונים ובפרט מלכיהם היו יכולים להסתכל במשקופי דחכמתא כמו פרעה ואבימלך והבין בחלומו ובפתרון יוסף כי שבע שני הרעב הם כדי לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים אלו ישראל שיבררו את כל טוב מצרים. אמנם הונח בטבע שיהי' שבע שני שבע ושני רעב להורות על הנ"ל. ולזה אמר לו פרעה אחרי הודיע אלהים אלהי"ם גי' הטב"ע ר"ל שהודיע לך הדבר גם אשר נלבש בטבע כאמור לזה אין נבון וחכם כמוך והבן:
א"י אחרי הודיע וגו'. כי פרעה אותיות הער"ף בחי' אחוריים ובהודיע אלהים לך את כל זאת שתעל הגם את האחוריים וזהו אחרי להודיע ולחבר את כל זאת לעשות תיקון כ"ל בזא"ת לזה אין נבון וגו' אי"ן הוא הבוב"ה שהוא הנבון והחכם בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה הוא. כמוך. כמו שתגזר אומר כן יקום והבן:
אתה תהי' על ביתי ועל פיך ישק כל עמי. הדקדוקים מפסוק זה רבו. (א) מה אתה תהי' הוא לשון עתיד והוא צווי והל"ל אתה היה על ביתי. (ב) ועל פיך ישק כל עמי הוא לגמרי מיותר. שנודע לכל מי שממונה על הבית ניזונים כל בני הבית על פיו. (ג) מהו רק הכסא הי' לו לומר והכסא אגדל ממך. והנראה לישב כ"ז דידוע דיוסף מרמז לצי"ע וכנ"ל ואמרז"ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמי' דהנה ששה קצוות הם מזרח מערב דרום צפון מעלה מטה והצדיק כולל כל הו"ק. וזהו כוונת חכז"ל על עמוד אחד ר"ל על הצדיק המייחד כל הו"ק. העולם עומד. וזהו וצדיק שמי' ר"ל והצדיק בצדקתו ממשיך הכל בהשמות. וזהו ג"כ פי' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע רקי"ע אותיות עיק"ר ור"ל שהמשכילים יזהירו כזוהר העליון מפני שהם העיקר המקיימים את העולם. וזהו ג"כ פי' משכיל על דבר ימצא טוב. דהנה קול הוא פנימית והוא בלי סוף. אך בהתצמצם הקול לבוא בבחי' הדיבור הוא בבחי' סוף וגבול ודבר מושג וזהו משכיל על דבר ר"ל שמשכיל להביא השכל בבחי' הדיבור. ימצא טוב דהיינו כביכול טוב ה' שהבוב"ה צמצם עצמו ג"כ כביכול לבוא במ"ק בגי' טו"ב כידוע. וזהו ג"כ בדבר ה' שמים נעשו ר"ל ע"י שהוי' ב"ה הוא א"ס בא בבחי' הדיבור עי"ז שמים נעשו. ונבאר הכ' אתה תהי' על ביתי דהנה המלכים הקודמים אף שהיו רשעים כ"ז היו יודעים מדריגת הצדיקים באפס מה. הגם שלא היו מסתכלים כראוי ונכון עכ"ז באפס מה היו יודעים. וזהו מאמר פרעה ליוסף אתה ר"ל מחמת שתמיד דביקותך בעולם העליון המכונה בשם את"ה כנודע. תהי' על ביתי שאתה כולל כל הקצוות וכנ"ל. וזהו תהי' על ביתי. ועל פיך ישק כל עמי ע"ד מאחכז"ל על דמשק אליעזר שהי' דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ולזה גמר אומר רק הכסא אגדל ממך. דהנה אכין ורקין הם מיעוטים. וזהו רק הכסא ר"ל שהודה בפיו שכסא המלכות שלו הוא מעט וקטן נגד כסא הצדיק. וזהו אגדל ממך לשון בתמי' ר"ל וכי ראוי זאת שאגדל ממך בוודאי אינו מהראוי שאתגדל עליך. וכמו כן יתן הש"י בלב המלכות ושריו ויועציו שיפתחו עיניהם ויראו מדרגת ישראל ומעלת צדיקי הדור ויודו הכל כי לה' המלוכה ומושל בגוים אמן כן יהי רצון:
א"י אתה תהי' על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך ונקדים לבאר הכ' מהאוכל יצא מאכל. ומהראוי הי' לומר מאוכל יצא. מהו מהאוכל. אמנם ידוע כי לאוכל אכילות שווין וע"י האכילה עושין הצדיקים יחודים גדולים בהעלאת הני"ק מהמאכל. וזהו מהאוכל בה' הידועה ר"ל מן האוכל לתכלית כוונת האכיל' כנ"ל מזה יצא מאכל יצא מזה יחוד עליון כמורה ע"ז מלת מאכ"ל גי' צ"א יחוד הוי"ה אדנ"י שע"י האכילה בקדושה ובטהרה נעשה מזה יחודים גדולים בעולמות העליונים ואז ע"י האכילה נתרפא האדם כמו ששנינו במסכת שבת כל האוכלין אוכל אדם לרפואה כי קדושת שבת גורם הגם שאוכל כפשוטו הוא לו לרפואה וכל מאכלי שבת המה לו לרפואה. כן האוכל תמיד בקדושה כנ"ל גורם רפואה לגופו. וזהו והי' האוכל לפקדון והי' הוא לשון שמחה שע"י השמחה שגורם למעלה ע"י האוכל כנ"ל הוא לו לפקדון לפקדון הוא לשון חסרון כמו ולא נפקד ממנו איש שכל מה שנחסר לאדם ח"ו יהי' לו האוכל למשיבת נפש ולרפואה. ופרעה הבין כ"ז ביוסף שהוא הצדיק ומייחד הכל לכ"א לו אתה תהי' על ביתי מושל בכל אשר לי ועל פיך ישק כל עמי ר"ל מפיך כמו שתאמר בפיך כן ישק ויזון כל עמי כי תגזר אומר ויקם צדיק מושל ביראת אלהים כמו שהי' בסוף שגזר בפתרונו שיהי' רעב הגם שאצרו תבואה הרקיבה לקיים מאמר יוסף. ואמר עוד רק הכסא. רק מלשון ריקות שכסאו יהי' ניעור וריק לנגדך כי אגדל ממך הוא לשון תמי' ור"ל וכי אגדל ממך והלא הכל ממך הוא ומידך ניתן לי וכאמור והבן:
בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה. ונקדים לבאר הכ' האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו. כי הנה האותיות התורה כולם שמותיו של הקב"ה. וצריך להעלות מורא על לבו בהזכירו אותיות התורה וכמ"ש הנביא כ"א בזאת יתהלל וגו' השכל וידוע אותי וכמבואר אצלינו במ"א וזש"א גם כאן הנביא האותי לא תיראו. הגם כי אינכם במדרגה כזו לירא מאותיות התורה כנ"ל אבל זאת אתמה עליכם אם מפני לא תחילו. שלמה לא תחילו ותזדזעו מפני מהפנימות שיש בהאותיות שמהם חיות האותיות שהאותיות הם בחי' אחוריים נגד הפנימיות וז"א בזאת ע"י המלכותא קדישא תבחנו ר"ל תבינו ותבחנו חי פרעה החיות מן הערף והאחוריים דהיינו האותיות ועי"ז בו תדבקון תמיד. והגם אם תצאו מזה שאם תצאו לפעמים מזה אלי להיפסק מדביקתו והצדיק תמיד מגמתו להיות דבוק בלי הפסק בו ית' ומה שנפסק מהדביקות אינו כ"א בבוא אחיכם הקטן הנה. ומתחלה נבאר מאחז"ל שפירשנו שיעור נ"ח שתדלק עד שתכלה רגל מן השוק שידלק בנ"ח להביא הארה גם בלב פשוטי העם שתכלה ותתאוה בכלות הנפש הרגל הם הפשוטי עם תהי' כלתה נפשם מן השוק ר"ל מן התשובה העליונה שו"ק אותיו' "שועתינו "קבל "ושמע. ועיין בדרושינו לחנוכה בפסוק נר לרגלי דברך. וכענין שפי' הה"ק אאמו"ר זצלה"ה נ"ח מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ע"ש וזה אם תצאו מזה שאם תצאו לפעמים מזה אלי כנ"ל אינו כ"א בבוא אחיכם הקטן הנה. שיוכל לבוא גם אחיכם הקטן המה הפשוטי עם יבוא על ידכם ג"כ הנה לעולם העליונה הנה לשון שמחה שיעשו שמתה בעולם העליון והבן:
דרושים לחנוכה
בפסוק כי עמך מקור היים כאורך נראה אור. דהנה יסדו לנו לברך על כל מצוה אשר קדשנו במצותיו וצונו שנתן לנו תורת אמת תורה ומצות וחוקים לדבקה בו ית' ע"י המצות. יש מצות נהוגות בכל יום כמו ציצית ותפילין ודומיהן אשר קדשנו בהם על כי בנו בחר אל כמו שיסדו לנו בקידוש כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים קדשת הוא לשון קדושה ולשון הפרשה כי ע"י שנתקדשנו בקדושתו עי"ז אנחנו מובדלים מכל הסט"א וטעוון נוכראין ואנחנו לחלקו כי חלק ה' עמו וכמו שמבדילין בין ישראל לעמים שעי"ז אנחנו מובדלין מן העמים כל אחד למינהו ישכון כי לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. וכל זה הוא ע"י המצות מצוה אותיות הוי"ה. מ"צ באותיות אתב"ש י"ה שע"י נתייחד ההוי"ה. וכן במצות נ"ח נר ה' נשמת אדם. נ"ר אותיות "נפש "רוח ור"ל הנפש והרוח שנתן בנו ה' חלק אלהי ממעל מתנהג ע"י נשמת אדם ע"י הנשמה שהיא אצולה מאדם העליון כי יש ב"א שהעברות תבא להם בנקל. ויש אשר צריכים טרחא גדולה בתעניות וסיגופים והכל לפי הנשמה שאם הנשמה גבוה די לה בתורה ותפלה ואם לאו צריך לטרוח בכל נפשו ובכל מאדו. ויש בכלל מה שבפרט כמו שבאדם הפרטי יש בחי' נפש רוח ונשמה. כן בכללות ישראל יש אנשים בחי' נפש ויש בחי' רוח וצדיקי הדור המה בחי' הנשמה וכשבא התנשאות בבחי' הנשמה שבישראל היינו בצדיקי הדור אזי לעומתם מתנשאים גם הנפש והרוח שארית ישראל וזה. ג"כ ענין חנוכה חנו כ"ה כ"ה היא המלכות שמים חונה בחכמה ובתבונה ובדעת לפי הכנת ישראל. וזה שאחז"ל מאי חנוכה כשנכנסו היוונים להיכל טמאו כל השמנים כו' מצאו פך אחד של שמן מונח בחותמו של כ"ג כו' ע"ש כי כ"א מישראל היכל ה' הוא וכשנכנסו היוונים טמאו כל השמנים ר"ל כל החכמות הקדושות (שמן רומז על חכמה) כי זה כל כוונת האומות וכן פרעה הרשע אשר ענה אותנו בסבלותם להשבית העבודה עבודת הקודש לבל יוכלו ישראל לעבוד עבודתם כראוי וכאשר מובא אצלינו כ"פ פיה"כ ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה בשם הה"ק האוה"ח זצללה"ה שעיקר שועת בנ"י הי' מן העבודה שנמנעים מן עבדות ה' ע"ש וכן בכל דור ודור וטמאו היוונים כל החכמות להמשיך ישראל ח"ו לטעוון נוכראין. עד שמצאו פך א' היינו צדיק א' בדור והוא הגביה והעלה הכל לאחדות הפשוט. וזהו פך אחד. פך הוא הצדיק אחד כמו שהי' י"ב שבטי יה ויעקב הכוללם הוא י"ג. כן הצדיק הוא הכולל י"ב שבטי יה ועמו י"ג גי' אח"ד. והש"י הוא אחד. ובהתייחד הצדיק שהוא אחד עם הבוב"ה שהוא אחד ב"פ אחד גי' כ"ו נבנה הוי"ה. וכ"ז הוא ע"י המצות ר"ל אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות אנחנו דבוקים באלהים חיים וכמש"ה. ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו' וזהו כי עמך מקור חיים וגו' כי עמך ע"י המצות שהועמד ושעל ידם נהי' עמך כנ"ל הוא מקור חיים בעשיית המצוה נפתח מקור חיים שנדבקים בחי החיים. כי מצוה בעידנא דעסיק בה מגינה ומצילה ונפתח מקור חיים. חיים גי' אהי"ה הוי"ה אהי"ה כי אהי"ה הוא דזמין אנא לאתגליא ע"י מעשה המצות שעל ידם יתדבקו בהוי"ה. ועי"ז חוזר אהי"ה שבכל עת שיעשו המצות יהא חוזר למציאותו הראשון להיות זמין להתגלות הוי'. אבל באורך הוא התורה כי תורה אור דמגינה ומצלה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה נראה אור שתהי' מאירה לנו תמיד והבן:
א"י באורך נראה אור וגו'. דידוע בכוונת עשיית המצוה יש יחודים פלאים ובוודאי בני עלי' המכוונים כל דבר כראוי פועלים כ"ט בעשיית המצות אמנם פשוטי העם אשר אין כחם יפה לכוון כזאת מ"מ בעשותם מצות ה' כתיקונה הגם שאינם יודעים מהותה פועלים ג"כ כל טוב. אבל לימוד התורה העיקר צריך להיות לשמה וא"א להשיג אור ורזי התורה אם לא ילמדו התורה לשמה. וזהו כי עמך מקור חיים כי עמך הם המצות שעל ידם נהי' דבוקים עמך נפתח תמיד מקור חיים כנ"ל. אבל באורך הוא התורה כשהוא באורך היינו באור שלך ר"ל לשמה אז נראה או"ר גי' ר"ז אז יוכל להשיג הרזין עילאין והבן.
נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה. כי הנה הנסים נעשים תמיד למען הכיר על ידם גודל אלהותו וכל מעשה תקפו וגבורתו למען יעידו הכל כי אין בלתו. אבל היראים אין צריכים לנס כי בלא"ה מכירים אלהותו ית' ושמו יראתו על פניהם לבל יחטאו ודייקא כשהם ביראה עילאה. כי יראה תתאה לאו עיקרא אבל היראה עילאה הן מציל והן כו' והם אינם צריכין לנס ועיקר הנס הנעשה הוא עבור הפשוטי העם ושאר העולם אשר יעידון ויגידון כי הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וזהו ונתת ליראיך ליראיך דייקא להיראים ביראה עילאה נתת נם לא למענם כ"א להתנוסס שיתנשא וירום כבודו עי"ז כנ"ל. מפני קושט סלה. למען יתקשט עי"ז עולם העליון שנק' סלה שהוא קיים סלה ועד. וכן נס חנוכה הוא בנרות וידוע דהנרות רמז לעולמות העליונים בוצינין עילאין שעי"ז יודלקו בוצינין עילאין ויובא הארה וקישוט בוצינין עילאין והבן:
אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עזך. דהנה שמעתי מהה"ק אאמו"ר זצלה"ה שתיבת נ"ס גי' מ"ה אדנ"י והוא היחוד הוי"ה אדנ"י כי הוי"ה במילוי אלפי"ן גי' מ"ה וע"י היחוד העליון מתעטר הבוב"ה בכנס"י ונמשכים החסדים העליונים ועי"ז נעשים למטה נסים שהם חוץ לטבע. כמו שהי' בחנוכה שגברו מלכי בית חשמונאי על היוונים. וכמו שהי' בפורים. וזהו ג"כ פי' הכ' ה' אדונינו מה וגו' מרמז ג"כ על יחוד הוי"ה אדנ"י כי אדונינו רמז לאדנ"י ומה הוא הוי' כנ"ל עי"ז אדיר שמך בכל הארץ. ע"י הנסים שהם חוץ לטבע. אשר תנה הודך שע"י היחוד שישראל עושין עי"ז הבוב"ה מתעטר ומתפאר בהם ומלכותו ית' נותן ההוד כנ"ל (וזהו את"ה הוא ר"ת "אשר "תנה "הודך וכנ"ל) הא"ל דהנה השם אלהים ידוע מורה על דין. אך הבוב"ה רצונו רק להטיב לעמו ישראל ולהמשיך להם גודל חסדיו המרובים לזה הוא כביכול חולק זה השם לשתים. וזהו הרמז בשם הא"ל מאלהי"ם והוא מורה על חסד אך יש לדעת יתור הה' והול"ל אתה אל עושה פלא אמנם שמרמז על המשכת החסדים מעולמות העליונים וזהו הא"ל בגי' ל"ז עה"כ והוא לשון ז"ל. דהיינו המשכת השפע הקדוש מלשון יזל מים. עושה פלא כפשוטו מרמז על גודל הנסים והנפלאות הנעשים ע"י יחוד השמות הקדושים כנ"ל שע"י יחיד הוי"ה אדנ"י נשפעים ממרום גודל החסדים ונעשי הנסים שהם חוץ לטבע. וגם יש לומר בתיבת פל"א אותיות אל"ף. והא' נכתב יו"י בגימטרי' כ"ו כמספר הוי"ה ברוך הוא ורצה לומר עושה פלא שעושה תיקון ויחוד בהוי' ית'. הודעת בעמים עזך. נקדים לפרש פסוקי פרשה שלפנינו. ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך אתה תהי' על ביתי וגו'. דהנה אף שיוסף פתר חלום פרעה בגשמיות שמורה על ו' שני שובע וז' שני רעב. עכ"ז הי' מורה ג"כ ברוחניות וכדאיתא בספרים שז' פרות הטובות וז' הרעות והשבלים הטובות והרעות רומזים לז' עולמות בהירים רוחנים ואת זה לעומת זה ז' הפכים כנודע. ואחרי ראות פרעה גודל מדרגת יוסף שפותר לו בגשמיות ומרמז ברוחניות. אמר לו אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. כלומר לזה בא כפל הלשון נבון וחכם. כנגד פתרון החלום בגשמיות אמר נבון כי נבון מורה המבין דבר מתוך דבר. וכנגד רמיזתו ברוחניות אמר חכם דהיינו חכם בחכמה העליונה ע"כ אתה תהי' על ביתי ר"ל ע"י היותך במדריגה גדולה כזו שאתה עושה בתחתון ורומז בעליון ע"כ אתה יכול להיות נגיד וממונה על ביתי ועכ"ז תהי' דבוק בדביקותך בעולמו' העליונים ועל פיך ישק כל עמי כמו שפי' למעלה. רק הכסא אגדל כנ"ל כ"מ שנאמר רק הוא לשון מיעוט שהודה בעצמו שכסא המלוכה שלו הוא מיעוט וקטן. ואף אם אגדל באפס מה זהו ממך ומאתך בא לי הגדולה שלי. או י"ל ע"ד שפירשנו לעיל שהוא לשון תמי' אגדל ממך וכי ראוי לי שאגדל ממך. וזהו ג"כ הודעת בעמים עזך שהודעת גם בהאומות עזך וממשלתך שאתה לבדך מלך על כל הארץ וכולם בראותם גודל נסיך הודו בפיהם שלך לבד המלוכה ומושל בגוים וכמו כן יהי רצון מלפניו ית' להראות גודל נפלאותיו בזמנינו ובעתים הללו. שיודו כולם שלו ית' המלוכה והוא לבדו מלך על כל הארץ אכי"ר:
אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח. יתבאר ע"ד אומרם ז"ל על אז ישיר וגו' שר לא נאמר אלא ישיר לעתיד לבוא. לעתיד לבוא אינו כפשוטו דוקא אלא כי גם בכל עת שיצטרך להעשות עמנו נסים נשורר לפניו. א"ז גי' ח' אות חס"ד שבכל עת העתיד לבוא וכשנצטרך אל החסד ישפיע עלינו. אמנם למה נחלק לשנים א' וז' כי א' מורה על אלופו של עולם שמצמצם כביכול א"ע לכנ"י שנק' זי"ן מלשון מזונות כי ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים לפלא העליון. שע"י שאלופו של עולם ממשיך חסדו עלינו בכל טוב גם אנחנו מחזירים באור חוזר הארה בעולמות העליונים. ולכן כתיב אז ישיר כנ"ל שבכל פעם העתיד לבוא יתחדש מציאות הראשון כמו בנ"ח שהוא נגד נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם קמו לבלענו להשכיחנו תורתו והשי"ת הפך מחשבותם ומסרם בידינו:
וככה נתחדש בכל שנה בימים ההם ובזמן הזה כי לעשות נס מחדש שלא הי' עדיין אינו בקלות לעשותו. אבל כשכבר הי' לעולמים בקל גם עתה לעוררו. וזהו אז יבקע וגו' אז כנ"ל גם א"ז הוא יחוד הוי"ה אדנ"י מנין אותיותיהם כמספר א"ז כי יחוד הזה מורה על הרחמים גם שם אדנ"י שנמתק בהוי"ה להראות כי הוא אל אדון על כל המעשים ובידו להשפיע עלינו כ"ט. גם מורה על דין לחול על ראש רשעים לבל יוכלו למנוע אותנו מעבודתו ית"ש וזהו אז כנ"ל. יבקע כשחר אורך. כי צאת השמש הוא בגבורתו שהגם כי השמש מורה על הרחמים והחסד מ"מ הוא בגבורתו שיחול על ראש רשעים וכנ"ל. כי החסד שעלינו הוא הדין עליהם שאנחנו מאמינים כי גם השמש אורו אצולה ממנו ית' ולכן הוא לנו שמש מרפא בכנפי' אבל האומות פלחי טעוואן נוכראין עובדי החמה עליהם תחול הגבורה. וז"א א"ז ע"י יחוד הנ"ל יבקע כשחר אורך שיבקע החסד את הדין להודיע עליכם הרחמים והחסד ע"ד שה"כ כי שמש ומגן ה' אלהים כמובא אצלינו במ"א. "וארוכתך "מהרה "תצמח. הר"ת אותיות ומ"ת כי הש"י מקדים רפואה למכה ולכן הקדים אות ו' קודם אות מ"ת לבטל שלא יהי' מ"ת ולכן מהרה תצמח שלא יבוא החולי ר"ל להמשכה לכן מהרה תצמח רפואה שלימה לכל הצריכים רפואה או וארוכתך מהרה תצמח כי הנה עינינו רואות המבקש דבר מה מהשר או מהשלטון ומכ"ש ממלך וקיסר לא בקל יוכל לבוא אל המלך. ולז"א הנביא כי לא כמדת ב"ו מד הקב"ה כ"א קרוב ה' לכל קוראיו וארוכתך הרפואה שאתה צריך להמשיך מאריך אנפין עתיק יומין מהרה תצמח. שהגם כי שור שחקים כי גבהו ממך וראה ראש כוכבים כי רמו מהארץ לשמים מהלך ת"ק שנה ועובי השמים כו' כדאיתא בזוה"ק עי"ש מ"מ טרם תקרא וה' יענה וארוכתך מהרה תצמח מאריך אנפין: