קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר בראשית · פרשת מקץ
ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. הטעם על ויהי זקף גדול. דידוע ויהי לישנא דצערא. והנה בכל צרתם לו צר. דצריך להתפלל על הצער לא להנאת עצמו כ"א שנוגע הצער לגדלות עליון. וראיתי בספר א' כי זקף גדול הוא תמונת ב' יודי"ן וי"ו כזה: והוא גי' כ"ו כמנין השם הקדוש הוי"ה ב"ה שיתפלל עבור הצער הנוגע להוי"ה כביכול ואז מקץ שנתים ימים זה יעורר ויקיץ שיהי' שנתים שישנה את הימים להיות לטובה ויהי' סוף וקץ לצרותינו תחלה וראש לפדיון נפשינו לשנות משעבוד לגאולה ומדין לרחמים. ואז ופרעה חולם ופרעה הוא לשון התגלות כמו כי פרעה אהרן ר"ל כי התגלות האלהית חולם הוא לשון התחזקות כי יראה כבוד ה' לעין כל גודל חסדו ויכולתו עלינו. והנה עומד על היאור כי הנה כתיב חצבה עמודיה שבעה שעיקר העמוד של העולם הוא התורה שנק' אור כי נר מצוה ותורה אור והוא שבעה המדות אשר כ"א כלול מעשר גי' עי"ן הם עי"ן פנים לתורה והע' פנים הם כי כל צדיק מראה בה עי"ן שלו כדכתיב עיני ה' אל צדיקים וכתוב א' אומר עין ה' אל יראיו. ובאמת לא סתרי אהדדי כי הצדיקים אשר תמיד דבוקים בעין ה' דלמעלה ונעשה התדבקות עיינין בעיינין ואז עיני ה' אל צדיקים תרין עיינין דלעילא ודלתתא אבל היראים שאין כחם יפה כ"כ להתדבקות עיינין בעיינין אזי עין ה' אל יראיו המשגיח עליהם לבל יפלו מדביקותם. וזהו חצבה עמודיה שבעה הן עמודי העולם שעליהם קיים העולם הוא שבעה ע"י המלכות שנתגדל ע"י ע' פנים של התורה וזהו והנה עומד על היאור שעיקר העמוד של העולם הוא על ידי האור הוא התורה. והנה מן היאור עולות שבע. נתעלה מזה המלכות כנ"ל. פרות. להיות המדות פרות ורבות עי"ז כדכתיב בן פורת יוסף שיהי' בן למקום. פורת יוסף כשיפרה וירבה הכל אל יוסף הוא צי"ע. ותרענה באחו. וכ"ז בא ע"י האחוה והתחברות של ישראל יחד. והנה שבע שבלים. שבלים מורה על שירה כדכתיב ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו וכה"א נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. וזהו והנה ששמחה גדולה כשבא שבע ר"ל כשבא אל המלכות ע"י שבלים היינו השירה והם עולות בקנה אחד נכללים בכלי אחד במלכות ופרעה הבין כ"ז כמו שנפרש בפסוק אחרי הודיע אלהים אותך ע"ש ויוסף בפתרונו הבין שנוכל להשמר משבע אשר לעומת זה והש"י יוליכנו בדרך האמת אמן:
א"י ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם. יבואר בהקדם הפסוק בתהלים ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור. דהנה הבוב"ה יתברך ויתעלה זכרו לנצח נצחים לא הי' צריך לברוא כלל העולם למענו כי הוא הי' הוה ויהי' והוא לבדו מלך קודם בריאת העולם כמו עתה אך עיקר ד הבריאה לא הי' כ"א שיתגלה אלוהותו בכל העולמות. ואפילו בעוה"ז שקודם בריאת העולם הי' אלהותו כמוס בעצמותו ואין מלך בלא עם. ע"כ ברא העולם שיתגלה ויתפרסם אלוהותו לכל באי עולם וזה ה' שמך ור"ל מה שצמצם הבוב"ה שכינת כבודו בד' אותיות הוי"ה ב"ה זהו לעולם ר"ל שיתגלה אלוהותו ית' בזה העולם דהיינו שיוכל לברוא העוה"ז שהוא בבחי' סוף וגבול. והבוב"ה הוא א"ס ובלי קץ וגבול לזה צמצם עצמו כביכול בד' אותיות הוי' ב"ה לבוא לבחי' סוף וגבול לברוא העולם שיעבדהו ויתגלה אלוהותו בעולם. וזהו לעולם מלשון העלם. כי קודם בריאת העולם הי' כביכול בבחי' ההעלם אבל עתה כשנברא העולם נתגלה ונתפרסם אלוהותו בכל העולם וזהו ה' שמך לעולם. ה' זכרך ה"ל מה שהבוב"ה הוא בחי' דכר המשפיע. הוא לדור ודור. הוא לשון דירה ר"ל כפי מה שהאדם עושה מדור לשכינת כבודו יתברך בקרבו. כמו כן הוא ית' משפיע לו כל צרכיו. והנה למעלה בפרשה כתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. דידוע דשר המשקים הוא ג"כ משפיע. אבל עיקר השפע בא מיוסף שהוא מרמז לצי"ע והשר המשקים כפר בזה ולא רצה בזה לקבל השפע מצי"ע וזהו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. ע"כ כתיב בתרא ויהי מקץ שנתים ימים. ר"ל שעי"ז הי' ח"ו שינוי בהימים עליונים דהיינו בהירות העליון. כי ימים רמז לבהירות הבוב"ה וזה שנתי"ם לשון שינוי. ומחמת שהי' רצונו ית' שיתעלה אלוהותו בעולם. וידעו הכל שהוא לבדו עיקר המשפיע. ע"כ הי' פרעה חולם לשון הוה דהיינו זה זמן רב הי' חולם בכל לילה וכדאיתא בספר אוה"ח שהי' רוצה להסתיר החלום ולא יכול כי בכל לילה הי' חלם לו זה החלום עד שהוצרך לקרוא ליוסף לפתור אותו כדי שיתפרסם אלוהותו ית' ויכולתו כי הוא לבדו מושל בכל והוא המשפיע לכל באי העולם וזהו "ויהי "מקץ "שנתים ר"ת שמ"ו ותיבת שמו בגי' רצו"ן ובר"ת "מקץ "שנתים "ימים הם אותיות שמ"י ותיבת שמ"י רומז לשמו של יוסף המרום וכדאיתא בזוה"ק שיוסף הוא הצדיק דלעילא ובנימין הוא צדיק דלתתא. וע"י שהשר המשקים כפר בהשפע הבאה מיוסף צי"ע כנ"ל ולא זכר שר המשקים וגו' ע"כ ויהי מקץ שנתים ימים שהי' ח"ו שינוי בבהירות הבוב"ה וכנ"ל וזה ויהי מקץ שנתים ר"ת שמ"ו בגי' רצו"ן ר"ל שהי' רצונו ית' ופרעה חולם היינו שיתגלה האלוהותו ית' וכנ"ל לזה חלם פרעה בכל בעם עד שהוכרח לגלותו ליוסף לפתור לו וזהו ופרעה חולם פרעה הוא מלשון התגלות ע"ש כי פרעה אהרן ר"ל שהוצרך לגלות החלום והבן:
ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין גבון וחכם כמוך. כי הנה הגם כי פרעה הי' ערל בשר מ"מ בא לו החלום ברב ענין כאשר הבאתי כ"פ בשם הה"ק אאמו"ר זצוללה"ה, כי הגוים הקדמונים ובפרט מלכיהם היו יכולים להסתכל במשקופי דחכמתא כמו פרעה ואבימלך והבין בחלומו ובפתרון יוסף כי שבע שני הרעב הם כדי לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים אלו ישראל שיבררו את כל טוב מצרים. אמנם הונח בטבע שיהי' שבע שני שבע ושני רעב להורות על הנ"ל. ולזה אמר לו פרעה אחרי הודיע אלהים אלהי"ם גי' הטב"ע ר"ל שהודיע לך הדבר גם אשר נלבש בטבע כאמור לזה אין נבון וחכם כמוך והבן:
א"י אחרי הודיע וגו'. כי פרעה אותיות הער"ף בחי' אחוריים ובהודיע אלהים לך את כל זאת שתעל הגם את האחוריים וזהו אחרי להודיע ולחבר את כל זאת לעשות תיקון כ"ל בזא"ת לזה אין נבון וגו' אי"ן הוא הבוב"ה שהוא הנבון והחכם בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה הוא. כמוך. כמו שתגזר אומר כן יקום והבן:
אתה תהי' על ביתי ועל פיך ישק כל עמי. הדקדוקים מפסוק זה רבו. (א) מה אתה תהי' הוא לשון עתיד והוא צווי והל"ל אתה היה על ביתי. (ב) ועל פיך ישק כל עמי הוא לגמרי מיותר. שנודע לכל מי שממונה על הבית ניזונים כל בני הבית על פיו. (ג) מהו רק הכסא הי' לו לומר והכסא אגדל ממך. והנראה לישב כ"ז דידוע דיוסף מרמז לצי"ע וכנ"ל ואמרז"ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמי' דהנה ששה קצוות הם מזרח מערב דרום צפון מעלה מטה והצדיק כולל כל הו"ק. וזהו כוונת חכז"ל על עמוד אחד ר"ל על הצדיק המייחד כל הו"ק. העולם עומד. וזהו וצדיק שמי' ר"ל והצדיק בצדקתו ממשיך הכל בהשמות. וזהו ג"כ פי' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע רקי"ע אותיות עיק"ר ור"ל שהמשכילים יזהירו כזוהר העליון מפני שהם העיקר המקיימים את העולם. וזהו ג"כ פי' משכיל על דבר ימצא טוב. דהנה קול הוא פנימית והוא בלי סוף. אך בהתצמצם הקול לבוא בבחי' הדיבור הוא בבחי' סוף וגבול ודבר מושג וזהו משכיל על דבר ר"ל שמשכיל להביא השכל בבחי' הדיבור. ימצא טוב דהיינו כביכול טוב ה' שהבוב"ה צמצם עצמו ג"כ כביכול לבוא במ"ק בגי' טו"ב כידוע. וזהו ג"כ בדבר ה' שמים נעשו ר"ל ע"י שהוי' ב"ה הוא א"ס בא בבחי' הדיבור עי"ז שמים נעשו. ונבאר הכ' אתה תהי' על ביתי דהנה המלכים הקודמים אף שהיו רשעים כ"ז היו יודעים מדריגת הצדיקים באפס מה. הגם שלא היו מסתכלים כראוי ונכון עכ"ז באפס מה היו יודעים. וזהו מאמר פרעה ליוסף אתה ר"ל מחמת שתמיד דביקותך בעולם העליון המכונה בשם את"ה כנודע. תהי' על ביתי שאתה כולל כל הקצוות וכנ"ל. וזהו תהי' על ביתי. ועל פיך ישק כל עמי ע"ד מאחכז"ל על דמשק אליעזר שהי' דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ולזה גמר אומר רק הכסא אגדל ממך. דהנה אכין ורקין הם מיעוטים. וזהו רק הכסא ר"ל שהודה בפיו שכסא המלכות שלו הוא מעט וקטן נגד כסא הצדיק. וזהו אגדל ממך לשון בתמי' ר"ל וכי ראוי זאת שאגדל ממך בוודאי אינו מהראוי שאתגדל עליך. וכמו כן יתן הש"י בלב המלכות ושריו ויועציו שיפתחו עיניהם ויראו מדרגת ישראל ומעלת צדיקי הדור ויודו הכל כי לה' המלוכה ומושל בגוים אמן כן יהי רצון:
א"י אתה תהי' על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך ונקדים לבאר הכ' מהאוכל יצא מאכל. ומהראוי הי' לומר מאוכל יצא. מהו מהאוכל. אמנם ידוע כי לאוכל אכילות שווין וע"י האכילה עושין הצדיקים יחודים גדולים בהעלאת הני"ק מהמאכל. וזהו מהאוכל בה' הידועה ר"ל מן האוכל לתכלית כוונת האכיל' כנ"ל מזה יצא מאכל יצא מזה יחוד עליון כמורה ע"ז מלת מאכ"ל גי' צ"א יחוד הוי"ה אדנ"י שע"י האכילה בקדושה ובטהרה נעשה מזה יחודים גדולים בעולמות העליונים ואז ע"י האכילה נתרפא האדם כמו ששנינו במסכת שבת כל האוכלין אוכל אדם לרפואה כי קדושת שבת גורם הגם שאוכל כפשוטו הוא לו לרפואה וכל מאכלי שבת המה לו לרפואה. כן האוכל תמיד בקדושה כנ"ל גורם רפואה לגופו. וזהו והי' האוכל לפקדון והי' הוא לשון שמחה שע"י השמחה שגורם למעלה ע"י האוכל כנ"ל הוא לו לפקדון לפקדון הוא לשון חסרון כמו ולא נפקד ממנו איש שכל מה שנחסר לאדם ח"ו יהי' לו האוכל למשיבת נפש ולרפואה. ופרעה הבין כ"ז ביוסף שהוא הצדיק ומייחד הכל לכ"א לו אתה תהי' על ביתי מושל בכל אשר לי ועל פיך ישק כל עמי ר"ל מפיך כמו שתאמר בפיך כן ישק ויזון כל עמי כי תגזר אומר ויקם צדיק מושל ביראת אלהים כמו שהי' בסוף שגזר בפתרונו שיהי' רעב הגם שאצרו תבואה הרקיבה לקיים מאמר יוסף. ואמר עוד רק הכסא. רק מלשון ריקות שכסאו יהי' ניעור וריק לנגדך כי אגדל ממך הוא לשון תמי' ור"ל וכי אגדל ממך והלא הכל ממך הוא ומידך ניתן לי וכאמור והבן:
בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה. ונקדים לבאר הכ' האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו. כי הנה האותיות התורה כולם שמותיו של הקב"ה. וצריך להעלות מורא על לבו בהזכירו אותיות התורה וכמ"ש הנביא כ"א בזאת יתהלל וגו' השכל וידוע אותי וכמבואר אצלינו במ"א וזש"א גם כאן הנביא האותי לא תיראו. הגם כי אינכם במדרגה כזו לירא מאותיות התורה כנ"ל אבל זאת אתמה עליכם אם מפני לא תחילו. שלמה לא תחילו ותזדזעו מפני מהפנימות שיש בהאותיות שמהם חיות האותיות שהאותיות הם בחי' אחוריים נגד הפנימיות וז"א בזאת ע"י המלכותא קדישא תבחנו ר"ל תבינו ותבחנו חי פרעה החיות מן הערף והאחוריים דהיינו האותיות ועי"ז בו תדבקון תמיד. והגם אם תצאו מזה שאם תצאו לפעמים מזה אלי להיפסק מדביקתו והצדיק תמיד מגמתו להיות דבוק בלי הפסק בו ית' ומה שנפסק מהדביקות אינו כ"א בבוא אחיכם הקטן הנה. ומתחלה נבאר מאחז"ל שפירשנו שיעור נ"ח שתדלק עד שתכלה רגל מן השוק שידלק בנ"ח להביא הארה גם בלב פשוטי העם שתכלה ותתאוה בכלות הנפש הרגל הם הפשוטי עם תהי' כלתה נפשם מן השוק ר"ל מן התשובה העליונה שו"ק אותיו' "שועתינו "קבל "ושמע. ועיין בדרושינו לחנוכה בפסוק נר לרגלי דברך. וכענין שפי' הה"ק אאמו"ר זצלה"ה נ"ח מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ע"ש וזה אם תצאו מזה שאם תצאו לפעמים מזה אלי כנ"ל אינו כ"א בבוא אחיכם הקטן הנה. שיוכל לבוא גם אחיכם הקטן המה הפשוטי עם יבוא על ידכם ג"כ הנה לעולם העליונה הנה לשון שמחה שיעשו שמתה בעולם העליון והבן: