אור ברסלב
קהלת משה ספר שמות › פרשת מצורע

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר שמות · פרשת מצורע

פרשת תזריע

והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' פתח אהל מועד. הנ"ל דהנה במצורע לעיל מיני' כתיב ויקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת וגו' תמימה לרמז שיכניס את המצורע בתשובה עד יבוא אל מדת שלש האבות ג' קווי חג"ת. וזה שני כבשים מלשון כבש ודרגא ומעלה ר"ל נגד מעלות שני האבות אברהם ויצחק שהיו תמימים במדתם וכבשה אחת הוא מעלת יעקב הכובש וכולל שניהם לאחת עמודא דאמצעיתא בחי' התפארות כ"ז תהי' תמימה אצלו. וזהו והעמיד הכהן הוא הצדיק העובד יעשה עמידה וקיום למצורע היה לטהר אותו ולהיות לו עמידה. את האיש המטהר שיהי' טהור. ואותם ר"ל גם במדת האבות כנ"ל שכ"ז היה לפני ה' ר"ל לפני שהווה כל הויו"ת וכמאחז"ל בזכות אברהם נברא העולם בהברא"ם באברה"ם ונמצא הוא קדם ובזה יפעול פתח אהל לפתוח אורות העליונים. מועד אותיות מ"ו הוא מילוי ע"ב. ע"ד הוא מספר שם אכדט"ם המתקת שם אלהים כנודע. ור"ל שיפעול להיות לנו מילוי ע"ב וחסד ולהמתיק אלהים בשם הנ"ל שהוא גי' ע"ד והבן:

ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. נ"ל כי הנה אנחנו עם קודש ב"י נק' בחי' אשה שאנחנו מקבלים שפע מאתו ית' ובשבילנו ברא את העולם שייטיב לנו מטובו ע"י עסקנו בתורתו הק' אשר לא יאות ליתנה כ"א לנו עם קודש כתשובת משה רבינו להמלאכים למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם כו' עיין במדרש. וע"י התורה נעשה צמצום וגבול כי הנה החי יתן אל לבו אם האדון ה' צבאות אשר הוא א"ס וב"ת אעפ"כ כ"י צמצם עצמו מא"ס כ"י לסוף בכדי לקבל תענוג מעם קרובו ישראל שזה היתה הכוונה בבריאת העולם והמקיים מ"ע ושומר עצמו מלעבור על ל"ת גורם קיום והעמדת העולם ונותן תענוג ושפע ונח"ר כביכול להבוב"ה עאכו"כ האדם אשר קרוץ מחומר שיצמצם עצמו מכל תענוגי והבלי העולם כדי לעסוק בתורה לעבדה ולשמרה בכדי שעי"ז נהי' בבחי' אשה בחי' מקבל תענוג ושפע מאתו ונהי' בנים למקום הגם כי אין זה תכלית כוונת העבודה לקיבול השכר מ"מ הא ממילא אתיא. וכאשר רמזה לנו המשנה באבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לק"פ אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרם. והדקדוקים במשנה זו רבו ובפרט אומרו הוו כעבדים והלא עיקר העבדות להיות בבחי' בנים למקום. אמנם לפ"ד יובן היטב ונקדים משל דאיתא במדרש למלך שמסר פרדס לעבדיו לעובדו ולשומרו לזבל ולקשקש את האילנות וסך קצוב שכר מכל אילן לפי חשיבותו כן שכרו. והנה יש אשר חוששין לאילנות הפשוטים כי שכרם מועט ויש אשר אין רוצים בקיבול השכר ואין רוצים בעבודה אבל אוהבי המלך אין מגמתם לקיבול השכר כ"א לעשות רצון המלך וכל האילנות שוין בעיניהם כדי לעשות נח"ר למלך. כן הענין בעבודתו ית' אל תהיו כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס כי מזה יסתעף להיות תחת סיג שאינו רוצה בשכר ואינו רוצה בעבודה או לעשות המצות ששכרן מרובה. אלא הוו כעבדים הגם כי אתם משמשין ע"מ שלא לקבל פרס כבן העושה רצון אביו לעשות לו תענוג ונח"ר ואעפ"כ יהי' בעיניכם כאלו לא עשיתם כלום כ"א כעבדים ובכל יום תהי' מוסיף והולך וכמאה"כ באברהם אבינו ע"ה ואברהם זקן בא בימים בכל הימים משונה בכל יום העבדות של היום מדאתמול. וזהו ליהודים היתה אורה לא אמר הי' לשון עבר אלא היתה בהוה. ור"ל ליהודי"ם מי שרוצה להיות בבחי' יו"ד בחכמה יכניס בתוכו אות דלי"ת בחי' דל שלא עבד עדיין כלום ואז היתה אורה בהוה בכ"פ בבחי' מחודשת כמו והיתה לו ולזרעו אחריו בלשון עתיד. וזהו גם כן פי' המשנה שאח"כ יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך. כי עיקר עבודתינו להיות משכן ומעון אליו ית' כמאה"כ היכל ה' המה היכ"ל גימ' אדנ"י שיהי' היכל להוי"ה לקבל בתוכו אדנותו ית' ואז הוא בית אליו ית' וז"א יהי ביתך פתוח לרוחה שתהי' כלי מורווח שתוכל לקבל קדושתו ית' כמו שצמצם כל ישראל בין שני בדי הארון כן יצמצם גם כן שכינתו בתוכך. ואמר שעכ"ז יהי' עניים בני ביתך. בני ביתך שאותם הבונים בית הנ"ל יהי' בעיניהם כעניים שלא עברו כלום עדיין. ונחזור לעניננו ואם טהרה מזובה כי הנה צריך לעשות לעצמו צמצום בכל דבריו הן באכילה ושתיה ושינה וכדומה לבל ישטוף בתענוגי מותרי עוה"ז. כי האיך יערב לו אכול ושתות ושינה ממורא ואהבת האדון ה' צבאות וכמאמר דוד המלך ע"ה עורה כבודי וגו' אעירה שחר. וכאשר הצדיקים באמת מנדדים שינה מעיניהם מעט שינות מעט תנומות וכארי יקום בחצות הלילה להתאונן על חורבן בית ה'. אבל לא כן הרשעים כי בחשך ידמו לשטוף במותרות עוה"ז לבלי חק ההוא יחשב בשם אשה זבה כי יעבור הגבול הקצוב לו כמו הזבה. ואמר אם טהרה מזובה כשהאשה יראת ה' הם ישראל כשטהרה מזובה לשום להם חוק וגבול וצמצום ע"י עסק התורה חוק ולא יעבור כ"א ההכרח אזי וספרה לה שבעת ימים כמו במצרים שהיו עירום וערי' וכשעלה ברצונו לגאלינו נתן לנו גדלות המוחין למען נוכל ליצא משם ואח"כ צריכין אנחנו ללקט לאחד אחד כמבואר בכוונות האר"י ז"ל כדי שנפעול הכל ע"י מעשינו לבל ניכול נהמא דכסיפ'. כן ואם טהרה מזובה כנ"ל בעזר אלהי המעורר התשובה ואח"כ וספרה לה לעצמה תאיר ותעורר מעצמה כל הז' ימים כמו שבעה נקיים הגם דבשבעה הוי סגי מ"מ כמו ביום השמיני ימול ואיתא בזה"ק היא דליחמי אפי מטרוניתא לכן וויתר נגדנו הש"י ז' פעמים ז' למען נוכל לקבל אפי מטרוניתא עכ"פ במ"ט יום ואז. ואחר תטהר. מה שהי' עד עתה בבחי' אחוריים לאחור ולא לפנים כי כשהולכים בדרך הישר הם בבחי' פנים לא כן להיפך אבל ואם טהרה מזובה וכנ"ל תזכה לטהר גם מה שהי' בבחי' אחוריים כי יהי' לפנים והבן:

א"י וספרה לה וגו'. עפמש"כ יום ליום יביע אומר. ור"ל יביע כמו הגשם שמעלה אבעבועות והוא סימן והכנה עוד על גשם. ככה על ידי התעוררות מעשה הטוב של ישראל דלתתא נתעורר התפארות מלעילא. וזה יום היינו הבהירות דלתתא. ליום היינו לבהירות דלעילא כשמתחברים אזי יביע אומר יעשה התעוררות וכמעין הנובע בהתפארות. אומר לשון התפארות כי כן יסד המלך בי"ה ה' צור עולמים לחבר י' בה' ועי"ז יוכל להיות התחברות והעלאת ה' תתאה והבן זה וכ"ז נעשה על ידי כשרון מעשינו וכנ"ל ואדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לכן ברחמיו וחסדיו הגדולים העמיד לנו התשובה וחרטה. והנה יש מארי דחושבנא אשר כל עת ורגע לא יחשו מתת חשבון מעשיהם כדרך הצדיקים. אולם לאו כל אנפי שוין יש אשר בכל לילה אם על המשכב הוא וחשב עם קונהו ממעשה של כל היום. ויש אשר אין כחם יפה גם לזה. לכן העמיד הש"י כל ער"ח משלשים יום לשלשים יום לעשות חשבון נפשו מכל מעשה החודש. ועי"ז יוכל להרים גם כן ה' תתאה לחברה ולהמשיכה לה' עילאה. וזהו וספרה ל"ה ל"ה דייקא ל"ה ל' מורה על שלשים ימי החדש. ה' מורה על ה' תתאה. ואחר וספרה לה שתאיר ל' ימי החודש. היינו לשוב בכל ער"ח ועי"ז תמשך ותתעלה ה' תתאה לשורשה. וזה שבעת ימים כי ימים רומז גם על חודש כמד"א חודש ימים. ואז ואחר תטהר תגרום ביאת המשיח שגם עולם האחוריים והחיצונים תטהר כי אז יהי' כולו קודש לה' אמן:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה