אור ברסלב
קהלת משה ספר שמות › סדר תצוה ופרשת זכור

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר שמות · סדר תצוה ופרשת זכור

פרשת תרומה

ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך עמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. נ"ל דהנה אי' בפי' עשר ספירות בלימה. הכוונה כי עשר ספירות ספירה לשון הארה שהגם שהי"ס מאירין מאד ועשר הוא האחדות אחד הפשוט שהוא נותן הארה בכל העשר מ"מ א"א בל"י מ"ה ר"ל בלי האדם שהוא גי' מ"ה שהוא בדמות דיוקן אדם העליון ההוא יקרא אדם והוא המאיר בכל הספירות העשר. וזהו אלף המגן וגו' כל שלטי הגבורים אלף אותיות פלא הוא הפלא עליון אשר הוא למגן לכל החוסים בו תלוי עליו כל הוא הצדיק שנקרא כל כי כל בשמים ובארץ מתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא היינו הצדיק המייחד ע"י מעשיו שמים וארץ היחוד האמיתי והצדיק הזה שנק' כל הוא שלטי הגבורים הוא שליט על הגבורים דלעילא ששים גבורים סביב לה הם מלאכים הקדושים אשר הם גבורי כח לעשות דברו. והגם שהם קדושים וטהורים מ"מ עצומים מהם עושי דברו הצדיקים המייחדים שמים וארץ כנ"ל קורא הצדיק אליהם יעמדו יחד יקרא אל השמים מעל לרפאל שירפא ולמיכאל לחונן חסד ולגבריאל כי יתן גבורתו על שונאי ה' וסער מתחולל על ראש רשעים יחול וכאשר יאמר כן יקום. וזהו זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' וכאי' בזוה"ק פ' זו במשל הבן מלך עם הזונה שכל כוונת היצר שלא ישמע לו האדם ויתגבר עליו ועי"ז זוכה גם ליקר ורבו סגי אולם הוא מוכרח לעשות רצון יוצרו ע"ש. וזהו כוונת הכ' זכור את אשר עשה לך עמלק. עמלק הוא היצר עושה אותך שתהי' בבחי' ל"ך אותיות כ"ל היינו שתייחד שמיא וארעא כנ"ל אשר קרך ר"ל מה שהיצר קרך וציננך והפשירך מן העבודה הוא. בדרך. למען תתגבר ותלך בדרך טובים כי יש ב' מיני דרכים דרך רשעים כאפלה. ודרך טובים ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם. והיצר קרך למען תתחזק מעצמך ותלך בדרך הידועה בדרך הטוב והישר והרצוי. ויזנב בך. מה שמביא אותך לבחי' זנב ואחוריים הוא כי אם את כל הנחשלים אחריך. אותם הנחשלים מעבודתו ית' אבל על הצדיקים אינו יכול להם. ואתה עיף ויגע וגו' ע"ד אוז"ל יגעתי ומצאתי תאמין שכשהאדם יגע ועיף ואעפ"כ הוא מייגע עצמו אל התורה הוא משיג ובא אל העבודה והאמן לו. וזהו ואתה עיף ויגע שהגם שאתה עיף ואעפ"כ אתה מתייגע אל עבודתו. אזי נכון יהא לבך בטוח בה' כי ולא ירא אלהים. שלא יראה אליך שום אלהים ודין כ"א הכל רחמים גמורים ופשוטים. והי' בהניח ה' עיין בכה"ק לאאמו"ר זצלה"ה ע"פ זה ולפ"ד נאמר כי בגלות אין השם שלם אבל לעתיד יושלם השם והכסא. ואז והי' יגיד על שמחה בהניח ה' שיהא נייחא והשם שלם בב"א. ונתחיל לכתוב שהתחלנו בו. ואתה תצוה אתה שהוא בחי' הדעת כנודע. כי א"א לישראל לתת ראש להתחבר בבורא כל אם לא שיעלו מתחלה ראשית הדעת והחכמה שלהם וכדאי' במד' דעה קנית מה חסרת דעה לשון התחברות וכמאה"כ כי תשא את ראש ב"י ר"ל כשתרצה לישא ולהעלות בנ"י אזי את ראש עם הראשית חכמה ודעת תעלה את הדעת ואז גם הם בנקל יעלו. וז"א ואתה הוא הדעת שאתה מעלה בזה. תצוה את ב"י תצוה לשון צוותא וחיבור תוכל לחבר את כלל ישראל ונתן הכ' עצה לזה ויקחו אליך שמן זית זך כמש"ה שמן על ראשך אל יחסר רומז על צלם האלהים הניתן באדם צריך שתראה שלא יחסר ממך בשום פעם כי מ"ה במילוי כזה מ"ם ה"א גי' פ"ו כמנין אלהי"ם ושם הוי"ה במילוי אלפי"ן גי' מ"ה רומז על האדם שהוא בדמות דיוקן אדם ובצלם אלהים. והזהיר שהמע"ה שמן על ראשך אל יחסר כנ"ל. וזהו ויקחו אליך שמן זית זך. היינו שישמרו עצמם שיהי' בצלם אלהים ויהי' זית זך צלול וברור בלי שום תערובת. כתית למאור עדשה"כ ואהי' להם למקדש מעט ודחז"ל אל בתכ"נ ובתמ"ד שהם לע"ע בגלותינו למקדש מעט. וירמז הכ' שלא להתנהג כאשר בעו"ה רבו המתפרצים להניח בהכ"נ ובהמ"ד מלהתפלל בם ולא זה דרך ישכון אור. כ"א כתית מורה על שני המקדשים שעמדו כמנין כתי"ת בית ראשון ת"י ובית שני ת"ך ומהם תקח למאור להאיר נפשך. להעלות נר תמיד. דידוע נר מצוה ותורה אור. והחילוק ביניהם מצוה בעידנא דעסיק בה יב מגינה ומצלא כדמיון הנר שאינו מאיר כ"א בהיותו אתו עמו. אבל תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגינה ומצלא כמו האור שאינו פוסק. והנה נ"ר אותיות "נפש "רוח "נשמה "רוח נר ה' נשמת אדם. ואה"כ שגם שנפשך רוחך נשמתך בבחי' נר מ"מ תראה להעלות נ"ר את נר"נ שלך להיות מאיר תמיד בלי הפסק והבן

א"י ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך. יבואר בהקדם הכ' בתהלים מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. דהנה ידוע דהש"י ברא העולם רק להטיב לברואיו ולא לצורך עצמו חלילה כי הוא מלך בטרם כל יציר נברא ומלכותו בכל משלה כמו עתה. אמנם עיקר הכוונה בבריאת העולם לא הי' רק להטיב להאדם מובחר יציריו כדי לקנות שלימות בזה העולם לזכות לנועם העליון מדה במדה שלא יהא בבחי' נהמא דכסופא כנודע. לזה צמצם עצמו כביכול בד' אותיות הוי"ה ב"ה וברא העולם. וזהו פי' מה רבו מעשיך ה' כלומר מה רב וגדול הוא מעשיך ה' שבאת בצמצום הוי"ה ב"ה לברוא העולם. ועוד חיבה יתירה נודעת לנו. כלם בחכמה עשית כלם הוא מלשון כלתה נפשי וחכמ"ה הוא כ"ת מ"ה ר"ל שנאווית לבא בכח מה. ומ"ה גי' אד"ם ואדם הוא מלשון אדמה לעליון בכדי שיוכל האדם לעלות למדריגה העליונה ולהדמות לדיוקן אדם העליון ועי"ז מלאה הארץ קנינך. שיוכל כל באי עולם להשיג אדנותך ולקנות השלימות. יזהו ג"כ פירוש רבות עשית אתה ה' ר"ל שזהו ג"כ מהרב החסד ונדבה שבאת בצמצום הוי"ה לברוא העולם להטיב לנו. ועוד יתר מזה. אלהי שבאת בצמצום להיות אלהי שלי שהוא ממש דברינו הנאמר למעלה שבא כביכול בצמצום דיוקן אדם כנ"ל כ"ח מ"ה. כי העיקר הוא שהחיוב מוטל על כ"א מישראל לעבוד ולתקן חלק האלהות שלו באיזה מדריגה שהוא למשל כמו האבות הקדושים אברהם מדתו הוא החסד ויצחק גבורה יעקב תפארת ישראל. או כמו משה ואהרן. אהרן הוא כהן ומדתו הוא חסד. ומשה הוא בנצח ומהם נקח ראי' על כ"א מישראל לפי ערכו ומדריגתו ככה מוטל עליו החיוב לתקן חלקו האלהות. וזהו שגמר אומר נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ר"ל ע"י הצמצום הנ"ל שבאת בצמצום להיות אלהי שלנו כדי להפשיט עצמינו מהחומרות ולהתדבק ביוצרינו וזהו נפלאותך לשון נסים ונפלאות ומחשבותיך רק אלינו כדי להטיב לנו. וזהו ואתה תצוה וגו' כלומר ואתה אעפ"י שאתה במדריגה גדולה מאד היינו מדת הנצח כנ"ל. אעפי"כ תצוה מלשון חיבור וצוותא תחבר אתך את ב"י להעלות ג"כ נשמתם לשורש העליון. אך בוודאי שבלתי אפשרי לדבק אליו כל ישראל ס' רבוא נפשות. לז"א ויקחו אליך כלומר אליך בדומים לך אותם היראים והשלימים שהם קצת בדומים לך. אותם תוכל להעלות לשורשן. ועיי"ז שמן זית זך יבא לכם השפע ממרום זכה וברורה מכל סיג ופגם. ושלא יחטפו זרים חלילה כי בוודאי הבוב'"ה הוא רחים וחנון ואעפ"י שישראל ח"ו אינם ראויים מצד מעשיהם אעפ"כ הי' נותן להם כל הברכות והטובות. אך עכ"ז עיקר רצונו ית' שיזכו ישראל מצד מעשיהם הטובים לבוא להם השפע מדה במדה. בכדי שלא יהי' ח"ו אחיזה לחיצונים בהשפע. וכמו שאמר הרה"ק אאמו"ר זצלה"ה כמה פעמים כזה. וזהו שמן זית מורה על ההשפעה זך שיבוא לכם השפע זכה וברורה ולא יהי' ח"ו שום חלק להאומות בזה אמן כן יהי רצון:

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וגו' מתוך בנ"י לכהנו לי. הנה תיבת מתוך אין לו פירוש. והול"ל מבנ"י. והנראה בהקדם הכ' בתהלים אור זרוע צדיק ולישרי לב שמחה. או"ר בגי' ר"ז כלומר עיקר רזי התורה והפנימיות שלה שהוא הסוד העליון אינו מתגלה כ"א להצדיק השלם. וכמ"ש עיני ה' אל הצדיקים כי סו"ד בגי' ע'. וזהו עיני ה' כלומר העי"ן העליון שהוא סוד התורה הוא רק אל הצדיקים. וכמו שביארנו בפרשה העברה הפסוק וירא אלהים את האור כי טוב. דהיינו רזי וסודות התורה. עמד וגנזו לצדיקים לע"ל שישיגו בלימוד תורתם סודות התורה. ולישרי לב הוא רק בשמחה. אבל עיקר סודות התורה אינו מתגלה כי"א לצדיק הגמור. וזהו שאמר הש"י למרע"ה. ואתה כלומר הואיל שאתה במדריגה זו שאתה משיג הסוד ופנימיות התורה. הקרב אליך את אהרן אחיך רמז לכל מי שירצה לגשת לעבודת הקודש פנימה. כי אהרן הי' כהן והוא לשון עובד. ע"כ כל מי שעובד הבוב"ה הוא מכונה בשם אהרן הכהן וזהו ואתה הקרב אליך וגו' מתוך בנ"י ר"ל שתראהו להשיג מפנימיות ישראל כי תיבת ישרא"ל במילואו הוא יו"ד שי"ן רי"ש אל"ף למ"ד. והאותיות האמצעים מאותיות יש"ר הם וי"י גי' כ"ו כמספר הוי"ה ב"ה. ר"ל להמשיך עליהם הוויות עליון. והאותיות האמצעים מן אל"ף למ"ד הם ל"מ בגי' ע' והעי"ן מרמז לסוד העליון כנ"ל ור"ל שתראה להביאם ג"כ למדריגה זו להשיג סודות התורה. או י"ל כפשוטו ע"ז הדרך הקרב אליך את אהרן אחיך וגו' לכל עובד ה' כנ"ל. מתוך בנ"י כלומר להשיג מפנימיות מדריגת ישראל. כי ישראל הוא מדריגה גדולה. ישראל אותיות ל"י רא"ש וזהו בנ"י ישראל לשון בנין שיהי' בונים במדרגת ישראל לכהנו לי. כהונה הוא לשון שירות. ותיבת ל"י גי' מ' ומורה על מלכות (חסר שורה) וע"ד שאמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה על מה דאיתא בגמרא. שאמרו שמעי' ואבטליון להכה"ג ויתין בני עממיא לשלם דעבדין עובדיהו דאהרן וכו' דידוע כה"ג ההוא לא הי' במדריגה זו לעשות בתחתון ולרמז בעליון להשיג סוד העבודה כראוי. והוא עשה העבודה כפשוטו. אמנם שמעי' ואבטליון לגודל מדרגתם עשו וכוונו כל הכוונות והיחודים הצריכים לעבודה ושהי' לו לעשות. וזהו פי' ויתין בני עממיא לשלם דעבדין עובדיהו דאהרן בכל הכוונות הצריכים להכה"ג והם עובדים עבודת הכה"ג ממש שהעיקר הוא הסוד והכוונה כראוי ובהפנימות הדבר היו עושים היחוד להמלכות וכנ"ל:

ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ע"פ מאמרינו הנ"ל דמשה הוא הדעת והנה ראיתי בספר אחד דעשיית בגדי הקודש היה דווקא ע"י משה. והנראה בעיני כי ידוע כי אהרן הוא מדת החסד והכתוב אומר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית. מ"ה הוא האדם שהוא בדיוקן מ"ה דלעילא על ידו רבו מעשיך ה' מעשה ההוי"ה והרחמים ובאופן כלם בחכמה עשית. עשית הוא תיקון בזה שהאדם מתקן ראשית החכמה לבוא לכ"ח מ"ה והוא ראשית הדעת. וזהו ועשית אתה האיש משה שאתה בחי' הדעת תעשה ותתקן ומורה על כל אחד מישראל כי אתפשטותא דמשה בכל דרא וגלגולי' עד ס' רבוא ומזהיר לכ"א ועשית שתתקן הדעת שלך לבוא לכ"ח מ"ה בל לא בשעתא חדא וברגעא חדא יוכל עלות עד החכמה וצריך לעשות לבושין כדי לבוא לקודש העליון. וזהו בגדי קדש. לבושי קודשא. ועי"ז תזכה לאהרן אחיך שאהרן ר"ל החסד יהא אחיך. גם לכבוד. כבו"ד גי' ל"ב שתזכה להשיג ל"ב נתיבות החכמה ולתפארת שע"י הרחמים והחסדים יהי' לך תפארת להתפאר בם והבן:

ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם. ודקדקו המפרשים על יתור המ"ם והול"ל ששה שמותם וגו'. וגם יל"ד על תיבת האחת דהול"ל על אבן אחד גם תיבת הנותרים לכאורה אין לו שחר. והנראה בהקדם מה שפירשנו בשיר השירים הכ' אחות לנו קטנה ושדים אין לה. דר"ל אחות לנ"ו עיקר ההתדבקות שנוכל להתדבק בהבוב"ה. לנ"ו גי' אלהי"ם. הוא קטנה. זאת היא העיקר ע"י קטנות והענוה וכמ"ש אאע"ה ואנכי עפר ואפר. ומרע"ה אמר ונחנו מה. אך הגם שהענוה משובחת מאד. עכ"ז כשיגיע למדת הענוה לא יפול לגמרי עד כי ח"ו לא יערב לבו לגשת לעבוד. להבוב"ה לז"א ושדים אין לה. ר"ל כדי שיהי' לו יניקה ואחיזה להתדבק בהבוב"ה. אי"ן לה מופיע עליו אור העליון מהאין העליון. והבן ומעתה נבאר הכ' דהנה על אבן האחד הי' שמות השבטים ד' בני לאה שהם ראובן שמעון לוי יהודה. ודן ונפתלי ושמותיהם רומזים למדריגות גדולות מאד. ראוב"ן לשון ראו בן. שמעון כי שמע ה' וגו'. לוי הוא לשון דביקות. יהודה בשמו בוודאי נרמז שם הוי' ית'. ד"ן רמז לנר ה' לז"א ששה משמותם. ר"ל שצמצמו עצמם ממדריגתם הגדולה הנרמז בשמותם ירדו קצת משמותם. על האבן האחת. בכדי שיוכלו לדבק עצמם בהבוב"ה שלזה מרמז תיבת האבן. ר"ל עיקר תוקפו וגבורתו של ישראל. לזה הוכרחו להצמצם ממדריגתם הגדולה לבוא למדת האחת דהיינו למד הענוה והקטנות כנ"ל אחות לנו קטנה. ואת שמות הששה הנותרים ר"ל בוודאי אין השלימות העבדות שכל צדיק יעשה רק מעשה הצדיק האחד. רק כ"א מחוייב להעמיק בעבודתו כפי שכלו ובינתו. ע"כ הששה שבטים אחרים עבדו במדריגה אחרת היינו שבאו לגדלות הבוב"ה. וזהו ואת שמות הששה הנותרים מלשון יתרון וגדלות על האבן השנית. ועכ"ז הי' כתולדותם ר"ל בשרשם הכל אחד. ובאו כולם לאחדות הבוב"ה ושם נעשו כל המדריגות אחדות פשוט:

מעשה חרש אבן פתוחי חתם תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל וגו'. כתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. ר"ל למה ישראל קודש לה' על כי הם ראשית תבואתה מה שהובא להיות עולם נברא הכל הי' בשביל ישראל כמאחז"ל בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית והם קודש לה' מה הש"י קודש הגם שהוא הי' קדוש עד שלא נברא העולם שהוא ראשית הכל ואחרי ככלות הכל יהי' קדוש מ"מ נק' קדוש ע"ש שצפה שישראל יקבלו קדושתו ולזה הם ראשית. וזהו תבואתה לראש יוסף שכל מגמת ישראל להיות מובא הכל לראש יוסף לראש צי"ע הנק' יוסף. ולכן קודש ישראל לה' כי ראשית תבואתה שמביאין הכל לראשית העליון לראש יוסף לייחד הכל בשורשו. וזהו מעשה חרש אבן חר"ש אותיות "חמישי "רביעי "ששי שצריך לתקן ולעשות הכנה על קדושת שבת הבא כי יום אב"ג הוא לצמצם עצמו ולירד מקדושת שבת העבר. וזהו המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא ר"ל שמאחרים לרדת מעט מעט באיחור לצאת מקדושת שבת העבר וממהרים מיד בימי דה"ו לבוא לקדושת שבת הבא. ודבר זה לבוא לקדושה חדשה צריך לעשות מעשה אומנות והוא מעשה חרש מעשה אומן בחר"ש כנ"ל. ועי"ז אב"ן אותיות א"ב ב"ן מייחדין לאבא ובנין כנ"י ובני' ובזה פועלים פתוחי חתם ע"י מעשה אבן כנ"ל שעושים היחודים הגם אם נחתם ח"ו שלא לטובה פותחים החותם ומהפכים לטובה לעשות מחותם תומך בחילוף ח' בכ' להיות ה' תומך גורלי לטובה כמו שהי' בימי מרדכי ששאל במאי נחתם אם בטיט כו' ועוד פועל תפתח את שתי האבנים. כי אבן מורה על היחוד כנ"ל. והנה הגם שהמלאכים מייחדים תמיד יחוד עליון מ"מ אינם יכולים להקדיש לקדוש ולייחד עד שקדושת ישראל ויחודם עולה מלמטה. והוא רחום יכפר בעדי בדברים האלה שמ"מ האמת כן הוא. ולמעלה ג"כ נאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר לבנת מורה על אבן הנ"ל. ואמר תפתח את שתי. שתי מלשון שתה תחת רגליו ור"ל שע"י מעשה חרש אבן כנ"ל תפתח את שתי את יחוד העליון אשר שתה תחת רגליו להיות שתי האבנים שני היחודים שלמטה מישראל ושלמעלה מן המלאכים נקראים שניהם על שמות בנ"י שהם הגורמים כל זה. ובזה מוסבות משבצות זהב תעשה אותם זהב מורה על יראה כי הנה המלאכים הוא תענוג תמידי להם בלי הפסק ומאין תבוא להם היראה. אבל בראותם שאינם יכולים עשות בלי ישראל מזה מוסבות משבצות זהב דבר זה סובב עליהם יראה והבן היטב:

ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חותם קודש לה'. נ"ל לבאר כי חות"ם הוא אותיות חומ"ת. גם הוא לשון חמימות והתלהבות ר"ל שצריך העובד להיות חזק כחומה בהעבדות גם צריך להתלהב בגודל החמימות ובאשין קדישין לעבודת הש"י ואז נעשה צירוף חות"ם שנחקק העבדות על לבו כחותם. ושיעור הכתוב הוא כך ועשית ציץ הוא לשון הסתכלות מלשון מציץ מן החרכים. כלומר אעפ"י שהסתכלות בהבוב"ה הוא טוב מאד עכ"ז זהב טהור יראה להיות זהב טהור מכל סיג ופגם. ואז ופתחת עליו פתוחי חותם כנ"ל. שתהי' חזק כחומה בגודל ההתלהבות וחמימות בעבודתו ית"ש ויהי' נעשה צירוף חותם כנ"ל ובזה יהי' קודש לה' קודש הוא לשון הזמנה והוי' הוא שם הרחמים. כלומר שבזה יעשה הזמנה להרחמים שיבואו עלינו. כמו בעת מרדכי ואסתר הופיע גודל הרחמים לאבותינו ובימי מור והדס הושעת בניך כמו כן תופיע עלינו גודל רחמיך המרובים. ותושיענו מכל הקמים עלינו ועכ"י עמך בכל מקומות מושבותיהם אמן כי"ר:

ושכנתי בתוך בנ"י והייתי להם לאלהים. ישראל גי' ת"ק אל"י. ת"ק מלשון תיק. אל"י מורה על זה אלי. אלי דייקא שצריך לתקן האלהות ע"י עבדותו. וזה ושכנתי בתוך בנ"י אשכון בתוך אותם שבונים להיות תיקון מעון ומשכן לזה אלי. אבל יש אל שהוא חסד אל ויש אל זועם לכ"א והייתי להם לאלהים עדשה"כ ואשא אתכם על כנפי נשרים ופירש"י ז"ל כנשר הנושא גוזליו על כנפיו מוטב יכנס החץ בי ולא בבני. כן והייתי להם לאלהים כביכול אגין בעדיכם שלא יוכלו האלהים ליגע בכם כ"א כל טוב עליכם אמן:

א"י ושכנתי בתוך בנ"י וגו'. כי הנה הבוב"ה הוא א"ס ואיך נוכל לקבל שישכון בתוכינו שאנחנו בסוף. לכ"א ושכנתי בתוך ב"י בתוך הבונים להיות ישר אל בשוה כביכול עם אל. והגם שאני א"ס מ"מ והייתי להם לאלהים. אלהי"ם גי' הטב"ע אצמצם כביכול עצמי לטבע. גם והייתי לשון הוי"ה שבכל פעם אחדש להם הוי"ה ברחמים ורב טוב עלינו ועכ"י אמן:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה