קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר שמות · פרשת בהר
דבר אל בנ"י וגו' כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'. יבואר בהקדם להסביר פי' מאמחז"ל אוירא דא"י מחכים ויובן דהנה איתא במשנה עשר קדושות נתקדשה א"י יעו"ש ויש לפרש דעשר קדושות רמז לאות י' היא החכמה הקדומה כידוע והנה באות י' נכלל ההוי"ה כי י' במילואה כזה יו"ד גי' כ' ואות ו' החיבור המחבר הדלי"ת לחכמה הוא היו"ד גי' כ"ו כמנין הוי"ה כי בי"ה ה' והבן. וז"א כי תבואו אל הארץ לארץ הקדושה היינו החכמה עילאה כנ"ל אזי ושבתה הארץ. גם הארציות יובא בהם בחי' השבת אשר הוא שמא דקוב"ה ואוירא מחכים כי יושלם ההוי"ה כנ"ל שיהא הכל שבת לה' כמו השבת שכולו קודש ככה יהי' כולו לה' להוי"ה עליונה אמן:
א"י כי תבואו וגו' אמר תבואו בלשון עתיד כי האדם צריך תמיד לעבוד בכ"פ בבחי' מחודשת ולבנות תמיד להיות מוסיף והולך בעבודתו ית' ועי"ז בא כביכול שלימות בהויות העליון. הגם כי איננו צריך לנו מ"מ עיקר הבריאה היתה לזאת ואין להאריך בזה וזה ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך הוא הדבר אשר דברנו כי אנחנו הבנאים בקומה העליונה ורב שלום ע"י השלימות שאנו מביאין ברב העליון דאיהו רב ועילאה על כל עילאין בזה נהי' בוניך וכאמור. וז"א כי תבואו כשתהי' בבחי' זו להיות עתידים לביאה זו תמיד וכנ"ל כדי שתגיעו אל הארץ הוא המלכותא קדישא לקבל עליכם עול מלכותו יתברך תדעו נאמנה כי אני נותן לכם ולא כחכם ועוצם ידכם עשה החיל הזה כי ה' הוא הנותן לכם כח לעשות חיל ובזה תגרומו ושבתה הארץ שהארץ היינו עוה"ז יהי' לו השקט ושביתה ממקרי ופגעי הזמן כמו שבת לה' ר"ל כמו השבת דלית שולטנא אחרא בכולהו עלמין וכל דינין ערקין ואתעברו מינה כן לא יהא שום שליטה להסט"א כ"א כלו קודש לה' אמן.
בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. יובן בשנבאר הכ' יובילו שי למורא. וידוע ע"ז דרחז"ל שהעכו"ם יביאו את כל אחב"י שי ומתנה למלך המשיח. אבל השכל נותן כי בודאי צריך המתנה להיות נקי' וטהורה אבל האיש המלוכלך בעונות לא יאות להביאו לדורון למלך הכבוד ולזאת צריך כל בר ישראל לשוב מכל אשר חטא טרם ביאת המשיח לבל יעול בכיסופא קמי מלכא משיחא. ובזה עושה מן הגוף שהוא בבחי' יש עושה ממנו צירוף ש"י ולזה ארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות הוא מטעם האמור על כי תיקן עצמו מי"ש לש"י ובזה יזכה כי יובל ש"י למורא. ובוודאי הנשמה היא קדושה וטהורה. אמנם עיקר התיקון אשר גם הגוף יתאחד לאחד לסבול קדושת הנשמה והנה ידוע כי ישרא"ל נוטריקון "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה נגד ששים רבוא נשמות ישראל אשר כל נשמה יש לה אחיזה בשורש הוי"ה ובהתעוררות התחתון יתעורר שורש העליון כמאה"כ בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו' ומהראוי הי' לו לומר תזכור בכ"מ אשר תזכור שמי וגו' אלא תזכיר מורה על הזכרה בכוונה עצומה המתפעל לכך. לכ"א אזכיר אותיות אלף זכו"ר אלף אותיות פל"א כשתעשה הזכרה בעלמא לשרשך אל הפלא עליון אשר ממנו לוקחת אבוא אליך וברכתיך הבא לטהר מסייעין לו. וכן הששים רבוא נשמות ישראל ע"י התדבקם באותיות התורה דכולא שמותיו של הקב"ה. בשגם כי אין דבר בעולם נפרד מהויתו ית' ובכל דבר יש הויתו בזה נוח להתדבק בשורשו אשר צריך לזה לשוב להאיר נשמתו כבשורשה. וז"א בשנת היובל הזאת. כשתשנה עצמך לבוא אל היובל עלמא דחירו ע"י התשובה ובזה תעשה קישוט אל הזא"ת היא השכינתא בזה תשובו איש אל אחזתו להיות איש שמורה על העולה שנק' איש כנודע ותשובו ע"י אל אחזתו ר"ל אל שורשו ואחיזתו שיש לו בהוי"ה ועי"ז תבא לשנת היובל להיות יובילו אותך שי למורא והבן:
ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו ער תום שנה ממכרו וגו'. עיין בספר נו"א בדבריו הקדושים. והנראה לפרכינו דתיבת בי"ת נוטריקין בכל יום תמיד. והרמז ע"ד שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. פי' דהנה ידוע דתיבת נגד מורה על מזרח שהוא הרוח שהוא פנים. ומזרח הוא לשון זריחה והארה. ור"ל שויתי ה' שיהי' לי להוי"ה ב"ה השתנות. אזי מוכרח לנגדי תמיד. שיבוא הארה וזריחה לנשמתי תמיד וזהו ג"כ הרמז בתיבת בי"ת בכל "יום "תמיד. ר"ל שיהא תמיד הארה וזריחה להנשמה כי מלת יום הוא לשון אור כנודע. ונחזור לביאור הכ' כאן ואיש כי ימכור לשון התנכרות. בי"ת נוטריקון "בכל "יום "תמיד כנ"ל. ר"ל שיתמכר אצלו המדריגה זו שהוא ההארה הגדולה לנשמתו. עיר חומה. עיר לשון התעוררות. ר"ל ההתעוררות מאנ"י חומה כמ"ש בפרשת העברה אני חומה דידוע דתיבת אני רמז לשכינה הקדושה. ר"ל שאנו מתחזקים ומתאמצים עם השכינה הק' כחומה. גם חומה הוא לשון חמימות. ר"ל שאנו בגודל ההתלהבות והחמימות בעבודתו ית"ש. לז"א ואיש כי ימכור וכו' עיני חומה שיתמכר ח"ו אצלו ההתעוררות הזה של אני חומה כנ"ל ע"ז אמר והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו כשישוב ללבבו ויתחרט ע"ז וישוב בתשובה שלימה. וכמו כן יהי' גאולתינו עד תום שנת ממכרו. עד שיושלם השינוי של התמכרו והבן:
ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב גאולה תהי' לו וביובל יצא וגו'. עיין בספר נו"א עפ"י מאמר חכז"ל אל תהי בז לכל דבר כו' והנראה לערכינו עפ"י הקדמה הנ"ל. ותחילה נפרש דבריהם ז"ל על הרמז שרמזו לנו בזה. מה דאי' המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וע"ש בפירושינו באבות עה"כ ואל תהי בז לכל אדם בכמה אופנים. וביארנו ג"כ בז גי' ט' נוטריקון טוב רמז להטוב הגנוז בגווי' ור"ל דהמדריגה זאת לראות אף בדברים השפלים כל דבר טוב הגנוז בגווי'. זהו איננו לכל אדם כ"א להצדיקים האמתיים. אמנם אעפ"כ ואל תהי מפליג לכל דבר. שעכ"פ אל תפליג עצמך מכל דבר דהיינו הצדיק הגמור שיש לו זו המדריגה כי דבר מלשון דבר אחד לדור יעו"ש בארוכה. וזהו פי' ובתי החצרים ר"ל אותן שאין להם עדיין דירת קבע בהבוב"ה ובדביקות העליון. ולזה מרמז תיבת החצרים כי חצר אינו דירת קבע. אשר אין להם חומה סביב. שאינם חזקים בעבודתו ית' כחומה וגם חומה הוא לשון חמימות רמז להתלהבות בעבודתו ית"ש. ר"ל שאינם כ"כ בגודל התלהבות ודביקות הבוב"ה וכנ"ל, על שדה הארץ יחשב. אינם חשובים כ"כ כשדה הפרוצה מאין חומה וגדר סביבה. גאולה תהי' לו וביובל יצא. נקדים לפרש הכ' בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו דידוע דיש יובל העליון ויש ג"כ יובל למטה. לז"א בשנת היובל הזאת בשנת הוא מלשון משנה שהוא לשון כפול ר"ל כשתכפלו היובל הזאת היינו שתמשכו היובל העליון למטה אז תשובו איש אל אחוזתו דהיינו לשורש נשמתו. וזהו ג"כ פי' וביובל יצא דהיינו ע"ד ישוב לאחוזתו כנ"ל אבל וערי הלוים ר"ל ההתעוררת של הלוים דהיינו הצדיקים הגמורים הדבוקים בו ית' תמיד. בתי ערי אחוזתם שלהם יש בתים גמורים דהיינו דירת קבע אצל הבוב"ה גאולת עולם תהי' ללוים. עילם הוא לשון התעלמות והיינו להם יבוא הגאולה מפלא העליון שהוא מופלא ומכוסה מכל ברי' אמן והבן:
ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב על עדה הארץ יחשב גאולה תהי' לו וביובל יצא. יתפרש ע"ד שאמר מחותני הה"ק מו"ה דובער זצלה"ה מ"מ דק"ק ראוונע חצוצרות הוא חצי צורות ע"ש לפנינו וגם אנן נימא בי' מילתא עפ"י דרכו כי הבתים אשר בונים אלו אשר הם בבחי' החצרים בחצי צורה שהם אינם בעצמם כ"א כמו חצי צורה ועם הבוב"ה ובעזרתו הם צורה שלימה. אשר אין להם חומה סביב שתמיד הם בעיניהם שאין להם חומה שלא בנו עדיין כלום. על שדה הארץ יחשב הם נחשבין כמו השדה שבכחה אין כלום כ"א בתת הזורע בה זרע וירד הגשם והצמיחה והולידה ונתנו זרע לזורע ולחם לאוכל כן הם בעיניהם אז יחשבו גם הם כשדה חקל תפוחין קדישין גאולה תהי' לו מכל השעבודים וביובל יצא חירות כיובלא עלאה והבן:
וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאולת עולם תהי' ללוים. לוים רמז להצדיקים הנלוים ומחוברים בו ית' ובכל עת מבקשים ודורשים הדביקות באחדותו ית' ולזה מעוררים תמיד עצמם. וזה וערי הלוים התעוררת הלוים הצדיקים כנ"ל. בתי ערי אחזתם עיקר הבית שלהם היא בהתעוררת מן אחזתם מהשכינתא קדישא עי"ז נפעל גאולת עולם תהי' ללוים שבא גאולה וחירות לכל העולם על ידי מעשה הצדיקים והבן. ואמר וערי הלוים והי' די אם אמר ערי לוים מהו הלוים. אמנם "הלוים" ס"ת ר"ת מ"ה שזה עיקר עבודת האדם להיות בבחי' ודיוקן אדם העליון ובזה נשמר האדם מכל פגע. וכמו שמצינו בקין וישם ה' לקין אות היינו הדמות דיוקן אדם ע"י התעוררות הזה שצריך אדם להתעורר מעצמו וכמש"ה עורה כבודי וגו' אעירה שחר שאני אעורר השחר והחיפוש עבודתו ית' ולא יהי' השחר מעורר אותי עי"ז גאולת עולם תהי' ללוים להגאל מכל צער כ"א כ"ט לנו תמיד אמן:
את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. נ"ל ע"ד הפשוט כספך היינו הכוסף והתאוה שלך אליו יתברך לא תתן לו בנשך ר"ל להנאתך שתקבל ממנו רווחים עבור זה. ובמרבית לא תתן אכלך אוכל מורה על יחוד כנודע, ובמרבית לשון גדלות שבאכלך כשתעשה יחודים לא יבוא לך מזה מרבית וגדלות כ"א הכל עשה לכבודו ית' שלא ע"מ לקבל פרס וסוף הכבוד לבוא:
א"י את כספך וגו'. ע"ד שהי' מרגלא בפומי' דהה"ק אאמו"ר זצלה"ה על האנשים אשר בבוא היראה מלעילא עליהם אז מיד הולכים למלאות נפשם במאכל ומשתה למען הפיג היראה מלבם. ונוכל לרמז את כספך כספך לשון יראה ובושה כמו הכסיפו פניו ור"ל כשתבוא לך היראה מאתו לא תתן בנשך כמאמר הנביא הנושכים בשניהם וקראו עליו שלום. כן אתה לא תתן בנשיכת שניך במאכל ומשתה להפיגה:
א"י את כספך וגו'. עדש"ה אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. כשתלוה כסף לעמי העני לא תאמר לו דברי קנטורין כנהוג אדרבה תקבלהו בסבר פנים יפות וכמאמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה ע"פ פתוח תפתח יעו"ש בדבריו הנחמדים. כי הבט נא וראה עמך אם הי' הדבר עמך אם אתה הוצרכת ללוות מעות והכסיפו פניך הייטב לך כן ואהבת לרעך כמוך. ובמרבית לא תתן וגו' עדשה"כ כי תבוא וגו' ואל כליך לא תתן כשתבוא לתענוג העליון לא תתן אל כליך להנאתך. והנה לכאורה אינו מובן והלא עינינו רואות כשיעשה בר ישראל שמחה של מצוה כסעודת ברית מילה וחתונה וכדומה הלא לב שמח ייטיב וכו' ונהנה מאד. אמנם נראה דבעוה"ז הותר להיות שמח בעשיית המצוה אדרבה זהו הדרך ישרה. אבל בבואו לעולם העליון צריך להשליך עצמו מנגד לבל לחשוב בצורך גופו כלל. וז"א ובמרבית כשתבוא לרבות וגדלות עולם העליון אזי לא תתן בזה אכלך היינו הנאתך כ"א הכל לצורך גבוה והבן: