אור ברסלב
קהלת משה ספר שמות › פרשת קדושים

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר שמות · פרשת קדושים

פרשת אחרי

דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וגו'. לא אמר הוו אלא תהיו. לשון עתיד. הבטיח ר"ל כי סוף הכל בוודאי תהיו קדושים כי מוכרח להיות תיקון הנשמות טרם ביאת משיחנו בב"א. ולזה מוטב קדושים תהי' מעתה כי כל יומא זמני' הוא שוב היום שמא יבוא משיח למחר ולא תיעול בכיסופא קמי מלכא משיחא. עוי"ל מה דלא אמר היו אלא תהיו דהנה ידוע כי ההויות הוא בלתי מושג וא"א להשיגו אם לא ע"י האדנות והוא תיק ונרתק להוי"ה כי כשמקבל אדנותו ית' ומודה כי הוא אל אדון על כל המעשים. וזהו תהי' בהוויתן תהיו כשתרצו להיות בהוי"ה אזי "קדושים "תהיו ר"ת ת"ק מלשון תיק ונרתק שתקבל עליך האדנות כנ"ל ותזכה להויות עליון. ועי"ז קדושים תהי' פרושים ומובדלים מכל רע כי לא תאונה אליכם רעה כי ה' שומרכם. ואז תדעו כי אני ה' אלהיכם כי ההוי"ה ימתיק גם את האלהים והדינים להיות רחמים פשוטים וגמורים אמן:

א"י דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. ולכאורה הול"ל קדושים היו שהוא לשון צווי ולא תהיו שהוא לשון עתיד. ויתבאר בשני אופנים אופן האחד עפ"י אמרם ז"ל תהיו בהוויתן תהיו ור"ל דהנה הנשמה הקדושה בעת רדתה לזה העולם בגוף האדם בעת הזאת הנשמה מאירה עד מאד אמנם מפני שאין צדיק בארץ כו' היא נפגמה אח"כ בעוה"ר. אבל כשישיב בתשובה שלימה לפני המקום. יוכל לבוא למדריגה הראשונה שתהא נשמתו מאירה כמו בעת בואה לזה העולם וזה מאמה"כ קדושים תהיו כנ"ל בהוייתן תהיו שתקדשו ותטהרו עצמיכם לבוא למדרגה הראשונה ותהיו בהווייתן וקדושתן הראשונה וכבר רומזת בחיבורי הקודמים ע"ש:

א"י בהקדם מאמחז"ל עץ חיים מהלך ת"ק שנה יש לרמז בדבריהם הקדושים דהנה כתיב עץ חיים הוא למחזיקים בה. נ"ל דקאי על השכינה הקדושה. ותיבת מחזיקים הוא ע"ד כלי מחזיק מ' סאה ר"ל דהשכינה הק' הוא עץ חיים לאותן המקדשים ומטהרים עצמם להיות כלי מחזיק ברכה שתוכל השכינה הק' למצוא מקום לשרות בתוכם. וזהו גם כן מאחכז"ל עץ חיים ר"ל כדי לזכות ולהתדבק בשכינה הק' שהוא עץ חיים כנ"ל אזי מהלך. מוכרח האדם להיות בבחי' מהלך דהיינו לילך ממדריגה למדריגה עד היותו. ת"ק שנה. ר"ל כלי ותיק להחזיק בתוכו השכינה הק'. ת"ק הוא מלשון תיק הספר ותיק התפילין ושנ"ה גי' ספיר"ה. וזה ג"כ פי הכ' קדושים תהיו כי תיבת תהיו מלשון הוי"ה ב"ה ר"ל שתהיו כ"כ קדושים עד שהוי' ית' ישכון בתוככם ממש וגמר אומר כי קדוש אני ה' ר"ל אעפ"י שאני ה' הוי' בלי סוף קדוש ונורא מאד. אעפי"כ אלהיכם. אני מצמצם כביכול אלהותי עליכם לייחד שמי עליכם שאני אלהיכם. מכש"כ מהראוי שאתם תקדשו עצמיכם עד מאד שאמצא מקום לשרות בתוככם אמן כן יהי רצון והבן:

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו וגו'. עיין באוה"ח. ונראה לבאר עוד בשום לב לדקדק אמרו אמו ואביו הי' די אם אמר איש אם ואב תירא. והנראה דידוע דהכל מכוון למטה נגד מה שלמעלה ואב ואם דלמטה נגד בחי' אבא ואמא דלעילא. וכן בכל קיום המצות הכל נעשה נגד דוגמת דלעילא וכמו שחינן דהמע"ה אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. ר"ל אז לא אבוש בעשיית המצות. בהביטי בעשיית המצות אל כל מצותיך. כל הוא הבוב"ה חי העולמים כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא וכשאביט בכל מצוה כי הוא נעלה בשורשו מאד ולעשות ליקבה"ו אז לא אבוש והנה בחי' האנושי יתואר בשמות גבר אנוש איש והמעולה משלש אלה בחי' איש כמאמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה אי"ש ר"ת "אל "יהו' "שדי ששלשה שמות שורין עליו וז"א איש כשתרצה להיות בבחי' איש וכנ"ל אזי אמו ואביו אמו דייקא ירמז על אם דלעילא ואביו אביו דלעילא תיראו וככה שבתותי תשמורו הם תרין שבתון שבת דלעילא ושבת דלתתא והבן:

א"י איש אמו ואביו וגו'. כאלו נכתב עמו בעי"ן כי מתחלפין באותיות אהח"ע ור"ל איש עמו איש כזה שרוצה להיות תמיד דבוק עמו ית' וכמש"ה ואתם הדבקים בה' וגו'. ר"ל בו ממש בזה זוכה ואביו תיראו יתראה אליו אביו העליון בחי' החסד והרחמים כדמיון בן קטן המתגעגע להתקרב לאביו ולרחמי האב מצמצם עצמו לקרבה אליו כן כביכול הבוב"ה בראותו תשוקת הצדיק לדבקה בו כביכול מצמצם עצמו אליו ונתראה חסדו וטובו עליו. ואת שבתותי תשמורו כנ"ל ובזה תשמורו תהיו נשמרים מכל דבר:

וכרמך לא תעולל. כרם ידוע רומז לתענוג כי כרם ה' צבאות בית ישראל על כי הש"י כביכול מתענג עם נשמות הצדיקים ולאו דווקא אחר הסתלקם מעוה"ז אלא כי גם בעודם בחיים חיותם וכ"א יהי' ימיו מאה ועשרים שנה מתענג השי"ת בעובדיהם ומעשיהם הטובים כי מקדשים ומטהרים עצמם כדכתיב לעיל מיני' קדושים תהיו וכל נפשם רוחם ונשמתם גופם ומאודם יתקדשו בקדושה יתירה וגוף הצדיק קדוש וטהור כנשמת פשוטי העם ויותר ושמא יאמר יח האיש מי אנכי לבוא עד הלום זו מלכות להמשיך עלי קדושתו ית' ואחרי שרירות לבי אלך כי לא אוכל לעלות במעלות כאלה שהש"י יקבל תענוג מאתי לכ"א באזהרה בא הכ' וכרמך מה שאתה בחי' כרם להעלות תענוג אליו ית'. לא תעולל לא תחזיק עצמך כעולל ויונק שלא תוכל להגיע לזה כי עשה תעשה ויכול תוכל. וכל הרוצה יהי' ה' עמו ויעל:

א"י וכרמך לא תעולל. כרם נק' הצדיקים וכנ"ל וצריך להיות להם תמכין דאורייתא להחזיקם כיששכר וזבולן. ואמר וכרמך היינו הת"ח לא תעולל לא תעשם כעוללת שאין להם כתף הסומך כי אדרבה תעשה להם סמיכה. ואם אין איש בארץ אתה ה' סומכינו כי מצוה בו יותר מבשלוחו:

א"י וכרמך לא תעולל. דהן אמת שצריך להתנהג בענוה שפל ברך שייף עייל שייף נפיק. אולם בגשתו להתפלל עבור צרכי ישראל צריך להתחזק עצמו ולהחזיק עצמו לצדיק כמבואר ענין זה בסה"ק נו"א וז"א וכרמך היינו השפעות שמכונים גם כן בשם כרם ותענוג כשתצטרך להמשיך השפעה על ישראל לא תעולל לא תעשה עצמך כעולל ויונק שאינך ראוי כי אדרבה התיצב והכן לך לכל ישראל כל טוב:

א"י וכרמך וגו'. ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם דידוע מהזה"ק דאסור לחדש בקבלה ובסתרי תורה אם לא בהקדמות בנויות מקובלים מאיש לאיש עד למעלה רבו מרבו כו' וז"א וכרמך היינו הסודות התורה שנק' ג"כ בשם כרם ותענוג לא תעולל לשון פועל ומעללים לא תפעול מעצמך מחדש כאדם כעולל הנולד מזמן לא כביר ולא יהי' כעוללות שאין להם כתף כו' ר"ל סמיכה מרבותיך הקודמים כ"א בקבלה מרבך ורבך מרבו עד למעלה ראש. ופרט כרמך לא תלקט. לבאר זה נקדים פי' הכ' קדש לי כל בכור פטר כל רחם כי תחלה הי' העבודה בבכורות ואח"כ בכהנים שהם משבט לוי בכור רמז על ראשית המחשבה הם הצדיקים אשר עבורם הי' בריאת העולם וכמ"ש נמלך הקב"ה בנשמתן של צדיקים וברא את העולם. ר"ל שצפה שיהיו הצדיקים מקבלים עול מלכותו ית' ועי"ז ברא העולם וכזה ראה וקדש לי כל בכור כי הם פטר לשון פתיחה רח"ם אותיות רמ"ח שפותח לכל באי עולם ובפרט את עצמו להיות כל הוא חי העולמים הוא שורה ברמ"ח אבריו. או קדש מ"ד אומז"ל קדש עצמך במותר לך במאכלו ומשתהו וכל צרכיו הגשמיים ובפרט בעת הזווג כדי לשלוף נשמה קדושה אל הילד היולד מזווג זה. וביותר צריך לזרז בבן הבכור להיות נעשה בקדושה ובטהרה כי ממנו תוצאות חיים וקדושה לכל הילדים הילודים אחריו כאשר הארכנו מזה במ"א. לז"א קדש לי כל בכור. ובאם לא זכו אבותיו לזה אזי על הבן הבכור עלי' דידי' רמיא חיובא לנטל ולנשא את כל הנולדים אחריו. וזה פטר כל רחם פט"ר אותיות פר"ט מה שנפרט ונפל שלא בקדושה מוכרח הוא להעלות שיהי' כל רחם שישרה כל חי העולמים על יוצאי רחם אמו וכזה ראה וקדש. ובתחלה הי' הבכורות יכולים לעשות כזאת לכן הי' העבודה בבכורות וכשחטאו אבדו כחם וניתן העבודה ללוים הם הנלוים ודבוקים בה'. והנה גם לפעמים הצדיק נופל ממדרגתו ונפרט מדביקותו וכ"ז לטעם האמור להעלות כלל ישראל כמאה"כ אשר נשיא יחטא. ולזה בא הכ' ופרט כרמך כשתהא נפרט מכרמך מתענוג העליון באפס מה לא תלקט לעשות מיד כ"א תשית לבך לעדרים לצאן קדשים עדת ישראל להעלותם עמך. וז"א לעני ולגר וגו' לעני הוא עני בדעת אשר בידו אין כל ובל ידע מה ולגר הוא לשון וכי יגור ור"ל זה שיש לו דירה להיות היכל ה' אמנם איננו יודע לשית עצות בנפשו תראה כי תעזוב אותם תעזוב לשון עזרה ור"ל תראה לעזרם ולהעלותם. והש"י יעזור לנו בכל האופנים אמן:

א"י וכרמך לא תעולל וגו' אני ה' אלהיכם. יתפרש ע"ד שה"כ כי כרם ה' צבאות בית ישראל ישרא"ל אותיות ל"י רא"ש שעיקר התענוג מישראל שגורמים לי ראש שיתפאר הש"י כי יצאה מחשבתו לשלימות ונגמר כלי למעשהו כי הגם שהש"י קדושתו א"ס מ"מ על ידי שמתקדשים ישראל למטה מביאים קדושה למעלה כביכול. וזהו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ואין התחתונים כדאי שתתן שכינתך ביניהם והקב"ה השיבם אשר תנה הודך על השמים שכ"א מישראל יתן הודו על השמים יותר מהמלאכים שהם בשמים ולמעלה מהם שהם קרוצי חומר ומגבירים הצורה על החומר לזככו ולהאירה. וזהו וכרמך בחי' התענוג להיות כרם ה' צבאות לא תעולל לומר שאתה בבחי' עולל ואינך ראוי להעלות תענוג וריח ניחוח לפניו ית' וכנ"ל כ"א תהיה מן הזריזין מקדימין ופרט כרמך לא תלקט. כי כשהאדם מעלה תענוג לפניו ית' אזי באור חוזר משפיע עליו הש"י שפע והארה בתוספות מרובה יותר ויותר. ואמר ופרט כרמך שהתענוג הנפרט ונושר מלמעלה אליך. גם פר"ט אותיות פט"ר לשון פתיחה כמו פטר כל רחם שפותח צינורי השפעות עליון בסוד והחיות רצוא ושוב אזי לא תלקט לעצמך אלא לעני ר"ל לעני בדעת. ולגר מי שלא יעבוד כלום ורוצה כעת לגייר עצמו גם עליהם תופיע מאור העליון ותעזוב אותם. תעזוב לשון עזרה שתעזור אותם כי גם המה ישיבו אל ה' בהאירך עליהם. ואז ידעו ויבינו הכל כי אני ה' אלהיכם. ויכירו הכל כבוד מלכותו כי ה' הוא אלהים אין עוד מלבדו והי' ה' למלך על כל הארץ אמן:

ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלהיכם. ופי' רש"י ז"ל שהמצוה הזאת שתשמרו תהיה לכם להוסיף לכם תבואתו שבשכרה אני מברך לכם פירות הנטיעה. הי' רע"א דברה תורה כנגד יצה"ר שלא יאמר אדם הרי ד' שנים אני מצטער בו בחנם לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו נ"ל רמז רמזה לנו התורה מ"ש בהאר"י ז"ל כי בגאולת מצרים הי' מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות ומיהר הקץ לבל ישתקעו ח"ו בשער הנו"ן דטומאה ולכן בליל ראשון דפסח בא הגדלות ואח"כ מסתלק. וצריך ללקטם מעט מעט עד מ"ת לבוא לשער הנו"ן דקדושה יעו"ש. וכאן ירמז הכ' לבל יאמר האדם בראותו כי מתפלל זה זמן כביר ומתחזק בתורה ועבודה ועודנו לא טעם מטעם אור העליון. פן יאמר אבדה תקותו נואש ולא יתחזק עוד בתורה ועבודה ויצער כי לשוא יגעתי לתהו והבל כחי כליתי כי מי אנכי שאוכל ליתן תענוג והארה בעולם העליון כמאמרינו לעיל בפסוק וכרמך לא תעולל לזה הורינו הכ' כי לא מחכמה שאלת זאת צא ולמד מאבינו הראשון אברהם האדם הנדול בענקים נתנסה בעשר נסיונות עד כי לאחרונה א"ל עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה שנתנסה בעשר ועמד בכולם ואז הרגיש כי העלה נח"ר ותענוג גם במה שעבד עד זמן ההוא. כן אתה עשה את שלך ותאמן כי בוודאי הש"י מקבל נח"ר מעבודתך ואין לנו גדול מזה מאבותינו יוצאי מצרים שהיו שקועים בטיט בחומר ולבנים. ופתאום בשומם אל לבם לדבקה בו ית' נאמר ויחן שם ישראל נגד ההר. ויחן לשון חן שהעלו חן יותר מן ההר שהרכין הש"י השמים ושמי השמים וירד עליו ובוודאי הי' חינו נטוי מחן הבורא וישראל העלו חן יותר ויותר. ולכ"ז רומז הכתוב וכי תבואו אל הארץ למלכות העליונה ונטעתם כל עץ מאכל שתנטעו בעצמם להיות כל עץ בבחי' כל צי"ע להתקשר בעץ השדה לעשות יחודים בשדה העליונה חקל תפוחין קדישין. וערלתם ערלתו ונו' שלש שנים יהי' לכם ערלים. שהגם שתדמה בנפשך שאינך טועם כלום מאור העליון והוא אטום וסתום ממך לא תדאג כלום עד ובשנה החמישית שנ"ה גימ' ספיר"ה כשתגיע לספירה והארה חמישית לשער הנו"ן עולם הבינה עלמא דחירו שתהי' בן חורין מכל הגופניות אז תזכו כי תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. שתרגישו אז כל העבדות שעבדתם עד הנה כי לא לריק יגעתם ויוסיף תבואת והכנסת כל העבדות שהי' עד הנה. גם להוסיף לכם אפי' צורכי הגוף שנק' לכם יתוסף בו הארה וממוצא דבר תשכיל לדעת כי אני ה' אלהיכם שגם בבחי' אלהי"ם גי' הטב"ע גם שם מולבש ההוי"ה, ושים לבך לדברים האלה ותראה איך רומז רש"י ז"ל בלשונו הצח לכל דברינו האמורים והבן היטב:

את שבתתי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה'. דידוע כי לעתיד בביאת משיחנו בב"א יהי' יום שכולו שבת ועל ידי שמירת שבת בעוה"ז נזכה ליום שכולו שבת. וז"א את שבתותי תשמורו שתשמרו ותמתינו ע"י שמירת השבת ליום שכולו שבת ולכ"א את שבתותי תרין שבתון שבת הזה ויום שכולו שבת שתזכה לו על ידי שמירת השבת ובזה תזכה ומקדשי תיראו תיראו לשון ראי' תזכה לראות בבנין ביהמ"ק שיבנה אז במהרה בימינו ואז ונגלה לעין כל כי אני ה' אין עוד מלבדו אמן:

א"י את שבתותי תשמורו וגו'. דידוע חול מכין לשבת שצריך כל ימי החול לעשות הכנה על השבת הבאה שיזכה לקבל קדושת השבת וכמאה"כ ששת ימים תעשה מעשיך ויום השביעי שבת. שכאשר תכין מעשיך בקדושה וטהרה כל הששת ימים תזכה כי ויום השביעי תטעום כי שבת לה' וכמו שאנו אומרים בכל יום היום יום ראשון בשבת שני בשבת וכן תמיד לטעם הנ"ל. וכדאיתא בס"ק. ואז זוכה לקבל על ידי שבתות דחול קדושת אור שבת העליון וז"א את שבתותי תשמורו שתשמרו ותמתינו שני השבתון שבת דחול ושבת שבתון כנ"ל ועי"ז ומקדשי תיראו תוכלו לראות מקדושת שבת העליון ותדעו ותתבוננו כי אני ה' השופע עליכם אור קדושה עליונה והבן:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה