אור ברסלב
קהלת משה ספר שמות › פרשת כי תשא

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר שמות · פרשת כי תשא

לפורים

וידבר ד' אל משה וגו' ואתה קח לך וגו' מר דרור וגו'. עיין בספר נו"א. והנראה לערכינו עפ"י מאמרינו לרמז יג בתיבת אד"ר רמז נוטריקון למפרע "ראש "דברך "אמת. דהנה כתיב אמת מארץ תצמח וידוע דארץ מרמז להמלכות שמים והעיקר האמת תצמח מהמ"ש היינו מי שמקבל עליו עול מ"ש שלימה יוכל לבוא למדריגת האמת. וזהו ג"כ הרמז בתיבת אד"ר "ראש "דברך "אמת דברך רמז להמלכות ע"ד דבר אחד לדור ור"ל כנ"ל היינו ראש דברך העיקר שע"י המלכות המרומז בתיבת דברך יבא למדת האמת כי זה כל האדם כי תיבת אדם במ"ק הוא ט' כמנין אמ"ת במ"ק וגם שבת במ"ק עולה ט' כמנין אמת במ"ק. נמצא כשמקבל עליו עומ"ש בשלימות בזה החודש אדר יבוא למדת אמת שהוא הבוב"ה חותמו אמת ואז המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול שעבוד הגלות ועול ד"א. וכשיגיע ר"ח ניסן שהוא ר"ה למלכים יתמנו עליהם מלכים טובים אוהבי ישראל. ויבוטל מעלינו כל גזירות רעות אך יגזרו עלינו גזירות טובות ישועות ונחמות. ונחזור לביאור הכ' ואתה קח לך בשמים וגו'. דהנה מאכילה ושתיה נהנה הגוף אבל מהריח אינו נהנה רק הנשמה. וזהו ואתה קח לך בשמים ר"ל כשתרצה לקבל מתענוג העליון שמורה ע"ז תיבת בשמים שהוא תענוג הנשמה אז ראש מר מוכרח אתה מקודם לבוא לבחי' ראש ולהיות ראש דברך אמת כנ"ל. וזהו ראש מ"ר מ"ר אותיות ר"ם ור"ל לבוא להראש דברך אמת מהרם ונשא ואז ברור יהי' לך חירות משעבוד הגלות חירות מיצה"ר חירות ממלאך המות אמן כי"ר:

ויאמר ה' אל משה לאמר. ואתה דבר אל בנ"י לאמר אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. ודקדקו המפרשים על יתור תיבת ואתה. וגם מה מיעט תיבת אך. וגם על תיבת שבתותי ולא נאמר שבתי. והנראה ליישב כ"ז בהקדם בשם הה"ק מו"ה ברוך זצלל"ה ממעזיבוז שפירש הכ' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ואמר כך. משרע"ה אמר להקב"ה כשאבוא לישראל לאמר להם בשליחות שלי בשמך ובוודאי הי' בתוך ב"י בעלי מדריגות והזקנים שידעו כל השמות הקדושים. וזהו ואמרו לי מה שמו. ר"ל שהם יאמרו לי מה שמו של הבוב"ה. ואז מה אומר אליהם דבר חדש שלא ידעו אותו. והשיב לו הש"י אהי' אשר אהי'. כי אהי"ה פעמים אהי"ה עולה כמספר אמ"ת. ר"ל שתאמר להם היש לכם ידיעה במדת אמת שהיא ג"כ שמו של הקב"ה. ואם יש לכם מדת האמת. ובזה יבואר הכ' ואתה דבר אל בי"י. כלומר ואתה שהגעת וידעת למדריגת האמת. דבר אל בי"י א"ך גי' אהי"ה רמז למדת אמת כנ"ל ר"ל תדבר ותביאם ג"כ למדת האמת. וזהו אך את שבתותי תשמרו כי שבת ג"כ גי' במ"ק כמנין אמ"ת במ"ק כנ"ל. ומה נכתב בלשון רבים שבתותי י"ל דהנה ידוע דיש ג"כ שבתות דחול. אבל הוא רק בדרך עראי דהקדושה אינה אלא בשעת התפלה. אבל ש"ק היא קדושה קיימת לעד. וזהו את שבתותי לשון רבים רמז לשני שבתות הנ"ל. וזהו שפי' רש"י ז"ל להלן על שבת שבתון מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי רמז כנ"ל לשלול שבת דחול שהוא רק מנוחת עראי רק שבת שבתון מנוחת מרגוע שהוא קדושת קבע. כי אות הוא ביני וביניכם. הר"ת של "כי "אות "הוא בגי' כ"ו כמספר הוי"ה ב"ה. וידוע דאית ה"א עילאה וה"א תתאה. והוא"ו שביניהם רמז לכנס"י שמייחדים ומחברים הה"א תתאה לה"א עילאה. וזהו שפירש"י ז"ל אות גדולה הוא ביני וביניכם שאני משרה שכינתי בכם כו' אות גדולה רמז להוא"ו שהיא האות הגדולה שהה"א מתפשטת ברוחב. אבל הוא"ו הוא המשכה והיא האות הגדולה. ורומזת לישראל כנ"ל שהוא אות ביני וביניכם שהם מייחדים שמו ית' כנ"ל לדעת כי אני ה' מקדשכם ר"ל כנ"ל שהוויות העליון שורה עליהם ע"י שמירת שבת כי הוא שמא דקב"ה והבן:

ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והי' כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד וגו'. עיין בנו"א בדבריו הקדושים והנראה לערכינו לבאר מקראי קודש אלו עפ"י מה שפירשנו לעיל פסוק ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו וגו' ועתה נוסיף בו עוד קצת דברים. דהנה בוודאי מרע"ה הי' לו מדריגה עליונה מכל הנביאים. ע"כ אחז"ל משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. מפני שמשה רבינו ע"ה הי' לו זה הכח לקבל בעצמו התורה מסיני. אבל יהושע לא הגיע למדריגה הגדולה זו ע"כ הוכרח משה רבינו ע"ה למסרה לו ע"כ א"ל הש"י למשה הואיל ואתה במדריגה גדולה כזו. ע"כ ואתה דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמורו. א"ך בגי' אהי"ה כנ"ל. ואיתא בזוה"ק אהי' דעתיד אני לאתגליא, ור"ל שעיקר שתדברם ותזהירם לבני ישראל לבוא למדת אמת שע"ז מרמז השם אהי' כי אהי"ה פעמים אהי"ה גי' אמת כנ"ל ואז אע"פ כעת עדיין נראה להם שלא נתגליתי להם אעפי"כ ידעו נאמנה שבמשך הזמן בהתנהגם במדת האמת עתיד אני להתגלות להם וכנ"ל. את שבתותי תשמורו כנ"ל דיש גם כן שבתות דחול. והעיקר הוא לבוא לעיקר השבת מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי כנ"ל. כי אות הוא ביני וביניכם כי שב"ת במ"ק ט' כמנין אמ"ת במ"ק. ואדם במ"ק עולה גם כן ט' כנ"ל לדורותיכם ר"ל להיות דירתי בתוככם. לדעת כי אני ה' מקדשכם. דהנה העיקר הוא להיות לו לאדם התברות בהבוב"ה, וזהו הדעת כי דעת הוא לשון התחברות מלשון וידע אדם. וידוע דמשה הוא הדעת של כללות ישראל ולזה צוה לו השי"ת להדביר ולהביא כללות ישראל לדעת העליון להיות להם התחברות בהבוב"ה. וזהו לדעת כי אני ה' מקדשכם. כי שבת הוא שמא דקוב"ה וזהו כי אני ה' כביכול מקדשכם בשמירת השבת שהוא שמי ממש. ובזה נבאר הכ' ומשה יקח את האהל שע"י גודל הדעת וההתחברות שהי' למרע"ה יקח לו בעצמו את האהל רמז להקדושה וההתלהבות מלשון בהלו נרי. ולא עוד כ"א ונטה לו מחוץ למחנה שנטה הקדושה אף לאותן בני אדם שהם מחוץ למחנה הקדושה הרחק מן המחנה ר"ל שהרחיקם מן המחנה שלהם דהיינו החיצוניות שלהם. וגמר אומר והי' כל מבקש ה'. והיה יגיד לשון שמחה שזהו גודל השמחה שכל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה שנטה להם הקדושה. והי' כצאת משה אל האהל. ר"ל שזהו עיקר השמחה שבצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו כלומר אעפ"י שכבר הגיעו למדריגת הצדיק שע"ז מורה תיבת אי"ש כנודע גם תיבת ונצבו מורה על מדת מלכות מלשון נציב מלך ור"ל הגם שכבר המציאו להם פתח לבוא אל הקדושה וזהו פתח אהלו מ"מ והביטו אחרי משה כי אותיות שאחרי תיבת משה הם תנ"ו ור"ל אעפי"כ הי' כל מגמתם לקבל ההארה יג ממשה רבינו ע"ה שהוא יתן להם גודל הארתו והבן:

ויאמר פני ילכו והנחתי לך. יתבאר בהקדם לפרש הכ' פנה אלי וחנני וגו' כי הנה הפנים של האדם הו הצלם אלהים אשר בצלמו ברא אותו והויות עליון חופף עליו לשומרו באור פני מלך חיים ולכן בקין כשחטא והוסר צלם אלהים ממנו והי' נע ונד וסר השמירה ממנו לכן אמר והי' כל מוצאי וגו' עד ששב ואז וישם ה' לקין אות היינו אות משמו אות ו' כי בו נכלל גם הוי"ה כי במילוי וי"ו יש בו יו"ד ואות יו"ד במילואו כ' ועם אות ו' גימ' כ"ו שהופיע עליו הויות עליון. וזה ונח מצא חן בעיני ה' שלזה מצא חן על כי הי' בעיני ה' בעיונית ההוי"ה היינו בפנימיות. כי העיינין החוש הראות מהם הוא דבר פנימי עליוני כי העיינין קדישין דלתתא מרומזים נגד העיינין פקיחין דלעילא המשפיעים בהם פקיחות למען יוכלו לראות. וזה ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם שעי"ז תוכל למצוא חן ושכל טוב כשתהי' משכיל על טוב ה' הטוב ומטיב לכל ואז תהי' בעיני אלהים כנ"ל. ואדם בדמות דיוקן אדם העליון בצלם אלהים ממש. וזה פנה אלי וחנני. פנה עצמך אל"י אותיות "אשר "לפני "יהו' להיות בפנים של הויות עליון ואז וחנני אזכה למצא החן ולזה ויאמר פני ילכו שילכו פני העליונים להשפיע החן העליון אז והנחתי לך אעשה לך נייחא שתהי' בבחי' ל"ך אותיות כ"ל מדת הצדיק דאחיד בשמיא וארעא ובכל אשר תאמר כן יקים צדיק גוזר והקב"ה מקיים כו' אמן:

א"י פני ילכו וגו'. בסגנון זה אכן באופן אחר קצת דכתיב הליכות עולם לו ודרז"ל אל תקרא הליכות אלא הלכות ונ"ל פי' הדברים שע"י ההלכות וחידושי תורה גורמים הליכות עולם שילך השפעה מעולם העליון לעולם התחתון ולהביא אהבה ויראה קדושה וטהרה בלב כל האדם. ובזה יובנו דברי אבינו יעקב סבא קדישא תפארת ישראל שאמר לעשו כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני. ולכאורה מאמרו אינו מובן דחלילה לחשוב כזאת על בחיר האבות יאמר לעשו אשר פניו מזוהם וטמא ראיתי פניך כראות פני אלהים. ועוד וכי לא קיים יעקב מאמז"ל אסור להסתכל בצורת אדם רשע. אולם לאשר ידוע כי יעאע"ה בשבע השתחוואות כוון בשבע הויו"ת שכן מספרם ז' פעמים הוי"ה גימ' יעק"ב ועי"ז הביא התעוררת תשובה בלב עשו וזכה אז להיות בצלם אלהים ולזה א"ל יעקב כי על כ"ן כ"ן גי' סוד שע"י סוד העליון ראיתי את פניך כראות פני אלהים ר"ל במראה ובצלם אלהים ועי"ז ותרצני אתה מרוצה לי. וזה פני ילכו שפנים העליונים ילכו לחופף והנחותי לך שאעשה לך נייחא זו שיהא הכל מסור לך ובידם וכרצונו יעש ואני אסכים על ידו והבן:

ויאמר הראני נא את כבודך. ויאמר הוא לשון התפארו' מלשון האמרת והאמירך שהבוב"ה רוצה שיבוא לו התפארות מעם קרובו ישראל ולכן אמר שובו אלי ואשובה אליכם וישראל מבקשים להיפך השיבנו ה' אליך ונשובה. וזהו ויאמר שעיקר התפארות יהא הראני נא את כבודך. נא מורה על התפלה וכאומר הראני מה שאני מתפלל עלי' תשמע תפלתי ותקיים אותה אשר עין בעין נראה מטובך עלינו והוא כבודך והבן:

א"י ויאמר הראני נא וגו'. הטעה בויאמר הוא אתנחתא והוא לשון מנוחה כי יב ידוע מהזה"ק צירוף אמר א' מורה על ראשית החכמה מ' הוא הבינה בהצטרף א' אל מ' נעשה אם ר' הוא ראשית הדעת יעו"ש. וזה הוא האתנחתא עיקר המנוחה הוא ביחוד אבא ואמא קוב"ה ושכינתיה ובוודאי כאשר ימהר יחיש גאולתינו בוודאי יהא היחוד שלם לייחד כנ"י עם דודה כל אחד לפי הכנתו יש יתייחד עד עולם העליון בפליאות החכמה ויש באמא להיות אמא רביעא על בנין ויש בראשית הדעת וזהו ויאמר הצירוף מאמ"ר כנ"ל אני מאמין באמונה שלימה שיהא ביאת הגואל בב"א אבל בקשתי הראני נא. נא פירושו דבר שאינו בשלימותו כמו דבר שאינו צלוי כל צורכו נקרא נא. ור"ל שכעת בגלות שהיחוד עודנו איננו בשלימות. גם יוכל להתפרש נא כמו עתה שלעתות כאלה בגלותינו הראני את כבודך כבו"ד גימ' ל"ב ל"ב נתיבות החכמה למען נוכל ליחדך באמת והבן:

ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור. דהנה כשהאדם מתנהג בדרך הישר זוכה שהויו"ת עליון הולך לפניו אמנם צריך לזה שקידה רבה ותשובה שלימה וזהירות יתירה וזוכה לעשות מקום להשראת הויות עליון. וזהו ויאמר ה' הנה מורה על שמחה ששמחה גדולה לפני במרום מקום אתי כשתעשה ותקדש עצמך להיות מקום ותוכל להיות אתי. ולזה מקו"ם גימ' הוי"ה בריבוע כידוע. ובזה ונצבת על הצור תעשה לך מצב ומעמד על הצור הצייר ציורין כי בי"ה ה' צור עולמים כי בי"ה נכלל כל השם כזה יו"ד ה"א. אות א' רמז על האדם שהוא דמות דיוקן דלעילא. ואות

ה' היא ד' ומתמלאת לפעמים ביו"ד ולפעמים בוי"ו דלזה כרעי' דה"א פתוחה דמאן דבעי למיעל יעול והאדם המשפיל עצמו מצער דלות השכינה ומקטין עצמו בבחי' י' נקודה קטנה בזה מביא נח"ר לפניו ית' ומתמלא דלות השכינתא ביחוד ו' הוא ו"ה לשון שמחה שמביא שמחה למעלה. וזה עיקר יצירת העולם. ולכן ונצבת על הצור שתעשה יציבה וקיום אל הצור שתהי' נשלם בך כוונת היוצר והנה הצור אותיות צ"ו ה"ר. צ"ו גימ' א"ל אדנ"י ומבטל כל הצו דטעוון נוכראין ולהראות כי הוא ית' אל אדון על כל המעשים והוא כמו אדנים למשכן אלהותו ית' ואז זוכה לבחי' הר היינו ההוי"ה שנקרא מקום נקרא הר מפני שמתכפל ומתגבה והבן היטב:

וירא אהרן וכל ב"י את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו. בטרם נבוא אל הביאור נקדים לפרש הכ' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי הנה בזמן שבהמ"ק קיים הכה"ג נכנס למקדש ומקריב קרבן לכפר בעדנו ובגלותינו ואהי' להם למקדש מעט אלו בכ"נ ובמד"ר וכמו שהכה"ג כשנכנס למקדש הי' מייחד עולמות העליונים כן בכניסת האדם לבהכ"נ או לבהמ"ד יבין בדעתו ושכלו כי הוא נכנס לבהכ"נ ובהמ"ד של מעלה המכוון כנגד הבהכ"נ והבהמ"ד של מטה ואין דבר חוצץ בינו לבין שלמעלה. וזהו כוונת חכז"ל שיכנס לבהמ"ד שיעור שני פתחים שנאמר לשקוד על דלתותי שבפותחו פתח הבהכ"נ ובהמ"ד שלמטה נפתחין פתחי שלמעלה ומה מאוד צריך להיות ירא וחרד מי אנכי לבוא להיכל המלך כי כל אשר מום ו לא ירצה וצריך לבדוק עצמו ולהזהר שמור העיינין והאודנין ידין ורגלין כולם לשם המלך ה' צבאות כי כל שלמטה מכוון נגד שלמעלה. וזהו ועשו לי מקדש שיעשו לי מקדש שיעשו לי הכנה כ"א כפי אבנתא דלבא ובשיעורין דילי'. ושכנתי בתוכם בתוכו לא נא' אלא בתוכם בתוך כ"א כפי הכנתו אשר הכין עצמו להיות מעון ומשכן להשראתו ית' מלמטה כן יושפע עליו רוח ממרום מלעילא. וזהו אך את שבתותי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם ופירש"י ז"ל אך מיעוט למעט שבת ממלאכת המשכן. והנה כל המפרשים שתו לב מה מיעוט הוא לגבי שבת אדרבה ריבוי הוא לגבי שבת יעו"ש. ולפ"ד יע"נ עפ"י מאמרינו למעלה כי כל אשר למטה הוא דוגמא דלעילא והנה יש שבת כפשוטו ויש שבתון דחול אשר צריך מכל ששת ימי המעשה לטרוח ולהכין קדושת השבת מימות החול כאשר יסדו לומר היום יום ראשון בשבת שני שלישי בשבת דהיינו להמשיך על עצמו קדושת שבת גם בימות החול כאשר מצינו באמת דקראו לרשב"י שבת. וצריך לקדש ולטהר עצמו להיות מנוקה מכל מום בגופו ונפשו ברוחו ונשמתו להיות קומה שלימה בדמות דיוקן אדם ויאיר עליו הוי"ה. והנה אדם במ"ק גי' ט' וכן שב"ת במ"ק גימ' ט' וכן שבת גימ' כ"ז הויות ויש שבת דלתתא ולנגדו שבת העליון. וזה שכתוב אך את שבתותי תשמורו שבתותי רומז על ב' שבתות שבת דלתתא ושבת דלעילא. תשמורו מלשון ואביו שמר וגו' ור"ל שתשמרו ותמתינו כל ימות החול על קדושת השבת וכן בשבת על קדושת שבת דלעילא, וכפירש"י ז"ל כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן שצריך למעט עצמו ולהמעיט הנאותיו ותענוגיו הגשמיים ולשמור כל פרטי אבריו להיות קומה שלימה בדיוקן אדם וצלם אלהים ובאמת בשביל זה יתרבה קדושת השבת שלא יתמעט השבת ח"ו ממלאכת המשכן על ידי מלאכות הגוף שצריך להיות משכן ומעון לקדושתו ית'. וזה כוונת חז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין הוא ע"ד שביארנו שאלו שמרו והמתינו על שתי השבתות לייחד שבת דלעילא בשבת דלתתא הי' גאולה שלימה כי נתקן דמות דיוקן אדם בשלימות. וזהו כי אות הוא ביני וביניכם שהשבת הוא אות כמו שביארנו לעיל וישם ה' לקין אות הוא אות ו' שכלול בו השם וכלול בו את כללות אתוון דאורייתא ובזה נראה בו צלם אלהים והויו"ת עליון השורה על האדם. לדעת כי אני ה' מקדשכם ר"ל בזה תוכלו לבוא אל הדעת והתחברות עליון כי אני ה' שיתייחד ויתחבר אני ב"ה ע"י כי הוא מקדשכם. ובזה נבוא אל הביאור. וירא אהרן וכל בני ישראל וגו' כי ידוע כי אהרן וישראל לא חטאו כמובא בס"ק ומעט מזעיר שהי' בהם על אשר לא מיחו. ולזה וירא אהרן וכל בני ישראל הכשרים שלא עשו כלום ראו את משה הוא הדעת עליון והנה מורה על שמחה כי נתוסף שמחה לפניו במרום כי קרן עור פניו שנתוסף הארה ובהירות בדעת עליון על ידי מעשה ישראל הצדיקים. ולכן וייראו מגשת אליו ר"ל שנתראו למעלה על ידי מגשת אליו ר"ל על ידי התקרבם אליו ית' נודעו לכל כי הם זרע ברוכי ה'. כי כדרך שאתה בא לראות כך הוא בא ליראות כי ע"י היראה וההתלהבות בא האדם מיראה לראיה שיזכה לחזות בנועם ה' אמן. או וירא אהרן וכל בני ישראל וגו' שלזה זכו לבוא אל בחי' הראיה לחזות בנועם ה' את משה ע"י היותם תמיד בדעת עליון כי אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות אבל כשיש בו מדעת קונו נשמר מכל חטא ואשמה ומנוקה מכל רע. ועי"ז וייראו מגשת אליו. כי חכמת אדם תאיר פניו וניכר ומסויים בעיני כל בל ירעו ובל ישחיתו אדרבה כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה יג ולכן יראים מגשת אליו והבן:

ובחרושת אכן למלאות ובחרושת ע"ן לעשות בכל מלאכה. ונראה פה"כ לערכינו עפ"י הפשוט. דהנה נמצא בתוך ישראל אנשים שהם בבחי' אבן היינו שלבם קשה כאבן ויש בבחי' עץ שהם רכי לבב כעץ שהוא רך מעט. וזהו שאמר ובחרושת אבן וגו' שהעיקר הוא לחרוש ולעבוד לאותן שהם בבחי' אבן. למלאות במילוי ההארה והתלהבות לעבודתו ית'. ולחזק לבבם שיהי' חזקים וקשים כאבן בעבודתו ית"ש. ובחרושת עץ כלומר לפעמים כשהשעה צריכה להטות ולהמשיך להם השפעות טובות מאתו ית"ש. צריך להתנהג בבחי' עץ שהוא מעט רק להטותו ולכפפו לכל אשר ירצה. וזהו ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכה כשהוא מהצורך לעשות בכל מלאכה להמשיך השפעות טובות לישראל והבן:

א"י עפ"י מה שפירשנו הכתוב בשיר השירים כתפוח בעצי היער וגו' דעיקר השלימות הוא שלא להחזיק עצמו בשום מדריגה. ואעפ"י שעושה מצות ומעשים טובים יהי' בעיניו כאלו לא עשה עדיין כלום כי לפני אדונינו אדון הכל במה נחשב הוא. ואף אלף שנים יחי' ויעשה מאה פעמים ככה, עדיין לא יספיק לו נגד אחת מטובותיו שהטיב עמו וזהו כתפוח ר"ל אעפ"י שעושה פירות כתפוח אעפי"כ יחזיק עצמו. בעצי היער שאינם עושים פירות. ואיתא בכתבי האריז"ל מפסוק זה רמז כמה מיני פירות צריך להיות בחרוסת בליל פסח. ובחרושת קרי בי' ובחרוס' בשין שמאלית אב"ן נוטריקון בלשון אשכנז "בערין "ניס "אינגבר ע"ץ נוטריקון "עפיל "צימרינג. ובוודאי רומז בדבריו לסודות קדושים ונוראים. ובזה נפרש כאן הכ' ובחרושת אבן למלאות. ר"ל שאדם צריך לחרוש ולעבוד תמיד למלאות עצמו במדה זו. שאינו אלא כאבן. ר"ל שאינו עושה פירות אפילו בעשותו כל מצות ה' יהי' בעיניו כאלו עדיין לא עשה כלום. אף שאבן רומז ג"כ נוטריקון למיני פירות כנ"ל בשם האריז"ל. עכ"ז לא יחזיק עצמו במדריגה זו שעושה פירות רק יהי' בעיניו כאבן קשה וכעץ שאינם עושים שום פירות לעשות בכל מלאכה. ר"ל כשצריך לעשות בכל מלאכה נוטריקון "מלא "כל "הארץ. ר"ל יראה לחרוש ולעבוד להמשיך שפע טובות וישועות על כל הארץ והבן:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה