קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר שמות · פרשת שמיני
ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'. דידוע כי כל מצוה יש לה פנים מיוחד הגם כי בשורשן כולא חד מ"מ מיוחד לכל מצוה פנים בפ"ע כדמות האדם אשר כולם בחותם אחד הטבעו ואין צורה של זה דומה לזה כן המצות. וכמו שאנו אומרים בפסח זמן חירותינו ובשבועות זמן מתן קורתינו בסוכות זמן שמחתינו. כן הוא בכל המצות. ואמר ויקחו את אשר צוה משה הוא הדעת עליון אל א אהל מועד להביאו לקדושה והארה ופני העליון הנק' בשם שם אהל מועד ועי"ז ויקרבו כל העדה נעשה התקרבות בכל העדה להיות כלולים כאחד ויעמדו לפני ה' שהי' להם עמידה לעשות פנים מהוי' ורחמים והבן:
ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. צו הוא לשון השפעה כמו וצויתי את ברכתי. ולהסביר הענין נראה כי אחז"ל אין צו אלא ע"ז. ידוע כי בהפוכו צ"ו גי' א"ל אדנ"י שע"י היחודים שאנו מייחדים שם אל אדני נהי' מופרשים מכל טעוון נוכראין ובזה נוכל ליתן נח"ר בעולמות העליונים. ועי"ז אנחנו בבחי' משפיע הארה למעלה הוא בחי' דכר. והנה הבוב"ה נק' זה. זה אלי. שמשפיע לנו כל טוב והצדיק נק' זה כנ"ל שנותן נח"ר למעלה. וזה ויאמר משה הוא הדעת עליון זה היינו הצדיקים שנק' זה הדבר אשר צוה ה' תעשו שאתם תוכלו להשפיע כל השפעות שמצוה ומשפיע הש"י. כי הוא הבורא כל העולמות ושלשל מעולם לעולם להוריד השפע כן תוכלו גם אתם ובזה וירא אליכם כבוד ה':
א"י ויאמר משה זה הדבר וגו'. כי הנה לא מיבעיא בתורה ותפלה שאנחנו עושים נח"ר לו ית' אלא כי גם לעת האוכל צריך לקרב הלום אל המלכות לאכול בקדושה וטהרה ועכ"פ בכוונה הקטנה כדי שיהי' לו כח לעבודתו ית' ועי"ז מתעלים ממילא הני"ק וכמו שמבואר אצלינו במ"א בארוכה בשם הה"ק מו"ה ברוך זצלה"ה ממעזבוז פיה"כ כי תהיין לאיש א האחת אהובה וגו'. וז"א זה הדבר הדבר מורה על מדת המלכות דבר מלך שלטון זה הדבר כשתרצה שיתגלה המלכות ע"י אזי אשר צוה ה' תעשו שתעשו בכוונה זו שאתה עושה מחמת צווי ה'. ועי"ז וירא אליכם כבוד ה' כי ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו בש"ר אותיות שב"ר שמה שהי' בבחי' שבר הפכתם לבשר ולא הי' שום שבר בכם אדרבה וראו כל בשר יחדיו ר"ל שגם מה שהי' בבחי' שבר הוא יחדיו מיוחד בכל הוא חי העולמים ובזה נתגלה כבוד ה' על ידכם:
א"י ויאמר משה זה הדבר וגו'. כי הנה המתקת הדינין נעשה ע"י העלאת כל דבר לשורשו וזו היתה מדתו של אהרן אוהב שלום כו' לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. ועי"ז נמתקים מהם כל הדינים להיות רחמים גמורים. וזהו זה הדבר דבר הוא קשות שכל הדברים הקשים דהיינו הדינים. אשר צוה ה' תעשו. תעשו ותתקנו מהם להיות הוי"ה ורחמים. וירא אליכם כבוד ה' שיתראה אליכם כאלו אתם העושים הגם כי מאתו ית' נהיתה הדבר מ"מ מעלה עליכם הכ' כאלו אתם עשיתם הפכתם הדין לרחמים והבן:
ויקרב את העולה ויעשה כמשפט. להבין אומרו את העולה והיה די אם אמר ויקרב העולה וגו' ונראה דהנה ההתקרבות אליו ית' יוכל להיות ע"י אחת משני אלה או ע"י התורה ואו ע"י מעשה המצות כי מי אשר כחו יפה ויוכל ללמוד תורת ה' יזכה לאורו ית' כי אורה זו תורה כי ע"י עסק התורה נפתחין לו שערי אורה או"ר גי' ר"ז זה הסוד סו"ד גי' עי"ן ובמילואו כנ"ל גי' ה' הויות שזוכה לחמשה הויות והוא תשלומי ארבעה וחמשה שע"י עסקו בתורה שכלולה מהוי"ה בן ד' אותיות זוכה לעינא פקיחא עין העליון ה' הויות כנ"ל ואור ה' חופף על פניו חכמת אדם תאיר פניו כענין קרני ההוד שזכה משה רבינו ע"ה. ואשר אין כחו יפה להתדבק ע"י התורה יוכל להשיג הדביקות ע"י קיום המצוה. כי מצוה אותיות הוי"ה כידוע מ"צ בא"ת ב"ש י"ה. וזהו ויקרב את העולה וגו' א"ת ואות ה' מן העולה ר"ת אותיות "אשר "תנה "הודך שע"י התקרבותו ע"י התורה והמצות זוכה כי יתן ה' עליו מהודו ויתעלה לאור העליון א"ס להשיג רזי וגנזי נעימים ואז הוא בבחי' צדיק מושל ביראת אלהים צדיק גוזר והקב"ה מקיים. וזה ויעשה כמשפט ר"ל כפי אשר שופט האיש ההוא כן עושה הקב"ה. גם ויעשה כמשפט ויעשה לשון תיקון. כמשפט מורה על רחמים מבוררים כידוע ור"ל שהצדיק מתקן הכל לרחמים גמורים ומבוררים והבן:
וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. דידוע מאחז"ל מדתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ע"י שהי' מביא דברי חיבה בין איש לרעהו כבדחז"ל הי' מביא שלום ביניהם. ובראות האיש כי אהרן מדבר עמו עי"ז הי' שב בתשובה שהי' מתבייש ממנו כמשאחז"ל ועי"ז הי' מקרבן לתורה וזהו וישא אהרן את ידיו היינו כח שלו ומדותיו אל העם שיתנהגו גם המה כמדתו בשלום ולהתקרב אליו ית' ועי"ז הי' כלי ראוים לקבל הברכה ומוכשרים אל הברכה ולזה ויברכם הי' יכול לברכם שהיו ראוים לקבלה.. וירד מעשות החטאת שנתן בהם רידוי וממשלה לתקן את החטאת. והעולה אפילו על הרהור לב כדבנ"א. והשלמים להשים שלום בין איש לרעהו ובין ישראל להבורא ב"ה והבן:
א"י וישא אהרן וגו'. ידיו קרינן ובתרין ידין הם כ"ח פרקין נגד י"ג מכילין דרחמי דא"א וט' תיקונין דז"א ו' תיקוני נוקבא נגד ששת ימי המעשה שהי' להתגלות המלוכה הרי כ"ח. וזה שאמר מרע"ה ועתה יגדל נא כ"ח ה' ולזה רימז דהמע"ה כ"ח מעשיו הגיד לעמו שהם יוכלו להמשיך כח ה' הנ"ל ע"י מעשיהם. ולכן הם תרין ידין לרמז על יד המשפיע שנותן ליד המקבל. וזהו וישא אהרן את ידיו שנושא הצדיק את ידיו כנ"ל היינו המשכה של רחמים מכח ה' וכאמור נושא אל העם ובזה ויברכם והבן:
וישמע משה וייטב בעיניו. בתחלה נבאר דרך פשוט ע"ד אוז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. וזהו וישמע משה אימתי ישמע אליו משה הוא הדעת עליון בזמן וייטב בעיניו כשהוא טוב שכל רואיו הוטב בעיניו ותאשרהו עין כל רואה בזה תדע כי מצא חן בעיני ה' ג"כ:
א"י וישמע משה וגו'. כי הגם שכל אבריו של האדם הן הן מרכבה להויתו ית' כידוע. מ"מ העיינין הוא העולה על כולנה שע"פ הרוב התייחסו העיינין לה' עיני ה'. והענין הוא כי עי"ן גי' ק"ל גי' ה' הויו"ת ב' עיינין הם י' הויו"ת ואישון בת עין כמראה אדם בתוכם שממנו האורה יוצאת רמז אל התגלות הוי"ה ובהיות האדם מקדש ומטהר עצמו בכל כח ועוז להיות עוצם עיניו מראות ברע והבט אל עמל לא יוכל כמו בעין ה' אל יראיו דכתיב בי' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל אז תתגלה עליו ההוי"ה והנה הבאנו כ"פ בשם הה"ק אאמו"ר זצלל"ה כי טוב משמעו לשון הדלקה ולשון כבי'. וזה וישמע משה. וישמע לשון קיבוץ כמו וישמע שאול את העם ור"ל שיוכל לקבץ בתוכו הדעת עליון. ובאופן וייטב בעיניו. וייטב לשון כבי' כשמכבה עיניו היינו עוצם עיניו מראות ברע כנ"ל אז זוכה וייטב בעיניו וייטב לשון הדלקה שיאירו עיניו באור ה' ותתגלה עליו הויתו יתברך והבן:
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אלהם. דברו אל ב"י לאמר זאת החי' אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. הדקדוקים ידוע דתיבת דברו אל ב"י לאמר מיותרים גם דפתח בחי' וסיים בבהמה ורש"י ז"ל הרגיש בזה. והנראה לנו בביאורו כי הן אמת שכ"א מישראל מחוייב להתגבר עצמו לבוא לדביקות עליון אבל לאו כל אנפי שוין ומי יעלה בהר ה' לקום במקום קדשו. לכן החיוב מוטל על הצדיק יורה דרך לכלל ישראל לאמר זה הדרך ילכו בו והש"י נותן שכל ובינה בהצדיק שיוכל להורות להם דרכי ה' והמעשה אשר יעשון וזהו וידבר לשון הנהגה שהנהיג ההויות אל משה ואל אהרן לאמר אליהם שיוכל להביא התפארות עליון גם אליהם אל כלל ישראל לאמר הוא לשון תפארת כידוע. ושמא יאמרו כלל ישראל לא לנו זה הדרך להורות לאחרים ודבר זה מוטל דוקא על צדיקי הדור משא"כ אנחנו דיינו להפקיע עצמינו. והגם כי יראו לפעמים אדם תועה מדרך השכל לא ירצו להשיבו לכ"א דברו אל ב"י בכללות לאמר שכ"א מחוייב לומר לחבירו הדרך הישרה שיבור לו האדם. ואמר זאת החי' וגו' דידוע כי בכל דבר יש ניצוצות קדושות אפילו בדומם ומתעלה לצומח בתבואת הארץ. ואח"כ לחי בבהמה ונאכלת לאדם ואז נתעלה למדבר והניצוצות הקדושות הן הנה חיות המאכל. ואאמו"ר הה"ק זצלה"ה אמר כי לכן בהמה הטהורה מעלה גרה שהאדם בכחו להעלות מיד ניצוץ הקדוש מהמאכל בפ"א. לא כן הבהמה צריכה לבלוע ולחזור ולהקיא ולטחון פעם אחר פעם עד שמתעלה הניצוץ יעו"ש בחיבורו והנה העלאת הניצוצות הוא העלאת השכינתא שמוחזר הכל לשרשו וז"א זאת הוא השכינתא הק' אשר היא החי' שהיא חיות כל מאכל אשר יאכל. אשר תאכלו תייחדו כי אכילה מורה על יחוד תוכלו לעשות יחוד זה אפילו מכל הבהמה אשר על הארץ שנתעלה מהארץ מדומם נתעלה על הארץ לצומח וממנו לבהמה שהוא ואתם תייחדו אותו בשורשו והבן:
א"י זאת החי' וגו'. הנה דהמע"ה אמר אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת היא השכינתא הק' שהוא מדת אני בוטח. כי על ידה נעשיתי מלך ע"פ שמואל הרואה שנאמר עליו קום משחהו ולכן לא אירא משום ערעור. וידוע יש י"ג תיקוני דיקנא דא"א הם י"ג מד"ר יונקים משם הוי"ה ב"ה הנכלל בשם י"ה כי בי"ה ה' ושניהם גי' כ"ח כאשר הארכנו לעיל בפ' והבן זה. וזה זאת כשתפעול שתתגלה שכינתא הקדושה תגרום ג"כ החי"ה גי' כ"ח ורמז על השפעות י"ג מ"ד שיניקתם משם י"ה. אשר תאכלו אכילה רמז גם על הנאה. ור"ל שתגרום שתאכלו ותהנו כולכם מן הי"ג מכילין דרחמי ואמר עוד מכל הבהמה הבהמ"ה גי' ז"ן ור"ל מכל מיני מזונות והשפעות תמשיך על הארץ. ואז אשר על הארץ לשון אישור ורוממות שתהי' מאושרים להיות על הארץ שתעלו כל הארציות והבן מאד:
כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים וגו' והייתם קדושים כי קדוש אני. יתבאר עפ"י הכ' אשר פדית גוי ואלהיו היו ידוע אני היא השכינתא הקדושה המעלה אתכם מאמ"צ שע"י שהעליתי אתכם ממצרים העליתי אתכם ועמכם את השכינתא קדישא ולזה והייתם קדושים בקדושה ומזומנים תמיד אל השכינתא. כי קדוש אני שהשכינתא הנק' אני השוכנת ביניכם תמיד היא קדושה לכן תקדשו עצמכם ג"כ והבן: