קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר שמות · לפורים
מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר. מגילה היא התורה נקראת באחד עשר ע"ד שאחז"ל מנין שאפי' אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה שרוי עליו כו' ע"ש. וזהו נקראת באחד שהגם שאחד יושב ועוסק בתורה שכינה שרוי' עליו. וזה עשר הוא שכינתא קדישתא הכלולה מעשר כנודע ועיין לעיל בפ' תרומה. ומכש"כ בשנים שר כשהם שנים בוודאי עשר שוכנת עליהם. בשלשה עשר. שלש פעמים עשר הוא שלשים כמנין השם הוי"ה עם ד' האותיות גי' שלשים שזוכה להמשיך הוי"ה ורחמים על ישראל. וזהו ואגודתו על ארץ יסדה. אגודה הוא שלשה על ארץ על דארצי ארצויי קמי' בזה יסדה. בארבעה עשר ד"פ עשר הוא ארבעים בן ארבעים לבינה שיזכה לבוא לבינה עולם התשובה בחמשה עשר ה' פעמים עשר גי' נו"ן רמז על שער הנו"ן יובל העליון כמו שבמצרים דלג הש"י על ההרים וקפץ על הגבעות שלא נטמע בשער הנו"ן של טומאה והוציאנו מעבדות לחירות משעבוד לגאולה מאפלה לאור גדול עד שהכניסנו לשער הנו"ן של טהרה. ככה נזכה ע"י התורה לצאת משערי טומאה וליכנוס לשער הנו"ן ליובל העליון במהרה בימינו אמן והבן מאד:
א"י מגילה נקראת וכו'. בדרך רמז ע"ד דאי' בנו"א כי מגילה רמז על התורה ע"ש כי ע"י התורה נתגלה אל האדם הארה ואור העליון. וכאשר גם בזמנינו נתגלה אליהו ורשב"י לצדיקי דורינו וזה מגילה היא התורה נקראת באחד. כי אפי' אחד שיושב ועוסק בתורה זוכה לבחי' עשר היינו להתגלות השכינתא הכלולה מעשר ובשנים עשר ששנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוי' ביניהם כמאז"ל מפסוק אז נדברו יראי ה' שנדבר מעצמם ושכינה מדברת מתוך גרונם והבן:
ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה כה. כי הנה הש"י צופה ומביט ומשגיח ממכון שבתו אל כל העולם יחד והכל נסקרין לפניו בסקירה אחת לא כמדת בו"ד שצריך לשלוחים אבל הש"י הכל גלוי לפניו מעשה כל העולם והוא שומר ידידיו לבל יכשלו ורגלי חסידיו ישמור. וזהו ובכל יום ויום מרדכי רמז על הש"י מרי דכי אדון הטהרה מתהלך תמיד לראות בכל מעשי האדם לפני חצר בית הנשים קודם שיעשה האדם לעצמו של בית הנשים מלשון שכחה שיהי' יראתו ואהבתו ית' שכוח מלוח לבו אז הש"י שומר אותו ועד שיהי' מעולם השכחה ממשיכו לדעת את שלום אסתר ע"ד שאחז"ל אסתר שמה ע"ש אסתהר היא הלבנה ור"ל לדעת שיתחבר עצמו את שלום אסתר בשלימות לבנ"ה אותיות "לב "נתיבות "החכמה. או לדעת את שלום אסתר שיחבר שלימות הלבנה דתיקום סיהרא בשלימותא ולא יהי' שום מיעוט כלל. וגם ומה יעשה בה. משגיח מה הוא התיקון שעושה מי משלנו בה ומתפאר בפני כל צבא מעלה ראו מה ברי' שבראתי בעולמי והבן:
ע"כ היהודים הפרזים וגו' עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויו"ט. י"ל הרמז בקריאת המגילה בי"ד ובט"ו ט"ו רמז לי"ה וכבר כתבנו דבשם י"ה נכלל השם הוי"ה בשלימות כזה. יו"ד ה"א גי' כ"ו כמספר הוי' ב"ה. וי"ד רומז לאותן שלא הגיעו עדיין למדריגה זו לגודל הבהירות והוי' ית' וזהו על כ"ן כן גי' סו"ד ר"ל בכדי לבוא להפנימות והסוד. היהודים הפרזים ר"ל אותן שאין מוקפין חומה רמז שעדיין לא הגיעו לגודל הבהירות ועפ"י מה שביארנו בשיר השירים הפסוק יפה כלבנה ברה כחמה. כי יש שאינם בגודל הבהירות העליון רק מה שמקבלים מהצדיק הדור. כמו הלבנה שמקבלת מאור השמש ולית לה מגרמה כלום וג"כ היא יפה מאד. וברה כחמה הם אותם שהם במדרגת חמה ברה וחזקה מאוד יעו"ש באורך. וזהו היהודים הפרזים שאין מוקפים חומה ועדיין לא הגיעו לגודל הבהירות כנ"ל עושים את יום י"ד כו' כנ"ל. והמוקפים חומה בגודל הארה ובהירות כחמה כנ"ל עושים את יום ט"ו רמז להוי' ית' כנ"ל. ר"ל שמקבלים גודל הארה ובהירות מהווית עליון ית'. ולזה גם אנו שאנחנו מערי הפרזים יושבים לסעודת פורים בעוד היום שהוא י"ד וממשיכים עד הלילה משתחשך ואז הוא אור לט"ו. בכדי להמשיך עלינו ג"כ הבהירות מיו"ד ה"א היינו משם הוי' ב"ה וכנ"ל אמן כי"ר והבן:
בנוסח שושנת יעקב יסדו לנו לומר ארור המן ברוך מרדכי. וצריך להבין מדוע הקדים קללות המן לברכת מרדכי. ויבואר ע"ד שאמר שהמע"ה כיתרון האור מן החשך שיתרון האור ניכר ע"י החשך בזה ניכר טובו ויופיו של האור. וזהו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ע"ד שהי' במצרים נגוף ורפוא שזה בעצמו הי' רפואת ישראל ע"י הכאת מצרים בבכוריהם שהן אמת כי ה' ריפא אותם אולם זה הי' הגרם של הרפואה שהי' מעונים תחת יד מצרים בעבודה קשה עד כי כבד עליהם עול הסבל שממש לא הי' להם תאוה להיזקק לנשותיהם עד כי הביאו הנשים מראות ורואות בהם עם בעליהן לומר אני נאה ממך ומאכילות ומשקות אותן עד שהביאו אותן לידי תאוה ומזה צא ולמד קושי השעבוד. ופתאום נגלה הקב"ה וגאלם והכה אותם בבכוריהם זה בעצמו גרם להם הרפואה על כי ראו בשונאיהם. וז"א ויהי ערב וגו' כי ארז"ל כ"מ שנאמר ויהי בימי ודאי צער ויהי סתם איכא הכי ואיכא הכי וזפ"ה ויהי ערב כשבא ערבוב וצער בויהי אל הרשעים עי"ז נעשה ויהי בקר וגו' שגם ויהי הי' בקר אור ליהודים המבקרים ודורשים יחודו ואחדותו ית' הדבקים יום אחד באור ובהירות של אחדות הפשוט. ולכן הקדים ארור המן לברוך מרדכי כי כשנכנעת הסט"א לנוקבא דתהומא רבא נתגדל גבול הקדושה וע"י שנתארר המן נתגדל וניכר לכל כי ברוך מרדכי היהודי אמן: