קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר במדבר
פרשת במדבר
ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא. ונראה לבאר בהקדם דברי הה"ק זצלה"ה בספר נחלת שמעון כי הקשה לשאול מדוע ניתנה התורה בה"ס להורות על הענוה בהיותו נמוך מכל ההרים הלא טוב ליתנה בארץ המישור לא על הר המורה יותר על ענוה. ותירץ להורות נתן כי צריך לפעמים להשתמש במדת הגאוה דהיינו בעבודת ה' וכמש"ה ויגבה לבו בדרכי ה' יעו"ש. ולדעתי זפ"ה ה' מלך גאות לבש שהגם כי תועבת ה' כל גבה לב מ"מ להתגאות בדרכי ה' כדי להמליכו ית' שיהי' ה' מלך מגאות זה לבש עושה הש"י לבושי קודשא לכבוד ולתפארת. וזהו ואתכם יהיו איש. ואתכם שאתם בחי' איש בגוף החומר מ"מ יהיו אתכם בחי' איש היינו בחי' גבורה והגדלות דרכו של איש לכבוש ולהתגבר על היצר ועי"ז למטה איש תוכלו להטות עצמכם אל ה' איש מלחמה. ובזה ראש לבית אבותיו הוא תהי' כ"א ראש לכל בית אבותיכם ויובן ע"ד שאחז"ל כי ה' זרח משעיר ורצה ליתן להם התורה והראה להם לא תרצח ולא רצו לקבלה כי הובטח על חרבך תחי'. הופיע מהר פארן אל בני ישמעאל והראה להם לא תנאף ולא קבלוה. ואי' בספרים הלא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו הי' לו להראות להם דבר שיוכלו לעמוד ותירץ כי אורייתא כולה חד כמו רמ"ח אברים ושס"ה גידים שאינו נקרא אדם כ"א בתשלום כל האברים והגידים. ככה התורה לא תושלם כ"א בשלימותה והש"י צפה כי לא יוכלו להתגבר על ב' מצות אלו ולא תהי' התורה ח"ו בשלימותה. לכן הראה להם זאת כדי שיקבלו ישראל והם יוכלו להתגבר ולקיימה בשלימותה ועי"ז ראש לבית אבותיו הוא ראש על בני עשו וישמעאל הגם כי הם הגדולים מיצחק ויעקב תהיו אתם עליהם לראש והבן:
והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם. י"ל דהנה כתיב וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך ודרז"ל א"ת בניך אלא בוניך שכל ישראל צריכים לבנות לייחד השם י"ה בו"ה והגם שאנחנו בחי' נוקבא המקבלים מאתו יתברך מ"מ אנתנו בבחי' ו"ה שפירושו שמחה שע"י מעשינו שאנחנו עושים נח"ר לפניו ית' בזה אנחנו גורמים שמחה למעלה והצדיק הפועל כ"ז נק' לוי ע"י שדבוק תמיד למעלה כמורה ע"ז מלת לוי י' רמז אל החכמה הקדומה ואות ו' הוא המשכה וחיבור אל אות ל' אל החכמה ובזה נתייחד י"ה בו"ה וכמש"ה "ואתם "הדבקים ר"ת ו"ה ע"י שאתם דבקים בו באמת תגרמו בה' אלהיכם שיתייחד השם ויהי' אלהיכם ע"י אלהות שלכם שאתם עובדים ואז חיים כולכם חיים גי' אהי"ה הוי"ה אהי"ה כידוע להיות דבוק בשמות האלו ואז יכולים לפעול כ"ט. וז"א ושאבתם מים בששון כי על ידי העלאת ה' תתאה שהוא חמש"ה אותיות שמח"ה שנעשה למעלה כנ"ל תזכו לשאוב מים. היינו השפעות קדושות בששו"ן אותיות שו"ש נ' על ידי שמחת הנון שערי בינה כנ"ל שתגיעו לעלמא דיובלא עלמא דחירו ולא תצטרכו שום ע בדות וכמש"ה ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד כי יבוא לו העבדות בקל בלי טירחא עוד. וזהו והלוים אותיות ו"ה העלאת השמחה כנ"ל וזוכה לבוא אל ים גי' נ' כנ"ל וממשיכים כ"ט הם אומרים תמיד כי זה בא למטה אבותם בזכות האבות. ולא התפקדו בתוכם והם כאלו אין נפקדים ונזכרים בדבר זה ולא פועל ידם עשתה זאת כ"א זכות אבות גרם זאת והבן:
א"י והלוים למטה אבותיו וגו'. עפ"י דאי' באוה"ח שלזה לע"ע אין הבכורות נפדין ע"י הלוי כי כבר נתקדשו הלוים מאז באמרו ואני הנה לקחתי את הלוים יעו"ש נמצינו למדין כי הלוים הם דבוקין בו ית' ולזה נאמר והיו לי הלוים ל"י גימ' מ אות מלכות הרצון על כי הם במדרגה גדולה שדבוקים בו לכן יהיו בבחי' לי במדת מלכותו להיות גוזרין ואני מקים דבריהם ואומר עצתם תקים כמוני כביכול. וזהו והיו לי הלוים ל"י דייקא אבל שארית ישראל אשר לא כחם יפה להיות דבוקים תמיד לכן ישראל אותיות ל"י רא"ש שמבקשים שיהי' י ועמי בראש העליון וז"א דהלוים הם הצדיקים שנאמר עליהם והיו לי אשר בכחם. למטה אבותם. להטות עצמם אל אב העליון להיות כמוהו כמוהם כביכול לא התפקדו בתוכם כי אינם נכללים בתוכם והבן:
א"י והלוים למטה וגו'. והלוים לשון לויה וחיבור ודיבוק ור"ל הצדיקים למטה אבותם. אזי בכחם להטות עצמם אל בחי' ומדות האבות הקדושים ללכת במדותיהם ובדרכיהם ועוד זאת פעלו לא התפקדו בתוכם לא הוא אי"ן העליון שנק' לא שהוא בלתי מושג התפקדו הצדיקים נפקדים שישרה אל עליון בתוכם:
א"י והלוים למטה וגו'. דידוע כהן הוא בחי' החסד ולוי הוא מדת הגבורה לכן בא הכ' כמתמי'. והלוים למה הועמד בחי' הלוי שהוא הגבורה לכן השיב כדי למטה אבותם כי איזה גבור הכובש את יצרו ומתגבר עליו כדי להטות עצמו לאב העליון. גם למטה מלשון ענפים כי כשאין לאדם גבורת אנשים לא יוכל להוליד ולהקרא אב לכן נברא כח הגבורה שיעשה מט ה ושבט ענף עושה פרי שיקראו אבותם. ואמר לא "התפקדו "בתוכם ר"ת ז"ל לשון הזלה והמשכה כמו יזל מים מדליו. דידוע דהטפה קדישא נמשכת ממוח ואז ראוי להוליד. גם לא רמז על אי"ן העליון כנ"ל התפקדו ר"ל שיופקדו להשיג השפעה מאל עליון ולהמשיך הטפה קדישא ממוח להוליד בנים ולהשפיע כל טוב והבן מאד
אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל. א"ך גימ' אהי"ה וידוע מהזוה"ק אהי' הוא דזמין אנא לאתגליא. הרצון שכל מי שישוב בתשובה שלימה וירצה להשיג אותי כביכול אני מוכן ומזומן להתגלות לו. מטה לוי. ר"ל מי שמטה מו להיות מלווה ומחובר ודבוק בו ית'. אמר אך את מטה לוי וגו' ר"ל בחי' אהי' דזמין לאתגליא לא תפקוד לא תחסר בשום פעם בחי' זו ממי שמטה עצמו לדבקה בו ית' כי הוא ברחמיו יתגלה אליהם. תפקד מלשון חסרון כמו ולא נפקד ממנו איש ואת ראשם לא תשא וגו' ידוע רא"ש מורה על מילוי אלהים עיין בכוונות האר"י ז"ל במוסף ר"ח ולכ"א את ראשם היינו בחי' האלהים והדינים לא תשא בתוך בני ישראל כ"א תמיד רחמים עלינו:
א"י ואת ראשם וגו'. ע"פ מה שהתחלנו לבאר אך את מטה לוי כנ"ל ואת ראשם וגו' מי שבא אל הראשית אל בחי' מטה לוי וכנ"ל לא תשא ר"ל תגביה ותתנשא עצמך להיות מובדל מכלל ישראל כ"א בתוך בנ"י תוכל עצמך עמהם והבן:
איש על דגלו באתות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו. יבואר ע"ד שדרשו במד"ר ודגלו עלי אהבה א"ת ודגלו אלא ודילוגו. כי הן אמת שעיקר העבדות הוא בשבע מדות לתקנם אחת לאחת אבל כולם כל הז' נכלל בג' מדות חג"ת המרומזים נגד האבות שצריך להתגבר כאיש על היצר לתקן כל המדות ולדלוג משבע מדות ההפכיים ולהאיר אותם בשבע הספירות וזה אי"ש עם האותיות גי' שד"י שהאיש הדבוק בשמו ית' זוכה לזה על דגלו ע"י שדולג להיות מואס ברע ובוחר בטוב. באתות לבית אבותם ר"ל בהמדות שהם נגד האבות היינו ג' מדות חג"ת כנ"ל. ואז יחנו בנ"י יש להם חנייה ומנוחה אצלו ית'. גם יחנו לשון חן בזה יש להם חן בעיני ה' וזוכים מנגד וגו' מנג"ד גי' א"ל אדנ"י ע"ה להראות כי הוא יתברך אל אדון על כל המעשים ואז סביב לאהל מועד יחנו. שסביב לאהל הוא הארת השכינתא שנק' מועד ויו"ט יחנו במנוחה והשקט ובכל טוב אמן:
א"י איש על דגלו ונו'. דידוע כי הגם שהאדם לומד ומתפלל העיקר צריך להיות במחשבה קדושה וטהורה להתקשר אז בו ית' כי הוא הנותן התורה והתורה כזו נקרא אות על כי נשארת אות ורשימו להגן על האדם כמאמרינו ז"ל תורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה מגינה ומצלה. ולכן התורה היא החכמה הוא בל"ב נתיבות החכמה כי הכל תלוי בלבא כי אפי' חוש הראות תלוי בלב כמארז"ל שוריינא דעינא באבנתא דלבא תליא ולכן בינה לבא ובה הלב מבין. ולכן התחנן דהמע"ה לב טהור ברא לי וגו'. ולזה עיינין ולבא תרי סרסורי כו' וע"י הבינה עולם התשובה נתקן הכל. וז"א איש על דגלו מי שירצה להיות איש ולישאר על דגלו מצבעו אזי באתות גם בהאתות היינו בהתורה כנ"ל יראה שתהי' לבית אבותם. היינו במחשבה טהורה כי המחשבה נק' אב כידוע ככה יחנו בנ"י אותם הבונים להיות ישר אל שיהי' כביכול מיושרים ושוים עם אל פב"פ אתו ית' גם יהי' צירוף שיר אל שיוכלו לשורר לפניו יתברך ולשבחו ואמר עוד מנגד סביב לאהל מועד יחנו שיש עוד בחי' אחרת מעולה מנג"ד נוטריקון "נא "גבור "דורשי שיש המתגברים אפילו שלא בשעת תורה ותפלה דורשים תמיד יחודו ואחדותו אפילו בדברים הגשמיים המה תמיד סביב לאוהל מועד יחנו והבן:
הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו. דידוע דהצדיק נק' לוי שדבוק בו ית' כי אות י' מלוי רומז על השם בשלימות כי י' מספרו כ' כזה יו"ד ואות ו' החיבור גי' כ"ו והצדיק מלווה בהיו"ד כנ"ל בפסוק והלוים ע"ש. ואמר הקרב את מטה לוי שתקריב גם את המטה עצמו אל הצדיק שנק' לוי והעמדת אותו לפני אהרן שיחשב כאלו הוא בבחי' אהרן הכהן כדמות הכהן עליון כמלאך מיכאל המשרת למעלה ואז ושרתו אותו יעשו שירות התגלות אות ו' היינו גילוי האלוהות המייחד ד' קצוות ומעלה ומטה שהם ו"ק והבן:
ושמרו את כל כלי אהל מועד ואת משמרת בני ישראל לעבוד את עבודת המשכן. יבואר עפ"י מה שכתוב לעיל בארוכה כי האדם צריך לשמור וכל גופו ואבריו כי היכל ה' המה כמו המשכן עם הכלים כן האדם עם כל אבריו וגידיו וצריך לשמור כל פרטי אבריו בקדושה ובטהרה כמו שבמשכן הוכרחו להיות כל הכלים בשלימות לא יחסר אחד מהם כן צריך האדם להיות כל אבריו בשלימות לא יפגום אחת מהנה והעיקר העיינין ולבא כמו שביארנו לעיל בפסוק איש על דגלו יעו"ש וזה ושמרו את כל כלי אוהל מועד שישמרו את כל הכלים מאהל מועד היינו כלי הגוף ועי"ז יוכלו לשמור את משמרת בנ"י שיהי' ישראל כנ"ל בפסוק הנזכר ובזה יוכלו לעבוד את עבודת המשכן שכל מה שנפעל ע"י עבודת המשכן המתקת הדינים והמשכת כ"ט יגרמו ע ע"י מעשיהם אמן:
נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחותם לבית אבותם. דידוע עבודת בני קהת הוא קודש הקדשים וידוע כי עיקר העבדות לבוא למדת התפארות דמות דיוקן אדם. והנה הצדיקים נקראים בני קהת מלשון קיבוץ שמקבצים כל המדות לבוא אל התפארות כי הוא העיקר וממנו יבנה בית. ואמר נשא את ראש שיהי' נשיאות ראש אל בני קהת כנ"ל כי מתוך בני ישראל מתוך הוא הפנימות בני לשון בנין שפנימות בניינם הוא לייחד שמו ית' והפנימות מן בנ"י כזה בי"ת נו"ן יו"ד הוא יוו"ד גי' כ"ו כמנין השם שזה עיקר בניינם להיות מלווה ומיוחד השם ואז למשפחותם לבית אבותם. כי יעקב אמר בקהלם אל תחד כבודי ופירש"י ז"ל והיכן נזכר שמו בהתייחסם על הדוכן לכן נאמר למשפחותם אז יהי' ראוי שייתיחסו משפחותם אל בית אבותם כי אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וללכת בדרכיהם ולזה נאמר כאן למשפחותם ואח"כ לבית אבותם לא כן בפ' נשא הוא להיפך והבן:
לחג השבועות
בחודש השלישי לצאת בנ'"י מארץ מצרים וגו'. עד מן ההר לאמר דידוע מהאר"י ז"ל כי בליל פסח בא הגדלות ואח"כ מסתלקין המוחין עד אשר ילקטו לאחד אחד הטעם כי הש"י ברוב רחמיו וחסדיו שחס עלינו ופרקינן ראה אותנו עירום וערי'. ואם נשתהינו במצרים עוד מעט כבר היינו משוקעים שמה כידוע לכן ברחמיו הופיע עלינו אור קדושתו והוציאנו משם ואור קדושתו הי' מאיר על פנינו כמו קירון עור פני משה אשר בזה יכולנו לצאת משם. ולמען לא ניכול נהמא דכיסופא כ"א יגיע כפינו נאכל ואז אשרינו וטוב לנו ניטל ממנו אח"כ גדלות הנ"ל עד אשר בכח ידינו נעבוד ונתקן בימי הספירה כל המדות עד אשר נבוא להארה הקדומה שהי' בצאת ישראל ממצרים. וזהו בחודש השלישי בהתחדשות השלישי שהי' בחודש השלישי הי' ההארה גדולה כ"כ כמו לצאת בני ישראל מארץ מצרים שהעידה תוה"ק כי תיקנו מדותיהם עד שבאו לגדלות הראשון. ביום הזה בהארה זו באו מדבר סיני ודרז"ל שירדה שנאה לאוה"ע כמשל המקטרג על בן המלך שאינו הולך בדרך הישר ולקח המלך את בנו תחת כנפיו והורהו דרך זו ילך וכשמוע הבן מוסר האב אז שנא המלך את המלשין על בנו באומרו הבט נא וראה על מי הלשנת וראה כי דרכיו טובים ונכוחים ולכן בזה יראה שנאה לאוה"ע. או בחודש השלישי רומז על בחי' התפארת הכולל כולם ואמר כשבאו בחודש השלישי לבחי' הת"ת אזי מיד ביום הזה בהארה זו באו מדבר סיני יכלו לקבל התורה כי התורה נקרא ג"כ תפארת. ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני עדש"ה סור מרע ועשה טוב שאינך צריך לכוף עצמך יותר מדאי ולשהות זמן כביר לתקן הכל אל הטוב כ"א סור מרע שתסור עצמך מהיות רע ותקבל עליך לבל לשוב עוד לכסלה אזי מיד ועשהב טוב ועשה לשון תיקון תוכל לעשות טוב. וזהו ויסעו מרפידים מיד בנסעם מרפיון ידים מלהיות רפוי ידים ועצל בעבודתו ית' אזי מיד ויבואו מדבר סיני לקבלת התורה. ויחן שם ישראל נגד ההר דהתורה נק' הר כי נקנית במ"ח דברים והוא מ"ח מעלות מעלה ע"ג מעלה כמו הר. וכן ע' אנפין לתורה בהגיע מפנים לפנים הוא עולה כמו הר וכ"ז ע"י בואו למדת הת"ת כנ"ל יזכה לתורה שהוא ג"כ תפארת כתפארת אדם לשבת בית. וז"א ויחן שם ישראל ויחן לשון חן שבאו לבחי' חן. נגד הוא שם שלישי משם מ"ב נג"ד יכ"ש והוא התפארת ולזה נגד הוא למזרח הזריח עליהם ההר הוא התורה. ומשה עלה אל האלהים כי הנה השם א"ל ראה נתתיך אלהים לפרעה הפשוט כפשוטו אמנם צריך להבין אומרו ראה המורה על הסתכלות בחכמה. דהי' די אם אמר נתתיך אלהים לפרעה מהו ראה וגו' אמנם דהנה הש"י צופה בראש מה יהא בסוף שעתיד משה לקבל התורה מידו והאיך אפשר אשר אדם ילוד אשה ילך בין מלאכי מרום לקבל דת אש. לכן מול זה א"ל ראה ר"ל שתראה ראי' שכליית נתתיך אלהים לפרעה כפשוטו להכותו ולרדותו אבל עוד לך ראי' שכליית שנתתיך להיות בחי' אלהים לפרעה עבור התגלות האלהות שיתגלה ע"י שתוכל לקבל התורה לכן נתתיך בבחי' אלהים. וזהו ומשה עלה אל האלהים ומשה הי' לו עלי' לבחי' אלהים כנ"ל ולזה ויקרא אליו ה' מן ההר יכול לקרותו שיכנס להר וגם לאמר שיוכל לקבל התורה ולאמר אותה לזולתו ר"ל למסרה לישראל לגלות להם צפוניה ומסתוריה והבן:
א"י בחודש השלישי לצאת בנ"י מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני. יבואר בהקדם לפרש הפסוק סור מרע ועשה טוב. לכאורה הוא אריכת לשון דודאי כשסר מרע הוא ממילא עושה טוב. אך דהנה אחז"ל כשעושין תשובה מאהבה זדונות נעשות להם כזכיות וזהו פי' סור מרע ר"ל כשעושה תשובה מאהבה אז ועשה טוב נעשה מהרע עצמו טוב שמהעונות נעשו זכיות. וגם איתא בכתבי הה"ק אאמו"ר זצלה"ה דתיבת מר"ע אותיות עמ"ר פי' כשסר מרע נעשה מתיבת מר"ע עמ"ר וצריך פירוש לפירושו. ונראה לערכינו דהנה כשהאדם חוטא ח"ו מסתלק השכינה מעליו אבל כששב מאהבה כנ"ל הוא חוזר וממשיך את השראת השכינה הקדושה עליו וזהו הרמז סור מרע דהיינו שיהא תשובה מאהבה כנ"ל ונעשה מתיבת מרע צירוף עמר ר"ל דעומר הוא לשון מדה המחזקת דבר הניתן בתוכה. כמו כן האדם הוא כלי מחזיק ברכה ומוכן לחזור להמשיך עליו השראת אלהותו ית'. והשכינה הק' נקראת טוב כנודע. וזהו ועשה טוב היינו שיסור מרע ויהפוך לעמ"ר להיות כלי כנ"ל לקבל השראת שכינתו ית' המכונה טוב וזהו פי' הכ' ביום הזה באו מדבר סיני. ר"ל ביום הזה בעצמו שיצאו ממצרים באו מדבר סיני היינו לקדושה העליונה ע"ד הנ"ל סור מרע ועשה טוב שמהרע עצמו נעשה טוב כשהתשובה הוא מאהבה והבן:
ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר. לכאורה יל"ד דהול"ל השם קודם דהיינו ויקרא ה' אליו לאמר. ויבואר עפ"י הכ' וירא אליו ה' באלוני ממרא וג"כ דקדקנו כנ"ל דהול"ל וירא ה' אליו אך דהנה אחז"ל בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו. לז"א וירא אליו ה' ר"ל לגודל בחינתו המעולה שהכיר את בוראו בהיותו עדיין קטן בן ג' שנים. זכה להתגלות השם ב"ה. וזהו אליו מחמת גודל בחינתו. לזה הקדים אליו להשם. ועפי"ז יבואר ג"כ כאן ומשה עלה אל האלהים. ר"ל מחמת הבטחת הש"י שהבטיחו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ובכח הזה עלה ולא בכחו ועוצם ידו ויכולתו כי מרע"ה הי' עניו מכל האדם. ולזה באה תשובתו ית' אליו ויקרא אליו ה' כנ"ל מרמז בתיבת אליו קודם השם להודיע שמבחי' המעולה שעבד להבוב"ה באמת ובתמים עי"ז עלה אל האלהים וראוי לנתינת התורה על ידו והבן:
ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וגו'. לכאורה יש לדקדק על לשון ויהי לשון צער ומה שייך כאן לשון צער אדרבה בכאן הי' גודל השמחה כידוע. אמנם הכלל מונח שתיבת ויה"י גי' א"ל ומרמז על גודל החסד. ויבואר עפ"י דברי אדמו"ר הה"ק מו"ה אלימלך זצלה"ה שהאדם בעוה"ז מוכרת לתקן במעשיו הטובים כל הג' עולמות דהיינו עשי' יצירה בריאה ע"כ ובזה י"ל כאן ויה"י מורה על חסד כנ"ל שזהו מחסד אל. ביום השלישי. יום רמז על עולם העליון שנק' יום. השלישי ר"ל בעולם השלישי דהיינו בריאה. בהיות הבקר. ר"ל נעשה ג"כ גודל הארה ובהירות כי בקר מרמז על בהירות וזהו ג"כ פי' ויהי קולות ר"ל שג"כ הי' מחסד אל אף מהקולות שיצאו מפשוטי העם שרוצים לקבל התורה ברצון טוב. היה ג"כ וברקים. למעלה דהיינו שהביאו גודל בהארה ובהירות בעולמות העליונים מדיבוריהם. וענן כבד על ההר יבואר בהקדם לפרש הפ' הנה אנכי בא אליך בעב הענן ויל"ד ג"כ כנ"ל דכ"מ שנאמר הנה מורה על לשון שמחה ואיך שייך כאן לשון שמחה שיבוא אליו בעב הענן. והנה בתחילת ההשקפה אמרתי ליישב עפ"י מאמרינו מאז על פסוק וישב משה את דברי העם אל ה'. דהנה כשאמרו כל ישראל פה אחד נעשה ונשמע באמת גמור. בודאי דיבורם הי' עושה רושם למעלה והוטב מאד בעיני הבוב"ה אך עכ"ז לא הי' כ"כ עילוי לדיבורם מחמת שיצא מפי פשוטי העם ג"כ שהיו עדיין בגשמיות. לזה נאמר וישב משה את דברי העם דהיינו דברי הפשוטי העם אל ה' דהיינו שמשה רבינו ע"ה הי' מעלה דיבורם ג"כ לעלות אל ה' וזה ג"כ הרמז בכאן הנה אנכי בא אליך בעב הענן דהיינו שיעלה לפניו ית' לרצון ולנחת רוח אפילו הדברים מפשוטי העם שמכונים בשם עב הענן דהיינו שהם עוד מעט בגשמיות וכנ"ל והבן:
א"י בהקדם לפרש הכ' כי ענן ה' על המשכן יומם כ"י נוטריקון "כנסת "ישראל. פי' שכנסת ישראל המה תמיד. ענן ה' דהיינו רחמים. על המשכן ר"ל הגוף מכונה בשם משכן שהוא משכן להשראת הבוב"ה בתוכו. יומם רמז לבהירות שמחמת זה הם תמיד בגודל הבהירות וידוע שיש ב' מיני עננים לטוב ולהיפך. כי הפנימות מורה על רחמים וזש"א הכתוב הנה הוא לשון שמחה אנכי בא אליך בעב הענן היינו בחי' עב של הענן ר"ל העביות ופנימות שהוא רחמים. גם ע"ב גי' חס"ד לזאת יש שמתה לפניו ית'. וזהו ג"כ פי' וענן כבד על ההר כי כבו"ד גי' כ"ו מספר הוי"ה ב"ה שהוא מורה ג"כ על רחמים. וזהו וענן כבד וכנ"ל שיהא ענן ה' שהוא רחמים על ההר. וקול שופר חזק מאד י"ל ג"כ ע"ז הדרך כי ידוע קול מורה ג"כ על פנימיות. והנה אותיות שופר במילואם הם שי"ן וא"ו פ"א רי"ש אות אמצעי משי"ן הוא י' מאות ו' הוא א' ובאות פ"א אין בו אות אמצעי. ומאות רי"ש האמצעי הוא ג"כ י'. יא"י גי' כ"א כמנין שם אהי"ה. והנה השם אהי"ה מורה דעתיד אני לאתגליא. דהנה ידוע דעיקר כוונת הבריאה ישראל עלו במחשבה בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית. היינו בשביל שעתיד להתגלות אלהותו ית' עליהם וע"י יתגלה ויתפרסם בעולם אלהותו ית'. ע"י נסי מצרים ונסי הים וקבלת התורה בקולות וברקים. וזה הרמז כאן וקול שופר ר"ל הפנימיות משופר דהיינו השם אהי"ה דמורה על דעתיד אנא לאתגליא בחי' זו חזק מאד בשעת מ"ת דהיינו שרצה הש"י שיתגלה אלהותו יתברך כביכול עליהם ולזה הי' צריכים טהרה וזיכוך גדול לנפשם בגודל ההתפשטות עצמם מכל וכל מגשמיות ולזה נאמר ויחרד כל העם אשר במחנה ר"ל שפחדו וחרדו מאד מחמת שדבוקים עוד באפס מה בזה העולם ובגשמיות קצת לזאת כתיב ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה כנ"ל בשם הה"ק אאמו"ר זצלה"ה כיון שראה משה שכביכול מצמצם עצמו לבוא לבחי' סוף וגבול. ע"כ הוציא גם את ישראל מן המחנה שלהם לבוא ולהתדבק עצמם לבחי' האלהים א"ס ב"ה וכנ"ל. בתחתית ההר. ההר רומז לשכינת כבודו ית' כידוע מס"ק ר"ל שהתיצבו תחת שכינת כבודו ית"ש ושכינתו יתברך מחופף עליהם ככלה הנכנסת לחופה. כן יגן השם עלינו ונזכה במהרה לקבל עלינו התורה הקדושה ברוב קדושה וטהרה אמן:
א"י ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר. יבואר דהנה אי' במדרש שהי' ישראל נרדמים בשינה עד שהוכרח משה לעוררם לקבלת התורה. ולכאורה יפלא על בני אל חי אשר התורה העידה עליהם שמיד ביום א' דר"ח באו מדבר סיני בהארה עצומה וכאשר ביארנו לעיל פיה"כ בחודש השלישי ע"ש. ובהגיע תור קבלת התורה חטפתם שינה. אמנם יובן דהן אמת דכולם התיצבו למעמד הר סיני אמנם בודאי הי' בחי' שונות ומחלוקת לא ראי זה כראי זה כ"א בבחי' מיוחדת. וכאשר באמת נגש אל הערפל וגו' אהרן חוץ ממנו ושאר ישראל העיד בהם הגבל את ההר וקדשתו והעם אל יהרסו לעלות כל עיקר ומי לנו גדול מאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב כ"א אחז דרכו דרך הקודש אברהם בחסד יצחק בגבורה יעקב בתפארת כ"א בבחי' אחרת ככה קהלת יעקב עדה הקדושה הי' בהם גבוהים וגבוה על גבוה. וזהו ויהי קולות וגו' מורה על הכת המעולה כי קול מורה על הפנימיות והוא דבר דלא פסיק תמיד כי פנימיי לא יופסק. ויש עוד כת אחרת בחי' ברקים שנתנוצץ בקרבם ניצוץ הקדוש מאתו יתברך כברק המבריק לעין ואח"כ נעלם. ככה הם לא יכלו עמוד בתמידות בדביקותו כ"א כברק ולמטה מכולם הכת אשר הוא בבחי' ענן אשר עב הענן סך בעדם אמנם אעפ"כ התחזקו עצמם אל כבד למען כבוד הבורא כבד כאלו נכתב בחולם ומושך וא"ו עמו כבו"ד גי' ל"ב להשיג ל"ב נתיבות החכמה וזכו על (כמו אל) ההר כנ"ל ככה הי' לכ"א לפי ערכו התגלות קבלת התורה והנה בודאי אלו שהם בבחי' קולות לא הי' ישינים כי הם כנהר שאינו פוסק מדביקות וכן אלו שהם בבחי' ברקים אמנם אלו שהיו בבחי' ענן חטפתם שינה ואעפ"כ הובאו אל כבוד ההר והבן:
פרשת נשא
וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהי'. יתבאר בהקדם לפרש שינוי הלשון בריש הפרשה. דבבני גרשון כתיב לבית אבותם למשפחותם ובבני מררי בהיפוך למשפחותם לבית אבותם. וכבר עמדו בזה כל מפרשי התורה יעו"ש. ונבאר בו עפ"י מאמרינו כבר כי גרשו"ן אותיות ג"ר שער נו"ן שמקוריהם ודירתם תמיד בדביקות למעלה בשער הנו"ן וזה מאמחז"ל אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות והדקדוק ידוע אומרו צדיק וצדיק בכפילא. ונראה כי הנה יש צדיקים שמדקדקים במצות להזהר בנט"י ובברכת הנהנין כראוי וכן בכל המצות וגם זה טוב מאד. אבל יש צדיקים גדולים שהאכילה והשתיה וכל דברים הגשמיים טוב הי' בעיניהם שלא לאכול ולשתות אלא שההכרח גורם להם שבונים בזה בעולמות העליונים וממשיכים את הבוב"ה לעוה"ז ע"י כוונותיהם ויחודיהם בעת האוכל. אבל מעצמות המאכל אין להם הנאה ממנו בגופניות וכמו שמצינו ברבינו הקדוש שהגבי' עשר אצבעותיו למעלה ואמר שגלוי וידוע לפניו שלא נהניתי מעוה"ז אפי' באצבע הקטנה. ולכאורה יפלא וכי לא אכל ושתה כדרך כל האדם אלא כוונתו הי' שלא נהנה הנאה גופניית מהאוכל אלא הכל לצורך גבוה וכנ"ל. וגם בכל דור לא אלמן ישראל ויש ביניהם צדיקים כאלו שכל כוונתם כ"א להמשיך הבוב"ה ולייחדו עם כנסת ישראל וזה אומרו עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ר"ל לצדיק כזה שכוונתו תמיד להיות וצדיק בוי"ו החיבור לחבר צדיקו של עולם עם כנ"י ינחילהו ש"י עולמות להיות לו למתנה והנה בני גרשון רומזים לצדיקים הגדולים שדירתם תמיד למעלה כנ"ל והם תמיד לבית אבותם דבוקים באב העליון עי"ז פועלים להמשיך כל טוב למשפחותם שעי"ז נשפע שפע טוב לבית ישראל. ובני מררי רמז על סוג הראשון שזכרנו שחייהם מרורים בטרדת הזמן על הפרנסה ועל הכלכלה הש"י יראה בענייהם ויושיעם. ועם כל זאת לא ישכחו ח"ו את הבוב"ה ומדקדקים במצות ובברכות כנ"ל בהם הקדים למשפחותם שהם דבוקים בצרכי משפחותם ואעפ"כ לבית אבותם יזכו להדבק באב העליון כי הצדיקים הגדולים מעלים אותם. וזה וכל תרומה וגו' וכל רומז על הצדיקים דמייחדי שמיא וארעא להיות נשקי להדדי יחוד קוב"ה ושכינתי' תרומה ר"ל הפעולה שיתרוממו ויתנשאו הצדיקים האלו הוא לכל קדשי ב"י לפי ערך קדושת בני ישראל שמקדשים ומטהרים עצמם מכל חטא ואשמה מניבול פה ורכילות לה"ר שקר גורמים הרמה והתנשאות להצדיקים ואז עי"ז וכל תרומה. וכל הם הצדיקים תרומה עי"ז יכולים להרים ולהעלות כלל ישראל כי לכל קדשי בני ישראל כי לפי התקדשם כן יכולים להעלות אותם כמשל המגביה חבירו אם מכביד עצמו אינו יכול להגביהו אבל כשהחי נושא את עצמו בקל להגביהו. גם וכל תרומה וכל הוא הבוב"ה כי כל בשמים ובארץ מתרגם דאחיד בשמיא וארעא מתרומם ג"כ כביכול לכל קדשי ע"י קדושת ישראל ובזה וכל תרומ"ה אותיות תרו"ם ה' מתרומם ומתחבר ה' תתאה בעלאה ויהי ה' אחד ושמו אחד וימהר ויחיש לגאלינו כי בזה תולה הגאולה. ואמר אשר יתן לכהן. מה שהצדיק נותן הכל ומקרב כולם אל הכהן הוא הבוב"ה חסד עליון. לו יהי'. להצדיק יהי' שכר הרבה עבור זה גם פועל לו יהי' שיראו ויכירו הכל כי לו לבדו יהי' ישראל חבל נחלתו ומי יערב לו לגשת להרע להם ח"ו וכל רואיהם מכירים כי הם זרע ברך ה' וכל טוב להם אמן:
יברכך ה' וישמרך. ירצה יברכך בזה שיהא שם ה' שורה עליכם ובזה וישמרך מכל רע כי כאשר יראו הכל כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך:
א"י "יברכך "יהו' "וישמרך. ר"ת יי"ו כמנין השם הקדוש הוי"ה שהוא גי' כ"ו ובמילוי כזה כ"ף ו"ו. כ"ף גי' ק' אות קדושה שקדושתו ית' שורה עליך. ו"ו גי' י"ב רמז לי"ב צירופי הוי"ה שהגם שהוא אחדות הפשוט מ"מ יש י"ב צירופי הוי ה לכל חודש חיות הראוי אליו. וס"ת יברכך' ה' וישמרך גי' מ"ה שיברכך בחיות ההוי"ה ותהי' בדמות דיוקן אדם. אמנם לזה צריך האדם שמירה שישמור עצמו. ולזה הבטיח וישמרך שיתן בך כח השמירה שתוכל לשמור נפשך רוחך ונשמתך כי הבא לטהר מסייעין אותו והבן:
יאר ה' פניו אליך ויחנך. כי עיקר הפנים של ישראל כשבא להם הויה. ורחמים משם הק' הוי"ה בעצמו. לא כן ח"ו כשישראל אינם ראוים וה' הטוב מדרכו להטיב מוכרח להשפיע לנו ע"י החילוף שם הוי"ה באותיות טדה"ד כידוע המורה על י"ג ת"ד וט' ת"ד. לכן אמר יאר ה' ר"ל שיאיר לך ההויות בעצמו בלי חילוף ותמורה. ובזה יראה פניו אליך כנ"ל ויחונך עי"ז יהא ניכר שאתה נושא חן כי יראה עליך אור ה' וכבודו עליך יראה. וזהו ונח מצא חן בעיני ה' שבזה ניכר שנח מצא חן על היותו תמיד בעיני ה' בעיוניות הוי"ה בעצמו והבן:
א"י יאר ה' פניו אליך ויחנך. כי הנה ראיתי בספר אחד מקשה האיך יצוייר מציאת החן של בן אדם אצל הבוב"ה ויעו"ש מה שתירץ. והנ"ל כי הנה כתיב ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ודרז"ל שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם כי בודאי הנשמה בבואה לעוה"ז היא נקי' וטהורה. אמנם בבואה לגשמיות עוה"ז ונפש הבהמיית והרוח בחברת הגוף מונעים אותה מהארתה. וכל מגמת הנשמה וחשקה להאיר הרוח ונפש הבהמיית ג"כ להאיר באור החיים כפי שתוכל לדבקה במקור חוצבתה. אשר לזאת אמר הנביא חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו. אמרה לשון התפארות כידוע מלשון האמרת והאמירך. ור"ל חלקי ה' אמרה נפשי כשיבוא התפארות מחלק ההוי' גם בנפשי והיא נפש הבהמיית על כן. ר"ל בזה אבוא לסוד העליון כ"ן גי' סו"ד ואז אוחיל לו שאהי' דבוק לו בהבוב"ה שנק' לו שכולל כל הו"ק כידוע ובזה בירך אותנו ברוך אתה בבואך וגו' וכדרז"ל. וזהו יאר ה' פניו אליך ר"ל את פנים שנתן בך יאירהו אליך ונקט בלשון פנים מלשון פני' והטי' שהאדם צריך לפנות עצמו ולהטות עצמו לדרך הטוב. ואז ה' הטוב לא ימנע ובזה תזכה ויחנך למציאת החן והבן:
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. יתבאר בהקדם לבאר הכ' והחכמה מאין תמצא מאין הוא הבוב"ה שנק' אין. שמשמעותיו לאו והן כי הוא א"ס וב"ת. גם בחי' הן שהשתלשל עצמו כביכול בבחי' השתלשלות ממדריגה למדריגה כדי שיוכלו להשיגו באפס מה. וזהו והחכמ"ה להיות בכ"ח מ"ה תוכל למצוא מאין מאי"ן העליון שעשה בעצמו כביכול השתלשלות כדי שיבוא להתגלות כי חפץ חסד הוא לבל ידח ממנו נדח ממנו תלמוד וכן תעשה לדבקה בו וללכת בכל דרכיו לעשות כחפצו וכרצונו. וע"ד שמבאר הה"ק אאמו"ר זצקלה"ה על משנת ויהי מורא שמים עליכם ר"ל המורא של הש"י שנק' שמים שכביכול מתיירא לבל יחטא האדם יראה זו תהי' עליכם לבל תחטאו. וארז"ל אין טפה יורדת מלמעלה אא"כ טיפיים עולות כנגדה היינו העלאת ה' תתאה שנעשה ע"י האדם באהבה ויראה עילאה קדושה וטהרה והמשכה שעושה האדם הוא בחי' ו' מלשון ווי העמודים שעי"ז מתחבר בעולם העליון ונעשה השם שלם ויהי' ה' אחד ושמו אחד. וזהו פיה"כ דלעיל איש כי יפליא וגו'. אי"ש ידוע אותיות "אל "יהו' "שדי ור"ל מי שירצה להיות בבחי' איש כנ"ל. כי יפליא. כשירצה להיות דבוק בפלא עליון בחכמה עילאה הוא היו"ד ומינה מתפשטין כל האותיות. פל"א אותיות אל"ף ור"ל אלף חכמה וצריך להיות יוצא מכל המצרים כמו ביציאת מצרים שיצאו מן כל מ"ט שערי טומאה ונכנסו למ"ט שערי קדושה עד הגיעם לשער הנו"ן. כן איש כי יפליא כנ"ל אזי לנדור צריך לעשות דירה נד"ר אותיות נו"ן ד"ר לדור בשער הנו"ן ובזה יעשה נזיר ר"ל נזר ועטרה וחוזר ומפרש מהו העטרה להזיר לה' שיעשה בזה נזר לה' במה שישלים השם הוי' ב"ה וכנ"ל. וכמ"ש הה"ק הבעש"ט זצלה"ה ימלא ה' כל משאלותיך ר"ל כל משאלותיך יהא שיתמלא השם הוי' ב"ה. מיין ושכר יזיר. עדשה"כ שכורת ולא מיין כי כתיב והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה. כי הנה עין ה' אל יראיו ועיני ה' אל צדיקים ומכח התדבקות העיינין הנראה להצדיק ואתדבקות רוחא ברוחא נשמתא בנשמתא כמעט הצדיק בטל במציאות והוא בעיני העולם כמשוגע כדרך הצדיקים וכאשר עינינו ראו. וזהו והיית משוגע ממראה עיניך ר"ל ממראה עיינין דלעילא כנ"ל וז"א מיין יי"ן גי' סו"ד ר"ל מגודל התדבקות בסוד העליון בזה. ושכר תהי' כשיכור ובאהבתו תשגה תמיד. או מיין ר"ל מיין תקח לך מוסר השכל לעבודתו מתענוג שיש לך מן היין תקח תענוג זה לעבודתו ית'. ובזה יזכה כי יזיר שיעשה לו ית' נזר והבן היטב. ובזה תשכיל לדעת אמרי קודש בנו"א ע"פ כי יפליא יעו"ש. והנה אחז"ל במה דכתיב ישא ה' פניו וגו' והלא כתיב אשר לא ישא פנים. אמר הקב"ה ולא אשא פנים לישראל כו' והם מדקדקים בעצמם עד כזית ועד כביצה. ויובן עפ"י האמור והחכמה מאין וגו' כי זית הוא השמן וידוע מאחז"ל מקום שהשמן מצוי חכמה מצוי' והוא היו"ד והוא בחי' דכר ואעפ"כ אינו יכול להוליד מבלי מקבל והוא בחי' ה'. ועד כביצה רמז על ה' תתאה כי ביצה לשון בעיא ובקשה ותחנונים שהיא מתחננת לפדותינו שיהי' לה העלאה ונדבק בו וכנ"ל באריכות. ואז יהי' לה העלאה ונהי' בחי' חי כי מי שאין לו בנים אינו נק' חי אבל כשנתחבר בו ויהי' הולדה נק' חי וכמש"ה ואתם הדבקים וגו' חיים כלכם היום ולזה אד"ם גי' מ"ה בו ה' ר"ל שצריך להטות ה' תתאה ולחבר עולם התחתון בעליון. וזה הוא הפנים האמתיים. וזהו ישא ה' פניו היינו הפנים להתחבר פנים בפנים ואז וישם לך שלום ויהי' שלימות בכל לא יחסר כל מה הן כל מיני השפעות והן גאולת ישראל:
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. כשישימו שמי שיתייחד השם בשלימותו שמ"י עם י"ה שס"ה לקדש כל גידיו ומכש"כ רמ"ח אבריו כי זה כל האדם ע"ד ויקח רמח בידו ואז מתייחד שמי עם אני וידעו כל באי עולם כי מלכותו בכל משלה וכמש"ה ראו עתה כי אני אני הוא. ואז ואני אברכם בכל טוב אמן והבן מאד.
א"י ושמו את שמי וגו'. בשום לב על אומרו ושמו את שמי ומהו הי' המקרא חסר אם אמר ושמו שמי וגו'. ונראה דידוע כי התורה שמותיו של הקב"ה וכל התורה כלולה בכ"ב אתוון מא' ועד ת'. וע"י המשכת שמותיו של הקב"ה על ישראל בזה ממשיכין כל מיני השפעות הנפעלין ע"י השמות וכל השמות מרומזים בתורה וכנ"ל וזהו ושמו את שישימו התורה הכלולה בכ"ב אתוון מא' עד ת' כמרומז במלת א"ת והוא שמי ישימו על ב"י ואז ואני אברכם והבן:
כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת. דידוע דהכף נקרא גם בשם יד ולהבין ענין שמות הללו נראה כי יד משמעותו כח ולבל יתגאה האדם לאמר כי כחי ועוצם ידי עשתה זאת לזה קראהו בשם כף מלשון כפיפה שצריך לכוף עצמו ולהכניע ידו וכחו תחת יד ה' כי הכל מאתו ית' נסבה ומכח ידו בא הכל כי ממנו הכל ומידו נתנו לך. וזהו כף אחת שצריך לכוף עצמו אל אחת ר"ל לאחדות הפשוט ואז עשרה תתעלה אל הקדושה שמרומז בעשרה ועשרה חוזר אל האחד כי עשרה הוא כלל אחדות בסוד עשר ספירות בלימה. וספירות לשון הארה שכל ההארות תבוא אל העשר היא הקדושה בלי מה מ"ה גי' אד"ם ור"ל בלי זה א"א להיות בבחי' מה בדיוקן אדם ור"ל בלי שתחזיר הכל כל הספירות וההארות אל העשר והוא האחדות א"א להיות אדם ואז תהי' בחי' זהב כנודע זהב מורה על הענוה כי אותיות זה"ב כל אות הוא מתמעט במספרו מאות הקדום לו ואז תזכה להיות מלאה קטרת. קטרת לשון קשר בתרגום ור"ל ע"י הענוה תוכל להתקשר בו ית' או כי ידוע קטרת גי' תרי"ג כשתחליף ק' בד' בא"ת ב"ש כי ע"י הענוה יוכל לקיים כל התרי"ג מצות שכאשר מתגאה מיד כשעושה איזו מצוה רם לבו בקרבו ואומר די במה שעשיתי כבר עשיתי מה שמוטל עלי וכזאת וכזאת עשיתי. אבל כי יקטן בעיניו הגם כי יעשה מצות חבילות חבילות יקטן בעיניו הדבר כי עדיין לא יצא י"ח כמוטל עליו. וזהו זהב כשתהי' בבחי' זהב ר"ל בענוה כנ"ל תהי' מלאה קטרת מלא בכל התרי"ג פקודין והש"י יזכנו לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו אמן:
פרשת בהעלותך
דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו וגו' ויעש כן אהרן אל מול וגו' העלה נרותיה וגו'. הדקדוקים רבו וביותר קשה דפתח יאירו וסיים העלה. והנראה כי הנה מנורה מול מנורה דוגמת המנורה דלעילא נצטוו לעשות מנורה למטה ושבעה קני המנורה נוכח ז' ספירות ונגד ז' הויות שמספרם יעק"ב תפארת ישראל אשר זה העיקר העבדות. ואמר אל מול פני המנורה דלעילא יאירו ר"ל כדמיון ולא ממש בדומה לו כ"א יאירו עכ"פ כדמיון מנורה דלעילא. והעיד הכ' על אהרן אל מול פני המנורה שלמעלה העלה נרותי' דלתתא להיות כמוה כמו שלמעלה מאיר בהארה נפלאה כן עשה עלי' לנרות דלמטה בלי שום שינוי מנרות דלעילא. וירמז ג"כ כל אנשי לבב עובדי ה' כי צריכין לתקן מדותיהם אחת לאחת כל ז' המדות ואעפ"כ יקטן בעיניו כמש"ה באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש ר"ל כשארצה לאור פניך באור פני מלך אזי חיי"ם גי' ס"ח כמנין אהי"ה הוי"ה אהי"ה ור"ל שתהי' דבוק בשמות הנ"ל. אבל ורצויו הגם שהגעת לרצון האמיתי תהי' בעיניך כעב מלקוש כאלו אתה עדיין בעב הענן ואתה מאחר בעבודה. מלקוש לשון איחור. והנרות הם המדות וכמאחז"ל נרי בידך ונרך בידי אם אתה משמר את שלי אני משמר את שלך. והנה בודאי יש צדיקים אשר כחם יפה לתקן כל הז' מדות. אבל רובא דרובא אינם יכולים לעלות בזה ועבנ"א בפסוק זה. ואי' "נשמת "כל "חי ר"ת גמטרי' ג' הויות שעכ"פ כל חי ירא' לתקן ג' הויות היינו ג' המדות. וז"א בהעלותך את הנרות היינו המדות עכ"פ אל מול פני וגו' מול ע"ה והכולל גי' ע"ח ור"ל אל מו"ל כשתתקן עכ"פ מו"ל היינו ג' הויות שלשת המדות מעלה אני עליך כאלו יאירו שבעת הנרות כל שבעת המדות וז"א ויעש כן אהרן הוא העובד ה' אל מו"ל ר"ל אל שלשת המדות העלה נרותיה ר"ל העלה את כל המדות וזה שפירש"י ז"ל להגיד שבחו של אהרן שלא שינה ותיקן כל ז' המדות והבן היטב:
ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל. דידוע כי אין המשיח בא כ"א שיהא אחדות וקירוב לבבות ישראל כאחד. וידוע מס"ק כי משיח (בן) דוד יהיה באמצע ומשיח בן יוסף יהא מימינו ואליהו משמאלו ועיין באלשיך. וז"א ואם באחת יתקעו כשיתקעו עצמן להיות באחת ר"ל באחדות כאיש אחד בלב א' תזכו כי ונועדו אליך הנשיאים הם תרין משיחין ואליהו והם יהי' ראשי אלפי ישראל. אלפי לשון לימוד כי הם ילמדונו דרכי ה' הגם המשי יהי' מורה צדק לעדתו מ"מ ישים גם אותם אלופים לראש כדמצינו בדברי חכמינו ז"ל במשה ואהרן ובניו:
א"י ואם באחת יתקעו וגו'. ע"ד אמרינו לעיל כי חיובא רמיא על כל אדם לתקן מדותיו עד לאחת וצריך להעלות הכל להכתר עליון המרומז במלת אחת כידוע מהאר"י ז"ל בכוונת עבודת יוה"כ אחת ואחת. וידוע כי י"ב נשיאים היו נגד י"ב הויו"ת כל נשיא נישא והעלה שבטו אל חלק ההוי' שכנגדו לזה נק' שמם נשיאים לשון נשיאות והעלאה. וז"א ואם באחת יתקעו כשירצו לתקוע עצמם לאחדות הפשוט להעלות הכל לכתר עליון אזי צריך כי ונועדו אליך הנשיאים ר"ל יתקבץ אליך מדת הנשיאים להעלות כל דבר לשורשו וחלק הויותו אשר לזה ראשי אלפי ישראל. אלפי לשון לימוד חכמה כמו ואאלפך חכמה אל"ף אותיות פל"א היא החכמה. ור"ל שראשית לימוד החכמה הי' עבור זה שיהי' ישראל ויעלו הכל אל החכמה העליונה והבן מאד:
א"י ואם באחת יתקעו. כנ"ל וידוע כי בכל דבר יש ניצוץ הקדוש המתאוה ומצפה לשוב לשורשו. וז"א ונועדו אליך הנשיאים ר"ל דברים הצריכים התנשאות והעלאה היינו הני"ק. כי ראשי אלפי ישראל. ר"ל כי עיקר הראשית הי' עבור אלפי ישראל עבור אותם שמלמדים עצמם להעלות הכל אל ל"י רא"ש ישרא"ל אותיות ל"י רא"ש והבן:
ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו. ידוע כי יש שם בק"ם והוא לשון קומה כי בהתאסף יחד עם קודש ישראל בתורה ובתפלה נעשה קומה שלימה והן אל כביר לא ימאס. ל"א ימא"ס גי' שם בק"ם. וז"א ובהקהיל את הקהל. כשתקהילו עצמיכם להיות בכנופיא אחת ואז תהי' קומה שלימה בהקה"ל גי' בק"ם כנ"ל אז תתקעו תהיו תקועין בו ית' ולא תריעו תריעו לשון שבירה כמו תרועם בשבט ברזל ור"ל שלא תשברו ולא תתפרדו מדביקותו ית' ולא יוכלו להרע לכם כ"א טוב עלינו אמן והבן:
א"י ובהקהיל את הקהל. דידוע קהל מורה על ראשי העם הנק' עיני העדה כי ראשי הדור הם המה המנהיגים ושומרי העם ואין דור שאין בו כאברהם כו' ואמר ובהקהיל את הקהל כשתקהיל עצמך להיות את הקהל טפל אל הקהל את מורה על הטפל ללמוד ממעשיהם בזה תזכו כי תתקעו כנ"ל ולא תריעו ולא תאונה אליכם רעה. כ"א כל טוב עלינו אמן:
א"י ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו. דידוע כי יש קול ודיבור. קול מורה על הפנימות ודיבור הוא דבר חיצוני וצריך האדם לתקן דבריו עד כי מוצא שפתיו ודיבוריו קדושים יהיו כלולים בפנימות הקול ואז יוכל להוציא דבר לפני האלהים בתורה ובתפלה. והנה קה"ל ע"ה גי' קו"ל. וז"א ובהקהיל את הקהל כשתקבלו את הכל לבחי' הקול וכנ"ל אז תתקעו תהיו תקועים ותחובים בעין העליון ויהי' שמחה לפניו ית' כמורה ע"ז עי"ן מן תתקע"ו ויהי' אז שמחה שיהא עין ה' אל יראיו ועיני ה' אל צדיקים ואז ולא תריעו לא יוכלו להרע לכם כ"א כל טוב עלינו אמן:
א"י ובהקהיל את הקהל וגו'. כי הנה נודע מאמחז"ל שמשה רבינו ע"ה נסתכל באספקלריא המאירה וכל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה. להבין הענין נראה כי גם כל הנביאים נסתכלו עין בעין. אולם לא היתה מאירה אל בני דורם שכולם ידעו ויבינו זאת כי לא הי' כחם יפה לזה להעלות כלל העם להיות הדור ראוי לזה. לא כן האיש משה כחו גדול ותועלתו נשגבה שהי' נבואתו באספקלריא המאירה גם לבני דורו אשר כולם יחזו ויבינו גודל מעלת נבואתו. וכן בכל דור לית עלמא פחות מצדיקים כאלו ובפרט ל"ו צדיקים כבדחז"ל. והמה נק' קהל כמו שנק' כל כי הם כוללים הכל. כן נק' קהל שמקהילים בני דורם גם פשוטי העם להעלותם ולא די להם להפקיע עצמם. וכמו שמצינו במצרים כתיב ותעל שועתם לשון רבים שלא צעקו כ"א מכאב עצמו ומצרתו אשר לו צר. כ"א הי' מיצר וכואב על צרת כלל ישראל ולזה ותעל שועתם ונגאלו. וזהו ובהקהיל את הקהל כנ"ל כשיקבלו אל הצדיקים ויהי' אגודה אחת להיות כ"א מצטער בצער חבירו אזי תתקעו להיות תקועים בו יתברך ולא תריעו ולא יהא שום ריעותא בתפלתכם ויהי' לרצון אמרי פיכם ותעלה תפלתכם למעון קדשו כי הן אל כביר לא ימאס אמן:
ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות והי' לכם לחקת עולם לדורותיכם. יתבאר ע"ד שאז"ל העוה"ז דומה לפרוזדור בפני עוה"ב התקן עצמך בפרוזדור כו'. כי עיקר עבודת האדם הוא בעתו עת ימי חייו אשר הוא חי ע"פ האדמה אז יוכל לקנות שלימותו ועולמך תראה בחייך בחיים חיותו יראה לקנות עולמו ואז במלאות ימיו ימי שנותינו בהם שבעים שנה יבא אל המקום אשר הכין לו. וכמו שרימז לנו הכתוב בהעלותך את הנרות כשתעלה עצמך אזי את הנרות את מורה על הטפל ומחובר אל העיקר. ואמר שעיקר העלאתו תהי' ע"י את כנ"ל שיחבר עצמו אל העיקר והוא ג"כ על ידי א"ת היינו על ידי התורה הכלולה בכ"ב אתוון מא' עד ת' אז תוכל להעלות הנרות היינו פרטי אבריך שיהי' מאירים עיניך לא יראו זרות כ"א בתורת ה' וידיך לא תשלחנה בגזילות ודברים אסורים כ"א לעשות צדקה ומצות. ואזניך משמוע ברע כ"א ביראת ה' כל היום ראשך עליך להיות חושב מחשבות טהורות וקדושות. ואז ממילא אל מול פני המנורה דלעילא יאירו שבעת הנרות כנ"ל ורימז באומרו א"ת הנרו"ת בתיבת א"ת ואות ה' מן הנרו"ת אותיות את"ה שהוא נוטריקון "אשר "תנה "הודך כי ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל. אמנם האדם צריך לעשות הכנה וכמאז"ל שאמר הקב"ה פתחו לי פתח כנקב של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם שבאתערותא דלתתא שפותח האדם לבו יזכה להשראת קדושתו ית' כי כשהכלי סתום אין יכולת ליתן בתוכו שום דבר. לא כן כשהאדם פותח עצמו להיות כלי קיבול ירחיב ה' פתחו. וזה כי אתה תאיר נרי. כ"י ר"ת "כנסת "ישראל. את"ה אותיות "אשר "תנה "הודך כנ"ל שכשנותן הש"י הודו והדרו אל בנ"י אז תאיר נרי ומבלעדו לא ירים איש את ידו אבל צריך הכנה כמשל הרוצה שיתארח המלך אצלו מה מאד מכין עצמו בהכנה דרבה לנקות ולטהר ביתו כדי שכאשר יבא המלך אל ביתו ימצא מנוחה ונח"ר. ומכ"ש וק"ו ב"ב של ק"ו איך לא יחרד האיש וילפת האדם להכין לקראת המלך ה' צבאות שימצא מקום מנוח ונח"ר שישרה בקרבו. וזהו בהעלת"ך אותיות בהעל"ת כת"ר כשתרצה להכתיר אותו ית' אזי את הנרו' כנ"ל תדע נאמנה כי הש"י הוא הנותן הודו והדרו עליך ומידו נתנו לך ואז אל מול וגו' כנ"ל. וכזה יש לרמז בפסוק בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. בחצצרות מלשון חצרות כי זה הוא חצר לפנים מחצר שצריך להכין עצמו בעוה"ז שנק' חצר כדי שתוכל לכנוס לחצר הפנימות בעולם העליון אזי וקול שופר. וקול הוא הפנימות תוכל לבוא אל הקול על ידי שופר שתשפר מעשיך להאיר עצמך כנ"ל. או בחצצרות ע"ד מאה"כ והי' עקב תשמעון וגו' ע"י עקב הוא הענוה מדת האבות כנודע תתקרב אל ההוי"ה ויהי צירוף והיה לשון שמחה לפניו ית' ותזכה כי תשמעון. וזהו דאי' בגמרא בא דוד והעמידן על עשרה בא ישעי' והעמידן על שבע בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' עשרה רמז על עשרה לבושין דקב"ה שצריך לתקן עצמו עד שיתקן העשר לבושין. וישעי' הקיל שגם מי שאין כחו יפה לזה עכ"פ יתקן שבע מדותיו. וחבקוק הקיל יותר והעמידן על אחת היינו התשובה שהבע"ת צריך שלא יתייאש עצמו כ"א בפסיחה ודילוג אחת יוכל לבוא לבחי' צדיק זה יאמין באמונה שיוכל לתקן כ"ז בעוה"ז. וזהו בחצצרות כשתדמה בעיניך כי עדיין אתה עומד תמיד בחצר ולא נכנסת עדיין לפנים אז וקול שופר הקול הוא פנימות העליון ישפר אותך בכל מיני יופי. ואז הריעו לפני המלך ה' תהיו אחים וריעים לפני המלך מלכו של עולם. וזהו ובני אהרן הכהנים הם הצדיקים העובדים אותו ית' יתקעו בחצצרות הם יתקעו ויכניסו עצמם בהחצרות האלו שאפי' בחצצרות היינו עסקי חצרות עוה"ז יביאו לקול שופר לפנימות משופרא עילאה. גם ובני הרוצים להיות בנים למקום בבחי' אהרן העובד שהוא דוגמה מלאך מיכאל כה"ג שלמעלה. ועתה הצדיקים המתפללים ולומדים הם דוגמתו ע"י כי הם הכהנים העובדים יתקעו בחצצרות כנ"ל והיו לכם לכ"ם אותיות מל"ך שיביאו כל עסקי עוה"ז אל המלך עליון יפעול זאת לכם לחקת עולם כמו עולם העליון שהוא חק עולם לדורות כן יעמוד זרעכם ושמכם לדרתיכם. והיא מדה במדה על שתקנתם עצמכם להיות מעון ומשכן לעולם העליון שהיא תמידי כן תתקיימו גם אתם תמיד ותזכו לשפע עליון ממזלא קדישא המרומז בר"ת "חקת "עולם גי' ג"פ הוי"ה יופיע עליכם להרבות דורותיכם לנצח אמן:
ונסעו הקהתים נשאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם. קהת מלשון אסיפה כמו ולו יקהת עמים ור"ל ונסעו הקהתי"ם אותיות קה"ת י"ם. י"ם רמז אל המלכותא קדישא כנודע הם עושים נסיעה והילוך כי הם נשאו המקדש ופירש"י ז"ל נושאי דברים המקודשים ור"ל שהם מקהילים ואוספים הכל אל המלכותא (קדישא) ע"י כי הם נושאי המקדש שהם נושאים כל הדברים להיות מוקדשים לשמים. והקימו את המשכן פירש"י ז"ל בני גרשון ובני מררי. רמז אל הצדיקים שנקראים בני גרשון שגרים ודרים בשער נו"ן כי גרשו"ן אותיות ג"ר שער נו"ן ובני מררי הם ג"כ מלשון מור ואהלות. מר דרור מתורגם מרי דכי היינו מעלמא דחירו יקימו את המשכן עד בא"ם אותיות א"ב א"ם ור"ל עד שיתייחדו כלל ישראל ביחוד אבא ואמא להיות כלולים באב העליון והבן:
א"י ונסעו הקהתים וגו'. ע"ד הנ"ל שמעלים כל דברים הגשמיים וכל עניני והנהגת עוה"ז לעבודתו ית'. וזה שפירש"י ז"ל נושאי המקדש נושאי דברים המקודשים. הדברים היינו הנהגת עוה"ז להיות מקודשים לשמים. והקימו את המשכן פירש"י ז"ל בני גרשון ובני מררי הם המגורשים וחייהם ממוררים יוכלו עי"ז ג"כ להקים משכן להיות משכן אליו ית' עד בואם למקורם ושורשם והבן:
ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. ובנחה כתיב לשון נחת למען יהי' נייחא כביכול לפניו ית'. ואמר שובה ה' שובה לשון השקט ונחת כמו בשובה ונחת תושעון. ולשון מנוחה וכמו שאמר מחו' הה"ק מו"ה לוי יצחק זצלה"ה ע"פ ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת. שכשיכון בחסד כסאו במדת הרחמים אז תשב עליו באמת כי כשיושב ח"ו על כסא דין כביכול ישיבתו אינו באמת כי הצדיק מבטל ואומר עמוד מכסא דין ושב בכסא רחמים. משא"כ כשיושב מיד על כסא רחמים אזי ישיבתו באמת לא יצטרך לעמוד. וז"א ובנחה וגו' כי כשיש ח"ו איזה דין צריכין לומר קומה ה' ויפוצו וגו' משא"כ ובנחה לעשות לך נייחא תשפיע לנו כל טוב אזי יאמר שובה ה' תשב במנוחה בשובה ונחת ואז רבבות אלפי ישראל ירבו המאלפים חכמה בישראל והבן:
א"י ובנחה וגו'. דהנה אמרו חכמינו ז"ל על כשהרשעים לוקין שכינה מה אומרת קלני מראשי כי בכל צרתם לו צר. ועפי"ז בוודאי השכל נותן כי כשטוב לנו ובשמחתינו כביכול השמחה מובאת בשכינה הקדושה וזאת צריך להיות שמחתינו שהשכינה תשמח ותשיש. וזהו שוש אשיש בה' ר"ל שוש עיקר ששוני כי אשיש על שנוגע הששון בה' כי תשמח עטרת עוזינו היא שכינתא הקדושה. מנוחה ושמחה אור ליהודים. כי עיקר מנוחה שלנו במה שיש שמחה למעלה ע"י האור שבא ליהודים. ובנח"ה כתיב וקרינן ובנח"ו אותיות ו"ה. ו"ה לשון שמחה כנודע. ויש אור ישר ואור חוזר. אור ישר מורה על היושר שזהו היושר נותן שנביא שמחה וגילה בשכינת עוזו ועי"ז באור חוזר נותן לנו כ"ט כאב המקבל תענוג מבנו האהוב ונותן לו מתנות גדולות. וזהו שוש אשיש בה' כנ"ל עי"ז ותגל נפשי באלהי. ותגל מלשון גיל שבתוך הפעמון המכה בפעמון כן יקיש ויכה השפעתו עלינו כאשר אחז"ל שאין לך כל עשב שאין לו מזל המכה אותו ואומר לו גדל ר"ל הכאת השפע תמידית. וזה ובנח"ה כנ"ל ע"י מנוחתינו והשמחה כנ"ל יאמר שובה ה'. יאמר הוא לשון התפארות ר"ל יובא התפארות עד שובה ה' שישוב התפארות ושמחה זו עד ה' כביכול. ובזה רבבות אלפי ישראל מרבה כל פעם אלפי ר"ל התחדשות כמו אלוף נעורי כי כשאין שמחה נתיישן הדבר אבל מחמת שמחה נתעורר בכ"פ מחדש בדמות נעורי' הגם שמזקינין ע"ד אז"ל זקני ת"ח כ"ז שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן שנאמר בישישים חכמה ונתגלה פליאות החכמה והכל ע"י ישראל והבן:
לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא.:
ע"ד שאמר מחו' ומ"ו הה"ק מו"ה יעקב יצחק הלוי זצלה"ה ע"פ לא תעשון כן לה' אלהיכם. כן לשון צדק כמו כן בנות צלפחד ור"ל שלא תעשון תמיד כן וצדק לה' אלהיכם לומר שכן טוב כ"א צריך להפך הדינים לרחמים. וז"א לא כן ר"ל מי זה האיש ירא ה' אשר יוכל לומר להבוב"ה לא כן תעשה כ"א כן עשה. זאת יוכל לעשות עבדי משה. כי בכל ביתי נאמן הוא ורשות בידו לילך בכל ביתי כאות נפשו ולסדר הדברים כפי אשר דעתו נוטה:
א"י לא כן עבדי משה וגו' כי יש עולם העליון ועולם התחתון וצריך לבל יפריד ח"ו א' מחבירו כ"א אחד באחד ידובקו ביחוד גמור ואמיתי. ועולם התחתון נק' לא כי כלא נחשב הוא לפני עולם העליון אשר נק' כ"ן גי' ע' גי' סו"ד. וז"א לא כ"ן ליחד ולחבר עולם התחתון הנק' לא עם עולם העליון הנק' כן. עבדי משה זה הוא תמיד עבדות הצדיקים כי כל צדיק נקרא משה וכמאמר חז"ל משה שפיר קאמרת. בכל ביתי נאמן הוא. כי הנה כתיב בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי ודרחז"ל ידוע. הכוונה כי הנה למעלה בוודאי הוא יחוד גמור ואמיתי כי שם אין מעכב ומונע אדרבה הכל חפצים ביחודו. אמנם למטה יש מונעים ומעכבים כי לא הונח להם בזאת והצדיק פועל אשר בכ"מ יהי' מוקטר שבכ"מ יהי' היחוד. וזהו בכל ביתי כי בית נק' היחוד ור"ל בכ"מ עושה שיהיה בית. נאמן מורה על היחוד אמ"ן גי' צ"א כנודע, נאמ"ן גי' אק"ם ור"ל שנותן בזה קומה לכל דבר ע"י שמייחד הוא קוב"ה ושכינתיה והבן:
פרשת שלח לך
וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם עלו זה בגנב ועליתם את ההר. נ"ל כי הנה כוונת משה רבינו ע"ה הי' בשליחות המרגלים כי דן ק"ו בעצמו ומה אם הר סיני שלא טמאוהו הגוים והר כשר הי' לא הי' באפשרי שירד ה' עליו כ"א הרכין השמים ושמי השמים עליו ואח"כ ירד עליו ה' ומכש"כ א"י אשר האומות דרים בה וישראל הם חלק אלהי ממעל איך יוכלו לסבול אויר הארץ המגושם מגשמיות האומות. ולכן שלח י"ב אנשים מרגלים ויתורו את ארץ כנען. ויתורו מלשון יתרות שיביאו הארה ויתרות בהארץ למען יוכלו אח"כ כל ישראל לסבול האויר מהארץ. ולזה בצווי ה' למשה א"ל שלח לך ופירש"י ז"ל לך לדעתך אני איני מצוה לך כו'. דידוע כי משה רבינו ע"ה הוא הי' בחי' הדעת. ודעת ג"כ לשון התחברות ור"ל מי שיחבר ויקשר עצמך לדעת שלך הם יוכלו לעשות הכנה כמו בארץ כנען כנ"ל. והש"י היודע בראש מה יהא בסוף. אמר אני איני מצוה לך להיות גוזר ומצוה שדווקא תשלח אלא אם תרצה שלח. ומשה כוונתו הרצוי' כדרכו שהוא רעיא מהימנא רצה באמת לחבר כלם אל דעתו. אולם המה לא רצו לבד שנים יהושע וכלב. ולכן וישלח אותם משה לתור את ארץ וגו' כנ"ל שיביאו יתרות וגדלו' גם בהארציות דשם. ויאמר אליהם עלו זה בנגב. נגב סובל שני פירושים לשון חכמה כי הרוצה להחכים ידרים. וגם לשון ניגוב ויבשות ושניהם כאחד צדקו יחדיו שא"א לכם לבוא לחכמה עילאה כ"א בנגב כשתדעו שאתם מנוגבים ויבישים ומעצמכם לא תוכלו עשות קטנה או גדולה כ"א ה' הוא הנותן כח לעשות חיל אז תוכלו לעלות אל החכמה. ולהבין תיבת זה שהוא לכאורה כמותר. נראה בהקדם לבאר המדרש ע"פ ועתה יגדל נא כח ה' וגו' כשעלה משה לרקיע מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות א"ל למשה אין שלום בעירך א"ל כלום יש עבד שנותן שלום לרבו א"ל הי' לך לעזרני מיד אמר ועתה יגדל נא כח ה'. ונראה ביאורו כי הנה תפלת ישראל סלקא לעילא ועושה יחודים למעלה ונעשה כתר למעלה כאשר יסדו לנו בתפלות שיעלה להיות כתר בראש אלהי צבאות ומאין תמצא כזאת הוא בהתפללו בקדושה וטהרה ומכוין כראוי בדחילו ורחימו אזי אותיותיו אותיות הקודש פרחין לעילא להיות כתר בראש ממ"ה. אולם לאו כל מוחא סביל דא לעשות מעשהו כזאת והש"י ברחמיו וברוב חסדיו הוא בעצמו יושב תהלות ישראל ומייחדים וקושרים את כל האותיות מתפלת כל חי לעשות כתר בראשו וזהו מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות שקושר את כל האותיות מתפלת ישראל להיות כתרים אפילו מאותם שאינם יכולים לעשות מעשיהם ביחודים. ושאל אותו הש"י אין שלום בעירך. ר"ל וכי אין שלימות זה בעיר שלך בעירך דייקא כי גם אתה הי' לך לעשות שלימות הזה להעשות תפלת כל ישראל ולעשות מהם כתר ועטרה בראשי. וא"ל משה כלום יש עבד שנותן שלום לרבו ע"ד שאז"ל אסור להורות הלכה בפני רבו ואיך אוכל לכוון ולעשות מהם כתר כמו שאתה עושה. וא"ל עכ"פ הי' לך לעזרני מיד א"ל ועתה יגדל נא כח אדנ"י דידוע הוי"ה במילוייו הם כ"ח אתוון. ואמר שיגדל הכ"ח מהוי"ה להתייחד באדנ"י ויומתק בזה כל הדינים. ומזה יובן ג"כ אומרו במדרש ועתה יגדל וגו' תנצח מדה"ר למדה"ד וקשה מדה"ר היכא רמיזא אדרבה שם אדנ"י הזכיר ולדברינו יבוא ע"נ והבן. וז"א עלו זה בנגב ז"ה גי' י"ב רומז על י"ב צירופי הוי"ה להמתיק כל הדינים ואז תוכלו לעלות בנגב היא החכמה וכאמור והבן:
א"י עלו וה בנגב וגו'. ע"ד הרמז דא תא בס"ק שיעמיד האדם לנגדו דיוקנו של אביו ואז נכון לבו יהא בטוח שלא יחטא וכן הצדיק נק' אב ישראל אבי אבי רכב ישראל ומשה נק' כל צדיק בדורו ע"ד אז"ל משה שפיר קאמר. ואמר עלו זה וגו' כי משה נק' זה כי זה משה האיש ור"ל שתעלו במחשבותיכם את זה ר"ל את משה הוא הצדיק ובזה תוכלו לעלות בנגב. ועליתם את ההר. תעלו ותמתיקו את כל הדינין לבל יהא לכם שום מעכב ומונע והבן:
ויעלו וגו' ממדבר צין עד רחב לבא חמת ויעלו בנגב ויבוא עד חברון וגו'. להבין אומרו ויבא ולא אמר ויבאו והנראה ע"פ האמור למעלה ששלחם להביא יתרות והארה בהארץ ויהושע וכלב באמת עשו כן ויעלו ויתורו את הארץ שהביאו יתרות וגדלות גם בארציות ועשו ממדבר צין ממה שהי' עד הנה שמם כמדבר עשו ממנו צ"ן גי' ק"ם להביאה אל קומה שלימה. עד רחב שעשו כ"כ שהביאו לרחבת והרחבה כזו. לבא חמת. דידוע כי החיים נמשך מת"י נימין. ואות ת' במילואה כזו תי"ו. ת"י מורה על ת"י נימין ו' המשכה שממשיך את החיים. חמת ת' מורה כנ"ל. וחמת צירוף ח"י מ"ת שהמשיכו החיות מת"י נימין אל מה שהי' בבחי' מת ועי"ז ויעלו בנגב בחכמה עליונה ובבואם למדה זו אז הם באחדות גמור. לכן כתיב ויבא עד חברון ויבא לשון יחיד עד חברון להיות חבר אל שער הנו"ן יובלא עילאה שער הבינה עלמא דחירו והבן היטב:
כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם. ופירש"י ז"ל כמספרם של בהמות מספר של נסכים. אפשר לרמז דצריך להבין הקרבת הקרבן אם אדם חטא בהמה מה חטאה. אמנם ידוע מ"ש מחו' מ"ו הה"ק מו"ה לוי יצחק זצלה"ה אבד"ק בארדיטשוב שלזה נקראת בהמה אותיות בה מה. והקרבן הוא למען יבוש אדם ממעשהו הלא אני בחי' מה גי' אדם דמות דיוקן אדם ואיך הרעותי את מעשי לפגום ח"ו בדמות דיוקן אדם ואז יתקן ויאיר מעשיו והנה ו' במילואה כזה וא"ו גי' י"ג כי הש"י נק' ו' מלשון ווי העמודים שהוא מייחד שמיא וארעא והצדיק נק' גם כן ו' שהוא מייחד ג"כ וע"ז רומזים ב' הווין מוא"ו ואות א' הוא אדם רמז על הצדיק שנק' אדם ו' קדמאה אות ו"ה לשון שמחה שהצדיק משמח למטה ובזה גורם ע"י יחודיו שמחה לעילא ונתמלא וא"ו גי' י"ג כמנין. אח"ד וממשיך י"ג מכילן דרחמי. וזה כמספר אשר תעשו. כמספר לשון הארה כמו ספיר. ור"ל כמו שתאמרו למטה בזה העולם ככה תעשו תיקון לאחד. אחד גימ' י"ג אות וא"ו כנ"ל תגרמו גם למעלה. כמספרם. כי האדם בעלותו ממדריגה למדריגה אזי נופל ממדריגתו הראשונה והוא ירידה לצורך עלי' למעלה ממנו וזה שפירש"י ז"ל כמספרם של בהמות שמה שאתה נחשב בעיניך בבחי' בהמה נפול ממדרגתך הוא למען מספר נסכים לשון נסיך ושררה שתבוא לנסיכות ושררות ומדרגה חדשה. והבן כי קצרתי:
מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה לדורותיכם. נ"ל עפ"י פיה"כ מראשית שנה ועד אחרית שנה ואיתא בס"ק שנ"ה גי' ספיר"ה לשון הארה כמו ספיר ור"ל ראשית שנה שצריך להאיר עצמו בימי ראשיתו היינו בימי הנעורים בעודו איש וחמימות היצר בוער בי ותגבר עליו כי לכן הועמד היצר למען יתגבר עליו ותשוקת היצר ג"כ לזה כאשר הארכנו מזה במ"א ולא להמתין עד עת זקנה אשר אין בכחו לעשות תשובה. ובשובו בימי נעוריו זוכה עד אחרית שנה שהארה זו תועיל לו גם על האחרית בימי הזקנה. וזהו מראשית עריסותיכם מראשית העיסה כמו העיסה שהוא גולם וע"י החמץ שבתוכו נתגדל. כן מראשית הם ימי הנעורים ומן היצר שהוא ראשית העיסה להתגדל ממנו נקח לעבוד את ה'. ובזה תתנו לה' תתנו לשון מתנה כי יוחשב לפניו ית' כמתנה. ובזה תרומה לדורותיכם תרימו את כל מדורותיכם ומושבותיכם:
א"י מראשית עריסותיכם וגו'. כי כתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל ישראל שנק' ראשית ועיקר הראשית הוא הנשמה לא הבשר כי הוא המונע. אמנם הנשמה בהיותה בעולם העליון גם במעי אמה צופה ורואה באור פני מלך חיים. ובבואה אל עוה"ז אל הגוף העכור המונע מעבודתו יתברך וע"י התחזק האדם מעורר להזכיר את נשמתו ולזכור את השבועה שהשביעוה קודם רדתה לעוה"ז ובודאי כל איש אשר בשם ישראל יכונה בוודאי נזכר מה שראה קודם בואו. וזה כל האדם צריך כל ימי חייו לתקן זאת וכמשארז"ל הלואי שתהא יציאה כביאה לבל יפגום ח"ו אדרבה יוסיף אורה קדושה וטהרה. וזהו מראשית עריסותיכם. כמו שהיתה הראשית היא הנשמה הקדושה שנילושה בכם כעיסה הזו ולזה הי' ראשית הבריאה. ולכן מראשית בשביל הראשית עריסותיכם כנ"ל תתנו לה'. שהגם שהנשמה רגילה בכך ומחוייבת בטבעה להתקדש ולהתטהר. מ"מ כאשר יתקדש האדם להחזיר הנשמה לקדמותה בזה נחשב בעיניו ית' כמתנה כאלו לא היתה בזה הדרך מעולם ואתם מעלים מתנה לו ית'. ובזה תרומה לדורותיכם תוכל להרים כל הדורות שלכם גם אותם אשר אין כחם יפה לזכך נשמותיהם יוכלו הצדיקים להעלות כל דורותיכם אמן:
לראש חדש תמוז
הצירוף מחדש זה יוצא מס"ת של פסוק וכל זה" איננו" שוה" לי". ונ"ל בשנקדם לבאר הכ' ופקדת נוך ולא תחטא. כשתפקוד תמיד נוה שלך לדעת מאין באת מאין העליון אז בוודאי לא תחטא ותוכל להתגבר על היצר. ובזה פירשנו מאחז"ל כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא. דידוע היצר נק' בעה"ב וכל מה שיאמר לך עשה להברות גופך לאכול ולשתות ולשמוח בטוב כי לזה הועמד היצר כי אילולי הוא לא הי' מולידים והי' האדם כלה ואפס ולכן שמע לו חוץ מצא כשירצה לבטל אותך ממצוה אשר ע"י כל מצוה נעשה חיבור ויחוד. וזהו חוץ מצא. צ"א גי' הוי"ה אדנ"י יחוד האמיתי כי תסתכל מאין מוצאך כנ"ל ובזה תתגבר עליו. והנה מודעת זאת כי בימים האלו ימי תמוז ואב צריך לעשות בהסתר מעשהו הגם כי הבאנו כ"פ בשם הה"ק אאמו"ר זצלה"ה שבימים האלו הבוב"ה מצמצם עצמו לזה העולם ונקל להשיגו כדמיון המלך העובר ממקום למקום יעו"ש. מ"מ גם זה בדרך נסתר לבל ידע שום אדם ופתאום יבוא האדון אל היכלו כי אלו הי' האדם יודע מזה בוודאי הי' מכין עצמו לקבל המלך לאושפיזא. וטעם הדבר שהוא בהסתר מחמת חוזק וחריפות הימים שלא יהא קטרוג לכן הכל הוא בהסתר לבל יוודע להם כמו מלכות בית דוד שנולד ע"י הסתר לבל יהא קטרוג כדאי' בספרים. וידוע מהאר"י ז"ל כי חושבן מרדכי כחושבן המן יעו"ש ע"י חשבונות ואחוריים כי אלולי זאת לא הי' ביכולת מרדכי להכניע את המן. אבל כאשר הי' זה לעומת זה. זה קם והמן נופל והכל הוא בהסתר ואחוריים לבל יוודע כנ"ל וכ"ז ע"י התדבקותו באי"ן העליון מקור מחצבו וכאמור למעלה. וזש"א המן וכל זה איננו וגו' כשהצדיק הזה שנק' כל. איננו. כשהוא מתדבק באי"ן העליון אזי הוא שוה ודומה לו ויוכל להכניע אותו כי הרשעים הקדמונים הי' יכולים בעין שכלם להשיג דברים האלו וכדאיתא בספרים והבן מאד:
פרשת קרח
ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. נ"ל דהנה איתא בספרים שכל מנוחתם של הרשעים בגהינם בהצטרף מנוחה של כל יום עם יום השבת הם נ"א שעות ולזה אמר משה לקרח ועדתו הלא שמעו נא. ור"ל הלא כאשר תחזיקו במחלוקת תרדו שאולה ולא יהי' לכם מנוחה כ"א נ"א שעות ומוטב תחזרו בכם ותהיו בני לוי נלוים ומדובקים בעולם העליון שכולו מנוחה:
א"י ויאמר משה וגו'. דהנה הצדיקים נק' בני לוי ע"ש הלווי והחיבור בו ית'. וכל קנאתם הי' על כי אהרן דווקא הקרב הקרב אל משכן ה' לא המה ולכן עשה משה המבחן בקטורת לכל איש מחתתו. להורות נתן את אשר יבחר בו יקריב אליו וירצה מנוחתו. והנה תיבת נא יתפרש גם כן לשון תפלה. וכן פי' מ"ו ומחו' הה"ק מו"ה יעקב יצחק הלוי זצלה"ה. וזה מאמר משה לקרח עתה תראה שמעו נא מי שיוכל לפעול בתפלותיו וישמע בקשתו הוא מבני לוי מהנלוים אליו ית':
א"י ויאמר משה וגו'. דהנה מדרך הצדיקים הגם שמדברים בפה למטה עם בנ"א מ"מ מחשבתם דבוקה בשורש עליון ועיקר דיבורם הוא למעלה להבוב"ה אלא שמלבישים את התפלה בדיבורי עוה"ז. ומכש"כ מרע"ה בודאי הי' קשור תמיד בדיבוריו למעלה. ותיבת נא יתפרש ג"כ לשון עתה כדפי' בספר קדושת לוי ע"פ למה יאמרו הגוים איה נא וגו' וקרח אותיות חקר ומורה על הבוב"ה עש"ה החקר אלוה תמצא. שמעו נא. תשמעו כי נא עתה ומיד יהא נוקם ה' לצריו ונוטר לאויביו להעניש את החולקים על עובדי ה' ועד מהרה ירוץ דברו בא יבוא לא יאחר להנקם מהחולקים על עובדיו ואז יוכר מי ומי הם בני לוי כנ"ל הדבוקים בו ית':
א"י ויאמר משה אל קרח. כנ"ל אל חקר אלוה. שמעו נא. אתם מלאכי מעלה מליצי עליון תשמיעו את נא ר"ל תפלותינו כי בני לוי נבנה ההויות ית' ויתגלה לעין כל. בני לשון בנין לוי מורה על הוי"ה כי לוי במילוי כזה למ"ד וי"ו יו"ד אמצעי תיבות מ' י' ו' הוי"ה כשתחליף אות מ' בי' בא"ת ב"ש כמו באות מצו"ה מ"צ י"ה והבן:
ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם. דלכאורה צריך להבין הלא הכהן מורה על החסד והלוי על הגבורה. ומהראוי הי' לקחת שתי מטות א' למשפחת הכהונה וא' למשפחת הלוי. והנראה בהקדם ביאור הכתוב כשמן הטוב על הראש וגו' הטוב מורה על הש"י ב"ה שהוא הטוב ומטיב לכל ומדרכו הטוב להטיב. ובלבד שיהי' ראוי לקבל שיהי' כלי מוכשר לקבלה. והעמיד את הצדיק אשר הוא יהא הצינור להמשיך השפע. וכמובא אצלינו כ"פ מה שפי' בנו"א הודו לה' כי טוב כל"ח יעו"ש. וזהו כשמן הטוב השפעה הטובה מטוב העליון על הראש. שבא ע"י הראש הוא הצדיק שהוא ראש הדור. גם יורד על הזקן. ור"ל שיוכל וכל השפע לירד נם שלא ע"פ ראשי עם אלא כי גם ע"י זקני הדור כי זקן מורה גם על רחמים כמאז"ל זקן מורה על רחמים. אבל יש זקנים שהם תמיד בכעס כדרך הזקנים כידוע לכן הדר מפרש. זקן אהרן. ע"י זקנים כאלו שיש להם בחי' זקנה של אהרן מדת החסד שיורד עפ"י מדותיו שיורד לשון רידוי וממשלה שהגם שיש לו פי משבטו בחי' הדין מ"מ הוא רודה ומושל עליו על הפי ע"י מדותיו לאכללא מדת הגבורה במדת החסד וזקנים כאלו ימשיכו ג"כ החסד. וזה ואת שם אהרן וגו' כי הנה אמור יאמרו בני לוי למה נגרע מכהונה על היותינו בבחי' הדין הי' לו להעמידנו בבחי' החסד כמו הכהן. לכ"א ואת שם אהרן הגם שהוא מורה על חסד תכתוב על מטה לוי בבחי' הגבורה ועכ"ז זכה לכהונה על כי מטה אחד שנטה הכל אל האחדות לראש בית אבותם שהמתיק הדינים בשורשם ועשה מהכל רחמים וחסדים גדולים:
א"י ואת שם אהרן ונו'. ע"ד דאיתא באוה"ח בשם המדרש כי מעץ אחד בקע שנים עשר מטות יעו"ש. והנה ידוע כי כל החסדים הצדיק ממשיכם משורש עליון והוא הנותן כח לעשות חיל. וא"כ עיקר ההשפעות נקראו על שמו ית' מ"מ הש"י ברוב רחמיו וחסדיו מעלה על הצדיק כאלו הוא בעצמו פעל ועשה את החסד. וזהו ואת שם אהרן שם החסד עליון תכתוב על מטה לוי על שמו של הצדיק שמטה ונוטה עצמו אל בחי' לוי להיות נלוה ומחובר תמיד בו ית'. כי מטה אחד וגו' שהגם שיש י"ב שבטי י"ה כמו י"ב חדשי השנה ולנגדם י"ב צירופי הוי"ה מ"מ כי מטה אחד הצדיק מטה ונוטה הכל אל האחדות. שהגם שהם י"ב צירופים מ"מ משורש א' יצאו מראש בית אבותם משורש אב העליון והבן:
וינח משה את המטות לפני ה' באהל העדת. הנה לכאורה ידמה שינוי כי בצווי הש"י אליו א"ל והנחתם וגו' לפני העדות ובעשי' נאמר לפני ה'. אמנם יתפרש עפ"י דרכנו למעלה מטות לשון נטי' והטי'. וידוע מה דאיתא בהאריז"ל בכוונת ט"ל במילוי הוי"ה שהם גי' ט"ל ע"ש באה"ל ע"ה גי' ט"ל. ירמז על האמור כי וינח משה את המטות ר"ל את ההוי' ונטי' של ישראל להיות תמיד לפני ה' באה"ל גי' ט"ל כנ"ל להמשיך עליהם ההוי"ה ואז הוא העדות עדות מודעת לכל באי עולם ששכינתו ית' שורה בתוכם תמיד והבן מאד:
בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהי'. ידוע בכורים קודש. והטעם נ"ל כי אין לך עשב ותבואה ואילן אשר אין בו חיות קודש מלמעלה הנותן בו כח לגדל. וזה ענין הכאת הכוכב מלמעלה בעשב ואומר לו גדל הוא ענין הכאת הכוכב דלעילא. והבכורים שנתבכרו תחלה הוא להיות בהם קדושה יתירה לכן הם נק' ראשית הוא קודש. והנה צדיק מושל ביראת אלהים תגזר אומ' ויקם ולו ניתן ג"כ הכח והממשלה להמשיך בני חיי ומזוני וכ"ט מקודש העליון. וזהו בכורי כל שיתבכר הכל ע"י הצדיק שנק' כל אשר בארצם. ארץ לשון רצון ור"ל אפילו מה שלא יוציאו כ"א ירצו אותו במחשבתם לבד ימלא ג"כ משאלותם ורצונם. כי אשר יביאו לה' שהם מביאים הכל לה' ומחזירים עטרה לבעלי'. ולזה יאמר ה' עליהם. לך יהי' שכל הטובות והברכות לך יהי' להצדיק ועל שמך נקראו:
א"י בכורי כל וגו'. דיש צדיק עובד בצדקו וכל מגמתו להחיות נפשות עם ישראל שיוכל ליתן צדקה הרבה. ויש צדיק אשר בכ"ז לא הונח לו הגם שנותן צדקה ועושה ג"ח וגם בזה לא שוה לו עד אשר יובא ויתדבק בשורש עליון. וזה יאמר הכתוב בכורי כל אשר בארצם שצדיק כזה אשר מבכר מצות ומע"ט גם בארציות היינו בצדקה ובגמ"ח ועכ"ז לא יספיק בעיניו עד אשר יביאו לה'. שיביאו א"ע לה' אל עליון. מבשרו הכתוב לך יהי' שתזכה להקראות בשמו של מקום שעם האותיות השם גי' יהי' והבן:
פרשת חקת
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. כי הנה יש כ"ד תכשיטי כלה. ולפי הקישוט והתכשיט שישראל מקשטין אותה ככה נולד שירה חדשה לפי הקישוט. והנה כאן היו ס' רבוא וכ"א הי' מקשט בכ"ד קישוטין ולפי כל קישוט שבח הראו לו כמה שבחות וקילוסין עלו לפניו מכל אחד. ומכש"כ בהצטרף ס' רבוא פעמים כ"ד תכשיטין וגם בכ"ד תכשיטין משתנים גם כן בכ"פ לפי התחדשות השכינתא ולפי עליית השכינה וזה עלי באר. לפי העלאת הבאר היא השכינתא קדישא שנק' באר ככה ענו לה ענו ואמרו לה שירה. וזה שתירגם סקי בארא שבחו לה:
א"י אז ישיר וגו'. שר לא נאמר אלא ישיר מורה על לעתיד כי אז יהי' הכל בתי' דכר. וז"א אז ישיר בלשון דכר. את השירה הזאת שהי' עד עתה בבחי' זאת בחי' נוקבא יושר אז בלשון דכר. עלי באר כי אז יהא עלי' אל הבאר כנ"ל לבחי' דכר כ"א בזאת תקרא בלשון נוקבא. ענו לה. ענו לשון עונה ויחוד שעכ"פ תקבל תענוג מאתנו ע"י יחודינו הקדושים לזה תהא לה. ר"ל בחי' נוקבא עבור היחוד וקבלת הנח"ר מאתנו אבל באמת הכל יהא בבחי' דכר והבן היטב:
וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. יתפרש כי הנה בפסוק הקודם אמר וממדבר מתנה. יש לפרש מדבר רומז על השי"ת שהוא כביכול הפקר לנו כמדבר וכל הרוצה ליטול עבודת השם יבוא ויטול אבל העמיד ג"כ את הצדיקים שהם המה ג"כ בבחי' מדבר הפקר כמדבר אליו ית'. גם מפקירים עצמם לכל הבא ללמוד מהם דרכי ה' המה מוכנים להורותו דרך זו ילך. והנה בהפקר יש ב' בחי' יש שהוא מופקר מחמת יראה. ויש שהוא מופקר מחמת אהבה הוא ממש בטל במציאות וזה שהוא עובד מאהבה הכזה יוכל ליתן מתנה בעבודתו אליו ית'. לא כן מחמת היראה. ועיקר הכל בא על ידי הדעת וכאשר עובד מאהבה יוכל לבוא לדעת לא כן מיראה יוצא מדעתו. וזש"א וירא בלק וגו' שבלק ראה בעין שכלו על היותו בן צפור מלשון צפרא נהיר שהאיר שכלו כמו שהארכנו במקום אחר. ולכן הבין את כל אשר עשה ישראל שכל העבדות שעושה ישראל הוא לאמר מחמת אהבה כמורה לשון אמירה. וזה וממדבר מתנה. ממדבר ע"י ההפקר שהם כמדבר מאהבה כנ"ל זוכים לבחי' מתנה ליתן מתנה אליו ית' מעבודתם. וממתנה נחליאל. לאחר שבאים לבחי' מתנה כנ"ל זוכים נחליאל לנחול את חסד אל ולהמשיך כנחל את החסד אל. נח"ל אמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים. והנה אל סובל שני פירושים חסד אל. גם אל לישנא דתקיפי ודין ושניהם כא' צדקו יחדיו כי יש דינים ממותקים בשורשם ומתבטל הדין מכל וכל ואז הוא נק' חסד אל. אבל לפעמים צריך ליתן להדין מקום כי א"א לבטלו ולהעבירו מכל וכל. והנה על אדום תרד וסער מתחולל על ראש רשעים יחול ועל ידי הדין הזה בא ממילא כ"ט על ישראל. וזה נחלי אל שני נחלים של אל שנוצר חסד ע"י מילוי האלפי"ן. ומנחליאל במות. ע"י שבא לנחלי אל כנ"ל אז במות לשון גובה נתרומם ונגבה קרן ישראל כמאה"כ וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. ר"ל שם הוי"ה ורחמים אז ויראו ממך אמן והבן מאד:
פרשת בלק
הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. יתבאר ע"פ דאיתא באוה"ח ע"פ וישם ה' דבר בפי בלעם. ותוכן כוונתו כי איך יצוייר כזאת שיצאו דברים קדושים כאלו דרך פי חזיר מגועל ומזוהם כמוהו לכן שם דבר בפיו כמו שפופרת שיהי' חוצץ בין הדיבורים הקדושים ובין פיו הטמא יעו"ש. והנה לפי הדברים האלה הי' לכאורה כמוכרח ולא מדעתו. אבל הש"י ברחמיו ובחסדיו רצה שגם מלאך רע יענה אמן ומרצונו יסכים על הברכות. לכן נתן לו שמחה בקרבו באומרו הברכות. ואמר הנה ברך לקחתי. הנה יגיד על שמחה כנודע. ור"ל הן אמת כי בע"כ אני אומר הברכות. אבל בראותי כי הנה ברך לקחתי שלקחתי על ידי הברכות שמחה ועי"ז וברך ולא אשיבנה לא אוכל להשיב דברי אחור:
א"י "הנה "ברך "לקחתי וגו' ר"ת הב"ל ע"ד דאיתא בהאריז"ל בלק"ת כי הי' בו ניצוץ נשמת הבל. ואמר "הנה "ברך "לקחתי ע"י ניצוץ הבל לקחתי ברך לברך את ישראל ולכן וברך ולא אשיבנה והבן מאד. וגם בו תיקון עמלק כי בבלעם עמ"ל מעמל"ק ובבלק ק' מעמלק. ואמר הנה ברך לקחתי לק' מעמלק ובתיקון זה ובירך ולא אשיבנה והבן היטב:
יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו. יתפרש בהקדם לבאר הכתו' תהום אל תהום קורא לקול צנוריך תהום רומז על הבוב"ה שאין לו התחלה ותכלית איננו מושג בלי גבול וסוף. והעמיד את הצדיקים בעולם שנק' ג"כ תהום שהם בעבודתם ג"כ א"ס ובלי גבול שעולים למעלה מהמלאכים גם בהיותם בעוה"ז וע"ד מאמחז"ל עולמך תראה בחייך. הכוונה עולמך לשון העלם ור"ל עולם הנעלם עולם העליון עוה"ב כי אמחז"ל לכל צדיק יש לו מדור בפ"ע והוא על ידי עבודתו ותיקונו פועל לעצמו המדור העליון גם בהיותו בעוה"ז ובעיני בשר יוכל לראות מדורו וכענין שמצינו ברשב"י דבריר לי' דוכתא אצל אחי' השילוני וכן כל הצדיקים. וזהו שאמרו עולמך. היינו עוה"ב הנעלם אשר עין לא ראתה. תראה בחייך. תראה לתקנו ולעבדו ולעשותו בחייך. ונקט תראה לשון ראי' ג"כ שתתקן אותו כ"כ עד אשר בחייך תראה את עולמך. וזהו תהום הוא הצדיקו של עולם הבוב"ה וכנ"ל. אל תהום. ר"ל אל הצדיק. קורא לשון חיבה. כמו במשה רבינו ע"ה כתיב ויקרא לשון חיבה אבל בבלעם כתיב ויקר. לקול צנוריך. לקול הוא הפנימיות על שהצדיק משיג הפנימיות מן צנורי השפעותיך גם בהיותו בזה העולם. או לקול צנוריך. על שהצדיק אינו נחשב בעיניו לכלום הגם שממשיך ע"י מעשיו השפעות גדולות קדושות וטהורות מ"מ הוא בעיניו כמו צינור שכשנותנים בצינור נמשך להלן והצינור בכחו ובעצמו אינו יכול לפעול כלום וזהו יזל מים מדליו לשון דלות ודלי. ור"ל שיזל מים היינו השפעות על ידי הצדיק מדליו ע"י הבחי' דלות שבו שהוא דל בעיניו ואיננו כ"א כמו דלי הממלאים אותו ליתן למקום אחר. וזרעו היינו וזריעתו הוא במים רבים. ר"ל באהבה גדולה ועזה עד כי מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה ותוכל אהבתו לעמוד נגד המים רבים והבן:
א"י יזל מים מדליו וגו'. עדשה"כ נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. כי הנה מיכאל ממונה על החסד וגבריאל על הגבורה רפאל על הרפואה כו' ולכ"א שער מיוחד להתמנותו ואין א' נוגע במוכן והתמנות חבירו לא כן הצדיקים כל השערים ברשותם להמשיך בני חיי ומזוני חסד על ישראל גבורה ודינים על שונאי ה' ורפואה להצריכים וכל גנזי מלכא בידיהם נמסרו וכדמצינו במשה בקי"ס שא"ל הים אני גדול ממך כדאיתא במדרש ונצטווה ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך. כי הנה מלכות הקדושה וזה לעומת זה מלכות הרשעה ובמצרים הי' היאור שהי' להם לאלוה. ואמר ומטך אשר הכית בו את היאור הוא המלכות שלהם מלכות הרשעה ולכן נק' מטה לשון הטיה. שבהכאתו הי' מטה ונוטה הכל להיות מפורסם כי מלכותו ית' בכל משלה ומבלעדיו אין עוד. וכן ים סוף רומז גם כן על מלכות ונטה עליו במטה אשר בידו להראותו כי הכל תחת רשות הבורא כל. נמצא ע"י הצדיק נודע ומפורסם כי הכל תחת רשותו ית' ואין מושל בכל השערים זולתו ית' ומידו הכל. וזה נודע בשערים בעלה שנודע ע"י הצדיקים מי בעל השערים כי נתונים נתונים המה בידו להטותם לכל אשר יחפוץ בעזר אלהי השופע עליו. בשבתו עם זקני ארץ. זקני מורה על החכמה זקן זה שקנה חכמה וכמאה"כ מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית ומבואר אצלינו במ"א כ"פ באריכות. וזהו בשבתו שעושה ישיבה וקיום עם זקני ר"ל עם החכמה ועל ידה עושה ישיבה בארץ היא המלכותא קדישא. וזהו יזל מים מדליו. מדליו לשון דלת ופתח וכפירושינו ע"פ ארוממך ה' כי דליתני שעשיתני בבחי' דלת ועיין בחיבורינו זה במ"א בארוכה. ואמר יזל מים שיזל השפעות מדליו ע"י שהצדיק בבחי' דלת ופתח הפותח כל השערים. וזרעו במים רבים שזריעתו בהמים בחכמה עליונה אל רבים להיות רבים מישראל כמוהו ונוטע וזורע בהם אהבתו ויראתו תמיד. וירום מאגג מלכו. מאגג לשון גג ומורה על הוי"ה עליונה. והמלכות נקנה בשלשים מעלות. וע"ז מורה ג' מן ג"ג ג' עשיריות הוא ל' ומורה על שם הוי"ה ב"ה גי' כ"ו ועם האותיות גי' ל'. וגם מאג"ג גימ' מ"ו כמילוי שם ע"ב ואות א' יתירה נגד הכולל של שם. כי בביאת משיחינו יקרא השם ככתיבתו במילואו ואז יתגלה לעין כל מלכותו ויאמרו כולם ה' מלך. וזה וירום מאגג ע"י ההוי"ה יורם ויתנשא מלכותו. ובזה ויתנשא מלכותו עלינו במהרה בימינו אמן והבן מאד:
פרשת פינחס
פינחס וגו' השיב את חמתי מעל בנ"י בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל וגו'. ויל"ד על אומרו מעל ומה הי' המקרא חסר אם אמר השיב את חמתי מבנ"י גם מלת בתוכם לכאורה שפת יתר. והנראה בביאור הכ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. דהנה שמחה גדולה לפניו ית' כאשר מתקנים ישראל מדותיהם להיות שם ה' נקרא עליהם. כי שורש כל נשמות ישראל מהוי"ה ב"ה וע"י דמקיימים המ"ע המרומזים בשם י"ה מהוי"ה המורה על אהבה ושומרים עצמם מפחד ה' ומהדר גאונו מלעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ומרומז בשם ו"ה. ושש הש"י ומתפאר ביראה זו ועי"ז מפיל יראתו על כל שונאי ה' ובאהבה א"צ להזכיר שממילא תבוא בביאת משיחינו בב"א. והביאו את כל אחיכם וגו' מנחה וגו' ולכן כאשר שם ה' ההוי"ה נק' עליך כנ"ל אז ויראו ממך על ידי עבדות ביראה וכנ"ל. והנה לעורר בחי' זאת הועמד בכל דור צדיק בדורו שיעורר בלב כל ישראל מדות האלו. ולזה ארז"ל אין דור שאין בו כאברהם כו' יעו"ש שיוכל להמשיך על כל אחד שורש הוי"ה מנשמה שלו ופינחס הי' במדריגה זו כאשר שמו מורה על מעשיו פ"נ גי' ק"ל כמספר ה' הויו"ת. ח"ס גי' אהי"ה הוי"ה אהי"ה. שהגם שמי שאינו במדריגה זו שיוכל לשאוב אור הוי"ה יהא בבחי' אהי"ה דעתיד אנא לאתגליא. שיבא אליו התגלות ההוי"ה וממשיך עליו הס"ח גי' חיי"ם כנ"ל. וזה פינחס וגו' השיב את תמתי לשון חימום שכל החמימות לא טובים כבה אותם והשיב והפך מן חמת"י להיות חתמ"י חותם ההוי"ה היפך מלמפרע להיות ביושר וכ"ז פעל מעל ב"י על היותו מעל בני ישראל הראש עליהם הכולל כולם וע"י קדושת ישראל זכה לזה כי כשהעם רוצים לקבל קדושה מהרב ניתוסף קדושה והארה בהראש. וכמבואר אצלינו כ"פ פיה"כ עתיקי מחלב גמולי משדים בשם הה"ק מוהר"ר שמואל שמעלקא זצלה"ה אבד"ק ניקלשפורג. וזה בקנאו את קנאתי בתוכם ר"ל בתוכם על כי הי' קנאתי בתוכם יכול גם הוא לקנאות. ולזה ולא כליתי ע"י שהם גרמו לו זה והבן. ועפי"ז יתפרש הכתוב: