קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר בראשית · פרשת ויגש
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. הפי' הוא כך כי הנה אחז"ל נמלך הקב"ה בנשמתו של צדיקים וברא את העולם. והוא ע"ד אוז"ל וירא אלהים את האור כי טוב ופירש"י גנזו לצדיקים לעתיד לבוא שגנז את האור לצדיקים העתידים לעשות מע"ט ויגרמו לבוא האור הגנוז על העולם וכל ישראל לעשות כמעשיהם ע"י שיחזר בתשובה מאהבה. וזהו ועמך כולם צדיקים סע"י התשובה יהי' כולם צדיקים דבוקים בצדיקו של עולם וכמאה"כ ואתם הדבקים בה' אלהיכם אזי חיים כולכם היום תהיו בבחי' חיים כי תהיו דבוקים בחי החיים ונק' בשמי חיים כולכם כמו שבת שהוא שמא דקוב"ה ולכן כל דינין מתעברין מינה ולית שלטנא אחרא בכולהו עלמין. כן בהיותינו דבוקים בחי החיים וחופף עלינו אורו תמיד לא יוכל שום דבר לא טוב לגשת אלינו. וה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים לבל יוכלו לבטל אותנו מתורתו ועבודתו. ולזה אהב"ה גי' י"ג כמנין אח"ד כי ע"י אהבתינו ליחיד ומיוחד מי יאמר אליו מה תעשה לבל יטיב לבנו יחידו הנחמד ואהוב לאביו ולית מאן דימחי בידי'. ולז"א גנזו לצדיקים העתידים להביא אור העליון ע"י מעשיהם וזהו לעתיד לבוא. וזהו ויגש אליו יהודה. יהודה הוא הצדיק כאשר נבאר לקמן נגש אליו אל יוסף צי"ע הוא הבוב"ה ויאמר אליו בי אדוני שראוי שתקבל ברחמים וברצון את תפלתינו כי בי אדוני שאתה א"ס וב"ת מלא בריאת עולמך כ"א בי אדוני בי נתגלה אדנותך שבראת עולמך כדי שנקבל אנחנו אדנותך עלינו ולכן תגלה נא כי אתה אל אדון על כל המעשים ותטיב לנו מטובך למען יכירו וידעו הכל כי אין בלתך. ידבר נא עבדך דבר באזני וגו' כי הנה כל האברים של האדם הן מרכבה לשכינה רגלין ידין עיינין אודנין כידוע מס"ק פ"ה מרכבה למלכות שפ"ה גי' שכינ"ה. ונבאר עוד הכ' ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה. יהודה הוא הצדיק כמו שפי' הה"ק אאמו"ר זצלה"ה יהודה לשון הודאה שהצדיק מודה ומשבח תמיד להבוב'"ה ע"ש וגם אנן נימא בי' מילתא כי הצדיק בגשתו לפני אדון עולם הגם כי הוא מלא מצות ומע"ט מ"מ נגדו ית' הוא כאין וכאפס דל ורש ולזה מורה שם יהוד"ה שיש בו שם הוי"ה ב"ה ואות ד' מורה על הדלות שהצדיק דל בעיניו נגדו ית'. וזהו ואת יהודה כשהצדיק הולך להדבק את הוי"ה והוא ד"ל בעיניו אזי שלח לפניו את הפנימות שלו לאמר הן אמת כי אני דל ורש בעיני נגדך, מ"מ באמת פנימותי מלא טובות ומצות ומע"ט ואת זה שלח לפניו להורות גושנה שיוכל לגשת אליו ית'. כי ע"י ההכנעה לא הי' יכול לגשת אליו ית' ומתחזק עצמו כנ"ל למען יוכל לגשת אליו:
וזהו ידבר נא עבדך. שהגם שאנחנו צריכים להיות תמיד בבחי' בנים למקום. ודבר נא עבדך וגו' ואל יחר אפך בעבדך על שאני בבחי' עבדך כי באמת ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני היינו בהפנימות וכנ"ל. או ידבר נא וגו' כי הנה באמת השי"ת שומע תפלתינו אמנם לפעמים התפלה אינה פועלת אלא לעתים רחוקים לכ"א ידבר נא וגו' נא פירושו עתה כידוע ר"ל שתקובל עתה תפלותינו ואוכל לדבר ותהא תפלתי שגורה בפי כי העיקר שידבר נא עבדך הוא דבר באזני אדוני דבר ר"ל שתהא אתה דבר א' לדור. וזהו באזני אדוני שיאזינו הכל כי אתה אדוני ולזה לא אוכל להמתין עוד כי כשל כח הסבל. ואל יחר אפך בעבדך. ר"ל שלא יהא לך שום חרון אף כי אל תפן במעללינו כי אם שור והבט בעבדך בעובדיך שעובדים אותך בכל לבבם ובכל נפשם ולמענם עשה והפר כעסך מעמנו ואל יחר אפך. כי כמוך כפרעה ע"ד דאיתא בזוה"ק אין כמוך באלהים וגו' אבל בישראל יש כמוך הקב"ה מחיה מתים ואליהו כן ע"ש וכו'. וזהו כי כמוך כפרעה אותם המגלים אלהותך הם כמוך ממש לעשות כמעשיך להיות גוזר אומר והש"י מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אמן:
א"י ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני. ולכאורה יש לדקדק דהול"ל ויגש יהודה אליו. ונ"ל דהנה אחז"ל כ"מ שנאמר מזמור לדוד מורה שמתחילה אמר שירה ואח"כ שרתה עליו השכינה. וכ"מ שנאמר לדוד מזמור שרתה עליו מקודם השכינה ואח"כ אמר שירה. וכאן מרמז גם כן זאת היינו מקודם שרתה השכינה על הצדיק המכונה בשם יהודה כדאיתא בנו"א ע"ש. ואח"כ הי' מתפלל וזהו ויגש אליו מורה על השכינה הק' נגשה מקודם אל הצדיק המכונה בשם יהודה ומצינו הגשה לתפלה ולמלחמה ואח"כ ויאמר בי אדוני הי' מתפלל להש"י ב"ה. ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ולכאורה תיבת נא כמיותר אמנם דר"ל ידבר נא עתה עבדך דבר באזני אדוני שיכנסו דברי באזני הש"י עתה בזו הרגע שאני מתפלל. וכמו שפי' אדמו"ר הה"ק מו"ה לוי יצחק זצל"ה דק"ק ברדיטשוב פי' הכ' למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם והבאנו דבריו במקום אחר:
ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו וגו'. ידוע מאחז"ל כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו ממילא כל הקמים על ישראל להרע להם כקמים עליו ית' כביכול. וידוע דיוסף מרמז לצדיק חי העולמים. וזהו מאה"כ ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו, ר"ל הבוב"ה כביכול לא יכול עוד לסבול לכל הקמים על ישראל להצר להם והרי הם כקמים וכנצבים עליו ממש. ויקרא הוציאו כל איש מעלי. עפ"י משאחז"ל כ"מ שנאמר קריאה הוא לשון חיבה ותיבת איש מורה על גבורה ע"ד הכתוב והאיש גבריאל. וזהו ויקרא ר"ל כשהשי"ת מתייחד עם עמו ישראל בקריאה לשון חיבה. אז הוציאו כל איש דהיינו כל גבורה ודין ח"ו מעלי. ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו. דהנה ידוע דעיקר התענוג של הבוב"ה מבניו ישראל הנעימים הוא מצד שנמצא בחינת הרע בעולם והם מתגברים כנגדו לאחוז בקדושה ואינם נוטים מדרך הטוב ימין או שמאל. וזהו נקרא עמידה ר"ל שעומד על עמדו ומתגבר נגד חלק הרע והסט"א המסיתו לעבור על רצונו ית' והוא כעמודא תקיף בכולא ואינו שומע לו. אמנם זה הכל בעת הזאת אבל אי"ה כשיבוא משיח צדקינו ב"ב אז יתבער הס"א מן העולם ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ. וכמ"ש אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה'. ואעפ"כ יהי' הש"י בהגודל התענוג והשעשועים מבניו הנעימים. וזהו פי' ולא עמד איש אתו. שלא יצטרכו ישראל להיות בבחי' עמידה ולהתגבר נגד חלק הרע והס"א כגבור ואיש מלחמה אימתי יהי' זה אמר הכתוב בהתודע יוסף אל אחיו. ר"ל אי"ה בביאת משיחינו ב"ב כשיתודע הבוב"ה חי העולמים המכונה בשם יוסף כנ"ל. אל אחיו דהיינו ישראל הנקראים אחים ורעים להבוב"ה והבן:
א"י ולא יכול יוסף להתאפק. כשנדקדק עוד על לשון אתו והי' לו לומר ולא עמד איש עמו וגו'. ונ"ל דהנה יוסף הצדיק הי' כל עבודתו במצרים להוציא ניצוצות קדושים ולגייר גרים להכניסן תחת כנפי השכינה ובוודאי עלתה בידו והי' עמו עם רם מהגרים שגייר והיו במדריגה גדולה אנשים צדיקים אבל אחיו לא היו יודעים מזה כלל שהוא יוסף ופעל כזה. לז"א ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו תיבת נצבים מורה על מלאכים ע"ד הכתוב וכל צבא השמים נצבים עליו מימינו ומשמאלו ור"ל שלא יכול להתאפק עוד לכל הני"ק שהוציא מלהודיע לאחיו. ע"כ ויקרא הוציאו כל איש מעלי. וידוע דכ"מ שנאמר איש מורה על מדריגה גדולה אנשים צדיקים ר"ל הוציאו ויתראו כל איש צדיק. מעלי ר"ל מה שפעלתי בעבודתי שהוצאתי הני"ק והרבתי הגרים במקום הזה. ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו. דכן דרך הצדיק השלם לפעמים כשהשעה צריכה לכך הוא בהתרחבות ובא להתפארות הבוב"ה ומראה גודל מדריגתו. אבל כשמתייחד עצמו עם הבוב"ה הוא מפשיט עצמו מכל וכל מהעוה"ז. וזהו ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו אתו רמז לצדיק כי א' מתחלף בע' והרי כאלו נכתב עתו ורמז להצדיק כנ"ל וכנודע והבן:
וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארין ולהחיות לכם לפלטה גדולה. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה וגו'. הנה ידוע דארץ מצרים היתה ארץ הטמאה בקליפות יותר מכל ארצות העמים. ולא הי' ח"ו לישראל קיום בה אם לא ע"י יוסף הצדיק שעשה לה פנים שיוכלו להתקיים בה במשך ימי הגלות וזהו וישלחני אלהים לפניכם. לעשות לכם פנים של קדושה בארמ"צ. לשום לכם שארית בארץ. דהנה כתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע ופירשנו במ"א דתיבת שארה הוא לשון אור ובהירות. ור"ל שלא יגרע מעמו כנס"י האור והבהירות לעבודתו ית'. וזהו גם כן פי' לשום לכם שארית בארץ דהיינו להביא לכם גודל הבהירות בארץ. וגם י"ל שתיבת לכם מרמז שאפילו בדברים הגשמיים שמכונים בשם לכם לכל צרכיכם ישרה ג"כ בו האור והבהירות מהבוב"ה. וזהו לשום לכם דהיינו בצרכיכם הגשמיים שארית גודל הארה ובהירות. בארץ דהיינו המלכות כנודע וגם שארית רומז למזוני ר"ל כפשוטו לשום לכם שארית דהיינו מזוני בארץ. גם שארית הוא לשון שיריים ע"ד שאחז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כשיריים. וזהו לשום לכם שארית כשיריים בארץ בהמלכות כנ"ל. ולהחיות לכם להביא חיות קדושה בדברים שהם לכם לכל צרכיכם הגשמיים כנ"ל ועי"ז לפליטה גדולה יהי' לכם גודל עשירות כי תיבת לפליטה מרמז לעשירות וק"ל. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים. דהנה הגם שכל השבטים היו שבטי יה וצדיקים גדולים עכ"ז יוסף הצדיק היה המובחר שבהם בגודל הצדקות. וזהו אומרו אליהם ועתה לא את"ם אותיות אמ"ת. ר"ל שלא במדת האמת שלחתם אותי הנה כי אלהים רק מה' היתה הסיבה שנתגלגל הדבר שבאתי לכאן וישימני לאב לפרעה ששמני לאב לפרעה אותיות הער"ף דהיינו שאני מושל על הסט"א והעורף ולאדון לכל ביתו שאני מנהיג האדנות ומלכותו ית' כרצונו. ומושל בכל ארץ מצרים שאני שליט ומושל בכל המצרים שלא ישלוט שום רע ושום מיצר לישראל ע"ד צדיק מושל ביראת אלהים מי מושל בי צדיק שאני גוזר והצדיק מבטל צדיק גוזר והשי"ת מקיים אכי"ר:
והקול נשמע כבית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו. ויל"ד על תיבת לאמר שהוא מיותר לגמרי לכאורה. ונראה דהכלל מונח בידינו דתיבת קול מורה על הפנימות. והנה בוודאי הקליפה של מצרים לא הוטב בעיניו ביאת יעקב עם הי"ב שבטי יה והשבעים נפשות למצרים. כי ידעו היטב שאח"כ יפרו וירבו עד שיהיו ס' רבוא. אך את זה לעומת זה עשה אלהים ויש פרע"ה בקליפות שהוא אותיות הער"ף כנגדו עבדו ישראל שיהי' פרעה בקדושה שמרמז להתגלות אלוהותו ית'. כי פרעה הוא לשון התגלות ע"ד כי פרעה אהרן. וזהו והקול נשמע בית פרעה ר"ל דהפנימיות של בית פרעה נשמע לאמר שיבוא לאמירה והתגלות. באו אחי יוסף. וזהו שגמר אומר וייטב בעינ"י פרעה ר"ל בעיונית והפנימיות של פרעה הוטב ובעינ"י עבדיו ר"ל בעיונית ופנימיות עבדיו הוטב הדבר. אבל להקליפה וחיצוניות של פרעה הוא העורף בוודאי שלא הוטב בעיניו וכנ"ל והבן:
ועינכם אל תחוס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא. ועינכם מורה על צדיקי הדור עיני העדה שנק' בחי' עיינין כי עיני ה' אל צדיקים הגם כי כל ישראל הם כלים להשראת שכינתו ית' מ"מ עין ה' העיקר משגיח על הצדיקים ומברכתם יבורך שאר העם ג"כ והן אמת כי על הצדיק עליו בידים רמיא חיובא להעלות ולנטל ולנשא את כלל ישראל, מ"מ א"צ להשליך נפשו אחרי גוו להשגיח דיקא להעלות שאר העם כי יוכל ליפול ממדרגתו ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול והצדיק יעזרהו על ככה. וזהו שרומז הכ' ועינכם הם הצדיקים אל תחוס על כליכם הם שארית העם שהם כלים מוכנים להשראת קדושתו ית'. כי טוב כל ארץ מצרים וגו' טוב לשון הארה שהארת הארציות לכם הוא נמסר להעלות וכל מי שירצה שיתעלה גם כן לכם הוא מחויב שיהא כרוך לכם והבן:
אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. עיין בס' קדושת לוי בקדושת אמריו. וגם אנחנו נבאר כערכינו ומתחלה נבאר מאמר יעקב אבינו ע"ה ליצחק אנכי עשו בכורך והנה התמי' קיימת על יעקב בחיר האבות יוציא אפי' מילין אשר לא כן ורש"י ז"ל הרגיש בזה ע"ש. ונראה עוד כי הנה יעקב הוא תפארת ישראל כנודע והתורה היא גם כן תפארת לעושי' לכן נקראים ישראל עם סגולה על שקבלו תפארת התורה והם סגולה ואוצר נחמד ונעים. וזה הי' ראשית המחשבה בראשית בשביל התורה וישראל שנקראו ראשית. ולכן נקראו ישראל בני בכורי שהם ראשית המחשבה והתורה כולה שמא דקוב"ה והוא שלימו דילי'. וז"א אנכי שאני אקבל התורה הפותחת באנכי עש"ו גי' שלו"ם שהיא שלימו דילי' וכנ"ל. ואני בכורך ולכן לי ראוי לקבל הברכות לא עשו אחי וזה דבר ה' אליו לאמר יפה דברת אנכ"י בזכות האנכי כנ"ל ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך כשאעלה אותך אז ועלה יתעלה גם האנכי:
א"י ואנכי אעלך גם עלה. לאידך גיסא. ואנכי אעלך כשארצה להעלות האנכי ליתן תורה לישראל אזי גם עלה. תתעלה גם אתה כי כתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. כי ישראל גם במצרים עבדו הש"י וכל צעקתם ה' על מניעת מצרים אותם מהעבדות וכמובא אצלינו כ"פ פי' הכ' ויצעקו בני ישראל מן העבודה בשם האוה"ח. ואמר למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים ממש על ההר הזה. כי הרשעים היצה"ר נדמה להם כחוט השערה ולצדיקים נדמה כהר ואעפ"כ מתגברים עליו. ואמר שתעבדון אותו על ההר הזה ממש שעבדתם עד הנה באור ובבהירות שכבשתם את ההר הזה. וזה אנכי ארד עמך מצרימה שהאנכי ירד עמך מצרימה נ"ל וע"י ואנכי אעלך שאעלה לאנכי ליתן התורה הפותחת באנכי. אזי גם עלה תתעלה גם אתה כי אתן בלבם שישובו הכל כאיש אחד ואז אגאלם במהרה בלי עיכוב והבן:
א"י אנכי ארד עמך וגו'. כי כתיב וירד ה' על הר סיני. שכביכול ירד וצמצם עצמו על הר סיני על לשון עלי' ר"ל כדי להעלות אותם שהם סביבות הר סיני להיותם בבחי' סינ"י גי' סל"ם שיהי' סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וזהו אנכי ארד עמך מצרימה כדי שאנכי אעלך כנ"ל. גם עלה. כי הנה כל כוונת המצרים שעבדו בישראל בחומר ובלבנים להשבית ולבטל את ישראל מהמוחין אשר יהיו שקועים בהבלי עוה"ז בבנין הערים ולא יפנו אל הבוב"ה וברצות ה' לגאלם הרים קרנם והאיר מוחותיהם למען יוכלו הרים ראש לעבדו ית'. וזהו ג"ם על"ה גי' קמ"ח אותיות קימ"ה מו"ח שנתן קימה בהמוח שלהם להיותם מאירים ובהירים ועי"ז גאלם. ככה כימי צאתינו ממצרים יראנו נפלאות אמן:
ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה. ויל"ד על כפל ב' פעמים לפניו והי' די בפ"א לפניו. והנראה ליישב בהקדם הכתוב בתהלים כי צדיק ה' צדקות אהב. ויש לפרש הכ' כפשוטו דהנה ידוע דהעיקר הוא אתערותא דלתתא. ומאתערותא דלתתא בא אתערותא דלעילא. וזהו כי צדיק ה' אעפ"י שה' הצדיק ועושה צדקה עם כל בריותיו. אעפי"כ צדקות אהב. הוא אוהב שאנחנו נעשה צדקה למטה וע"י מעשה הצדקה שלנו יתעורר מדת הצדקה למעלה. שהש"י ג"כ יעשה אתנו צדקה וחסד (וקצת מזה הבאנו בפירושינו על תהלים). גם יש לפרש הפסוק הנ"ל בהקדם ג"כ פי' הפסוק צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו דהנה תיבת צדיק מורה ח"ו על קצת דין מלשון צדק וצדק מורה על דין כדאיתא בזוה"ק דאמר רשב"י מסתפינא דלא יתוקד עלמא בשלהובא דצדיק'. וזהו מאמר הכתוב צדיק ה' בכל דרכיו שכל דרכיו המה במדת הצדק וקצת דין כאב המאיים על בנו החביב לו אבל אינו רוצה ח"ו לייסרו באמת ולהכותו. רק שיתיירא מפניו וישוב ויכנע ואז יטיב לו בכל הטובות וזהו שמסיים וחסיד בכל מעשיו ר"ל כשבא לעשות מעשה הוא מתנהג עם בניו הנעימים במדת חסד ורחמים. וזהו גם כן פי' הכתוב כי צדיק ה' ר"ל אעפ"י כפי הנראה ממדת הבוב"ה שהוא מתנהג במדת הצדק זהו רק לאיים על בניו הנעימים שישובו אליו אבל באמת צדקות אהב הוא אוהב לעשות עמהם רק צדקה בכל עת. ישר יחזו פנימו דהנה העיקר הוא לעשות כלי להחזיק השפע מהבוב"ה דוודאי הבוב"ה משפיע תמיד כל השפעות טובות. רק העיקר להיות כלי שיחזיק השפע וכמאחז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ושלום הוא שמא דקוב"ה דהיינו להשלים בכל דבר עם הבורא ית' זהו הכלי המחזיק השפע וברכה וזהו ישר ר"ל הצדיק המתמים מעשיו ומשלים בכל דבר עם הבוב"ה גורם שיחזו פנימו. שעושה יחוד ב' הפנים היינו פנים של הבוב"ה לכנסת ישראל שמשגיח עליהם בפנים מאירות ובעינא פקיחא דילי' להטיב להם וגם פנים של כנס"י מאירים להבוב"ה במעש"ט שלהם. ובזה נבאר מאמר הכ' בפרשה זו שלפנינו. ואת יהודה רמז להצדיק שממשיך הוויתו ית' עליו כי בתיבת יהודה נרמז שם הוי' ב"ה והד' רמז לכנס"י שלח לפניו שולחים ישראל לפנים ר"ל לעשות להם פנים אל יוסף הוא חי העולמים הבוב"ה. ואח"כ להורות לפניו לעשות ג"כ פנים להבורא ית' כביכול להשגיח עליהם בפניו המאירים. וזהו גשנה ר"ל לגשת הבוב"ה לעמו ישראל להטיב להם בכל מיני הטובות ברכות וישועות ונחמות אכי"ר והבן:
והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבעה הידות יהי' לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכול לטפכם. נ"ל כי והי"ה אותיות הוי"ה כי ברדת השפע עלינו מלמעלה למטה הוא הוי"ה ביושר י"ה ואח"כ ו"ה ובאור חוזר מתתא לעילא הוא ו"ה ואח"כ י"ה כי ו"ה הוא לשון שמחה ששמחה גדולה לפניו במרום בהעלות הכל מתתא לעילא. וזהו והי"ה יגיד על שמחה גם אותיות הוי"ה מתתא לעילא כנ"ל. בתבואות כשיובא הכל מתתא לעילא אזי והי"ה יהי' שמחה גדולה. ונתתם חמישית וגו' וארבעה הידות וגו' כי ד' הידות המה ד' אותיות הוי"ה שהם ביד להאחז בהם ועל ידם אליו ית'. והחמישית הוא קוצו של יו"ד והוא מבני עלי' שהמה מועטים עלי"ה אותיות ע"ל י"ה וכמוזכר בדרוש אאמו"ר זצלל"ה לחנוכה יעו"ש. וזהו ונתתם החמישית היינו הקוצו של יו"ד לעילא לפרעה פר"ע ה' לאותם שפורעים ומגלים אלהותו ית' וארבע הידות כנ"ל יהי' לכם כל שארית העם לבל ידח ממנו נדח ומאחיזין את האור ברובם ע"י ד' אותיות השם ב"ה וכנ"ל. ולזרע השדה לזרוע בחקל תפוחין קדישין. או וארבע הידות יהי' לכם וגו' כנ"ל לזרע השדה. כי יש באדם בחי' נפש רוח נשמה וזה שאמר שארבע הידות כנ"ל יהי' לכם לזרע השדה היינו לבחי' נשמה שזורעת בחקל תפוחין קדישין. ולאכלכם הוא בחי' רוח כמו האוכל הגם שהוא אוכל רומז על היחוד מ"מ הוא גשמי כן הרוח הוא כגשמי נגד הנשמה. ולאשר בבתיכם היינו לבחי' הנפש שהוא כבית לנשמה ורוח ואמר בתיכם שני מיני בתים שיש נפש השכליית ונפש הבהמיית. וגם ולאכול לטפכם. היינו להגופניית כל צרכיהם תשיגו מזה והבן: