קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר במדבר · פרשת תצא
כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. הדקדוק ידוע דפתח בלשון רבים אויביך וסיים בל' יחיד ונתנו. גם שביו. הול"ל ונתנם וגו' גם ושבית שבים. והנראה כי רש"י ז"ל פי' למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר הכוונה בזה כי הנה עיקר קרבא ומלחמה הוא עידן צלותא שצריך לעלות מעולם לעולם מעשי' ליצירה וממנו לבריאה עד אצילות קדשו. וכמה אויבים ושונאים עומדים על הדרך לעכב ולפסוק את האיש הישראלי. ולזאת צריך לאזור מתניו כגבור להלחם מלחמת ה' אשר לזה ניתקן לנו פסוקי דזמרה לזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים וכן בפ' העקדה עד אשר יבער את העוברי דרכים הרוצים להפסיקו. וכן באמירת י"א סימני הקטורת להכניע עשתי עשר מסטרא דמסאבו. וזה שפירש"י ז"ל במלחמת הרשות וכו' דידוע מס"ק רשו"ת גי' שם שק"ו צי"ת אותיות "שועתינו "קבל "ושמע "צעקתינו "יודע "תעלומות. ור"ל שהכ' מדבר במלחמת הרשות שלוחם מלחמת ה' שישמע ה' שועתו וצעקתו ויעלה תפלתו למכון קדשו לאצילות קדשו. והנה פה בעולמות שלמטה הם ריבוי עולמות דהיינו בעשי' יצירה בריאה אבל באצילות הכל אחדות גמור ומשם יניקת כולם אמנם בהשתלשלם למטה נעשה פירוד וריבוי. וזהו כי תצא למלחמה הידוע מלחמת הרשות כנ"ל ואז בהתחלה אתה יוצא להלחם על אויביך כי רבים המה בכל עולם בבחי' אחרת אבל כשתגיע לאצילות קדשו אז ונתנו לשון יחיד כי לשם כלם כאחד יחשבו. ושבית שביו ג"כ כנ"ל שכלם יניקתם משם והבן מאד:
לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך. ידוע כי שם מ"ב שם הראשון אב"ג ית"ץ גי' שו"ר רמז על הסתכלות מהעינא פקיחא כי שור לשון הבטה וראי' כמו שור שחקים וגו' אשר ע"י השמות האלו נפעל שיהא העינא פקיחא חופף עלינו. ואמר לא תראה את שור אחיך את הסתכלות מאחיך ישראל פשוטי העם אשר אין כחם יפה לזה לא תראה אותם כנדחים והתעלמת מהם ר"ל לא תראה ולא תשגיח ע"ז כי יוכלו לבטלך מעבודתך לכן מותר לך להתעלם מהם. אלא כי השב תראה להשיב אותם בתשובה עד כי תשיבם לאחיך שיהא באמת אחיך ויזכה להעינא פקיחא והבן:
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. שלח לשון הפשטה והפשט מתרגמינן וישלח כשתפשוט עצמך מכל ענייני עוה"ז אזי תשלח עצמך להיות את האם עם האמא קדישא כאמא דרביע על בני':
א"י שלח תשלח וגו'. כי יש י"ב הויות נגד י"ב חדשי השנה והוי' י"ג נגד חדש העיבור שמרומז נגד הפה מלכותא קדישא. וזה ענין בי"ג מדות התורה נדרשת בהן שעל ידן נוכל להמשיך י"ג הויות ומכילין דרחמי עלינו של"ח גי' י"ג הויות ואמר שלח כשתרצה להמשיך י"ג הויות ומכילין דרחמי על ישראל אזי תשלח את האם תשלח ותפשיט עצמך להיות עם האמא קדישא גם ואת הבנים ואת המדה של בנים תקח לך כמאמז"ל ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך. שלא יספיק לו בחי' זו היותו בחי' בן למקום אלא שיראה להיות עוסק בבנין לבנות עולמות העליונים. וזהו ואת הבנים להיות מן הבנאים והבונים מדה זו תקח לך:
א"י שלח תשלח וגו'. כי הנה איך באפשרות שיוכל האדם להמשיך על עצמו הוייתו ית' אשר הוא בלתי מושג וא"ס לכ"א שלח כשתפשיט עצמך מכל החומריות והגשמיות ותעלה מסוף לא"ס אזי זה לעומת זה תשלח את האם האמא קדישא כביכול תפשיט מא"ס ותמשיכה לסוף לעוה"ז ותהי' מרחפת על בני' ולא יוכל זר לגשת להרע להם. ואת הבנים את הוא הטפל אל הבנים כמו את ה' שדרז"ל לרבות ת"ח כמו כן הכא ואת הבנים הם הטפלים לבנים להת"ח הן התמכין דאורייתא אשר לא נגה עליהם אור הוייתו ג"כ תקח לך להאיר עליהם אור קדושתו יתברך כיששכר וזבולן:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. טרם נבוא אל הביאור נקדים לפרש הכ' וירא אלהים את האור כי טוב ועבנ"א פסוק זה. ונראה לבאר עוד כי הנה עיקר האור הוא חלק אלהי ממעל נשמת רוח חיים אשר נפקד באדם ושורשה בעולם העליון ובהיות האדם למטה מאיר ומחדש גופו להאירו באור צח ומצוחצח להיות הגוף מאיר כמו הנשמה אז ע"י תוספות הכח והארה שמובא בחלק הנשמה שבאדם נותן הארה בשורש העליון וחוזר ומשפיע בו הארה בקדושה יתירה. וז"ס אור ישר ואור חוזר כי כשהאדם מיישר ומפשיט עקמימות שבלבו כמו שנתקן השופר שהוא כפוף על ידו יפשיט ויישיר עקמימות הלב להיות משפר מעשיו עי"ז בא אליו משופרא עילאה והוא הדבר כי שבאור ישר מאיר עצמו וגופו ומיישר עקמימות הלב אזי באור חוזר חוזר ויורד עליו אור מקור העליון כמו הבאר כל מה ששואבין ממנה יותר מתחדש מימי התהום בכל פעם כן בהתחדשות האדם. וזהו וירא אלהים את האור היא הנשמה כנ"ל כי טוב טוב הוא לשון כיבוי והדלקה כמובא אצלינו כ"פ בשם הה"ק אאמו"ר זצלה"ה והרמב"ם ז"ל. ור"ל כי טוב שנתלהב ונדלק ע"י האדם מחמת כי טוב ע"י שמכבה עצמו מכל החומריות ותענוגי עוה"ז וגם בעת האוכל יקרב הלום אל המלכות שמים לא להנאת עצמו ומיעיו כ"א הכל צורך גבוה לייחד יחודים ועכ"פ כוונה הקטנה לאכול למען יוכל לעבוד את הש"י. אכיל"ה אותיות אכ"ל י"ה. ואז מעלה ריח ניחוח לפניו יתברך באומרו ראו ברי' שבראתי שגם אכילתו אינו אלא למען יוכל לעובדני ועי"ז שלחנו מכפר כמו המזבח כמאחז"ל בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר ועכשיו שלחנו של אדם מכפר וכמש"ה זה השלחן אשר לפני ה' וכמו שביארנו ענין זה באריכות במקום אחר או וירא אלהים את האור כי טוב הוא נשמות הצדיקים וכמו שאחז"ל נמלך הקב"ה בנשמתן של צדיקים והם נוטרי ברית הק' שנק' טוב דהוא הדרא דכל גופא. וגם אם ח"ו פנים קלקל יחזור ויתקן בתשובה וזהו כי טוב בבחי' אהי"ה. הגם כי לע"ע אינו טוב ומקבל על עצמו כי מעתה אהי' טוב ולכן וירא אלהים את האור כי ראוי אל הצדיק שנקרא טוב לשומרי בריתו. והנה איתא בס"ק השב בתשובה הש"ב אותיות "הר "שדה "בית. נוכל לרמז ע"ד אז"ל לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית. והוא כמובא אצלינו כ"פ בשם הה"ק אאמו"ר זצלה"ה כי גוון לובן לבד איננה תכלית הצבע וכן אודם לבד. אלא הגוון היפה הוא צח ואודם חוור וסומק בחי' התפארת ישראל אשר בך אתפאר. ובי"ת אותיות "בכל "יום "תמיד תמי"ד גי' שמות הקדושים כידוע. והם ג"כ בחי' לובן ואודם והכולל שניהם. ואמר כי תבנה בית כשתרצה לבנות לך בית כנ"ל צח ואודם בכל יום תמיד להיות בחי' תפארת ישראל אזי חדש. תחדש עצמך ותאיר גופך ומלוא קומתך מראש ועד עקב וכאמור ואז יחודש עליך אור מקור נשמתך. אבל ועשית מעקה לגגך. מעק"ה עם התיבה גי' עומ"ק גם רי"ו. גג"ך גי' כ"ו כמנין השם הוי"ה ב"ה דהיינו שהוי' הוא א"ס ולא תוכל לסבול הארתו. לכן ועשית מעקה עומק ורי"ו גדר שתוכל לקבל הארתו וגדלותו וגבהותו והבן מאד:
גדילים תעשה לך על ארבע הנפות כסותך אשר תכסה בה. נ"ל דלעיל מיני' כתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. כי פשתים עולה בד בבד רמז אל אחד הפשוט בד קודש העליון עש"ה ה' בדד ינחנו ומורה על האחדות. אבל הצמר מעורב ומוסבך זב"ז מורה על התערובות מין דלאו במיני' לכן אין נכון ללובשם יחד. ולכן העמיד לנו הש"י בגד בארבע כנפות שנתכסה תמיד באחדות הפשוט ד' כנפות נגד ד' אותיות הוי"ה אבל לא מיד יכול האדם לבוא לבחי' זו לכ"א גדילים תעשה לך להנאתך תחלה וכמשאחז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וזה גדילים תעשה לך להנאתך מתחילה ואח"כ ממילא תבוא אל בחי' זו על ארבע כנפות כסותך כנ"ל אשר תכסה בה והבן:
א"י גדילים תעשה לך וגו'. ידוע דכסות הוא מלבוש ורומז אל הגוף שהוא מלבוש אל ה' בחי' נפש רוח נשמה חי'. הגם שיש עוד בחי' יחידה לאו כל אדם זוכה לזה כ"א בני עלי' והמה מועטים ואמר שתעשה לך גדילים בחי' גדלות שיוכלו לגדל ד' בחי' נרנ"ח. תעשה לך. ל"ך אותיות כ"ל שבזה תעשה תיקון להיות דבוק עם הש"י שנק' כל חי העולמים. והנה בא לעני כבוד הה"ק אאמו"ר זצלה"ה איש בור ופירש לפניו על ארבע כנפות כסותך ר"ל על ארבע קצוות של סוס שלך. ופי' בזה הה"ק אאמו"ר זצלה"ה רמז נפלא. וגם אנכי אענה חלקי כמו סוס שנושא את הרוכב כן האותיות מהתורה והתפלה שנק' בזוהר הק' סוסוון מנשאין ומעלין את האדם כי יעידון ויגידון ויליצו יושר בעדו למעלה לאמר זה האיש אשר הוציא אותנו בקדושה וטהרה ואם קורות ביתו של אדם מעידין עליו מכש"כ מדה טובה מרובה שהמצות ומעש"ט ואותיות תורה ותפלה שמעידין עליו לטובה ועי"ז גדילים אותיות גומ"ל דלי"ם שיגמול על ידי מעשה הטוב עם הדלה היא שכינתא מלכותא קדישא לאקמא יתה על ארבע כנפות כסותך על ידי ארבע כנפות הם ד' בחי' נרנ"ח המעוררים אותך לטובה. והנה נגד ד' בחי' אלו כן האדם מארבע יסודות אש רוח מים עפר ובכל א' יש זה לעומת זה יש אשין קדישין ולעומתם אשין נוכראין. וכן יש רוח קדישא ויש רוח רעה. וכן יש מימי החסדים ולנגדם מים הזדונים. וכן עפר הוא המלכות. ולעומתה עפר אחר. וצריך לקדש ולטהר כל ד' יסודות שלו להגביר את הסטרא דקדושה ולאכפיא סטרא אחרא כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ. וזש"א אברהם אבינו ע"ה ואנכי עפר ואפר הגם שאנכי עפר מ"מ תקנתי את שני מיני העפר כנ"ל להיותם בבחי' ואפר להיות כלולים בקדושה. והגם שהי' עניו מ"מ בעבדות ה' מותר להתגאות כמש"ה ויגבה לבו בדרכי ה' והארכנו מזה במ"א. וזהו גדילים תעשה שתעשה לך גדלות כזה על ארבע כנפות הן ד' בחי' הנ"ל נרנ"ח. שהם ככנפים להעלות את האדם גם על ד' היסודות ובזה תפעול אשר תכסה בה שעי"ז תכסה ותכבוש כל הסט"א וכולו יהי' קודש לה' אמן והבן:
ויתד תהי' לך על אזניך והי' בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך. דהנה הגם כי העיינין גבוהים מהאודנין וכידוע מ"מ לפעולות אדם חוש השמע גדול על חוש הראות כי חוש הראות לא יוכל לראות מרחוק הרבה בשגם אם מסך מבדיל לפניו לא חוש השמע אשר מרחוק ישמע. ומהאי קרא דרז"ל למה נבראו אצבעות כיתדות שאם ישמע דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו. ולכן צריך מאד לשמור חוש השמע להיות בפנימיות הקדושה וטהרה. וזה תכין לבם תקשיב אזניך. כשיהי' הדיבורים מתוכן הלב אזי תקשיב אזניך. וזהו ויתד תהי' לך על אזניך קרי' בי' אוזניך כדרז"ל. והי' בשבתך חוץ. כשתעשה ישיבה של חיצונית דהיינו כשתשמע דברי חוץ דברים בטלים לה"ר וכדומה. אזי וחפרת בה תחפור בהאצבע שהוא כיתד ותתקע באוזן בכרי' היטב. ועי"ז ושבת וכסית את צאתך. תוכל להשיב ולעשות כסות ומלבוש לכסות צאתך מה שיצאו מחוש השמע הקדושה ע"י שמיעת דברים הבטלים עד עתה תוכל לתקן אותם. או וכסית את צאתך. שתוכל לעשות כסות ומלבוש אל גם אשר יצא לא טוב ונגזר גז"ד לא טוב עליך תוכל להפכו ולהלבישו ברחמים אמן:
מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך. ידוע שפ"ה גי' שכינ"ה על כי הם מרכבה לשכינת עוזו ע"י שמדבר בהם דברי תורה ותפלה בכוונה אשר כל אות הוא שמותיו של הקב"ה ולכן "מוצא "שפתיך "תשמור "ועשית ר"ת שמו"ת להורות נתן שבכל מוצא שפתיו הם שמות קדושים וכשמדבר אותם האדם בדו"ר פורחין לעילא. לא כן פ"ו להיפוך נשארים מונחים למטה. והגם כי יעלה בודקים אותה למעלה וה' בוחן כליות ולב לפניו נגלו כל תעלומות הוא יודע אם התפלה ראוי והגונה להיות למעלה וכדאיתא בס"ק ולכן הזהיר מוצא שפתיך תשמור כנ"ל תשמרם להוציא דבר לפני האלהים בדו"ר. והנה מ"ו מן מוצ"א הוא גי' במילוי שם ע"ב ור"ל שבזה תוכל להמשיך כל החסדים ולייחד כל העולמות ועי"ז ועשית וגו' תעשה תיקונים גדולים בעולמות העליונים כאשר נדרת נדר הוא נ' דר. ור"ל לפי הדירה שעושה להבוב"ה ע"י נ' הוא שער התשובה הוא היובלא כמש"ה יובילו שי למורא שיובל שי להמשיח איש ואיש מישראל לאמר ראה נא עבודתי כמו שביארנו בפ' שופטים יעו"ש ואז הש"י דר וכאשר נדרת ותקנת הדירה כן. לה' אלהיך. תשיג ההוי' שיהא נשפע עליך ויהא אלהיך שמו נקרא עליך לפי האלהות שהמשכת עליך. ואמר נדבה אשר דברת בפיך שנדבה ניתן לך מהבורא כל אשר דברת בפיך לשוב הגם כי לא שבת ולא גמרת עדיין בלב כ"א בפה ה' שומע תפלת כל פה ויעלה עליך כאלו שבת באמת בלב ויגמור בעדך לטובה שתבוא אל האמת. או כי הנה צדיק גוזר והקב"ה מקיים כו' על כי השכינה מדברת מתוך גרונו. ומ"מ הש"י מעלה כאלו הצדיק מדבר כ"ז וכמבואר זה באריכות בדברי הה"ק אאמו"ר זצלה"ה כן יאמר כאן נדבה ניתן אשר דברת בפיך שאתה מדבר בפיך כל הטובות ותגזר אומר ויקום בכל טוב אמן:
כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן. הנה הש"י נק' רעך עדשה"כ רעך ורע אביך אל תעזוב. ולהבין הענין למה נק' רעך. נראה כי רעך הוא לשון רצון כמו רעוא דרעון כי הש"י הוא הנותן הרצון בכל איש ישראל להיות ישר הולך הגם הבחירה חפשית בידי האדם מ"מ את אשר יחפוץ האדם לבחור בטוב ולמאוס ברע הוא גם כן בכח הש"י המסייע על ככה וכמ"ש הה"ק אאמו"ר זצלה"ה הגם שנכתב ובחרת בחיים שהבחירה נתונה בידי האדם מ"מ בזה שכתב הש"י בתורה ובחרת בחיים בזה נתן כח שיוכל האדם לבחור בחיים. והיינו כמ"ש לעיל כי בטהר ובקדש ד' בחינותיו נרנ"ח וד' היסודות ארמ"ע נעשה כלי לקבלה שיוכל לקבל קדושה וטהרה ומעלה תענוג לפניו ית'. וז"א כי תבא בכרם היינו בתענוג של רעך הוא הבוב"ה כדלעיל. ואכלת ענבים וגו' ענבי"ם גי' קע"ב כי בעשרה מאמרות נברא העולם ובדבר ה' שמים נעשו. נמצא כל מאמר הוא הוי"ה ואות ע' במילואו כזה עי"ן גי' ה' הויות וב' עיינין הם עשר הויות. וזה ענבים גי' קע"ב אותיות "קדושת "ב' "עיינין שצריך לקדש ולטהר עצמו ולבוא לקדושת ב' עיינין הם י' הויות שהם עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ואכלת ענבים בבחי' זו כנפשך שבעך להשביע נפש שלך. אבל ואל כליך כלי שלך היינו הארציות לא תתן שלא תמשך אחר הגופניות. ובזה תפעול ואל כליך מלשון כליון לאותם שרוצים לכלוא ולעכב ולקלקל עבודתך לא תתן להם שום כח כי ממילא יותש כחם על ידי התחזק כח ד' יסודות ארמ"ע דקדושה יוכנעו ד' יסודות דסט"א ויומתקו ויתהפכו גם המה לטובה אמן: