קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר שמות · פרשת אמור
ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקודש. דהנה ידוע עיקר העבדות צריך שלא יהי' ע"מ לקבל פרס אלא בגין דאיהו רב ושליט. ואם יתן לו הש"י איזה שכר בעוה"ז יתן אבל עיקר עבודתו למען שמו באהבה שיאיר ויזכך עצמו מופנה מכל צד אליו ית' וכמו שאחז"ל אלו דברים שאדם עושה ואוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב. הכוונה ע"ד האמור שאם יתן לו פירות בעוה"ז יאכל אבל והקרן היינו קירון עור הפנים לפנות אליו ית' ויהי' אור זרוע זרוח כבודו נצח לאשר עבדו בעוה"ב ואין להאריך. וזהו ואיש כי יאכל קודש בשגגה שיהי' שוגג בזה ויאכל את הקדש ועבודתו הי' לתקות קבלת פרס. אזי בשובו ויסף חמשיתו עליו חמשיתו לשון חמושים תעברו שפי' מזוינים ור"ל יזדיין בעצמו להיות זריז ומהיר בעבודתו ית'. ונתן לכהן לאל עליון את הקדש יחזיר הכל אליו יתברך והבן:
א"י ואיש כי יאכל קודש וגו'. ידוע כי איש מורה על מדריגה עליונה כדאי' בזוה"ק וז"א ואיש כי יאכל קודש. שיעשה יחוד בקדש העליון בשגגה ר"ל כמו בשוגג בלי חשקות כ"א במקרה ובהזדמן ובאמת בריאת האדם הי' שכל חלקו ומגמתו לייחד קוב"ה וצריך להתלהב תמיד לזה וא"כ יתמה הכ' בתמי' קיימת היתכן כזאת שיאכל קודש בשגגה כנ"ל ונתן עצה לזה ויסף חמשיתו טרם נבאר נקדים לבאר למה זה אדם נקרא בשם אד"ם והוא גי' מ"ה ויובן כשנבאר מאמר חז"ל שלקח השי"ת עפר מד' רוחות העולם וברא את האדם למה דוקא מכל ד' קצוות העולם והלא הי' די ממקום א' ודרז"ל ידוע והנראה עוד לפי דרכנו כי הנה האדם צריך לפעול מעשהו בקדושה וטהרה גם באכילה ושתיה יכוון להעלות כל הני"ק לשורשם. והנה באם לא הי' נוצר מכל ד' רוחות העולם לא הי' בכחו להעלות מכל חלקי העולם כי לא מחלקו הוא ואין לו שייכות בגוי' לכן לקח מכל ד' רוחות שבכל מקום בואו יהי' קולט משם כל הני"ק ויוכל להעלות לה' עילאה ולכן ד' רוחות העולם הם ד' יודי"ן גי' מ' וכשמצטרף האדם הוא חמשה כדי להעלות הכל לה' עילאה וזהו אר"ה גי' מ"ה והבן וזהו ויסף חמשיתו עליו שיוסיף עוז ותעצומות להעלות תמיד אל החמישית אל ה' עילאה ואז ונתן לכהן עליון את הקדש והבן:
א"י ואיש כי יאכל קודש בשגגה וגו'. כי הנה האדם נברא לבל יעשה מעשהו ע"מ לקבל פרס וכמאחז"ל אל תהיו כו' אלא הוו כעבדים המשמשין שלא ע"מ לקבל פרס ואה"כ ואיש הוא הצדיק כי יאכל קודש בשגגה. ר"ל כי יאכל ויהנה מן הקודש בשגגה שבאמת העבדות לא הי' ע"מ לקבל פרס אלא כשגגה יוצאה מתחת ידו כי נהנה מהעבדות. אזי העצה לזה ויסף חמשיתו עליו. כי הן אמת שאנחנו מתקדשין ומטהרין אחת לאחת כל ימי הספירה מ"מ עיקר הגמר הוא ביום החמשים מאן דמטי טהור להאי יומא לשער הנו"ן יובל העליון עולם התשובה עילאה עלמא דחירו וזהו ויסף חמשיתו הם חמש פעמים עשר כי כ"א כלול מי' ואז ונתן לכהן את הקדש והבן מאד:
ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה'. ופירש"י ז"ל ושמרתם זו משנה ועשיתם זה המעשה. כי הנה יש ב' בחי' בעשיית המצוה שעושה אותה כפשוטה ואינו זהיר להיות כתיקונה בלי שום פני' וכדומה אבל יש גבוה על גבוה שנזהר בעשיית המצוה מכל נדנוד פני' וגאות בלתי לה' לבדו להיות עושה אותה בשורשה. וזהו ושמרתם וגו' מלשון משמרת שקולטת את השמרים ומוציאה את היין כן הוא בורר אוכל מתוך הפסולת שיהא נקי ומנוקה. וזה שפירש"י זו משנה לשון לחם משנה שהוא כפול ר"ל פה בעוה"ז וגם בשרשא דלעילא. וגם ועשיתם זה המעשה כמשמעו שאינו אלא עושה. אני ה' מאיר עיני שניהם ועלי לשלם שכרם:
א"י ושמרתם מצותי ונו'. מלשון ואביו שמר וגו' שהוא לשון ממתין. וזהו ושמרתם מצותי משתשמרו ותצפו מתי תבוא המצוה לידי ואקיימנה אז תזכו ועשיתם אותם אני ה' כמו שבמעמד הר סיני פסקה זוהמתכן ושמעתם אנכי ה' כן תזכו גם עתה לחזות בנועם ה' אמן:
אלה מועדי ה' וגו' אשר תקראו אותם במועדם. דידוע בכל מועד צריך הכנה לפי דרגת והארת המועד אשר נתגלה בעת המועד כגון בפסח יציאת מצרים והוא בשני בחינות משעבוד לגאולה מטיט ולבנים להיות ב"ח. ובחי' השנית לצאת חפשי לבל יהא הנפש משועבד וקשור בחברת הגוף העכור אלא כי אדרבה הגופניות יהא כרוך ונמשך אחר הנפש. וכן בשבועות זמן מ"ת. ועוד בה שזכינו שפסקה זוהמתינו. ובחג הסוכות לישב בצלא דמהימנותא שיחופף עלינו צלו הקדוש כמשמעות סוכה לשון סכך והגנה דמגינה ומצלה. ועוד לנו בה סוכה לשון סוכין ביפיו שנזכה לחזות מלך ביפיו לחזות בנועם ה' ולשאוב ממעיני הישועה. וז"א אלה מועדי ה' מקראי קודש שצריך לקרוא את הקודש ולהזמינו כמאחז"ל חול מכין לשבת ויו"ט איקרי שבת וצריך לעשות הכנה מימות החול לזכות לקדושת הרגל. אשר תקראו אותם במועדם בכל עת הגיע המועד תראו להכין עצמכם לזה לזכות לקדושת המועד וכאמור והבן:
וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם אה עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. להבין אומרו השבת בה' הידועה. ונראה בהקדם לבאר הכ' מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מ"ה ע"י האד"ם שהוא גי' מ"ה דמות דיוקן ארם דלעילא ע"י רבו מעשיך נתרבו מעשיך כי בראשית ברא בשביל התורה וישראל שנק' אדם ות"י בראשית בחוכמתא ע"י החכמה כלם עשית. וכל העשרה מאמרות וששת ימי המעשה הכל עבור האדם גם היות האדם מתנהג כשורה ביתרון הכשר דעת החכמה מעורר עליו הארת מעשה בראשית אשר אורו אור צח כי בדבר ה' שמים נעשו ובודאי דיבורי פיו ית' מאירים. וז"א וספרתם לכם ר"ל וספרתם לשון הארה שתוכלו להאיר לכם לעצמכם "ממחרת "השבת ר"ת מ"ה להיות בדיוקן אדם ולהמשיך עליכם הארת ששת ימי בראשית שהי' עד השבת בראשית. אבל העיקר לזה מיום הביאכם את עמר התנופה עיין בכה"ק לאאמו"ר זצללה"ה באמרו סור מרע לעשות מן מרע עמר יעו"ש. ונוסף על דבריו כי הנה הרע יוצא חוץ לשיטה וגבול כי חק נתן גבול עולם לא יעברנהו להיות האדם מתנהג במדה במשקל ובמשורה ושלא לצאת חוץ מהגבול. גם במאכל ומשתה צריך להיות במדה לידע מה הוא אוכל ולפני מי הוא אוכל ומה שצריך לתקן באכילה העלאת ובירור הני"ק. כמאמר האי תנא באתרא דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורא ובוודאי אינו כפשוטו כי חלילה לחשוב כזאת על תנא קדוש ה' שיכוון למלא נפשו בבשרא וכוורא אולם ידוע מס"ק כי העלאת הניצוצין מן הצומח קשה יותר מהעלאה מן החי. ולכן אמר מה לי לטרוח בירקא כי קשה עלי מוטב בבשרא שנוח ממנו הכלל העולה כי זה כל האדם לעשות בהשכל מעשהו ומשכיל על דבר ימצא טוב וז"א מיום הביאכם וגו' ר"ל מיום שתביאו עצמכם אל בחי' עמר להיות כל מעשיכם במדה. ובזה תזכו שבע שבתות תמימות תהיינה ולכאורה אינו מובן ובפרט לפי דברינו וכמוזכר בספרים הול"ל תמימים תהיו כי סובב הולך על האדם המקדש עצמו ולפיה"כ תסוב על השבועות ואיך יפול בהם לשון תמימות ודרשת חז"ל ידוע אמנם נודע מספרים כי הנה הבורא נתן לנו תרי"ג מצות ויש כמה מצות שאין באפשרות האדם לקיימן בשום אופן כגון מצות התלויות בכהן והוא ישראל וכדומה. אמנם ע"י האחדות והתחברם יחד שזה מקיים מצוה זו וזה מקיים מצוה זו וכל ישראל ערבין ומעורבין זב"ז אזי בכללות נתקיים התורה כולה. וכן כאן שבע שבתות המורות על שבע המדות הגם שאין ביכולת האדם לברר ולקשט כל השבע מדות מ"מ מה שחיסר זה קיים זה זה מחזיק במדה זו וזה במדה זו ובכללות נבנית כל קומת השבע מדות. ולכן אי' בספרים שכ"א מישראל מחוייב לברר לו מדה אחת להיות זהיר בה טפי כל ימי חייו הוא הדבר אשר דברנו. וז"א שבע שבתות היינו ז' המדות תמימות תהיינה ע"י האחדות והתחברות יחד. ולזה נאמר והקרבתם מנחה חדשה שכ"א בא במדה ידועה מתנה חדשה והבן:
עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. דידוע ומובא אצלינו כ"פ בשם האריז"ל דבליל א' דפסח בא הנ"ר ואח"כ מסתלק וצריך ללקטו אחת לאחת כל ימי הספירה עד בא זמן מ"ת יעו"ש. והנה מזה נעשה עדי עדיים ותכשיטין ולזה יאמר הכ' עד ממחרת וגו' עד לשון עדי וקישוט שתראו לקשט עצמכם כי ממחרת השבת שאתם תהי' משנה למלך כמו יום המחרת שהוא שני לדאתמול ולזה תוכלו לבוא כשתספרו חמשים יום לבוא לשער הנו"ן עלמא דיובלא. וגם אם עברו וחלפו כמה ימים מימי הספירה עדיין עת לעשות עד ממחרת השבת השביעית תוכלו לספור ולהאיר את כל הנו"ן יום גם עד כמו עד בצירי שתתקן כ"כ עד כי יעיד הבורא בעצמו עליך כי תקנת כל הנו"ן יום ותזכה להיות ממחרת השבת וכנ"ל. והקרבתם מנחה חדשה לה'. כי מנחה ידוע אשר מונח בין דרועין דמלכא ושם עיקר מנוחתו ויאמר נא הכתוב הגם כי באת אל המנוחה תראה להיות תמיד בעבדות חדשה בבחי' מחודשת כאילו לא עבדת עדיין כלום וכעת אתה מתחיל וגם זאת תתן לה' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ומידו נתנו לך:
על המנורה הטהורה יערוך את הנרות לפני ה' תמיד. נ"ל כי הנה האדם נק' מנורה ובו יאירו שבעת הנרות כמו ב' עיינין ב' אודנין ב' נקבי האף והפה.. ויש בו עוד כיוצא בזה וצריך לקדשם ולטהרם בכל עת תמיד. והנה אי' בשם מחותני הה"ק מו"ה דובער זצלה"ה תפארת גופא שעיקר תפארת לו ית' הוא מן הגוף היינו הצדיק שהוא קרוץ מחומר ואעפ"כ עובד הוא עיקר הת"ת. ולהסביר דבריו נראה כי גופ"א גי' צ' כשמטהר ומקדש גופו להיות בחי' צדיק אז הוא תפארת לעושי'. וז"א כל המנורה הטהורה כשמעלה גופו שנק' מנורה להיות טהורה וגם יערוך את הנרות הם שבע הנרות כנ"ל. כי מנורה דלתתא אורה נשתלשל ממנורה דלעילא כך יורד בהשתלשלות ממנורה דלעילא למנורה דלתתא וממנורה דלתתא על גוף האדם שנק' מנורה כנ"ל. ובזה זוכה כי יערוך את הנרות. ועי"ז זוכה להיות לפני ה' תמיד בלי שום מונע כדאי' בס' ק"ל שהש"י צוה לישראל שבבקר ישכימו לבוא אל הר סיני ובאמצעות הכנתם חטפתם שינה וכבר קדמה שכינתא ואתיא ונתביישו ללכת אל הר סיני עד ויוצא משה את העם בדברים. ולכן מבטיחנו הכ' כי נזכה להיות לפני ה' תמיד בלי מונע ועיכוב אמן:
א"י על המנורה הטהורה וגו'. ופירש"י ז"ל הטהורה שהיא זהב טהור. ונ"ל דהנה מנורה רמז אל האדם גופו נפשו רוחו ונשמתו כמו המנורה שהיא בעצמה עשת זהב ועלי' נתונים נרות המאירים כן האדם הוא בגוף הנגוף ובכחו להעלות נר למעלה למעלה באורות עליונים בזככו גופו להיות כרוך אחר הנר"ן. וידוע כי אותיות זה"ב כל אות קטן במספר ומתמעט בחבירו שלפניו כן האדם צריך להיות קטן ועניו בעיניו. וזה ירמז הכ' כי בי"ה ה' צור עולמים. הגם שה' הוא צור עולמים לשון העלם הנעלם מכל רעיון בלתי מושג ונתפס בשכל מ"מ בי"ה משפיע באדם הארה וקדושה יתירה נודעת לו. וזה על המנורה הטהורה ר"ת גי' י' וה' בתראה רמז לשם י"ה שיתקן עצמו שיוכל ליהנות משם י"ה מטהירו עילאה ומ"מ יהי' בבחי' זהב בענוה כנ"ל נגד הטהור העליון. ובזה יזכה כי יערוך את הנרות נ"ר אותיות "נפש "רוח יערוך אותם לפני ה' תמיד לא יפול בשום פעם ממדריגתו אדרבה תמיד יהא בדביקותו ויהא מוסיף והולך אמן:
א"י על המנורה וגו'. טה"ר גי' יר"ד ולשון רודה שפי' ממשלה. ור"ל ע"ד האמור כי מנורה רמז על הגוף וצריך להיות הנפש מושל על הגוף. וכמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה ואברהם זקן בא בימים שבא עם כל ימיו וכי הוא מושל עליהם וז"א על המנורה שיהא על הגוף ומושל עליו. כי הטהורה בה' הידועה ור"ל שיוכל להעלות נשמתו כמו עת רדתה מעולם העליון מטהירו עילאה. ואז יזכה יערוך את הנרות היינו נפשו רוחו ונשמתו כנ"ל שיהי' לפני ה' תמיד בלי הפסק והבן: