אור ברסלב
קהלת משה ספר שמות › פרשת בשלח

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר שמות · פרשת בשלח

פרשת בא

ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' נ"ל כי הנה רז"ל אמרו בגמרא ויבא הביתה לעשות מלאכתו ח"א מלאכתו ממש. וח"א לעשות צרכיו עמה נכנס אלא שראה דמות דיוקנו של אביו. ולכאורה אינו מובן כאשר מוח"ז הרה"ק זצלה"ה בספר נ"א בפסוק זה דקדק בדבר ע"ש, והנראה כי הנה הצדיקים ברצותם להשיג פנימיות עולמות העליונים ולדבקה בהם. יש אשר משיגים ומתדבקים ע"י מעשה המצות הגשמיות כמו בשבת. ויש אשר יש להם גם שבתות דחול וגם כמו בפסח באכילת מצה ומרור והכוסות בכל אחד למינהו הארה מחודשת. ובשבועות במתן תורה. ובסוכות ע"י הסוכה והלולב ערבה ואתרוג. וכמו במצות תפילין שהגם שעושים מעשה המצוה בגשמיות מ"מ ממשיכין בזה הארה גדולה. אבל יש צדיקים שבלי מעשה כ"א במחשבה וביחודים משיגים ומתדבקים בעולמות העליונים וזה ממש פלוגתת הני תרי מ"ד דהוי קשה להו מלת הביתה דאטו בחוץ לא יכול לעשות מלאכתו והו"ל למכתב ויבא לעשות מלאכתו מהו הביתה אלא כי הביתה רומז לפנימיות כמשמעות הביתה הידוע בפנימיות עולמות העליונים. מלאכ"ה אותיות מל"ך א"ל כ"ל האר"ץ. ויוסף הצדיק בא הביתה לעשות מלאכתו שבא להתדבק בפנימות עולמות העליונים אצל מלך על כל הארץ. לכן ח"א לעשות מלאכתו ממש ר"ל בממש וגשמיות לעשות מצות מעשיות בגשמיות ועל ידם יתדבקו למעלה וכנ"ל. וח"א כי יוסף הי' כחו יפה ולא הוצרך למעשה בגשמיות כ"א לעשות צרכיו נכנס היינו במחשבות קדושות ופעל באמת פעולתו הזכה שהתקשר בעולם העליון עד כסא הכבוד. וראה שם דמות דיוקנו של אביו שדמות דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד. ובזה יובנו המדרשים דבמקום אחד אמרו הים ראה וינוס מה ראה ראה ארונו של יוסף. ובמקום אחר אמרו שהרים משה את מטהו וראה הים שמו של הקב"ה חקוק עליו ונס. ולכאורה נראים כסותרים ולפ"ד שניהם כאחד צדקו יחדיו ומא"ח ומא"ח ול"פ כי באמת כולה חד שראה ארונו של יוסף דידוע כשהצדיק אוחז במדריגה שוב לא יפול ממנה ותמיד היא חופפת עליו אדרבה הוא מוסיף והולך בה. וכן יוסף הצדיק אחז צדיק דרכו להתדבק למעלה בכסה"כ ותמיד שרתה עליו בחי' זו נמצא כאשר ראה ארונו של יוסף ראה את כסא הכבוד כבודו ית' נמצא לא פליגי כלל ושניהם אמת כי ראה ארונו של יוסף ובזה ראה אלהי יעקב וינס. וזהו ויקח משה את עצמות יוסף שהים לא רצה להבקע מפניו באומרו אליו אני גדול ממך כדאי' במדרשים. ולכן ויקח משה את עצמות יוסף עמו שלקח עמו העצמיות של יוסף וכנ"ל ולהתדבק למעלה וכנ"ל ואז הים ראה וינוס והבן כי נכון הוא מאוד:

לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האיש לילה לפני העם. דידוע דעיקר העבדות הוא באהבה וביראה כי מגודל האהבה הי' בא לכלות הנפש. ולכן הועמד מדת היראה שהוא צמצום למען ישאר בקיומו וזה שרמז הכ' לא ימיש עמוד הענן יומם הוא מדת אהבה ועמוד האש לילה בחינת היראה לא ימושו גם שניהם כי צריכים זה לזה וכנ"ל וזה שפירש"י מגיד וכו' שעד שלא ישקע זה עולה זה ר"ל עד שלא ישקע ותכלה נפשו מגודל האהבה עולה זה היינו עולה מדת היראה להיות נשאר חי וקיים:

א"י לא ימיש וגו'. דידוע כי יש תורה שבכתב נגד בחי' היום. ותורה שבע"פ נגד בחי' לילה לכן לא איברי לילה אלא לגירסא בלילה תורה שבע"פ וביום תורה שבכתב. וזה שהורה לנו הכ' לא ימיש עמוד הענן היינו תורה שבכתב יומם ועמוד האש היינו תורה שבע"פ לא תמיש לילה תמיד ובהם נהגה תמיד יומם ולילה אמן:

א"י לא ימיש וגו' דלכאורה הו"ל למימר עמוד ענן יומם מהו עמוד הענן. אלא דידוע על עמוד א' עולם עומד וצדיק שמו שהכל מתנהג ע"י הצדיק. והנה כמו שא"א להוציא דבר אם לא שיפתח פיו תחלה כן הצדיק א"א שיפעול דבר טוב אם לא שיפתח תחלה פה העליון שיגזור כל טוב והצדיק בכחו לעשות כזאת כי צדיק מושל ביראת אלהים. וזה לא ימיש עמוד הענן הוא הצדיק שנקרא עמוד שעליו העולם עומד שעובד במדת האהבה שנק' יומם צדיק כזה לא ימיש בשום פעם שיוכל לפתוח פה העליון ולזה "עמוד "הענן "יומם ר"ת גי' פ"ה שלא יחסר בשום פעם צדיק כזה בעולם ועמוד האש היינו הצדיק שעובד במדת היראה ובזה מכניע כל הסט"א וזה ועמוד האש כנ"ל גורם שיהא תמיד בחי' לילה שהוא רחמים כי חצי ראשונה נק' ליל שהוא דין וחצי שני שהוא התעוררת הרחמים נק' לילה וצדיקים כאלו יהי' תמיד לפני העם והבן:

א"י לא ימיש וגו'. יומ"ם אותיות מ"ו מ"י. מ"ו הוא מילוי מ"ב. מ"י גי' נ' שערי הבינה עולם התשובה שהוא במס"נ וכמו בים שמסרו נפשם ועי"ז המשיכו הרחמים וכן בשעת קריאת השירה פועלים במס"נ אז רחמים וחסד שהוא מ"ו מילוי ע"ב גימ' חסד. וזהו לא ימיש עמוד וגו'. יומם אותם שעובדים בבחי' יומם וכנ"ל. ובזה ועמוד האש הא"ש גי' ש"ו כידוע שבזה המתקת פ"ר דינים כדאיתא בכוונת השופר ור"ל שבזה פועל הא"ש היינו ש"ו להמתיק הדינים שיהי' תמיד בחי' לילה שהוא רחמים כנ"ל לפני העם והבן:

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. נ"ל דהנה התורה היא נצחית וירמז הכ' לדורי דורות ויובן כי כתיב בי"ה ה' צור עולמים ואיתא בהאר"י בי"ה נכלל כל השם כזה יו"ד ה"א. ולהבין הענין נראה כי הנה האדם נברא בחומר וצורה והצורה הוא מצרור החיים מעולם העליון מחכמה הקדומה וצריך להכניע החומר עד יזדכך גם הוא כמו הצורה כאשר באמת הצדיקים מזדככים גופותיהם להיות זך ובהיר כמו הנשמה והצורה והוא צור עולמים וזה נרמז בשם י"ה כי י' מורה על עולם עליון ואות ה' רמז על כנס"י כשמתעלית נשלם השם בשלימותו והבא לטהר מסייעין לו שכשהאדם מתעורר באתעדל"ת בא לו התעוררת וסיוע ועזר אלהי מלעילא כדמצינו ביציאת מצרים שהגם שמלו ולא פרעו על ידי התעוררת מצות המילה הגם שלא היו עדיין בשלימותה בלא פריעה מ"מ נגאלו. כמ"כ בכל דור ודור. וזה נרמז בר"ת "יהו' "ילחם לכם וגו' שני יודי"ן שכאשר מתעוררין ישראל לתתא ועושים המשכה והעלאה ה' תתאה נעשה יו"ד כי מתחברת ה' תתאה בה' עילאה ועי"ז כביכול מצמצם עצמו ויורד י' עילאה חכמה הקדומה עליהם ונעשה כף אותיות "כף "פשוטה לקבל שבים שיש צדיקים הנשמרים מנעוריהם מכל רע ועליהם בוודאי שופע חכמה עליונה. אבל גם אותם אשר נפגמו מ"מ ע"י התשובה זוכים ג"כ אל החכמה וזהו בראשית ברא וגו' ודרז"ל בראשית בשביל ישראל כו' ויונתן תרגום בראשית בחכמתא והכל אחד. כי צפה הש"י מעשה ישראל בהעלאת עולמות ונעשה תרי יודי"ן גי' כ' אות כת"ר שהחכמה עילאה כנ"ל מכתיר את הצדיק ומעטר אותו ולזה ברא העולם להתייחד שמו ית'. וזהו כי בי"ה ה' צור עולמים כי בי"ה ע"י י"ה כנ"ל צר העולמים. וז"א ה' ילחם לכם ר"ת תרי יודין כנ"ל ועם אות ל' מן לכם גי' נו"ן רמז אל הבינה עולם התשובה שגם על ידי התשובה יזכו לזה. והנה יש ג' בחי' חכמה בינה דעת וכמש"ה ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. ה' בחכמה בשביל החכמ"ה כ"ח מ"ה כנ"ל. יסד ארץ וצפה שיהי' צדיק יסוד ארץ גם של הגופניות. כונן שמים בתבונה כונן לשון כן ובסיס וקיום. ושמים רמז על הנשמה הרוחניות יש לה קיום בתבונה כי תבונה יש בה שני צירופים בינה ודעת כי על ידי הבינה הוא התשובה זוכה לדעת ומהפך החומר לצורה כנ"ל. ורמז בתיבת לכם שגם בכל צרכי הגשמיות ג"כ תוכלו ליקח לעבוד ה' וה' ילחם מלחמותיכם עבורכם עם היצר אבל ואתם תחרישון שאתם תעשו (חרישה) והכנה בגדרים וסייגים באתעדל"ת. ואז גם ה' הטוב לא ימנע הטוב להולכים בתמים וילחם לכם לעזור לכם בכל הטוב אמן והבן:

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. ולכאורה הפסוק אינו מובן באומרו ית' אליו מה תצעק וכי לא הי' לו לצעוק הים מפנים ומצרים מאחור ואין דרך לנטות ימין ושמאל. גם אומרו ית' תיבת אלי כי אל מי מקדושים יפנה אם לא אליו ית'. אמנם נראה בהקדם לבאר מאחז"ל ע"פ והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' ופריך בגמ' וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא כ"ז שישראל מסתכלין כלפי מעלה כו' וגבר ישראל ולכאורה מה הועילו ז"ל בתירוצם דהרי עדיין הקושיא במקומה עומדת וכי ידיו של משה כו'. והנראה כי הנה כשישראל צריכין לרחמים ולהמשיך כל טוב אזי צריכין לדבק עצמם בדעת עליון ומשה הוא בחי' הדעת כנודע. ולכן שפיר תלוי בידי משה כאשר ירים ידו וכחו אז ישראל עושה חיל. אבל להתדבק בהדעת צריך לזה מדת האמת אזי יכולים לבוא אל הדעת שהוא ההתחברות וז"א "מה "תצעק "אלי ר"ת אמ"ת כי הלא אתה בבחי' האמת והדעת ואינך צריך לצעוק אלי כ"א דבר אל בנ"י דבר לשון הנהגה שתנהיג עליהם בחי' הדיבור שהוא באמת כי א"א הדיבור בלא קול היינו הפנימית ומחשבה מקודם שאז בדעת ידבר "אל "בני "ישראל ר"ת אב"י אותיות "אצילות "בריאה "יצירה להעלותם מעולם לעולם ואז ויסעו. או כי הנה משה צעק לבו להעלות את כל ישראל אליו ית' והשיב אליו השי"ת מה תצעק אלי ואי' בזוה"ק בעתיקא תליא כי הן באמת שיש ביניהם נשיאי עדה והזקנים אשר כחם יפה לעלות עד עתיקא קדישא. אבל היכול תוכל עשות כזאת להעלות ששים רבוא לבחי' זאת. לכן דבר אל בנ"י אֶל כמו אֵל בצירי שככה תעשה שאדבר. ותנהיג חסד אל על ישראל אז ויסעו בלי שום מוחה ומעכב ויבקעו כל המים הזידונים מפניהם אמן:

ויבאו בנ"י בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. יבואר ע"ד מ"ש הה"ק אאמו"ר זצלה"ה ע"פ מרחוק ה' נראה לי (ירמי' ל"א) כי רחק יש בתוכו השם כזה רי"ש חי"ת קו"ף אותיות הפנימיות גי' כ"ו כמנין השם הוי' ב"ה שגם ברחק ה' נראה לי. וכוונתו שכל מה שהאדם דומה בעיניו כי עדיין הוא רחוק מהבוב"ה זוכה יותר להתגלות ההוי"ה ב"ה. והנה ים רמז אל המלכות ורמז אל ים החכמה ובינה ודעת. ואמר ויבאו בנ"י בתוך הים הנ"ל ביבשה ע"י שהאדם דומה בעצמו כי הוא חרב ויבש ולא התחיל עדיין בעבודה עי"ז באו בתוך הים כנ"ל:

א"י בתוך הים. כי הפנימות ממילוי ים כזה יו"ד מ"ם גי' מ"ו מילוי ע"ב שהגם שלא זכו עדיין לבחי' ע"ב ממש באו למילוי ע"ב. והנה בתיבת הים יש בו צירוף מ"י וצירוף מ"ה מ"ה גי' אד"ם שהעיד הכ' עליהם ע"י שבאו לבחי' מי גי' נו"ן שערי הבינה עולם התשובה באו לדמות דיוקן אדם. וזש"ה הים ראה וינוס ודחז"ל מה ראה ראה ארונו של יוסף רמזו כנ"ל יוסף דנטר ברית והי' בדמות דיוקן אדם והעיד הכ' עליהם שכולם באו בדמות דיוקן אדם. ועי"ז באו בתוך הים ביבשה. יבש"ה אותיות י"ב "שמות "השבטים י"ב שמות הוי"ה שכל שבט בא בחלק וצירוף הוי' שלו והמים להם חומה וגו' מי"ם גי' צדיק המייחד הוי"ה ואדנ"י וכמ"ש חז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך כי המברך אינו מזכיר אלא שם אחד. אבל העונה אמן מייחד שני השמות הוי"ה אדנ"י שהם בגי' אמ"ן. וזהו וצדיק באמונתו יחי' ר"ל באמונתו ע"י אמן שלו כנ"ל יחי' נותן חיות בכל העולמות. וזהי והמים מים גי' צ' ו"ה לשון שמחה כי גורם שמחה גדולה ע"י יחוד וזווג שמות הנ"ל שניהם מספר אותיותיהם ח' ועם שני השמות הם י' ובכללית י"א כמנין ו"ה זה להם חומה מימינם ומשמאלם. גם והמים להם חומה אותיות חיל"ו כי מרכבות פרעה וחילו ירה בים. אבל אותנו לקח לחלקו להיות חילו ובזה הי' לנו לחומה ולמחסה. גם והמים להם חומה וגו' מים הוא התורה להם חומה מימינם ומשמאלם הן למיימינים בה לעוסקים לשמה וגם למשמאלים בה לעוסקים שלא לשמה הוא להם לחומה ולמחסה וכמש"ה אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד וכדבחז"ל. או והמים להם חומה וגו' מים גי' צ' רומז אל הצדיק כנ"ל. ויובן ע"פ מאחז"ל ע"פ ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' ופריך בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתי ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתי. ונראה כוונתם כי באמת אצל הצדיק אהבה ויראה מילתא זוטרתי לרוב התדבקותו בשורש עליון. אמנם פשוטי העם אם הם מקרבים עצמם אל הצדיק באמת ללמוד ממעשיו יוכל הצדיק להמשיך עליהם ג"כ אהבה ויראה אבל כאשר יאמינו בהם אמונת אמון לבל יהרהרו אחריהם מאומה והנה כל צדיק בדורו נק' משה כדבחז"ל משה שפיר קאמרת. וזהו אומרם אין לגבי משה ר"ל אותם שהם דבוקים וכרוכים לגבי משה לגבי צדיק הדור אצליהם מילתא זוטרתי הוא כי הצדיקים ממשיכים עליהם אהבתו ויראתו. וזהו והמים הם הצדיקים והמים להם אותם שהצדיקים המה להם ולחלקם שבחרו להם ולחלקם את הצדיקים להיות דבוקים בהם באמת אז הצדיקים להם חומה מימינם ומשמאלם להמשיך עליהם הימין הוא אהבה ושמאל הוא היראה. והמה להם לחומה ולמחסה מימינם ומשמאלם מאהבות ויראות זרות כ"א אהבה עילאה ויראה עילאה. או כי הצדיקים להם לחומה ולמחסה מימינם ומשמאלם שלא יוכלו האומות להימין ולהשמאיל לנו ע"ד לא מדובשך ולא מעוקצך ששומרים את ישראל לבל ירעו ולא ישחיתו בכל גבולינו גם טובתם אין אנו צריכים כי ה' הטוב יטיב עלינו בכל טוב סלה אמן:

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו. נ"ל כי הנה תקנו לנו אנשי כנה"ג לומר תחלה פסוקי דזמרה ואח"כ לייחד שמו בק"ש ותפלת י"ח אחר כאשר כרתנו בפסוקי דזמרה כל הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה. וזהו עזי שזהו עזי ותוקפי. וזמרת לשון זמרה ושירה ולשון זמיר עריצים ור"ל ע"י שאנחנו מזמרים וכורתים תחלה בפסד"ז את כל הסט"א עי"ז יה נוכל להתדבק בהויתו ית' כי בי"ה ה' בי"ה נכלל כל השם. ואז ויהי לי לישועה ל"י גי' מ' אות מלכות שהמלכותא קדישא בעצמה לנו לישועה וכמאז"ל הבא לטהר מסייעין לו. ז"ה אל"י אותיות "זה "השלחן "אשר "לפני "יהו' שלחן הוא לשון הפשטה ע"י שאנחנו מפשיטין עצמינו מכל הגשמיות. ושל"ח משלח"ן גי' י"ג הויות בזה אנו מתדבקין בי"ג הויו"ת ובשער הנו"ן ואז אשר לפני ה' אין אנו צריכין סעד לתומכינו כמו שאמר אברהם אשר התהלכתי לפניו. אלהי אבי בזה נוכל להשיג האלהות של אבי הוא הבוב"ה שהוא אב העליון לעשות כמעשהו ותגזר אומר ויקם ונוכל להמשיך כל טוב ובזה וארממנהו אמן:

נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך. להבין דפתח בחסדך בחסד וסיים בעוז הוא הגבורה. נראה דהנה הגם שהי' יצ"מ בחסד אל ודילג על ההרים וקפץ על הגבעות והחיש קץ ישועה ופדות לעמו מ"מ בחסדו הגדול הטיב עמנו ליתן לנו אות לטובה שנהי' ראויים אל החסד כי א"א לקבל החסד אם לא שיהי' כלי מוכשר לקבלה. ולזה נתן לנו דם פסח ודם מילה ליתן על המשקוף ועל שתי המזוזות להיות בידינו מצות מצויות. ואמר לנו משכו וקחו לכם משכו ידיכם מע"ז והטלה ממש שהי' עובדים לו צוה אותם ליקח אותו ולקשרו בכרעי המטה ובזה עשו מס"נ גדול שהן יזבחו תועבת מצרים ולא יסקלום ולא חששו על עצמם כדי לקיים מצות יוצרם. ולקיחתו מבעשור ד' ימים קודם אי' בספרים הטעם נגד ד' אותיות הוי"ה כדי שתשרה עליהם הויתו ית' היש טובה גדולה מזו שהטיב עמנו וז"א משכ"ו אותיות מש"ך כ"ו שתמשכו ידיכם מע"ז להמשיך עליכם הויתו ית' ואז תהיו כברי' חדשה ותהיו ראוים לקבל החסד וזהו עם זו יצרת לי עם זו זו גי' י"ג כדי שיבואו עליהם י"ג מכילין דרחמי. גם זו גי' אח"ד שיוכל להתאחד באחד באחדות הפשוט לכן יצרתים לי ביצירה וברי' חדשה וזהו נחית בחסדך שנחית בחסדך להיות עם זו כנ"ל שיתייחדו באחדות הפשוט. ואז גאלת יכולת לגאול אותם שיהיו ראוים לקבל החסד. נהלת בעזך וגו' הוא ע"ד שמבואר אצלינו שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו שאלמלא מדת היראה אלא באהבה בלבד אז איש הוא הש"י שנק' איש מלחמה. את רעהו היינו הצדיק העובד. חיים בלעו. שהי' הצדיק בטל במציאות לגודל אהבה וע"י היראה הוא צמצום וכן כאן בגאולת מצרים לגודל החסד שהטיב עמנו והראה אהבתו וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל היו נוטים עד כלות הנפש. ולא כן הי' המכוון ביצ"מ כ"א שיקבלו תורת ה' וכאשר אמר אליו מיד בתחלת שלחו את מרע"ה בהוציאך את העם מצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ולכן נהלת בעזך בבחי' גבורה ויראה כדי שיבואו אל נוה קדשך לקבלת התורה הקדושה והבן:

א"י נחית בחסדך וגו'. כי בהיות שצפה הקב"ה בישראל שאלמלא יהיו עוד רגע א' במצרים יוכלו ח"ו להשתקע שם לכן דלג על ההרים והגם שלא היו ראויים גאלם משם אבל קבלת התורה לא יכול להיות מיד עד שיזדככו משעבוד החומר והלבנים ספרה לה שבעה שבועות אחר תטהר ככלה לבעלה. וז"א נחית בחסדך שבגודל חסדך עם זו כמות שהיא גאלת. אבל נהלת בעזך עוז הוא לבוש ע"ד עוז והדר לבושה שעשית להם לבושי קודש באהבה ויראה קדושה וטהרה ואז נהלת אותם בעזך זה אל נוה קדשך היינו אל קבלת התורה הקדושה והבן:

והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו והי' משנה על אשר ילקטו יום יום. דידוע דעיקר שמחת השבת כי הוא שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. וידוע כי כל ימי המעשה צריך להכין עצמו על השבת ואז מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. וזהו והי' וגו' והי' יגיד על שמחה גם הוא אותיות הוי"ה שעיקר השמחה הוא והי' ביום הששי שמיד ביום הששי יטעום את ההוי"ה מן השבת. אבל באופן והכינו את אשר יביאו שצריך לזה הכנה מששת ימי המעשה ואז יזכו והי' משנה על אשר ילקטו יום יום. שכל מה שלוקטין כל ימי החול שלא ישכח א' מהם מיוצר הכל כי ויכתב בספר זכרון לפניו אחת לאחת למצוא חשבון. ואז בשבת והי' משנה כי כל ששת ימי החול הוא בבחי' מ"ן היינו מיין נוקבין לקבל הארה מאתו ית' אבל בשבת נעשה משנה שכביכול הוא ית' מקבל תענוג מאתנו והוא משנה ר"ל בשינוי מימי החול. גם והי' משנה בכפל קדושה והארה יתירה על אשר ילקטו מדי יום ביומו והבן:

ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים. להבין למה הוצרכו לזה משה ואהרן. אמנם נודע כי משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא ומשה הוא הדעת ואהרן הכהן בחי' חסד ולכן אמרו שניהם משה ואהרן אל כל בנ"י ר"ל לאותם הבונים לי ראש. ערב וידעתם. ערב לשון עריבות ומתיקות הוא החסד תזכו לו ע"י וידעתם ע"י שיהא לכם הדעת. ואמר וידעתם שיהא הדעת שלכם ר"ל בדעת מיושבת. ובזה תבינו כי ה' הוציא אתכם מארמ"צ שאז הי' הדעת בגלות והוא ית' הוציאו והבן:

א"י ויאמר משה ואהרן וגו'. כמו משה ואהרן שהיו מחבבים זא"ז כדמצינו במקומות הרבה. ולז"א ערב כשתהי' ערבים ומקובלים זה לזה וידעתם לשון התחברות שיהא לכם אהבה ואחוה והתחברות אז תראו כי ה' הוציא אתכם מארמ"צ מכל המצירים ומעיקים ויגאלינו גאולה שלימה בקרב אמן:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה