קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר שמות · לספירת העומר
דבר אל בני ישראל וגו' כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וגו'. להבין אומרו לשון ביאה ולא כי תכנסו אמנם נודע כי לשון ביאה ירמז על ביאת האדם לגמרו של דבר. כי הנה יש ב"א המתחילים ליכנס בעבודת ה' אולם לא יוכלו ח"ו לגמור בכי טוב ודבר זה אינו נקרא ביאה. אבל כשבא לגמרו של דבר ואינו נופל ממה שהתחיל וחפץ ה' בידו יצליח ההוא נקרא ביאה. וכן מצינו ביתרו שאמר למשה וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום והול"ל על מקומם יהא לשלום אמנם רומז אל האמור. דהנה כבר כתבנו כ"פ דישראל גם בהיותם במצרים עבדו על קבלת התורה בביאורינו ע"פ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וסדר העבודה הוא כ"א לפי ערכו ולכן אמר כל העם הזה שאפילו העם שהחלו לעבוד להתדבק אל זה אלי יבוא לשון ביאה כנ"ל לגמרו של דבר בשלום בשלימות שהתחילו ב"ה ככה וגמרו. וזה כוונת הכ' הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבוא ברנה נושא אלומותיו כדרכנו הנ"ל הלוך מי שאינו עושה כ"א הליכה לעבודתו ית'. ילך ואח"כ העבדות ילך ממנו ח"ו אז ובכה. אבל בא מי שבא אל תכליתו. יבוא ותמיד יבא יותר אזי הוא ברנה ולא עוד אלא כי נושא אלומותיו כמו עלומותיו בעי"ן ור"ל שיוכל לישא ולהעלות גם ימי העלמות והנעורים. וכמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה טל ילדותך. וזהו כי תבואו אל הארץ כשתבואו ביאה אל המלכות קדישא אל תכלית העבודה לא יפול לך גאות מזה וידוע תדע כי אשר אני נותן לכם. האישור ההוא אני נותן לכם היראה והקדושה והטהרה הגם כי הבחירה ביד האדם מ"מ נודע מ"ש הה"ק אאמו"ר זצלה"ה כי במה שאמר הש"י ובחרת בחיים נותן כח באדם לבחור בחיים וקצרתם את קצירה שתהי' אתם מחצדי חקלא והבאתם את עומר ראשית קצירכם ופירש"י ז"ל שתהא ראשונה לקציר ר"ל פן יאמר האדם מי אני שאבוא אל המלך מלכו של עולם לא עלי המלאכה מוטלת כ"א על צדיקי הדור לכ"א ראשית קצירכם שתהא ראשונה לקציר שכ"א מחוייב להיות הראשית שבשבילו נברא העולם. כמאחז"ל חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם. ובזה תזכה והניף את העומר לפני ה' כמו אומר בא' שיהי' אמירת תורתכם ותפלותיכם יונף למעלה ויהי' בוקע חלוני רקיע ויהי' לרצון אמרי פיכם. ופירש"י ז"ל כל תנופה מוליך ומביא לעצור רוחות רעות. מעלה ומוריד לעצור טללים רעים. רוח הוא רצון ור"ל שתוכל למנוע כל הרצונות ותאוות הרעות והחמדות לבל יכשלו בהן פשוטי העם לבוא ח"ו לידי מעשה כי יוכל למנעם מזה ע"י צדקתו. כמו ששמעתי על צדיקי דורינו שהיו נעורים כל הלילה בביתם ובזה מנעו אנשי עירם מעבירה. לעצור טללים רעים. היינו המחשבות רעות ואז לרצונכם אם תעשו כמשפט זה הי' לרצון לכם. ממחרת השבת יניפנו הכהן. ופירש"י ז"ל ממחרת יו"ט ראשון של פסח שאם אתה אומר שבת בראשית אי אתה יודע איזהו כבר כתבנו לעיל כי הבע"ת נקרא פסח כמו שפסח וקפץ הש"י על ההרים ודלג על הגבעות. כן הבע"ת צריך לדלג בפ"א כל המדריגות לא כן הצדיק שהילך מעט מעט ממדריגה למדריגה כמ'"ש ואתם תלוקטו לאחד אחד כמו שבארנו מזה בהגדה ולדעתי ירמז זה בכתוב וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' עד ממחרת וגו'. וספרתם לכם שתאירו עצמכם לאט לאט ממחרת השבת כמו ממחרת השבת כי ימי א' ב' ג' דבתר שבתא יורד משארית נשמה רוח ונפש. ואח"כ ימי ד' ה' ו' מקמי שבתא נעשה הכנה לקבל נר"נ דשבת הבאה כן כל ימי הספירה שבין פסח לעצרת הוא הכנה לקיבול התורה חצי הימים דבתר פסחא וחצי הימים לקמי העצרת. וזהו וספרתם לכם ממחרת השבת היינו בימים דבתר פסחא שנק' שבת. עד ממחרת השבת השביעית. עד ר"ל עוד עדי תוכל לעשות ממחרת השבת השביעית. היינו יומי דקמי עצרת תספרו תאירו גם כן וזה שפירש"י ז"ל ממחרת יו"ט ראשון של פסח. ר"ל כ"ז נפעל ע"י מי שהוא כבר ממחרת יו"ט של פסח שפסח ודילג על כל המדריגות. שאם אתה אומר שבת בראשית היינו לפי צדיקים גמורים דווקא. אי אתה יודע איזהו כ"א יאמר אני אני הוא אבל בחי' הפסח נודע וגלוי לכל והש"י ישימנו מהעובדים אותו באמת אמן והבן:
באופן אחר י"ל הפרשה דיל"ד עוד אומרו כי תבואו הל"ל כי אתם באים, גם אומרו וקצרתם את קצירה וכי צריך לקצור מה שכבר קציר. אמנם יובן ע"פ אז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות. כי ע"י שהצדיק מעלה תמיד את הגופניות שנק' יש לעולם העליון ודבוק תמיד למעלה וכל העוה"ז כטפל בעיניו ואינו משתמש בו כ"א לצורך ההכרח כאכילה ושתיה ושינה שצריך לקיום גופו שיוכל לעבוד את ה' באמת ובתמים. וגם מצרכי גופו ההכרחים גם מזה מעלה ני"ק להבוב"ה כדאי' בס"ק משל למלך שפיזר אבנים טובות ללוקטם להביאם אליו והאיש הנלבב הוא זריז לקיים דבר המלך ודתו. ועושה כל מה שבכחו לעשות וכמשל המלך שמסר גנה לעבדיו לעבדה ולשמרה כראוי. והפקחין מזדרזין בעבודת הגן כי פתאום יבוא האדון אל ביתו לראות מעשיהם לא כן העצל כדאי' בדחז"ל יעו"ש כן הצדיק תמיד לא ישקוט ולא יחשה כי לא ידע עת יקרא אל המלך להראות פעלו וכשרון מעשהו והנה ע"י מעשיו הקדושים מייחד כל העולמות הכלול בו"ק ד' רוחות מעלה ומטה וממלא כל הארץ כבודו ית' דלית אתר פנוי מיני' ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין ומלכות המלך אינו ניכר כ"א בדיבור לא במחשבה כי כאשר דבר המלך שלטון הוא אמר ויהי ניכר קבלת עול מלכותו. וז"א דבר אל בני ישראל להיות ניכר כי דברי דבר המלך שלטון. כי תבאו וגו' תבא"ו אותיות ב"א ת"ו. ת' רומז על ד' רוחות העולם כשכוללם להיות בו"ק ואות ו' הוא ו"ה מורה על שמחה שמובא לפניו ית' ע"י מעשה ב"י הצדיקים. ור"ל כשאתה בא אל ת"ו כנ"ל. אל הארץ. ר"ל שגם את הארציות תעלה לפניו ית' לא תזוח דעתך ותדע נאמנה אשר אני נותן לכם. שאני נותן לכם כח לעשות זאת וכמש"ה כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ואז וקצרתם את קצירה תקצרו ותחתכו את כל הרוצים למנוע אתכם כדי שתהי' מקצרים בעבודתו ית'. והבאתם את עומר עמ"ר גי' י"ש שתביאו את היש להיות ראשית קצירכם אל הכהן. לכהן אל עליון לחסד עילאה וזה שפירש"י ז"ל שתהי' ראשונה לקציר. שתהי' ראשונים ומושלים על הרוצה לקצר אתכם מעבודתו ית'. והניף את העמר לפני ה' שירים ויעל' את היש לפני ה' בפנימיות ההוי"ה. ופירש"י ז"ל כל תנופה מעלה ומוריד מוליך ומביא לעצור רוחות רעות ומעלה ומוריד לעצור טללים רעים. הוא הדבר אשר דברנו שע"י שמחבר ד' רוחות העולם ומעלה ומטה. עי"ז הכח והממשלה בידו לעצור רוחות רעות וטללים רעים. ועשיתם ביום הניפכם את העומר עשי' הוא תיקון שע"י הניפכם את העומר כנ"ל תעשו עצמכם כברי' חדשה להיות מאירים כיום. כבש בן שנתו. כבש הוא לשון דרגא ומעלה שתלכו ממדרגה למדרגה בתמימות ועי"ז בן שנתו שנתו לשון שנתות היו בהין שהוא לשון סימן ור"ל שבזה יהי' לך סימן שאתה בן למקום. לעולה לה'. ועי"ז תעלה מעלה מעלה להויות עליון. ומנחתו להיות מונח בין דרועין דמלכא ומנוחתך אצלו ית'. שני עשרונים הם שני יודי"ן הרומז ליראה עילאה ותתאה. כי הי' רמז אל החכמה עילאה כנודע וא"א להשיג אותה כ"א כשתתמלא בו"ד כזה יו"ד. ו"ד ג"כ גי' י' בזה שמחזיק עצמו כדל ואביון ולית לי' מדילי' כלום כ"א בעזר אלהי חכמה הקדומה אשר מתחבר בה' כי ו' הוא המשכה והתחברות ואז תמצא מנוח לנוח בין דרועין דמלכא סלת בלולה בשמן שהגם שאתה מנופה סלת ונקי מ"מ צריך אתה להיות בלול בשמן בחכמה. ונסכה יין רביעית ההין ונסכה כתיב ונסכו קרי ויובן כי כתיב יוסף בן שבע עשרה שנה שצריך להשביע כל השבעה עשיריותין משנותיו. ויוסף הצדיק בנה כל שנותיו להשביעם מאור ונועם העליון. וזהו ונסכו כשתרצה לנסוך בקרבך ההויו"ת עליון אזי "ונסכה" הראש וסוף ו"ה גם "ונסכו" הראש וסוף ו' ו' הם שני ווי"ן עם ה' גי' שבע עשרה כנ"ל ועי"ז תזכה רביעית ההין להיות רובע ורובץ הוא ההין הוא המדה שבידך יהא להגדיל המדה ולהקטין המדה לאמר עד פה תבוא השפע כפי המצטרך אז חקת עולם לדורותיכם. שזה נעשה חקיקה לעולם לדורותיכם להיות לכם דירה ומעון לשכינת עוזו ית'. בכל מושבותיכם, שבכל ישיבותיכם יהי' כל הוא החי עולמים שורה בתוככם אמן כן יהי רצון: