קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר שמות · פרשת משפטים
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. יתבאר עם אמרינו לעיל בפ' יתרו ע"פ כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים. ותוכן דברינו שם כי מאין ידע הדיין לזכות את הזכאי כו' ולז"א משה כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים לדרוש את האלהות אשר בעדת הדיינים כי זה נמסר מסיני לדעת כל אנשי מעשהו מי הזכאי ומי כו' כי בשני דברות הראשונות אנכי ולא יהי' לך כלולים הזכאי כלול באנכי כי משים נגד פניו את אנכי ה' אלהיך ואינו טוען שקר. לא כן שכופר ואומר מי רואני ומי יודעני וטוען שקר נגדו הזהיר לא יהי' וגו' והדיין הצדיק הדן דין אמת לאמתו המתדבק באלהים ממילא רואה הדבוק באנכי והוא הזכאי גם ע"פ התורה וזהו ואלה המשפטים אשר תשים שימה זו ממון לזכות אה הזכאי כו' הוא לפניהם ע"י הדברות הקדושים שהם פנים של עולם כי אם לא בריתי וגו' חוקות שמים וארץ לא שמתי וע"י תוכל לשפוט אמת. ולפ"ז ידוייק ע"נ אומרו ואלה ו' מוסיף על הראשונים:
א"י ואלה המשפטים ע"ד אמרם ז"ל אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו פישפש ולא מצא יתלה בביטול תורה הרי מצינו ע"י ביטול תורה יסורים באים עליו ר"ל וז"א ואלה המשפטים של היסורים אשר תשים לפניהם. כדי אשר תשים אל לבך את הפנימות הוא התורה כנ"ל שהוא הפנים ותחלה בביטול תורה ושב ורפא לך אמן:
א"י ואלה המשפטים. בוי"ו מוסיף. כי הנה הש"י תומך גורלנו ויעץ אותנו ובחרת בחיים ועי"ז בדיבורו נתן לנו כח שנוכל לבחור בחיים בדרך הטוב והישר ולמאוס בהפוכו וזה בא ע"י תיקון המדות אחת לאחת ועולה בכל פעם במעלה יתירה ובזה זובח וחותך את כל הסט"א והמעיקים החוחים והקוצים הסובבים את השושנה. ומול זה הזהיר למעלה ולא תעלה במעלות על מזבחי שלא תדמה בנפשך כי אתה עולה במעלות מעצמך ואתה על מזבחי למעלה מכח הזביחה שאני נותן לך לחתוך כל החיצונים וכי כחך ועוצם ידך עשתה לך זאת. כ"א צריך אתה לדעת נאמנה כי ה' הנותן לך כח לעשות חיל. וזהו ואלה המשפטים אשר תשים כל הדינים שנמסרו בידך לשומם בכל אשר תרצה הוא לפניהם מה' הוא זה שהוא פנימות וחיות כל העולמות וזה שת"א ואילין דיניא די תסדר קדמיהון. ור"ל אל קדמונו של עולם הוא הנותן לך כח לסדרם ולהמתיקם והבן:
כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם. כי תקנה לך עבדות להיות עברי אזי שש שנים וגו' שנים לשון כפול ומשנה כדאי' בנו"א על שנו חכמים בלשון המשנה שלומדין כאן ושונין בעולם העליון בנגלה ובנסתר. שש כאלו כתוב בשי"ן שמאלית לשון שמחה שעי"ז גורם שמחה בעולם העליון ככה יעבוד. ובשביעית מלשון שובע כי כשאינו לומד לשמה כנ"ל אינו שבע כי אין לו תענוג מלימוד כזה. אבל כשלומד ומתדבק בשורשו מתמלא תענוג מנועם זיו העליון וישבע בצחצחות נפשו. ואז יצא לחפשי חנם בלי טורח ועמל ויגיעה והבן:
א"י כי תקנה עבר עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם. ויבואר כי עיקר שלימות האדם הוא לעלות בסולם המדריגות בעולמות העליונים לעבור דרך כל העולמות וזה מאה"כ כי תקנה עבד. ר"ל כשתרצה לקנות לעצמך בחי' עבד להבוב"ה אזי עברי העיקר הוא לבוא למדריגה זו להיות נוקב והולך בעבודתו דרך כל העולמות העליונים ולעלות ולעבור למרום להתדבק עצמו בהבוב"ה כביכול שש שנים יעבוד. שש הוא לשון שמחה וששון כאילו כתוב שש ור"ל דהעיקר הוא להיות עבדות הבורא בגודל השמחה. אבל כשהוא עובד חלילה בעצבות עדיין אינו בשלימות העבודה וזהו שש שנים יעבוד שיעבוד כ"כ עד שיתקן כל שניו בגודל השמחה שמעלה כל ימיו ושנותיו לפני הבוב"ה בגודל השמחה. כמו שנאמר באאע"ה ואברהם זקן בא בימים שתיקן כל ימיו ושנותיו אחר לאחת ובא לעולם העליון עם כל ימיו ושנותיו בלתי נעדר א' מהם. ובשביעית יצא לחפשי חנם. ר"ל כשיגיע למדה השביעית שהיא מדת מלכות. אזי יצא לחפשי דהיינו לחי העולמים. חנם ר"ל אע"פ שכבר תיקן כל מדותיו אחת לאחת ובא לשלימות האמתי עכ"ז יבקש מאת הבוב"ה כל צרכיו רק בדרך מתנת חנם. כמו שנאמר במרע"ה ואתחנן אל וגו' אע"פ שיש להם לצדיקים כו' אעפי"כ אינם מבקשים מאת הבוב"ה רק בדרך מתנת חנם והבן:
אם בגפו יבא בגפו יצא. יבואר בהקדם הכ' אדירים משברי ים אדיר במרום יהו"ה וכתב האריז"ל "אדירים "משברי "ים ר"ת אמ"י. "אדיר "במרום "יהו' ר"ת אב"י רמז לאבא ואמא. וחל עלינו חובת ביאור לפי ערכינו כוונת דבריו הקדושים מהו הענין שמות הקדושים אבא ואמא. הלא הבוב"ה הוא אחדות הפשוט הוי' ב"ה אין סוף. ומה שאנו מכנים אותו ית' באלו השמות. ויבואר דהנה הכלל מונח בידינו דים רמז למלכות שמים. מפני שהים הוא מים שאין להם סוף כמו כן מלכותו ית' הוא דבר שאין לו סוף. כי כל מה שהאדם מוסיף בעבודתו ית"ש רצונו עוד לעלות למדריגה היותר גדולה והוא בלתי קץ ותכלית. אמנם הצדיקים השלימים שמתגברים בצדקתם בכל יום הם נקראים בשם אדירים והם גורמים בצדקתם להמשיך במלכותו ית' לזה העולם לבוא לבחי' צמצום וגבול שיוכל כל אדם להשיג באפס מה בהבוב"ה ולהמליך אותו. וזהו אדירים משברי ים. שבאדירים היינו צדיקים כנ"ל הם מצמצמים כביכול מלכותו ית' כנ"ל. אדיר במרום ה' דאי' בגמרא הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע אדיר בתוכם. וי"ל דמרמז לנו שיש ב' מיני שדה דהנה הכנס"י מכונים בשם שדה חקל תפוחין קדישין. מפני גודל התענוג והריח הטוב שמעלים ריח ניחוח במעשיהם הטובים להבוב"ה כביכול. וגם י"ל תיבת נכסיו כפשוטו דהיינו שיהי' להם עשירות ונכסים וכ"ט. וזהו פי' הגמ' הרוצה שיתקיימו נכסיו דהיינו ב' מיני נכסים כנ"ל יטע אדיר בתוכם. דהיינו להמשיך הבוב"ה בתוכם שנקרא אדיר כמ"ש אדיר במרום ה' וזהו ג"כ פי' רם על כל גוים ה' ר"ל שהוייתו ית' הוא א"ס והוא רם על כל רמים אך על השמים כבודו. ר"ל ע"י הצדיקים המכונים בשם שמים הם הממשיכים כבודו כביכול לזה העולם. ונחזור לענינינו לבאר הרמז בשמות הקדושים אבא ואמא. דהענין הוא דידוע דהעיקר הוא אתערותא דלתתא ומתחלה החיוב מוטל על עם קרובו ישראל להתעורר במעשיהם הטובים להשפיע תענוג כביכול להבוב"ה ע"י מעשיהם הטובים ומצד בחי' זו הש"י הוא בבחי' אמא דהיינו בחי' נוקבא מפני קבלת התענוג ואח"כ הוא משפיע להם ממרום אהבה ויראה וכל השפעות טובות. ואז הוא בבחי' אבא דהיינו בחי' דכורא. כמו אב המשפיע לבניו. ומפני זה הוא מקדים אמי לאבי דהר"ת דהר""ת "אדירים "משברי '"ים הוא אמ"י "אדיר "במרום "יהו' הוא אב"י כנ"ל. עדה"כ איש אמו ואביו תיראו. שמקדים ג"כ האם להאב. והוא מפני שדרך העולם לירא יותר מהאב מחמת שהוא המשפיע. ע"כ מתייראים לבל ימנע השפעתו מהם. אבל תוה"ק מלמדת אותנו הדרך הנכון והישר שתהי' יראתינו מהבוב"ה עיקר היראה דהיינו יראת הרוממות. בגין דאיהו רב ושליט ולא משום יראת העונש או לתקות פרס. לזה מקדים בחי' האם לבחי' האב שתהי' יראתינו להבוב"ה עיקר היראה דהיינו יראת הרוממות. בגין דאיהו רב ושליט ולא משום יראת העונש ולא לשום פני' ח"ו. ונקדים עוד לפרש הכ' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' דהנה אין ועתה אלא תשובה, וזהו ועתה ע"י התשובה תגרמו. מה ה'. שהוי"ה ית' יבוא לכם בבחי' מה ומ"ה בגי' אד"ם והוא מלשון אדמה לעליון ר"ל שתוכלו להדמות כביכול ליוצריכם ולהתדבק במדותיו ית'. אלהיך שואל מעמך. עדה"כ שאל אביך ויגדך ר"ל שהבוב"ה הוא אביך בדרך שאלה בכדי ויגדך הוא לשון המשכה שימשיך לך כל השפעות טובות. זקניך אין זקן אלא זה שקנה חכמה. ויאמרו לך אמירה הוא לשון התפארות. ר"ל שיבוא על ידם גודל התפארות לשכינה הקדושה לומר חזי במאי ברא אתינא לגבך. וזהו ג"כ אלהיך שואל מעמך שהוא אלהיך בבחי' שאלה כנ"ל. וע"ז גמר אומר כ"א ליראה את ה' אלהיך ולאהבה וגו' שהעיקר הוא אהבה ויראה שהם הגדפין כידוע. ובזה נחזור לביאור הכתוב '"אם "בגפו "יבא הוא ג"כ ר"ת אב"י רמז לשם אבא כנ"ל. ותיבת בגפו:
הוא לשון כנפים שהם התרין גדפין אהוי"ר ור"ל שע"י עלותם למרום בהגדפין תגרמו להיות הבוב"ה לכם בבחי' אב המשפיע אל בניו כל הטובות ואז בגפו יצא. שע"י אותן הכנפים תחזרו ותמשיכו למטה כל הברכות והשפעות טובות עלינו ועל כל ישראל אמן:
א"י אם בגפו יבא בגפו יצא. ע"ד דאיתא בגמרא בן עזאי הציץ ונפגע כו' ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום. דהנה עיקר הוא העבדות במדת ענוה ע"י היותו במדת האין יכול להעלות בכל העולמות היינו אעפ"י שהאדם הוא בזה העולם עולם העשיה יוכל ע"י הענוה לעלות לעולם היצירה וממנו לבריאה עד הגיעו לאצילות קדשו. כי מי שהיא בבחי' אין דוחק עצמו בכ"מ ואין מוחה בידו. ע"כ ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום. כי עקיבא אותיות עק"ב א' ר"ל שהי' עקב ובגודל הענוה לפני אלופו של עולם. לזאת נכנס בשלום ויצא בשלום. וזהו ג"כ "אם "בגפו "יבא ר"ת נוטריקון "יצירה "בריאה "אצילות. ור"ל כשיעלה בהכנפים שהם אהבה ויראה כנ"ל ובגודל הענוה אזי בגפו יצא דהיינו שיכנס בשלום לכל העולמות "יצירה "בריאה "אצילות קדשו ויצא בשלום:
כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. כי יבער ר"ל כשיתלהב האדם בהתלהבות כאש בוערה לעבודתו ית' והתלהבות זה בא מן שדה העליון חקל תפוחין קדישין לא אש זרה ר"ל אז הוא כרם תענוג וכרם ה' צבאות. ועוד זאת פועל בהתלהבותו ושלח את בעירו שיוכל לשלוח תוקף אש הבוער שלו ובער בשדה אחר בשדה של הסט"א שנקרא אחר הרוצים לעכב אותנו מעבוד אותו ית' תאכלם אש הצדיק. והנה הגם כי ה' הוא הנותן כח לצדיק לעשות זאת מ"מ מיטב שדהו מה שהצדיק מטיב מעשיו על ידי שדהו הוא החקל תפוחין קדישין ומטב כרמו מה שמטיב ע"י כרמו ותענוגו ית'. אעפ"כ ישלם לו הקב"ה שכר טוב ומעלה עליו כאלו מעצמו עשה כל זאת והבן:
זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. י"ל בסיעתא דשמיא דהנה כתבנו מזה כ"פ ומוזכר גם כן בספרים דהעיקר למסור נפשו עם כל התאוות ומדות שלו להבוב"ה וזה נקרא בשם זביחה ע"ד שאמחז"ל זאת התורה אדם כי ימות באוהל. אין ד"ת מתקיים אלא במי שממית עצמו עלי'. ר"ל שממית כל תאוותיו והנאותיו לשמו ית'. וזהו לשון עצמו. אמנם העיקר הוא שיהא בתמימות בלי שום פני'. דהיינו בשביל להגיע למדרגת הצדיק ולהקראות בשם רבי וכדומה. רק לש"ש כוונתו וסוף הכבוד לבוא. וזהו זובח לאלהים ר"ל שזובח עצמו להגיע למדרגת צדיק המכונה בשם אלהים וכנ"ל ע"ד ראה נתתיך אלהים לפרעה [וסוף המאמר חסר]:
מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי. יבואר עפ"י משהה"ק אאמו"ר זצללה"ה המגביהי לשבת המשפילי לראות שכל מה שמשפיל האדם עצמו יותר זוכה לראות יותר יעו"ש. וזהו והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה. שלזה הי' עניו מאד מחמת היותו ע"פ האדמה אדמת קודש שכינתא קדישא לכן הי' עניו מאוד ועי"ז זכה לראות יותר. וזהו מלאתך הגם שתתמלא באהבה ויראה מ"מ ודמעך. היינו ההכנעה לא תאחר מיד תבוא בקרבך ההכנעה שלפני אל גדול רם ונשא כמוהו לא יצאת ידי חובתך. בכור בניך וגו' ראשית והביכור מבניניך כמשאחז"ל אל תקרא בניך אלא בוניך תתן לי תאמר בעצמך שלא אתה פעלת זאת כ"א ה' הנותן לך כח לעשות חיל והבן:
א"י מלאתך ודמעך לא תאחר וגו'. מלאת"ך צירוף מל"ת א"ך. מל"ת אותיות "מכשפה "לא "תחי'. ור"ל שלא יהי' חיות אל המכשפ' היא הסט"א ע"י אך. אך הוא מיעוט ע"י שממעט עצמו ומשפיל עצמו נגד רוממות הבוב"ה ית' מתמעט גם כן כח הסט"א. וזהו טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים ר"ל שע"י טוב ה' החופף תמיד על הצדיק הוא תמיד בבחי' מעט שנתמעט בעיניו נגד רוממותו ית'. וזהו טוב נגדו ית' מהמון רשעים אשר כהמות ימים יהמיון ע"י כי הם רבים וגדולים בעיניהם ואינם שמים גדולתו ית' נגד פניהם. ודמעך כי דמע"ה אותיו' ד"ע מ"ה. דע לשון התחברות ור"ל שתראה לחבר עצמך בדמות דיוקן אדם העליון. והנה פסקינן דכל דבר בטל בששים ס' רומז אל הבוב"ה שהוא סומך לכל הנופלים וזה כל הדבר הקשה והדינין בטלין בסמ"ך ע"י הצדיק שהוא דבוק בהסומך נופלים ס' אות סוד גימ' עי"ן הוא עינא פקיחא החופף על הצדיק עיני ה' אל צדיקים וממילא בטלו כל הדינים. וזהו ודמע"ך ודע מ"ך. מ"ך גי' ס' שתחבר עצמך בהסומך נופלים. וזהו שפי' רש"י ז"ל ודמעך התרומה ואיני יודע מה לשון דמע. הוא הדבר אשר דברנו ודמעך כנ"ל. התרומה בזה תדע כי נתרוממת ונתעלית ואינ"י יוד"ע כשהאין העליון יודע ומתחבר עם מ"ה גי' אד"ם ואז לשון דמע מגודל התדבקות נדמע ונתערב הלשון לבל ידע מגודל הדביקות מה לשונו מדבר כי כולו למעלה ואינו בזה העולם כלל. אמנם הש"י לרוב אהבתו וחסדו שולח מענה בפיו ותפלתו שגורה בפיו. את זה לא תאחר כי כל בר ישראל מחוייב לבל יאחר מהיות בבחי' כזה. ובזה תזכה בכור בניך ראשית הטפה קדישא תתן לי ולא יצא החוצה ח"ו. ואמר תתן ולא אמר תן להורות כדרך אומרם ז"ל ויתן ויחזור ויתן כשתשמור כנ"ל אז תתן לי ל"י גי' מ' אות מלכות קדישא שמלכותא קדישא תתן ותשפיע לך כ"ט אמן:
כי תראה חמור שונאך רבין תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזוב עמו. כי הנה ניתן לנו רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת. רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אברי האדם ושס"ה ל"ת נגד הגידים גם המה נגד ימות השנה שכל יום מימי השנה מתנוצץ ומאיר ע"י שישמור מעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה המרומז נגדו ועל ידי שמירת המל"ת גורם לקיום המ"ע וכמש"ה כזר מרע ועשה טוב כשתסור מעשות רע ממילא תזכה ועשה טוב. ולזה ארז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה וכנ"ל ואז הוא קומה שלימה ברמ"ח אברים ויוכל לעשות מהם רומ"ח ולנקום נקמת ה' במדין באותן שמביאים מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. מדין לשון מריבה. לא כן ח"ו להיפך מהפך הרמ"ח לצירוף חמ"ר כי מתהפך כחמר חותם. ואה"כ כי תראה חמור שנתהפך ח"ו לבחי' חמר כנ"ל והוא רובץ תחת משאו שישראל הם בבחי' ארון נושא את נושאיו כן הם מעלים כל העולמות אבל זה לא כן הוא אלא רובץ תחת משאו ואינו מעלה כלום ושמא וחדלת מעזוב לו תראה להזהירו שישוב בתשובה שלימה עזב זו עזיבת החטא וכמבואר ברמב"ם ז"ל ואז תעזוב תעזור השכינה עמו כי הבא לטהר מסייעין אותו הש"י יעזרנו על דבר כבוד שמו אמן:
שלש רגלים תחג לי בשנה. נ"ל דהנה להלן כתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'. דרומז אל שלשה עולמות שצריך לתקן עשי' ויצירה ובריאה כעולה בסולם וזה נקרא פעמים מלשון דריכה כמו מה יפו פעמיך. ואמר שלש פעמים כשתתקן את השלש פעמים. היינו השלשה עולמות כנ"ל. בשנה. שנ"ה גימ' ספיר"ה על ידי שתאיר נפשך רוחך ונשמתך אז יראה כל זכורך שתהי' בחי' משפיע עד עולם האצילות אל פני האדון ה' עד אצילות קדשו. וזה ושמרת את החקה הזאת למעדה מימים ימימה. חקה מלשון חקיקה רמז אל היו"ד כי סתם חקיקה הוא י' לו יהי' קטנה שבחקיקות הוא דמות יו"ד המורה על החכמה הקדומה שזה כל עבודת האדם להשיג החכמה הגם שא"א מ"מ יוכל לבא כ"ח מ"ה כי בצלם אלהים עשה את האדם. אד"ם גימ' מ"ה להתדבק בשכינתא עילאה. וז"א ושמרת את החקה הזאת שתשמור החקיקה של השכינתא שנקרא זאת שבכל פעם מתחדש הכח מה בכל שבת וחודש ומועד וזה למועדה מימים ימימה ימים דכר ימימה נוקבא שהגם שהאדם מקבל ע"י המועדים את דיוקן אדם מ"מ ניתן בו כח גם כן להשפיע גם בעולמות העליונים ואח"כ משפיע מעולם העליון למטה וכמש"ה משכו וקחו לכם משכו יומין עילאין ליומין תתאין משכ"ו אותיות מש"ך כ"ו למשוך הוי"ה הוא גם כן מהוקחו לכם ע"י המועדים שנק' לכם כידוע. ולכן נמסרו המועדים ביד ישראל שישראל מקדשין אותם כנודע. וזהו מימים ימימה מיומין עילאין ליומין תתאין וזהו שלש רגלים תחג לי בשנה. שלש רגלים רמז אל ג' העולמות בי"ע שצריכין אנחנו לתקן תח"ג נוטריקון "חסד "גבורה "תפארת שצריך להתנהג בחסידות איזהו חסיד המתחסד עם קונו וגבורה להתגבר על יצרו איזהו גבור הכובש את יצרו ובגבורה זו דוחה את החיצונים ומכניעם. וטוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך בבחי' התפארות הכולל שני המדות מדת יעקב עמודא דאמצעיתא. ובזה תחג לי. ל"י גי' מ' אות מלכות. תחג לשון שמחה כאומרו ושמחת בחגך שבזה תשמח את המלכותא קדישא שכינתא עילאה. אבל בשנ"ה גי' ספיר"ה שתראה להאיר נר"נ שלך כספיר ואז תזכה לבא לזה להשפיע ממקור עליון אהבה ויראה והתפארות קדושה וטהרה בני חיי ומזוני וכל טוב עלינו ועכ"י אמן:
יש לפרש תיבת שקלי"ם הוא אותיות שק"ל י"ם. והים הוא המלכות שמים כידוע וכמ"ש לעיל מפני שהים הוא מים שאין להם סוף. וככה מלכותו ית' הוא בלתי סוף ותכלית כי כל עוד שיוסיף האדם בעבודת הבוב"ה. ישתוקק עוד יותר לעלות למדריגה אשר למעלה הימנה והוא דבר שאין לו סוף. אך אעפ"כ החיוב מוטל על כל האדם להיות שק"ל י"ם. דהיינו לשקול עצמו להגיע להמלכות שמים. או שק"ל י"ם להיות שקול ושוה להמלכות שמים ע"ד אדמה לעליון. וזהו פי' כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם והקשו המפרשים דהול"ל שא את ראש בני ישראל גם מהו תיבת את. והנראה דהכתוב מרמז לנו כשיחסור ח"ו איזה דבר לשום בר ישראל. ידוע שהפגם נוגע ח"ו בשכינת כבודו ית' ותדע שהעיקר הוא לתקן הדבר במרום ואז ממילא יתוקן למטה גם כן. וזהו מאמה"כ כי תשא ר"ל כשתרצה להעלות ולנשא את ישראל משפלותם. אזי העיקר הוא את ראש בני ישראל א"ת נוטריקון "אשר "תנה. עדה"כ אשר תנה הודך. ותיבת אש"ר אותיות רא"ש והוא רמז לשכינת כבודו ית' ור"ל שהעיקר מקודם להעלות ולתקן שכינת כבודו ית'. ואז ממילא יתעלו גם כן בנ"י להיותם בונים במדריגת ל"י רא"ש. ולא תסתפק בזה לבד. אך לפקודיהם שתביאם גם כן למדריגה זו להיותם ברב הגדולה מלשון פקיד ומושל. שכל מה שיגזרו אומר לטובת ישראל יתקיים עליהם ע"ד צדיק מושל ביראת אלהים ויגזור אומר ויקם אמן כי"ר:
בפייט למוסף
אור פניך עלינו אדון נשא. בהקדם לפרש הכ' במשלי שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים. ידוע אמירה הוא לשון התפארות ע"ש את ה' האמרת. וקח הוא לשון לימוד ע"ש כי לקח טוב וגו' ותפארת הוא עמודא דאמצעיתא ורומזת נגד מדת יעקב אבינו ע"ה שהוא הממוצע שבאבות כי אברהם מרומז למדת החסד. ויצחק לגבורה ויעקב הוא תפארת ישראל כלול משניהם וזהו פי' הכ' שמע בני וקח ר"ל לימוד התורה והתורה נק' ע"ש אורה כדאיתא במגילה ליהודים היתה אורה זו תורה. וזהו וקח אמרי הוא לשון התפארות כנ"ל ר"ל על ידי לימוד התורה תביא גודל התפארות במרום. וזהו שגמר אומר וירבו לך שנות חיים. ר"ל ע"ד דאיתא בכוונת האריז"ל על מה שאנו או' בנוסח התפלה ברכנו אבינו וגו' באור פניך כי באור פניך כו' היינו ב' פעמים באור פניך עם האותיות ועם הב' כוללים גי' שנו"ת. ר"ל ע"י שירבה אור פניו אליך עי"ז שנות הוא מלשון משנה שהוא כפול ר"ל שיהא האור פנים בכפלים וכנ"ל והבן. וזהו ג"כ פי' אור פניך עלינו אדון נשא. ר"ל שתנשא לבבות עמך ב"י לעבודתך. ועי"ז יאיר אור פניך עלינו וע"י שיאירו פניך להבוב"ה ע"י זכות לבבך ואז ממילא מאתערותא דלתתא בא אתערותא דלעילאי ויאיר גם כן פניו אליך בגודל הרחמים והרצון אכי"ר. ושקל אשא בבית נכון ונשא ידוע שק"ל בגי' נפ"ש ור"ל דהנה כתיב והי' ביום ההוא נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות וגו'. דהנה ידוע דהרים רמז לאבות וגבעות לאמהות. וזהו פי' נכון יהי' וגו' בראש ההרים ר"ל בזכות האבות. ונשא מגבעות בזכות האמהות וזהו פי' גם כן ושקל אשא ר"ל הנפש שלי אשא. בבית ר"ל בשביל הבית שיבנה במהרה בימינו. נכון שיהא נכון בראש ההרים כנ"ל בזכות האבות. ונשא שיהא נשא מגבעות בזכות האמהות וכנ"ל אכי"ר:
לראש חודש אדר
משנכנס אדר מרבין בשמחה. יש לרמז שר"ל משנכנס אדיר אדונינו וכמ"ש לעיל בפרשה הקודמת על מאמחכ"ז הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע אדיר בתוכם ע"ש. וזהו גם כן פי' משנכנס אדר בקרב האדם. אז מרבין בשמח"ה אותיות בחמש"ה ר"ל בחמשה דברים אלו שהם עיקר אושר העוה"ז דהיינו בני חיי ומזוני. עושר וכבוד. אריכת ימים ושנים עלינו ועל כ"י אמן כן יהי רצון:
הצירוף מראש חדש אדר יוצא מס"ת של פסוק עיר"ה ולשרק"ה בנ"י אתנ"ו. ונבאר בו כדרכנו כי כתיב וישכם אברהם בבקר ודחז"ל מכאן שזריזין מקדימין למצות. הכוונה כי זריזין בו אותיות ז"ר שהוא כתר שהרוצים להכתיר תמיד אותו ית' מקדימין למצות שהש"י מקדים אותם ועושה אותם ראשונה במלכות. למצות ר"ל על ידי המצות שנעשים לייחד קוב"ה ושכינתי' כידוע כי מצוה יחוד הוי"ה והנה וישכם אותיות "שם "כבוד "מלכותו כי על ידי שהבוב"ה משפיע עליהם היו"ד חכמה הקדומה זוכים להשכים ולגלות שם כבוד מלכותו ית'. והנה יש יכולים לעשות השכמה זו במעשה וכמו שבאמת אברהם אבינו ע"ה עשה זאת במעשה, ויש אשר אין כחם יפה לזה כ"א במחשבה ואלו ואלו רצויים לפניו ית' כי רחמנא לבא בעי ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וזה עיר"ה אותיות ע"ר י"ה. ע"ר לשון מעורה ומחובר י"ה י' רמז על המחשבה כידוע ה' רמז על המעשה. ואמר ע"ר י"ה זה שמחבר את י"ה היינו מחשבה ומעשה. גם ולשרקה הוא נקודת שורק. ור"ל שאין בכחו ר"א לעשות במחשבה דמות הנקודות של שור"ק כולם הם בני אתנו נחשבים בעיניו ית' בני איתן האזרח. כמו אברהם אבינו ע"ה שפעל והשכים בבקר בביקור ודרישה של אחדותו ית' כיון שכל מה שבכחו לעשות עושה והבן: