קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר שמות · פרשת תזריע
דבר אל בנ"י לאמר. אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. ואי' במד"ר הה"ד אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק אר"מ למרחוק נאמר כל הרחוקים שנתקרבו א"ר נתן מחשבין אנו לשמו של אברהם שבא מרחוק עכ"ל הצריך לענינינו. ויל"ד מה שיכות מפסוק אשא דעי לפרשתינו. והנראה בביאור עדשה"כ אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והוא כמו שהאם המלמדת בנה הקטן לילך ומעמדת אותו לבדו רחוק ממנה מעט. וכל מה שהילד מתאמץ לילך להתקרב אצלה מתרחקת ממנו יותר ואין זה כ"א מחמת אהבתה אותו שירגיל עצמו לילך. ככה בעבודת הש"י כשרואה הבוב"ה תשוקת הרוצה להתקרב אליו הוא כמרחיק עצמו ממנו לגודל האהבה כדי שיתלהב בכ"פ יותר לקרבה אליו ית'. וזה אמרתי אחכמה שאתקרב לחכמה עילאה והיא רחוקה ממני לטובתי וכנ"ל וז"ש ובזה נעשה לידה מחדש שנולד עי"ז כברי' חדשה. וז"א במד"ר "אשא "ידעי "למרחוק ר"ת שם אל"ד המסוגל ללידה כנודע. ולכן אשא הדעת שלי להתקרב ולהתחבר אליו למרחק ע"י ההתרחקות הנ"ל. ולכן אמר ר"מ שזה נאמר על הרחוקים שנתקרבו ע"י הרחקות הנ"ל ור' נתן אמר מחשבין אנו לשמו של אברהם שבא מרחוק ג"כ כנ"ל כי איכא מ"ד בן ג' שנים הכי ר אברהם את בוראו אבל יש חד מ"ד בן מ"ח שנים הכיר את בוראו לז"א לבל יתייאש האדם אחר עבור רוב שנותיו כי גם אז כי דרוש אליו ותן ימצא אליו כמו שמחשבין אנו לשמו של אברהם שבא מרחוק בן מ"ח שנים וכמו שנאמר בו ואקח את אביכם וגו' מעבר הנהר שלקחתיו הגם שכבר הי' מעבר ומצד אחר של הנהירו עילאה אור העליון שהוא כנהר שאינו פוסק ותמיד שופע אורו הצח והמצוחצח לקחתיו וקרבתי אותו אלי. והנה בהיות אדם עדיין ברחקות תש כחו כנקבה וכאשר בא אל הקרבות הוא בבחי' דכר. וזה אשה מי שהוא בבחי' אשה כנ"ל כי תזריע כשיעשה זריעה והולדה יפעול כי וילדה זכר שיוליד בחי' זכר שיהי' קרוב ה' אליו בבחי' דכר לזוכרו תמיד לא ישכח ולזאה"כ וטמאה שבעת ימים שכל שבעים שנותיו יהי' בעיניו כטמא שעדיין לא נתקרב אליו ית'. וביום השמיני ימול בשר ערלתו. אמר וביום השמיני ולא וביום שמיני וגו' אלא רמז ר"ת "וביום "השמיני "ימול אותיות יה"ו רומז אל ההוי"ה הנרמז בגוף האדם כדאי' בס"ק ובפרט בשערי ציון. ושמיני מלשון שם שלהיות בהירות ואור ההוי"ה ושמו שורה בתוכו ימול בשר ערלתו ימול ערלת לבבו להיות לו לב בשר וכמש"ה והסרותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר והבן:
א"י וביום השמיני ימול וגו'. ליישב דקדוק הנ"ל דהול"ל וביום שמיני וגו' כי שמיני מלשון שמן המורה על חכמה כידוע כי עיקר בריאת האדם להתדבק בחכמה עילאה. וכמו שאנו מברכין אשר יצר את האדם בחכמה בחכמה דייקא לזה הי' יצירת האדם וכמשאחז"ל כל ת"ח שאין בו דעה כו' לז"א וביום השמיני וגו' לבוא לאור ובהירות כי לאור קרא יום ור"ל לבוא לאור ובהירות החכמה עילאה צריך להמול בשר ערלתו להסיר כל מסך מבדיל שבינו לבין אביו שבשמים אשר לא יהי' שום ערלה כיסוי ואוטם בינו למקום והבן. גם י"ל כי שמיני ר"ל שמן כנ"ל כי כ"מ ששמן מצוי שם חכמה מצוי' חכמ"ה גי' גל"ם ור"ל שהגם שהאדם הוא גולם יוכל להמשיך על עצמו החכמה עילאה. כי לזה ויפח באפיו נשמת חיים להמשיך ע"ע השמות הקדושים הרמוזים במלת חיי"ם במספר. וחכמה מורה על אות יו"ד מהשם "וביום "השמיני ר"ת ו"ה ובאות ה' נכלל ה' שני' אשר בזה השם נתחבר ע"י החכמה כי בי"ה ה' צור עולמים ולזה נתייסד העולם באיש ואשה כי יו"ד באיש וה' באשה הוא י"ה ובי"ה ה' צור ר"ל בי"ה נכלל כל השם. ולזה איש דרכו לכבוש כי הוא נגד החכמה ועי"ז נשפע כל הטוב וכמאז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם או באברהם ור"ל שכל תולדות שמים וארץ הי' בהבראה כדי שיבראו ויתרבו תולדות ישראל בה' הוא נוקבא ובראם הוא בחי' דכר. וזהו ג"כ באברהם הוא מדת החסד והוא שם י"ה וכאמור. וזהו וביום השמיני לבוא אל אור החכמה תפעול גם בזה אשר ימול בשר ערלתו ונתגלה היו"ד להיות התגלות החכמה כח מה מגולם לדיוקן מ"ה הוא האדם לחבר השם והבן מאד:
א"י וביום השמיני וגו'. ע"ד הנ"ל. וביום הוא הבהירות והאור שמורה על אור החכמה. שמיני. אות שמן הוא שם נו"ן הרומז על עולם הבינה שער התשובה עלמה דחירו. ואות י' משמיני רמז ג"כ על החכמה שע"י ששב האדם בתשובה שלימה ומתקן כל שבעה המדות לבוא אל יום השמיני מלכות שבמלכות ונותן כתר מלוכה להבוב"ה המרומז בי' משמיני יו"ד במילואו כנ"ל גי' כ' אות כת"ר ואז הוא חכם בבינה ע"י התשובה ועולה לעלמא דחירו זוכה לחכמה עילאה כי ה' יהיב חכמה לחכימין. כלי מלא מחזיק. וזפ"ה וביום מי זוכה לאור החכמה עילאה השמיני מי שבא לשער הנון ומכתירו ית' כנ"ל אז משפיע גם הש"י בו חכמה. ולזה יוכל ג"כ כי ימול בשר ערלתו כמ"ש באברהם אבינו ע"ה וכרות עמו הברית שע"י הברית שכרת אברהם ונתדבק בו ית' פעל כי וכרות עמו שכל מי שירצה להיות אתו עמו כמותו יביאנו בברית שלום וכן כאן כיון שבא למדרגת ובחי' יום השמיני כנ"ל יוכל לימול בשר ערלתו של כל הרוצה להתקרב אליו ית' יוכל לפתוח לבו ולהסיר ערלת לבבו שיוכל להתקרב אליו ית'. ושלשים יום ושלשת ימים תשב על דמי טהרה. שלשים ושלשת גי' ג"ל ע"ד שביקש דהמע"ה גל עיני ואביטה וגו' שעיני האדם מרמזין נגד עיינין עילאין עיני ה' ואמר שיגלה הפנימיות ועיוניות מעיינין שלו ואביטה בזה נפלאות וגו'. או כי הנה כתיב עין ה' אל יראיו להיראים אינו כ"א עין אחת אבל הצדיקים כתיב עיני ה' אל צדיקים תרין עיינין ולכן ביקש גל עיני שאבוא להתגלות בחי' צדיק ואזכה להשגחת תרי העיינין עילאין. וזהו ושלשים ושלשת גי' ג"ל שעי"ז יזכה לבחי' גל עיני וכנ"ל. ובזה תזכה כי תשב על דמי טהרה לבל יהא דם טמא כ"א דם טהור ויקרב הגאולה במהרה בימינו אמן:
וראה הכהן והנה בעור בשרם בהרות כהות לבנות בהק הוא פרח בעור טהור הוא. ידוע בתורתו של ר"מ כתנות אור באל"ף כמו שהי' קודם החטא אבל לאח"כ גרם החטא להיות עור בעי"ן ובשוב האדם מדרכו יוכל להפך כמקדם להיות אור בא'. והנה נר ה' נשמת אדם כי הוא כנר בפני האבוקה שהנר נכלל באבוקה. כן כשהאדם מחשיב עצמו רק כנר לפניו ית' זוכה להארה לנפשו רוחו ונשמתו המרומזים באותיות נר כידוע. וזהו כוונת חז"ל אין בודקין את החמץ לאור האבוקה כו' אלא לאור הנר. ר"ל שלא יוכלו לבדוק החמץ והשאור שבעיסה הוא היצר לבער אותו לאור האבוקה כשידמה בנפשו כי הוא מאיר כאור האבוקה אלא לאור הנר כשלא יחזיק עצמו כ"א כמו אור הנר הנכלל בהאבוקה כשמקרב הנר אל האבוקה הרי מתכבה וכאין יחשב נגדו אז יוכל לבדוק החמץ מקרבו. ועפ"ז נבאר הכתוב וראה הכהן הוא הבוב"ה כהן עליון חסד עילאה וראה והנה בעור בשרם וגו' והנה מורה על שמחה ששמחה גדולה לפניו בראותו בעור בשרם בהרות שרואה בהם בהירות ואורות מצוחצחים אבל כהות לבנות שבעיני עצמם הגם שהגיע לליבון עליון מ"מ הוא כהות בעיניהם ועדיין לא זככו עצמם והם כנר בפני האבוקה כנ"ל. אז בהק הוא בה"ק גי' ז"ק ר"ת "זוכרי "קדושתו שזוכרים תמיד קדושתו ית' ולכן נתמעטים בעיניהם ולזה הש"י זוכר קדושתם וזוכים פרח בעור שיהי' פריחה וגדלות בעור להתהפך לאור טהור הוא מתטהרים ומתקדשים בשמות אהי"ה הוי"ה המרומז במלת הוא:
ואיש כי ימרט ראשו קרה הוא טהור הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא. דהנה יש כמה אנשים שמסגפין עצמם בתענית וסיגופים ולחייהם נתנו למורטים בכדי שישיגו מדרגות ויהי' רבי ומנהיג הדור. ויש אשר יענו בצום נפשם מפחד ה' לא לקיבול פרס. לז"א כי ימרט ראשו שימרט עצמו בשביל שיגיע להיות ראש ומנהיג. קרח הוא ר"ל שהוא בחי' אחוריים הגם שאינו תכלית העבודה מ"מ טהור הוא. אבל מפאת פניו למען יהי' נגד פניו ית' לפנות עצמו אליו יתברך ושאור פניו יפנה אליו. גבח הוא זה הוא בחי' קדם טהור הוא בוודאי כ' גבח"ת גי' תי"ג רמז אל הצדיק הנוחל ת' עלמין דכסיפין ותמיד הוא בעיניו ניעור וריק ועפ"י מעשיו אין מגיע לו כלום כ"א שואל ומבקש מתנת חנם ממדת הרחמים משלש עשרה מדות הרחמים והבן:
א"י ואיש כי ימרט ראשו וגו'. ע"ד אוז"ל דלפעמים כתיב מזמור לדוד ופעמים כתיב לדוד מזמור ומשני כאן שרתה שכינה עליו ואח"כ אמר מזמור כאן אמר מזמור שתשרה עליו השכינה. וזה ואיש כי ימרט ראשו שמורט ומסגף עצמו שיבוא אל הראשית להשראת שכינת עוזו בקרבו. קרח הוא קר"ח אותיות חק"ר שחוקר ודורש אחדותו ית' הגם שהוא עדיין בחי' אחוריים כפי' קרחת אעפ"כ טהור הוא כי כוונתו רצוי' לעבודתו ית'. ואם מפאת פניו ימרט ראשו מחמת פנים העליונים ששורה עליו עי"ז ימרט ראשו. גבח הוא ופירש"י ז"ל משפוע קדקד כלפי פניו קרוי גבחת רמז כמו שבתפילין שמקומם במקום זה ע"י מוטל מוראו על הכל כמארז"ל ע"פ וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש כן מורא הצדיק יהא מוטל על הכל ולא ירעו ולא ישחיתו כי טהור הוא ולא יוכלו לקרבה אליו והבן:
א"י ואיש כי ימרט ראשו וגו'. ואיש הוא הצדיק שדרכו לכבוש וכאמור לעיל. כי ימרט ראשו. רא"ש אותיות "רצון "אביו "שבשמים ר"ל שיתאמץ בכל כחו לחבר ההוי"ה כנ"ל ולאו דווקא ראשו. אלא כל עצמותיו תאמרנה ה'. אזי קרח הוא. ע"ד דאיתא בהאריז"ל צדיק" כתמר" יפרח" ס"ת קר"ח ור"ל שכל צדיק בדורו צריך לעבוד ולתקן את קרח להיות כתמר יפרח כי נשמתו גבוה מאוד אלא שעינו הטעתו. וכן כאן קרח הוא לתקן את קרח כנ"ל ואז טהור הוא. ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא יתבאר בהקדם דברי מוח"ז הה"ק זצלה"ה בנו"א על משנת הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה ה"ז מתחייב בנפשו ותוכן דבריו שבגלות המר הזה שדומה ללילה הוא מתבודד ביחידי ומפנה לבו כדי לבטל כל הדינים מישראל ה"ז מתחייב בנפשו שמוסר תמיד נפשו עבור ישראל ע"ש בפרשת קדושים בארוכה. וכאשר עינינו ראו כן בצדיקי דורינו. וזהו ואם מפאת פניו פניו לשון פני' שפונה עצמו לכלות הפאה פא"ה גי' פ"ו כמנין אלהי"ם ור"ל מפאת מחמת פאה כנ"ל פניו פונה עצמו לפתות ולבער הדינים מישראל ועי"ז ימרט ראשו שמוסר נפשו והגם שהוא יושב ביחידות ובהצנע לכת מ"מ קרח הוא גבח הוא מצד של הפנים. ור"ל שהגם שהוא בהצנע לכת מ"מ השי"ת מראה פניו לכל שתהא מודעת זאת בכל הארץ גודל צדקתו. והגם שמוסר נפשו מ"מ טהור הוא. הוא טהור ונקי מכל חלי ומכאוב וישאר חי וקיים בכל טוב אמן: