קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר שמות · פרשת פקודי
ויעשו את ציץ נזר הקודש זהב טהור ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם קדש לה'. להבין אומרו כאן ויעשו לשון רבים ולא ויעש. נראה דהנה כתיב לכל תכלה ראיתי קץ. קץ הוא לשון התעוררות כמו ויקץ כישן ור"ל לכל תכלית ראיתי לעשות קץ והתעוררת ולכן נקראת הגאולה קץ שהוא התעוררת גאולתינו ופדות נפשינו. והנה ע"ד אומרו עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. שאני אעירה השחר הביקור והדרישה לעבודתו כי שחר לשון משחרי ימצאונני וכמ"ש הה"ק אאמו"ר זצלה"ה שלזה נק' שחר או בקר כי בלילה א"א לבקר ולדרוש אחר איזה דבר אבל הבקר אור יוכלו לבקר ולדרוש אחר כל דבר. וזהו לכל תכלה ראיתי קץ ראיתי לעשות התעוררות ואני גורם שבלב כל שאר פשוטי העם יתעורר לבבם ליראה אותו ית'. ולז"א ויעשו את ציץ צי"ץ גי' ק"ץ כנ"ל שכולם כאחד עושים התעוררת קץ הלזה על ידי הצדיק כנ"ל. נזר הקודש הוא ע"ד שאה"כ מרחוק ה' נראה לי שבזה שהאדם דומה בעיניו תמיד שהוא מרחוק מהש"י בזאת תדע כי ה' נראה לי וכמ"ש הה"ק אאמו"ר זצלה"ה כי אותיות רחק באמצעי תיבות יש השם כזה רי"ש חי"ת קו"ף ולכן בזה שנדמה לאדם שהוא מרוחק ממנו ית' ידע כי שמו ית' בתוכו כי הכל הוא למען כבודו ית' להתגבר יותר. נמצא שפנימיות הרחקות הוא להתקרב אליו ית' וזהו נזר הקודש נזר הוא לשון התרחקות כמו נזורו אחור ר"ל שהגם שנדמה בעיניך שאתה נזור אחור מ"מ הכל הוא בשביל הקדש כדי להתקרב אל הקדש. אבל באופן זהב טהור ר"ל ביראה טהורה יראה עילאה יראת הרוממת. והנה הן אמת כי כולם עושים כזאת אבל הוא בגרם הצדיק הפועל זאת ולכן ויכתבו עליו שכותבין זאת המעשה על הצדיק כי הוא הגורם לזאת עליו רומז על הצדיק ע"ד שאמרו בני עלי' פתוחי חותם שהוא פועל בצדקתו לפתוח כל החכמות ולהפכם לטובה גם לפתוח כל האוצרות הטובה והברכה שנקרא חותם כי כל אוצר הוא סתום וחתום והצדיק פועל לפתוח אותם האוצרות ולהשפיע שפע ברכה על ישראל כי הם תמיד קדש לה' שמקדשים עצמם להיות כולו קודש לה' והבן:
ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו להבין אומרו ויעשו בני ישראל והלא ב"י לא עשו כלום כ"א בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב. ועוד מהו כן עשו. ויובן עפ"י שפי' הה"ק אאמו"ר זצלה"ה גבי שמעי' ואבטליון דאמרי להכה"ג ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדאן דאהרן. ר"ל שכל זווגי המדות והתיקונים שצריך הכה"ג לעשות גרמו הם במחשבתם הטהורה. וזהו דעבדין עובדא דאהרן שהם עשו העבודה שצריך אהרן לעשותה יעו"ש ועפי"ז נפרש הכ' ותכל לשון תאוה כמו כלתה נפשי שניתן חשקות ותאוה בכל עבודת משכן וגו' כי נתנו במחשבה טהורה וכוונה רצוי' להיות מהנדבה מקום להשראת שכינתו ית'. ובזה גרמו תשוקתו ית' אל העבודה. ועי"ז ויעשו ב"י וגו' הם היו העושים הגם שהאומנים היו עושים מ"מ כוונתם גרם להשראת הקדושה. והעיד הכ' כאשר צוה ה' את משה ממש בבחי' כזו כן עשו בכוונתם והמשיכו עי"ן העליון כ"ן גי' עי"ן להיות עינא פקיחא חופף עליהם אמן:
א"י ותכל כל עבודת וגו'. שעל ידי עבודת אהל מועד נכלה ונשבת כל עבודת ושליטת הס"א כדאיתא בזה"ק וזהו ותכל וגו' ר"ל שנכלה ונתבטל כל עבודות של הסט"א ובטלה ממשלת זדון מן הארץ כי אם משכן אהל מועד. ר"ל שלא נשאר ממשלה בעולם זולת משכן השכינה הקדושה שנקרא אהל מועד כמבואר כ"פ. ויעשו בני ישראל בני לשון בנין ישרא"ל אותיות יש"ר א"ל גם אותיו' שי"ר א"ל. כי הצדיקים על ידי הזמירות שירות ותשבחות ממשיכים את האלהות עליהם ועי"ז הם ישר אל ר"ל כביכול בשוה עם אל. צדיק גוזר והקב"ה מקיים. וזהו ויעשו בני ישראל שיעשו בנין של שיר אל כנ"ל וכמו שמצינו בדוד המלך ע"ה מזמור לדוד שאמר תחלה מזמור שתשרה עליו השכינה כדאיתא בדחכז"ל. ועי"ז נבנו שיהי' ישר עם אל וכאמור ובזה העלו ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו צוה לשון השפעה מלשון וצויתי את ברכתי ור"ל ככל אשר צוה והוריד השפעתו על ידי משה בכל טוב כן עשו גם המה להיות ממשיכים תמיד כ"ט על עמו ישראל אמן:
ויעש משה ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה. דהנה המשכן הי' גבהו י' אמות ועשרים קרשים לפאה האחת. והשי"ת נתן כח במשה להקימו אשר אחד באחד יגשו יתלכדו ולא יתפרדו טרם תת הבריחים והטבעות נצבו כחומה נשגבה מי פעל זאת הלא ה' אדונינו נתן כחו במשה לתקן הכל על עמדו. וזה ויעש משה ויעש לשון תיקון כנודע שעשה תיקון למשכן ופי' לנו ע"י מה יכול לעשות כזה לכ"א ככל אשר וגו' כי דבר כזה בלתי אפשרי עשות כ"א בהיות בדמות דיוקן אדם דלעילא כאשר נשפע עליו כח מה דלעילא מחכמה עילאה. ולכן לא ניתן רשות לשום אדם לבוא אל הקודש פנימה אל קדש הקדשים אפילו המלאכים לא נרשו לבוא שמה בלתי הכהן הגדול ביוה"כ המשתמש בשמונה בגדים שמונה מלשון שמן המורה על החכמה שהשיג להחכמה על ידי הלבושין כי לבו"ש גימ' י"ג הויות שהמשיך מי"ג מדות הרחמים דיוקן אדם על עצמו ואז יכול לגשת למקום שאין מלאך יכול לבוא להיות מהלך בין העומדים האלה. וזהו שאנו מברכים שחלק מכבודו לבו"ד. כבוד רמז אל הלבוש כדר' יוחנן קרי למאני' מכבדותא חלק להם לבושין וכנ"ל ואז זוכה לעינא פקיחא עילאה וזה ככל אשר וגו' ככ"ל גי' ע' כנ"ל. אשר צוה ה' אותו כן עשה לדורות שמשה רבינו ע"ה עשה הכנה לדורות שכן יעשו תמיד כאשר עשה. גם מלת כן לשון כן ובסים יציבה לעד. ור"ל שיהי' פעולתם ומעשיהם דבר נצחי לעולמי עד אמן:
ויעל הנרות לפני ה' כאשר צוה ה' את משה. יתבאר כי הנה המנורה נעשה שבע קנים להשלשה קני מנורה מצדה האחד ושלשה קני מנורה מצדה השני כולם פונים למול האמצעי המכוון ביניהם הוא השביעי. וכמוה בדוגמתה כן האדם נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. כי הנשמה בכל לילה מעידה על מעשה האדם של כל היום ומתרעמת איך היצר לה כל היום ההוא כדרך האיש המוכה כל עוד היותו אצל המכה בעיניו לא יוכל לקבל עליו. אמנם בלכתו מאתו הולך אצל אוהבו ומקבל לפניו ראה מה עשה לי האיש הלזה. כן הנשמה כל היום אין לה פנאי שצריכה לחיות את הגוף ובלילה בצאתה מאתו הולכת לפני אדון העולם בקובלנא ראה מה עשה לי איש זה. ומזה יש ליקח מוסר השכל איך לא יבוש כי יפקוד ה' עליו דרכו ועכ"ז הש"י ברוב רחמיו כי לא יחפוץ כ"א בשובו מדרכו וחי ובכל יום מחזיר נשמות אולי ישוב. ולנר זה הועמד גם כן שבעה קנים תרין אודנין תרין עיינין תרין נוקבא חוטמא ופומא הרי שבע. וכן תרין ידין ותרין רגלין ותרין שוקין וברית הק' עוד שבע והן מכוונין נגד האמצעי הוא הפה ולנגדו ברית המעור המכוון נגד ברית הלשון שבשמור עצמו מראות ברע והבט אל עמל לא יוכל ואוטם אזניו משמוע נבלה ולא יריח באיסורין יוכל לשמור פיו ולשונו להוציא דיבור לפני האלהים. וכן כאשר ידיו לא ישלח בעולתה ורגליו לא ירוצו לרע וישמור עצמו אז הברית הק' יהי' נשמר וזהו ויעל הנרות אמר הנרות בה' מורה על השכינה שיש לה העלאה על ידי הנרות הנ"ל המכוונים נגד האמצעי הוא המעלה שיר ושבחה לפניו ית' ע"י ה' מוצאות הפה אשר שפתים ישק בהניעם אותם לדבר תפלותיו ית' שפ"ה גי' שכינ"ה וכמאה"כ אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שכאשר תפתח השכינה את שפתי ע"י כי יתקדש פי ולשוני אז ממילא ופי יגיד תהלתך ולזה ירמז הכ' ופי המעיל בתוכו כפי תחרא שפה יהי' לפיו סביב לא יקרע ר"ל ופי המעיל שהפה של אדם יזכה להיות מעיל ר"ל לבוש קודש. בתוכו ע"י כי שיהי' תמיד בפנימות עליון שיהי' פיו ולבו שוין בכוונה בתפלתו ולא ידבר בפיו ולבו בל עמו וזהו כפי תחרא שהוא עשוי נקבים להוציא הסלת מתוך הפסולת שיתברר האוכל כן יצא מפיו דיבורי קודש בלי תערובת מחשבת חוץ חלילה ואז יזכה שפה יהי' לפיו סביב שהשכינה שהיא גי' שפה יהי' לפיו שמירה סביב לא יקרע שוב מעבודתו ית'. וזה ויעל הנרות כנ"ל עד לפני ה' בפנימות הוי"ה כאשר צוה ה' את משה בכוונת המנורה כן פועל על ידי גופו וכאמור והבן:
א"י ויעל הנרות וגו'. ע"ד שה"כ כי נר מצוה ותורה אור. ר"ל כי מעשה המצוה אינו כ"א כמו הנר שמורה על כלי קיבול הפתילה והשמן והאור שהוא בגבול וסוף אבל התורה היא בעצמה אור גי' רז שעולה מסוף לא"ס לרז העליון על ידי התורה ויוכל להמשיך משם כל טוב. וזה ויעל הנרות שמעלה הנרות הללו כנ"ל עד לפני ה' אותיות שלפני הוי"ה הם טדה"ד ט"ד גימ' י"ג תיקוני דאריך. ה"ד גימ' ט' תיקוני דזעיר כולם יסכימו עלינו לטובה להשפיע עלינו מקור הרחמים והברכות. כאשר צוה ה' את משה ר"ל כמו התחברות השם את משה הוא הדעת עליון כי אם אין דעת אין כלום וכל ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה הימנו ואין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ולבו חסר מהדעת אבל כשזוכה לדעת שוב לא יחטא והש"י ישמרנו שנזכה ללכת בדרכיו אמן:
א"י ויעל הנרות וגו'. ע"ד שביארנו בשני דיבורים הקודמים כי נרות מורים על האברים לשומרם בקדושה או על מעשה המצות וכנ"ל יע"ש. והנה אם ח"ו פנים קלקל ולא יעשה טוב בעמיו ללכת בדרכי יושר לא יאמר נואש אבדה תקותו כי עדיין יש תקוה כי הגם שסר צלו ואין ההוי"ה עליו מ"מ יוכל לתקן ויעל הנרות להעלות ולתקן הנרות הללו עד לפני ה' שיהי' לו פנים מאת הויתו ית' וכמש"ה ואהי' להם למקדש מעט ודחז"ל אלו בכנ"ם ובמד"ר ר"ל כשהאדם עושה עצמו בית ומעון לקדושתו ית' להיות נכנס בו הקדושה אז הש"י אליו למקדש ושורה בו והויתו ית' חופפת עליו וזה "כאשר "צוה "יהו' "את "משה ר"ת גי' קס"א רמז על מילואי השמות שהם במנין קס"א המורה על השראת ההוי"ה והבן:
וישם את המנורה באהל מועד נכח השלחן על ירך המשכן נגבה. יבואר עפ"י מה שאמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה כי תיבת של"ח גי' י"ג פעמים הוי"ה ב"ה. רמז שהי"ג שמות הוי' ב"ה המה מאירים תמיד לנו וידוע דשבע' קני המנורה מרמזים לשבע המדות. וזהו מרמז לנו הכ' כאן וישם את המנורה באוהל מועד רמז ששם המנורה הקדושה בזה העולם. שעליו מרמז תיבת אוהל מועד. כי אוהל הוא לשון האהרה ובהירות מלשון בהלו נרו. ומועד רמז לזה העולם שהיא במועד וזמן. ור"ל שההארה וקדושה תאיר בזה העולם ג"כ. ולזה שם את המנורה הטהורה שהיא מרמזת לשכינה הקדושה. וז' הקנים רומזים לז' המדות שם איתה באוהל מועד כנ"ל שבקדושה תאיר בזה העולם. וזהו נוכח השלחן. ר"ל נגד י"ג הויות כנ"ל היינו שיאירו הי"ג שמות הוי"ה בהמדות שהם קני המנורה וגמר אומר על ירך המשכן. ר"ל ירך הוא הצד והוא לשון סמוך כלומר שעי"ז תהי' סמוך ודבוק להש"י. המשכן להיות משכן להשראת אלהותו ית'. ע"ד הכ' ושכנתי בתוכם. ועי"ז נגבה הוא דרום והוא ימין רמז להרחמים שיופיע עליך והש"י ישפיע לנו ולכל ישראל כל טוב אמן כי"ר:
ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. יבואר עפ"י פי' הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דידוע בהקמת המשכן דלתתא הוקם המשכן דלעילא. ואעפ"כ הראה לנו ית' חיבתו ואהבתו אלינו הגם ועשו לי מקדש למעלה מ"מ ושכנתי בתוכם עיקר שכינתי בתוכם למטה והיא תהלתו ומשכן זה נעשה ע"י ג' בחי' עולם שנה נפש שהגם שהאדם בעוה"ז מ"מ יכול לעלות לעולם עליון שנה גי' ספירה שהגם שהוא בשנים של עוה"ז מ"מ יוכל להאירם כספירות עליונות ונפש השכלי הועמר להכניע את נפש הבהמיית. וזהו ויכס הענן. ענן יש בו אותיות עול"ם נפ"ש ר"ל שבחי' עולם ונפש מכסה ומלביש בקרב האדם את אהל מועד היא השכינה הק' הנק' אהל מלשון הארה כמו בהלו נרי עלי ראשי. ונק' מועד שבהופיעה בלב האדם משמחת אותו כימי מועד ויו"ט ומכסה את היחוד ההוא לבל יחזו הכל בנועם ה' כמו בחתונה איכא פרסומא ואוושא מילתא אבל בעת היחוד כבוד אלהים הסתר דבר. ואז וכבוד ה' מלא את המשכן דלתתא והבן:
א"י ויכס הענן את אהל על וגו'. בביאור עור הכ' הנ"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ע"ד דאי' בהאר"י מקד"ש גי' תמ"ד יעו"ש. הכוונה שיש בנ"א מקדשין ומטהרין עצמם להיות מקדש ומעון לשכינתו ית' אולם איננו בתמידות אצלו כי רגע בוער כאש להבה ופתע פתאום מפסיק ולא זה דרך ישכון אור כ"א צריך להיות תמיד בכל עת ורגע לא ישקוט ולא ינוח להיות מוסיף והולך תמיד. וזהו ועשו לי מקדש גי' תמ"ד כשיקדשו עצמם לי תמיד כנ"ל אז ושכנתי בתוכם וזה ויכס הענן את אהל מועד שמי שהוא אהל למועד וזמן ולא כל הזמנים שוים אצלו לטובה נעשה כיסוי וענן מנגדו. אבל מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו הרי הוא מפרש וכבוד ה' מלא את המשכן באיש כזה שנק' משכן שעליו נאמר ושכנתי בתוכם אז כבוד ה' מלא בו תמיד והש"י ינחנו בדרך אמת אמן: