אור ברסלב
קהלת משה ספר שמות › פרשת בא

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר שמות · פרשת בא

פרשת וארא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו' למען שתי אתתי אלה בקרבו כל המפרשים ובראשם הזה"ק דקדקו בא אל פרעה לך אל פרעה מבע"ל. והנראה כי הנה אית חכמה עילאה ואית חכמה תתאה והחכמה מאין תמצא. להבין הענין נראה כי הנה הא"ס הוא בלתי מושג בלי סוף ותכלית וכשמקדש האדם ומטהר א"ע זוכה להשיג באפס מה מחכמה עליונה. והגם כי ב למדה זו מ"מ צריך לידע נאמנה כי עדיין לא ידע וזהו תכלית הידיעה ולזה נק' אי"ן כי אין משמעותו הן גם פירושו לאו. אין ולאו. ר"ל כי באמת יוכל להשיג באפס מה נם באמת לפי ערכו ית"ש עדיין הוא אינו ודע. וזהו והחכמה מאי"ן תמצא והבן זה. וז"א בא אל פרעה א"ל ואות פ' מפרעה אותיות אל"ף רומז על אלף חכמה עילאה מפלא עליון. ובא הוא לשון הבאה. ור"ל כי הנה הש"י רצה לגלות אלהותו כמורה מלת פרעה לשון התגלות פרעה הרשע כיחש בשם הוי"ה כ"א בשם אלהים כמבואר אצלינו כ"פ ענין זה. ואמר הש"י למשה בא אל פרעה שתעלה ותביא את פרעה אל האל"ף חכמה לחכמה עילאה למען יכיר מפלאות תמים דעים. והגם שעד הנה כיחש בשם הוי"ה ובשגם בהתודותו הפעם ה' הצדיק ואני וגו' שהפך צירוף שם הוי"ה כיוצא מר"ת חטאתי "הפעם "ה' "הצדיק "ואני וגו' הראיתם וידוי כזה באומרו חטאתי ועדיין מחזיק בטומאתו ורצה להפך הצירוף. לזאת צוה להעלותו לחכמה עילאה וכנ"ל. וכזה מרומז בזוה"ק דעייל לי' אידרין גו אידרין יעו"ש. יש לרמז לדברינו שהעלה את פרעה חדר לפנים מן החדר למען יכיר גדולתו ית' ואז למען שתי אתתי" אלה" בקרבו" ס"ת שם יה"ו ואות ה' מפרע"ה יושלם שם הוי"ה ב"ה שעי"ז שתעלהו לחכמה כנ"ל יתעורר להאמין בהוי' גם כן ויהי' התגלות האלהות וזה אתתי אלה בקרבו דייקא והבן:

כי אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבולך. דהנה ידוע כי פרעה הרשע כיחש בשם הוי"ה כנודע אולם בשם אלהים נודע לו ואומר שהוא עצמו הוא ראשית הכל. והנה שם אלהי"ם יש בו ריבוע ומילוי ופשוט המרומזים במלת רא"ש כדאיתא בכוונות האריז"ל בכוונת ר"ח יעו"ש. להורות שהקב"ה הוא ראשית לכל התחדשות ומבלעדו אין עוד. אבל פרעה לא האמין בזה ולא רצה לשלח ישראל לעבוד ה'. והתרה בו שלח את עמי ויעבדוני לי דייקא ולא לאחר וכאן התרהו אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבולך ארב"ה אותיות א' רב"ה א' מורה על אלהים פשוט ורב"ה במילוי וריבוע עד כי עולה הוי"ה כנודע ויבא בגבולך. ובע"כ תהי' מוכרח להודות כי אין כמוהו בכל הארץ. והגביל הזמן למחר כי התורה נצחיית. ורומז כי יש מחר שהוא לאחר זמן ור"ל שתמיד כל כל היום גם לאחר זמן אשלח ארבה כנ"ל. בגבולך לכל אשר יכנס בגבולך אשר גבלת אתה יקח את שלו מתחת ידי כמוהו כמוך והבן:

החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. לכ"ם אותיות מל"ך. ואמר החודש הזה לכם כשתקחו לכם ההתחדשות מזה אלי לקבל עליכם עול מלכותו אזי ראש חדשים. יתחדש לכם כל הראשיות. ראשית החכמה ראשית הבינה. ראשית הדעת. לחדשי השנה. שנ"ה גימ' ספיר"ה שתחדשו כל הספירות והמדות בבחי' מחודשת והבן:

והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג לה' לדרותיכם חקת עולם תחגהו. ונקדם לבאר הכ' ושמרת את החקה הזאת למעדה מימים ימימה. דנודע כי ימים הוא בחי' דכר. ימימה הוא בחי' נוקבא, ור"ל שתשמור החוקה הזאת למועדה לכל הימים טובים מימים להשפיע מבחי' דכר מיומין עילאין אל ימימה אל בחי' הנוקבא גם כן יהי' בחסד אל אשר יומם יצוה ה' חסדו והנה ידוע שבמצרים היו נגוף ורפוא וכמ"ש עד מתי יהי' זה לנו למוקש. זה הוא זה אלי המורה על חסד אל יהי' לנ"ו גימ' אלהי"ם והוא אליהם למוקש. וז"א והי' היום הזה אור העליון מזה אלי והחסד עליון יהי' לכם דייקא. לזכרון לבחי' דכר להשפיע ממנו ע"י כל הימים הבאים. ולכ"א והי' יגיד על שמחה. וחגתם אתו חג לה' ח"ג אותיות "חסד "גבורה שישפיע עלינו חסדו ובזה הוא גבורה ודינין על הסט"א ובחי' זו תהי' לדורותיכם. שבכל דור ודור תוכלו לעשות כנ"ל להמשיך החסד הנתגלה אז בפסח ביצ"מ עתה ג"כ. וכן בכל המועדים הבאים לקראתינו לשלום. חקת עולם תחגהו חק"ת אותיו' ח"ק "תוכות תוכות הוא הפנימיו' של כל רגל שהוא החסד אל עולם תחגהו. תוכלו להמשיכו עד עולם דבר בעתו מה טוב והבן מאוד:

ויקרא משה לכל זקני ישראל וגו' משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח. משכו יומין עילאין ליומין תתאין כי הנה אנחנו עם ב"י נקראים אור ויום ויקרא אלהים לאור יום. לא כן הרשעים אשר בחשך ילכו ובחשך שמם יכוסה. ומכש"כ שהש"י נק' יום וכשאנחנו ממשיכין עלינו עולם העליון שנקרא ג"כ יום ב"פ יום גי' יב"ק שם הקודש בו נכללים ג' השמות כידוע וע"י נוכל לייחד עצמינו ביום ואור העליון. וזהו משכו יש בו כ"ו מורה על שם הוי"ה ב"ה וע"י השמות שתתייחדו תמשכו יומין עילאין ליומין תתאין להמשיך החסד אל הנק' ג"כ בשם יום אשר יומם יצוה ה' חסדו עלינו תמיד. וקחו לכם אין קיחה אלא בכסף כסף הוא לשון תאוה לכ"ם אותיות מל"ך שכשתקחו עליכם המלכות בגודל תשוקה אז תזכו לבחי' משכו כנ"ל. צאן למשפחותיכם. תחלה נבאר הכ' ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. דנודע מס"ק ובפרט מזה"ק כי היצר הועמד לבל נשמע אליו ועי"ז גם היצר מקבל שכר וכמשל הבן מלך עם הזונה. והנה ש"ה גי' היצ"ר. ואמר ויקחו להם איש ש"ה שכל איש יקח בדברים טובים את היצר הנק' שה כנ"ל ויאמר לו הלא אם לא תסיתני תזכה להיות לבית אבות אין אבות אלא שלשה כי אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו אבל יעקב תפארת ישראל היתה מטתו שלימה בלי שום מגע נכרי. וכן אתה כשלא תכריחני ללכת אחרי עצתך תזכה להיות לבית אבות שתתעלה לתפארת עוזו. גם מרומז בלבית אבות כי עד שלשה פעמים יוכל לחזור בתשובה ועל ארבעה לא אשיבנו. הן אמת כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה ומקבל שבים עד אלף פעמים. אבל אינו דומה השב בתחלתו לשב בסופו כי הזקין בחטא. ועי"ז שה לבית. ותעלה גם השה הוא היצר לבית. אל פנימיות עולמות העליונים שנק' בית. או ויקחו להם איש אי"ש רומז על ג' שמות אהי"ה הוי"ה שד"י. ור"ל שיקחו להם להיות בבחי' איש כנ"ל ע"י שיהיה הבחי' שה מוכנע כשה שראשו כפוף ומוטה לארץ בענוה כמו האבות. או ע"ד ויטע אשל בבאר שבע באר שבע הוא המלכות. ור"ל שכל נטיעותיו ודרכיו הי' להיות נטוע בהמלכות. וזהו ויקחו להם "איש "שה "לבית ר"ת אש"ל שתקחו לכם נטיעה זו להיות כבית אבות. וזהו צאן למשפחותיכם. צאן הוא השה יסכים עמכם למשפחותיכם לעשות משפחות אהבה ויראה קדושה וטהרה. ושחטו הפסח הפסח הוא לשון חמלה כפירש"י ז"ל ור"ל שתשחטו ותחתכו מאתכם החמלה שתחמלו ותחוסו לענות נפשיכם שתכלו הגוף שלכם כ"א תעשו את שלכם כמו האבות כיצחק שמסר נפשו ע"ג המזבח ונסיון אברהם אבינו ע"ה שהלך לשחטו גדול מנסיון של יצחק כמובא אצלינו במ"א ועי"ז ושחטו הפסח. ושחטו לשון המשכה מלשון זהב שחוט תמשיכו עליכם הפסח החמלה והחנינה מחסד עליון עליכם. ובזה יובנו דברי המדרש שאמר למה נקראו ישראל בני בכורי לפי שנאמר את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים ע"ש דלכאורה אינו מובן אבל לפ"ד יובן היטב שכשיעלה גם את היצר כנ"ל ע"פ אשר יטנו ברוב לקחו כאמו אזי גם האויב ישלים אתו. ולכן נקרא בני בכורי שנאמר את הבכור בן השנואה שיעלה את היצר אל הבכור לראשית החכמה אזי גם הוא יהא בן השנואה יהא נבנה להיות שנוא בעיניו הסתת תאות עוה"ז ויכיר אותו לתת לו פי שנים בעוה"ז ובעוה"ב. ואמר עוד במדרש ולכן מסר להם סוד העיבור שמשולין ללבנה. ר"ל סוד הלבנה שהגם שהלבנה מקבלת אורה מהשמש מ"מ עיקר יניקתה מסוד העליון והכל תלוי במעשיהן של ישראל שעתה הלבנה אינה מאירה כ"א עד חצי החודש ואח"כ נתמעט אורה. אבל לעתיד יהי' אור הלבנה כאור החמה בלי הפסק וזהו שמסיים המד"ר קומי אורי כי בא אורך. ונסיים במה דפתח משכו יומין עילאין ליומין תתאין כי הלבנה נקראת גם כן יר"ח ע"ד ירח בן יומו. וזהו אור"י אותיות או"ר י' שיהא הירח בן יומו. ור"ל שיהא נבנה ביומין עילאין שיומשך יומין עילאין ליומין תתאין. וזה כי בא אור"ך אותיות או"ר כת"ר כתר הוא הרצון העליון שיושפע עלינו וז"ש המד"ר שמושלת ביום ובלילה שכולם יהי' ימים וטוב לנו אמן:

ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. ידוע כי יום מורה על החסד ולכל דבר צריך התעוררות נחתין שממליכין למטה האור ע"י העסק בתורה שהוא אורה. וזהו עושי דברו לשמוע בקול דברו שצריך להיות תחלה עושי דברו הוא המלכות שנק' דבר לתקן בעולם העשי' ואז יזכו לשמוע בקול הוא הפנימיות של דברו היא המלכות העליונה. וזהו ויה"י גימ' א"ל רומז על חסד אל. בעצם היום הזה שכביכול נתעצם ונתחזק היום הזה אור של זה אלי. ובזה הוציא את בני ישראל וגו' על צבאותם שיהי' על הצבאות של מעלה הם המלאכים כידוע שאינם אומרים קדושה עד שישראל מקדשין תחלה מלמטה. וזהו גם כן עושי דברו וגו' שמתחלה מתקנים את דברו הוא המלכות בעולם העשי' ואח"כ לשמוע בקול דברו יכולים המלאכים השומעים פנימיו' הדבר לקדש גם כן. ולזה הם על צבאותם למעלה על הצבאות דלעילא כי ידוע שהמלאך הוא בחי' שאינו יכול לשנות מהתמנותו שהופקד עליו. אבל ישראל הוא הצדיק גוזר והקב"ה מקיים ובזה הם על צבאותם. וכאשר נגזר אומר לטובה על ישראל יסכים הש"י וכ צבא מעלה עלינו לטובה אמן:

א"י ויהי בעצם היום הזה וגו'. ויה"י גימ' א"ל רומז על חסד אל הנעשה להם כי הי' אז קטרוג גדול הללו עוע"ז והללו כו'. אבל הש"י צפה על קבלת התורה הנתונה לנו. וזהו ויהי שזה חסד אל הנעשה להם בעצם היום הזה שהגם שהיו אז עירום ועריה מ"מ צפה בעצמיות של היום הוא האור שקרא יום שיגיע לבחי' הז"ה ביום הזה באו מדבר סיני. הז"ה גי' י"ז כמנין טו"ב לשון הארה ששם יקבלו התורה ויאירו עצמם מאוד ועי"ז הוציא ה' את בני ישרא"ל אותיות ל"י רא"ש על צבאותם להיות למעלה על צבא דלעילא כי בזמן היותם בגלות צריכים הי' שילמדו המלאכי' זכות עליהם כמו מלאך מט"ט ומיכאל ודומיהם מלמדי זכותם של ישראל. אבל בצאת ישראל מכף הגלות הם על צבאותם נתונים נתונים למעלה מהם ועל גביהם כי הם עומדים וישראל מהלכים כידוע:

א"י ויהי בעצם היום הזה וגו'. כי הנה ידוע כי השכינתא קדישא ירדה עמהם בגלות ומסתמא גם י"ב צירופי הוי"ה המרומזי' נגד י"ב שבטי יה וכמאמרו ית' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. וזהו ויה"י גימ' א"ל כנ"ל שזה הוא החסד בעצם היום בעצמיות של היום היינו האור של הז"ה ז"ה גי' י"ב רמז אל אורות י"ב צירופי הוי"ה שבצאתם יצאו כל ב"י מארץ מצרים על צבאותם כ"א אות בצבא דילי' בהוי' המרומזת נגדו כאשר הי' באמת דגלים לכל שבט לפי הוי"ה שלו והבן:

היום אתם יוצאים בחודש האביב. אבי"ב אותיות א"ב י"ב א"ב הוא כסדרן באלפא ביתא י"ב אינו כסדר כי א"ב רמז על ניסן שהוא חסד י"ב הוא תשרי י' הוא חכמה ב' בינה והש"י אב על כולן על כל התחדשות החכמה והבינה. אבי"ב גי' י"ה ובמילואו כזה יו"ד ה"א השם בשלימותו כי בי"ה ה' כנודע. אתם אותיות אמ"ת שהוא ראש תוך סוף שכל אדם צריך לחשוב רוממת הבורא איך הוא רישא דכל רישין. ומי אנכי שאזכה לעובדו ולגשת ולהתפלל לפניו ותוכן כל דבר ומעשהו אם תוכו כברו וזה הוא התוך וסוף. שהגם שזוכה לכל אלה יסתכל שפלותו וערכו הפחות מהסופו ואיך הוא סוף הכל. ואמר היום אתם יוצאים. כשתצאו מכל עניני עוה"ז בבחי' אתם כנ"ל אזי תזכו להשיג מדריגת חדש האביב. ההתחדשות הוי"ה שהוא בגי' אבי"ב כנ"ל להיות בלי סוף ובלי תכלית כמוהו ית' בלי עייפות ויגיעות וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו אמן:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה