קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר בראשית · דרושים לחנוכה
בפסוק כי עמך מקור היים כאורך נראה אור. דהנה יסדו לנו לברך על כל מצוה אשר קדשנו במצותיו וצונו שנתן לנו תורת אמת תורה ומצות וחוקים לדבקה בו ית' ע"י המצות. יש מצות נהוגות בכל יום כמו ציצית ותפילין ודומיהן אשר קדשנו בהם על כי בנו בחר אל כמו שיסדו לנו בקידוש כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים קדשת הוא לשון קדושה ולשון הפרשה כי ע"י שנתקדשנו בקדושתו עי"ז אנחנו מובדלים מכל הסט"א וטעוון נוכראין ואנחנו לחלקו כי חלק ה' עמו וכמו שמבדילין בין ישראל לעמים שעי"ז אנחנו מובדלין מן העמים כל אחד למינהו ישכון כי לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. וכל זה הוא ע"י המצות מצוה אותיות הוי"ה. מ"צ באותיות אתב"ש י"ה שע"י נתייחד ההוי"ה. וכן במצות נ"ח נר ה' נשמת אדם. נ"ר אותיות "נפש "רוח ור"ל הנפש והרוח שנתן בנו ה' חלק אלהי ממעל מתנהג ע"י נשמת אדם ע"י הנשמה שהיא אצולה מאדם העליון כי יש ב"א שהעברות תבא להם בנקל. ויש אשר צריכים טרחא גדולה בתעניות וסיגופים והכל לפי הנשמה שאם הנשמה גבוה די לה בתורה ותפלה ואם לאו צריך לטרוח בכל נפשו ובכל מאדו. ויש בכלל מה שבפרט כמו שבאדם הפרטי יש בחי' נפש רוח ונשמה. כן בכללות ישראל יש אנשים בחי' נפש ויש בחי' רוח וצדיקי הדור המה בחי' הנשמה וכשבא התנשאות בבחי' הנשמה שבישראל היינו בצדיקי הדור אזי לעומתם מתנשאים גם הנפש והרוח שארית ישראל וזה. ג"כ ענין חנוכה חנו כ"ה כ"ה היא המלכות שמים חונה בחכמה ובתבונה ובדעת לפי הכנת ישראל. וזה שאחז"ל מאי חנוכה כשנכנסו היוונים להיכל טמאו כל השמנים כו' מצאו פך אחד של שמן מונח בחותמו של כ"ג כו' ע"ש כי כ"א מישראל היכל ה' הוא וכשנכנסו היוונים טמאו כל השמנים ר"ל כל החכמות הקדושות (שמן רומז על חכמה) כי זה כל כוונת האומות וכן פרעה הרשע אשר ענה אותנו בסבלותם להשבית העבודה עבודת הקודש לבל יוכלו ישראל לעבוד עבודתם כראוי וכאשר מובא אצלינו כ"פ פיה"כ ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה בשם הה"ק האוה"ח זצללה"ה שעיקר שועת בנ"י הי' מן העבודה שנמנעים מן עבדות ה' ע"ש וכן בכל דור ודור וטמאו היוונים כל החכמות להמשיך ישראל ח"ו לטעוון נוכראין. עד שמצאו פך א' היינו צדיק א' בדור והוא הגביה והעלה הכל לאחדות הפשוט. וזהו פך אחד. פך הוא הצדיק אחד כמו שהי' י"ב שבטי יה ויעקב הכוללם הוא י"ג. כן הצדיק הוא הכולל י"ב שבטי יה ועמו י"ג גי' אח"ד. והש"י הוא אחד. ובהתייחד הצדיק שהוא אחד עם הבוב"ה שהוא אחד ב"פ אחד גי' כ"ו נבנה הוי"ה. וכ"ז הוא ע"י המצות ר"ל אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות אנחנו דבוקים באלהים חיים וכמש"ה. ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו' וזהו כי עמך מקור חיים וגו' כי עמך ע"י המצות שהועמד ושעל ידם נהי' עמך כנ"ל הוא מקור חיים בעשיית המצוה נפתח מקור חיים שנדבקים בחי החיים. כי מצוה בעידנא דעסיק בה מגינה ומצילה ונפתח מקור חיים. חיים גי' אהי"ה הוי"ה אהי"ה כי אהי"ה הוא דזמין אנא לאתגליא ע"י מעשה המצות שעל ידם יתדבקו בהוי"ה. ועי"ז חוזר אהי"ה שבכל עת שיעשו המצות יהא חוזר למציאותו הראשון להיות זמין להתגלות הוי'. אבל באורך הוא התורה כי תורה אור דמגינה ומצלה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה נראה אור שתהי' מאירה לנו תמיד והבן:
א"י באורך נראה אור וגו'. דידוע בכוונת עשיית המצוה יש יחודים פלאים ובוודאי בני עלי' המכוונים כל דבר כראוי פועלים כ"ט בעשיית המצות אמנם פשוטי העם אשר אין כחם יפה לכוון כזאת מ"מ בעשותם מצות ה' כתיקונה הגם שאינם יודעים מהותה פועלים ג"כ כל טוב. אבל לימוד התורה העיקר צריך להיות לשמה וא"א להשיג אור ורזי התורה אם לא ילמדו התורה לשמה. וזהו כי עמך מקור חיים כי עמך הם המצות שעל ידם נהי' דבוקים עמך נפתח תמיד מקור חיים כנ"ל. אבל באורך הוא התורה כשהוא באורך היינו באור שלך ר"ל לשמה אז נראה או"ר גי' ר"ז אז יוכל להשיג הרזין עילאין והבן.
נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה. כי הנה הנסים נעשים תמיד למען הכיר על ידם גודל אלהותו וכל מעשה תקפו וגבורתו למען יעידו הכל כי אין בלתו. אבל היראים אין צריכים לנס כי בלא"ה מכירים אלהותו ית' ושמו יראתו על פניהם לבל יחטאו ודייקא כשהם ביראה עילאה. כי יראה תתאה לאו עיקרא אבל היראה עילאה הן מציל והן כו' והם אינם צריכין לנס ועיקר הנס הנעשה הוא עבור הפשוטי העם ושאר העולם אשר יעידון ויגידון כי הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וזהו ונתת ליראיך ליראיך דייקא להיראים ביראה עילאה נתת נם לא למענם כ"א להתנוסס שיתנשא וירום כבודו עי"ז כנ"ל. מפני קושט סלה. למען יתקשט עי"ז עולם העליון שנק' סלה שהוא קיים סלה ועד. וכן נס חנוכה הוא בנרות וידוע דהנרות רמז לעולמות העליונים בוצינין עילאין שעי"ז יודלקו בוצינין עילאין ויובא הארה וקישוט בוצינין עילאין והבן:
אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עזך. דהנה שמעתי מהה"ק אאמו"ר זצלה"ה שתיבת נ"ס גי' מ"ה אדנ"י והוא היחוד הוי"ה אדנ"י כי הוי"ה במילוי אלפי"ן גי' מ"ה וע"י היחוד העליון מתעטר הבוב"ה בכנס"י ונמשכים החסדים העליונים ועי"ז נעשים למטה נסים שהם חוץ לטבע. כמו שהי' בחנוכה שגברו מלכי בית חשמונאי על היוונים. וכמו שהי' בפורים. וזהו ג"כ פי' הכ' ה' אדונינו מה וגו' מרמז ג"כ על יחוד הוי"ה אדנ"י כי אדונינו רמז לאדנ"י ומה הוא הוי' כנ"ל עי"ז אדיר שמך בכל הארץ. ע"י הנסים שהם חוץ לטבע. אשר תנה הודך שע"י היחוד שישראל עושין עי"ז הבוב"ה מתעטר ומתפאר בהם ומלכותו ית' נותן ההוד כנ"ל (וזהו את"ה הוא ר"ת "אשר "תנה "הודך וכנ"ל) הא"ל דהנה השם אלהים ידוע מורה על דין. אך הבוב"ה רצונו רק להטיב לעמו ישראל ולהמשיך להם גודל חסדיו המרובים לזה הוא כביכול חולק זה השם לשתים. וזהו הרמז בשם הא"ל מאלהי"ם והוא מורה על חסד אך יש לדעת יתור הה' והול"ל אתה אל עושה פלא אמנם שמרמז על המשכת החסדים מעולמות העליונים וזהו הא"ל בגי' ל"ז עה"כ והוא לשון ז"ל. דהיינו המשכת השפע הקדוש מלשון יזל מים. עושה פלא כפשוטו מרמז על גודל הנסים והנפלאות הנעשים ע"י יחוד השמות הקדושים כנ"ל שע"י יחיד הוי"ה אדנ"י נשפעים ממרום גודל החסדים ונעשי הנסים שהם חוץ לטבע. וגם יש לומר בתיבת פל"א אותיות אל"ף. והא' נכתב יו"י בגימטרי' כ"ו כמספר הוי"ה ברוך הוא ורצה לומר עושה פלא שעושה תיקון ויחוד בהוי' ית'. הודעת בעמים עזך. נקדים לפרש פסוקי פרשה שלפנינו. ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך אתה תהי' על ביתי וגו'. דהנה אף שיוסף פתר חלום פרעה בגשמיות שמורה על ו' שני שובע וז' שני רעב. עכ"ז הי' מורה ג"כ ברוחניות וכדאיתא בספרים שז' פרות הטובות וז' הרעות והשבלים הטובות והרעות רומזים לז' עולמות בהירים רוחנים ואת זה לעומת זה ז' הפכים כנודע. ואחרי ראות פרעה גודל מדרגת יוסף שפותר לו בגשמיות ומרמז ברוחניות. אמר לו אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. כלומר לזה בא כפל הלשון נבון וחכם. כנגד פתרון החלום בגשמיות אמר נבון כי נבון מורה המבין דבר מתוך דבר. וכנגד רמיזתו ברוחניות אמר חכם דהיינו חכם בחכמה העליונה ע"כ אתה תהי' על ביתי ר"ל ע"י היותך במדריגה גדולה כזו שאתה עושה בתחתון ורומז בעליון ע"כ אתה יכול להיות נגיד וממונה על ביתי ועכ"ז תהי' דבוק בדביקותך בעולמו' העליונים ועל פיך ישק כל עמי כמו שפי' למעלה. רק הכסא אגדל כנ"ל כ"מ שנאמר רק הוא לשון מיעוט שהודה בעצמו שכסא המלוכה שלו הוא מיעוט וקטן. ואף אם אגדל באפס מה זהו ממך ומאתך בא לי הגדולה שלי. או י"ל ע"ד שפירשנו לעיל שהוא לשון תמי' אגדל ממך וכי ראוי לי שאגדל ממך. וזהו ג"כ הודעת בעמים עזך שהודעת גם בהאומות עזך וממשלתך שאתה לבדך מלך על כל הארץ וכולם בראותם גודל נסיך הודו בפיהם שלך לבד המלוכה ומושל בגוים וכמו כן יהי רצון מלפניו ית' להראות גודל נפלאותיו בזמנינו ובעתים הללו. שיודו כולם שלו ית' המלוכה והוא לבדו מלך על כל הארץ אכי"ר:
אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח. יתבאר ע"ד אומרם ז"ל על אז ישיר וגו' שר לא נאמר אלא ישיר לעתיד לבוא. לעתיד לבוא אינו כפשוטו דוקא אלא כי גם בכל עת שיצטרך להעשות עמנו נסים נשורר לפניו. א"ז גי' ח' אות חס"ד שבכל עת העתיד לבוא וכשנצטרך אל החסד ישפיע עלינו. אמנם למה נחלק לשנים א' וז' כי א' מורה על אלופו של עולם שמצמצם כביכול א"ע לכנ"י שנק' זי"ן מלשון מזונות כי ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים לפלא העליון. שע"י שאלופו של עולם ממשיך חסדו עלינו בכל טוב גם אנחנו מחזירים באור חוזר הארה בעולמות העליונים. ולכן כתיב אז ישיר כנ"ל שבכל פעם העתיד לבוא יתחדש מציאות הראשון כמו בנ"ח שהוא נגד נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם קמו לבלענו להשכיחנו תורתו והשי"ת הפך מחשבותם ומסרם בידינו:
וככה נתחדש בכל שנה בימים ההם ובזמן הזה כי לעשות נס מחדש שלא הי' עדיין אינו בקלות לעשותו. אבל כשכבר הי' לעולמים בקל גם עתה לעוררו. וזהו אז יבקע וגו' אז כנ"ל גם א"ז הוא יחוד הוי"ה אדנ"י מנין אותיותיהם כמספר א"ז כי יחוד הזה מורה על הרחמים גם שם אדנ"י שנמתק בהוי"ה להראות כי הוא אל אדון על כל המעשים ובידו להשפיע עלינו כ"ט. גם מורה על דין לחול על ראש רשעים לבל יוכלו למנוע אותנו מעבודתו ית"ש וזהו אז כנ"ל. יבקע כשחר אורך. כי צאת השמש הוא בגבורתו שהגם כי השמש מורה על הרחמים והחסד מ"מ הוא בגבורתו שיחול על ראש רשעים וכנ"ל. כי החסד שעלינו הוא הדין עליהם שאנחנו מאמינים כי גם השמש אורו אצולה ממנו ית' ולכן הוא לנו שמש מרפא בכנפי' אבל האומות פלחי טעוואן נוכראין עובדי החמה עליהם תחול הגבורה. וז"א א"ז ע"י יחוד הנ"ל יבקע כשחר אורך שיבקע החסד את הדין להודיע עליכם הרחמים והחסד ע"ד שה"כ כי שמש ומגן ה' אלהים כמובא אצלינו במ"א. "וארוכתך "מהרה "תצמח. הר"ת אותיות ומ"ת כי הש"י מקדים רפואה למכה ולכן הקדים אות ו' קודם אות מ"ת לבטל שלא יהי' מ"ת ולכן מהרה תצמח שלא יבוא החולי ר"ל להמשכה לכן מהרה תצמח רפואה שלימה לכל הצריכים רפואה או וארוכתך מהרה תצמח כי הנה עינינו רואות המבקש דבר מה מהשר או מהשלטון ומכ"ש ממלך וקיסר לא בקל יוכל לבוא אל המלך. ולז"א הנביא כי לא כמדת ב"ו מד הקב"ה כ"א קרוב ה' לכל קוראיו וארוכתך הרפואה שאתה צריך להמשיך מאריך אנפין עתיק יומין מהרה תצמח. שהגם כי שור שחקים כי גבהו ממך וראה ראש כוכבים כי רמו מהארץ לשמים מהלך ת"ק שנה ועובי השמים כו' כדאיתא בזוה"ק עי"ש מ"מ טרם תקרא וה' יענה וארוכתך מהרה תצמח מאריך אנפין:
א"י אז יבקע וגו'. כי הנה בעוה"ז יש בחי' בוקר שמורה על מדת הרחמים וערב המורה על מדה אחרת כי עתה יש עייפות ונפילות המוחין והוא בחי' ערב. אבל לעתיד לבוא יום שכולו שבת ומנוחה ואז ילכו ולא ייעפו ירוצו ולא ייגעו והוא כולו שבת דלית שולטנא אחרא בכלהו עלמין יהא כולו יום. וז"א א"ז כשיבוא היחוד כנ"ל יבקע כשחר אורך שיהא אורך תמיד כשחר מאור הולך ואור תמיד בלי עייפות וחשכות ואל תתמה על החפץ מאין יבוא כזאת. לכ"א כי וארוכתך מהרה תצמח. ר"ל שכ"ז בא על ידי גלות וצער השכינה. אבל לעתיד לבוא וארוכתך רפואתך מהרה תצמח שמהרה תצמח השכינה הקדושה ולא יהא עוד שום עייפות וחשכות כ"א אורח צדיקים הולך ואור עד נכון היום אמן:
נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. יתבאר דהנה נ"ח שיעורה עד שתכלה רגל מן השוק. הרמז בזה כי שו"ק אותיות שק"ו שם של מ"ב שועתינו "קבל "ושמע. והוא כמאמרינו לעיל כי הצדיקים העושים המצוה בכוונות המיוחדות להמצוה ומברכין הברכה על המצוה בכוונות ויחודים ודאי שואפים עליהם אור העליון אבל גם פשוטי העם בעשותם המצוה כתיקונה ומברכים כפשוטו גם עליהם יזרח אור ה' וכבודו עליהם יראה. וזהו שועתינו קבל ושמע שישמע השומע כפי מה שהוא. והנה כל דבר משתוקק לשרשו כי יש ארבע יסודות ארמ"ע כ"א משתוקק ומושך לשורשו. והאדם כלול מכולם כי הוא דומה לאדם העליון הכולל כולם לבד זה שהבוב"ה הוא א"ס והאדם הוא בתכלית וסוף. וצריך האדם להתאחד באחדות הפשוט ממש בכלות הנפש. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק. שתכלה לשון תאוה כמו כלתה נפשי. רגל קאי על עולם התחתון שהוא בחי' רגלין נגד עולם העליון הגם שהוא ו"ק מ"מ הכל הוא בחי' רגל מול עולם העליון. וצריך להתלהב בנר חנוכה עד שתכלה שתתאוה בכלות הנפש הרגל הוא עולם התחתון מן השוק ר"ל מגודל השתוקקות. כי ח' ימי חנוכה נגד ח' ימי הסוכות וביום השמיני עצרת שבכל יום נתוסף הארה חדשה בתוספת מרובה. ככה ז' ימי חנוכה וביום השמיני זאת חנוכה להמשיך כל יום הארה חדשה. וזה נק' בחי' מטי ולא מטי כי מטי אל ההארה ולא מטי כי הולך מיד למעלה ממנה לשאוב הארה אחרת. וזה נר לרגלי דבריך נר נק' הכלי שנותנין בו האור שהאדם צריך להיות בעצמו כ"א כמו נר כלי מוכן אל האור והוא לרגלי להעלות עולם התחתון אל דבריך הוא המלכותא קדישא ועי"ז אביא ואור לנתיבתי שגם הנתיבות שאינה דרך כבושה אביא בו האור העליון הגנוז והבן: