קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר במדבר · פרשת תבא
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. נ"ל בהקדם לפרש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. דידוע מהזוה"ק בראשי"ת במ"ק אהב"ה. הרמז בזה כי לא הי' אפשר בענין אחר בריאת העולם כ"א בזה שצמצם כביכול א"ע למ"ק של אהבה בכדי שיוכלו ישראל לקבל אור קדושתו כי הוא א"ס ועל ידי הצמצום כנ"ל אל בראשית נוכל לקבל עלינו אלהותו ראשית חכמה הכח מה והאהבה והיראה ולהאיר עצמינו בכל השבע ספירות. וממנו ילמד האדם אם הקב"ה שהוא א"ס צמצם כביכול עצמו לגודל אהבתו אותנו עאכ"ו איך צריך האדם להקטין עצמו לפניו ית'. וזהו מראשית השנה ועד אחרית שנה מרשי"ת כתיב שצריך להחזיק עצמו כעני ורש לנגדו ית' ואז השנה. שנ"ה גי' ספיר"ה תוכל להאיר עצמך כספיר בכל הספירות. עד אחרית שנה. להשיג הספירות בתכלית ההשגה עד האחרית כפי כחך. וזהו בראשית בלבוש התורה וישראל שנקראו ראשית היינו בשביל התענוג שצפה ית' שיקבל מישראל שיקבלו התורה. ולזה ברא את השמים היינו הצדיקים שיכולים לעלות ולהתדבק עד השמים העליונים. ואת הארץ היינו הפשוטי עם אשר אין כחם יפה לזה והש"י חשב עלינו מחשבות לבל ידח ממנו נדח ולכן צמצם ההוי"ה למ"ק גי' טו"ב הרמוז בשם היוצא מר"ת "את "השמי' "ואת "הארץ שהגם שאינם יכולים לקבל מהוי"ה עצמו יקבלו מטוב ה' הוי"ה במ"ק. ולזה בתיבת בראשית ששה אותיות רמז לאות ו' מהשם שהוא נק' בס"ק זעיר אנפין. הענין הוא כי הא"ס אזעיר גרמי' אל האנפין דלתתא לכ"ח מ"ה דמות כמראה אדם כדי להאיר פני ישראל דלתתא. וזהו חכמת אדם תאיר פניו. חכמת היינו החכמה כח מה דאזעיר גרמי' לדמות דיוקן אדם והוא החכמת אדם כדי תאיר פניו של אדם דלתתא. וזהו בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. דידוע חצוצרות אותיות חצי צורות. ולדרכנו נראה לבאר דרומז על תרין ההין דהם חצי צורות כי אות
ה הוא ד' דאיתמלי ביו"ד או בוי"ו. וקול שופר רומז על י"ו כי קול הוא פנימיות והוא המחשבה היא היו"ד כמה הקדומה לכל הקדומה ומתייחד הכל ע"י השופר דמות
ן בחי' זעיר אנפין וכנ"ל לדמות דיוקן אדם וצריך לייחד הכל לפני המלך ה' קודם ר"ה שאנו ממליכין אותו צריך לייחד שיהי' שם הוי"ה בשלימות. וזהו אמז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כי שבת במ"ק ט' כמנין אד"ם במ"ק ואמרו כל המענג לבוראו את השבת ע"ד בחי' שבת שמזכך עצמו להיות בדמות דיוקן אדם נותנים לו נחלה בלי מצרים בחי' הא"ס ובלי ספק כי לזה נתכוון ג"כ מוח"ז זצלה"ה בספרו הקדוש נועם אלימלך בהפסוק זה ע"ש ותבין. וזהו והי' כי תבוא וגו' והי' יגיד על שמחה כנודע ששמחה גדולה לפניו במרום כי תבוא אל הארץ למלכותא קדישא כי אשר ה' אלהיך וגו' שמה שצמצם עצמו לבחי' הוי"ה וזעיר אנפין כנ"ל הוא הכל אלהיך שיוכל להיות ותוכל לקבל האלהות ועי"ז נותן לך נחלה כנ"ל. ואז תזכה וירשתה תמיד בלי הפסק וישבת בה ישיבה קיימת שנזכה לביאת משיחינו ב"ב שאז לא יכנף עוד מוריך בלבושין וזעירות אנפין ואז יהא השם יהי"ה בתרין יודין. וזהו גם כן וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך שיראו כי שם ה' שנקרא הוי"ה הוא עליך ובשבילך כנ"ל עי"ז ויראו ממך. או וראו כל עמי הארץ. דרז"ל פירשו עם הארץ עם שבגינם נברא הארץ. וזהו וראו כל עמי הארץ שעיני כל יראו כי אפילו עמי הארץ הפשוטים שבכם גם עליהם יראה כבוד ה' ועבורם הי' בריאת הארץ ושם ה' נקרא עליך כנ"ל שיהא השם יהיה והכל נקרא עליך ועל ידך ויראו ממך והבן מאוד:
אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך והעלית עליו עולות לה' אלהיך. יבואר בהקדם פיה"כ תמים תהי' עם ה' אלהיך. והדקדוק ידוע דהל"ל תם תהי' מהו תמים. והנראה דידוע כי ים מורה על המלכות גם על הבינה. וז"א תמי"ם אותיות ת"ם י"ם שתהי' תם בים המלכות והבינה ואז תהי' תייחד שם י"ה אבא ואמא חכמה ובינה בינ"ה אותיות ב"ן י"ה בחי' ו' שנק' בן כי ו"ה הוא בן ובת כי בי"ה ה' בי"ה נכלל כל הוי"ה ואז תהא עם ה' הוי"ה בשלימות והוא אלהיך אלהות שלך שעל ידו נתייחד ונתחבר. וידוע מס"י דהאותיות נק' אבנים. וזהו אבנים שלמות תבנה שהאבנים הם האותיות יהיו שלימות במלאותם לייחד אבא ואמא ברא וברתא כאחד יו"ד בה' וי"ו בה'. גם שלמות לשון שלמה ומלבוש שתלביש כל צרכיך באבנים ואותיות האלה שיהי' הכל עבור צורך גבוה וכמובא אצלינו כ"פ בשם הה"ק אאמו"ר זצלה"ה פי' מאחז"ל כרום זלות לבני אדם דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם ודחז"ל זו תפלה. ופי' הוא ז"ל כי תפלה הוא דברים שעומדים ברומו של עולם לתקן בעולמות הרמים וממילא מתוקן גם למטה. עיין במ"א הבאנו באריכות כל לשונו. ותבנה את מזבח ה' אלהיך כמו המזבח שהי' ממתיק כל האלהים הם הדינים לרחמים ככה תפעול בתפלתך וזה ה' אלהיך. והגם כי הנותן לך כח לכ"ז מ"מ והעלית עליו עולות לחסדי הבורא מבטיח לנו הכתוב והעלית עליו שהבורא יעלה עליו על האדם כאלו הוא מעלה עולות לה' אלהיך שהוא המעלה את האלהים והדינים לה' להוי"ה ורחמים גם עולת אותיות עול ת' שיקבל ויעלה כ"א ע"ע עול ת' עלמין דכסופין ואז תזכה לה' אלהיך וכנ"ל:
א"י אבנים שלמות תבנה וגו'. להבין דהנה התורה היא נצחיית בעבר והוה ועתיד ואיך שייך עתה פסוק זה ובעונינו חרב מקדש ואין לנו מזבח. אמנם נראה כי ידוע גם עתה בגלותינו ונשלמה פרים שפתינו ותפלה במקום קרבן וידוע דהאותיות נק' אבנים. ונראה להסביר כי אבני"ם אותיות א"ב בני"ם יחוד קוב"ה עם בניו כנס"י וא"א להיות היחוד כ"א על ידי האותיות של התורה ותפלה בזה נעשים היחודים. וזהו שהזהיר הכ' גם עתה אבנים שלמות ר"ל בהוציאך הדיבור לפני ה' בתורה ובתפלה תראה שיהי' האבנים שלימות בשלימות קוב"ה ובזה תבנה את מזבח ה' אלהיך יהי' כמו מזבח שעל ידו נתייחדו כל השמות כן תייחד בתפלתך ותורתך להיות יחוד ה' אלהיך הוי"ה אלהים ביחוד. ועוד יותר תגרום בזה כי והעלית עליו עולות וגו' עולות הוא מלשון בחרות וילדות כמו עול ימים. וכמו שמצינו במד"ר באברהם אבינו ע"ה שבן מ"ח שנה הכיר את בוראו ושאל מה יהיה מימים שעברו בלי חפץ והשיב לו הש"י טל ילדותך שגם הילדות יתעלה ויחשב כטל. כן יאמר הכ' שתגרום על ידי זה שתעלה ימי הילדות אשר חלפו ועברו כמו כליל ועולה יחשבו לפני הש"י. וזהו והעלית עליו עולות שימי הבחרות והילדות תעלה גם כימי הזקנה להחשב כמו עולה כי עולות תרתי משמע. ועוד תפעול לה' אלהיך שהוי"ה והרחמים יהי' אלהיך וכל הדינים יסכימו לרחמים אמן:
והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וגו'. ואיתא במדרש רבה א"ר יודן כל מי ששומע בקול תורה בעוה"ז. זוכה לשמוע באותו קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה וכו' א"ל משה לישראל הואיל וכל מי ששומע לדברי תורה כך הוא מתרומם בב' עולמות הוו זהירין לשמוע דברי תורה מנין ממה שכתוב בענין והי' אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. זשה"כ אשרי אדם שומע לי. מהו אשרי אדם שומע לי. אמר הקב"ה אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי זהו לשקוד על דלתותי. אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל בתוך ביהכנ"ס אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם, אלא הוי מתכוון להכנס דלת לפנים מדלת לשקוד על דלתי אין כתיב כאן אלא על דלתותי ב' דלתות ע"כ לשון המד"ר. והנראה בביאור המד"ר דהוקשה לו על כפל הלשון אם שמוע תשמע. והנה ידוע דהעיקר הוא לתקן מדותיו אחת לאחת. ר"ל אהבת הש"י לבד ויראה הרוממת והתפארות בעבדות הש"י. והנצחון בעבודתו וההודאה לשמו ית' עד בואו למדת מלכות להמליך אותו על כל דבר והעיקר הוא אהבה ויראה וזהו מאה"כ והי' אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. כשתשמע בפנימיות הב' שמות אלו ה' אלהים. ה' מורה על רחמים והוא רמז לאהבה. ואלהים מורה על גבורה והוא רמז ליראה. וקול רמז לפנימות כנודע. ואז יהי' השם הוי' ב"ה והי"ה שמורה לאהבה ויראה. וזהו והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. והוקשה להמד"ר על כפל הלשון שמוע תשמע כנ"ל לזה אמר ר' יודן כל מי ששומע בקול תורה בעוה"ז. ר"ל בפנימיות כנ"ל לבוא למדרגת אהבה ויראה שהוא העיקר וכללות המדות כנ"ל. אז זוכה לשמוע קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה וגו' שהם ה' קולות ומרמזים לה' המדות. שהם אהבה ויראה והתפארות וניצוח והוד. ור"ל שאז יזכה לתקן כל הה' מדות עד בואו למדת מלכות. וזהו גם כן שסיים המד"ר זשה"כ אשרי אדם שומע לי וגו' אשריו לאדם כו' ששמועותיו לי תיבת ל"י גימ' מ' רמז למדת מלכות. ר"ל שכל מגמתו ורצונו לאסוף ולהכניס הכל למדת מלכות. אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל כו' אל תעמוד על הפתח החיצון כו' אלא הוי מתכוון להכנס דלת לפנים מדלת. דהנה כשהאדם מתפלל בכוונה. הוא עושה בתפלתו ביהכנ"ס דהיינו משכן להארת קדושתו ית' בתוך דיבוריו הקדושים אך באופן כשתפלתו היא בכוונה ובפנימיות מחשבתו. משא"כ כשמוציא דבורי תפלתו משפה ולחוץ ובלי כוונה אינה מקובלת לפני הש"י. ולזה מרמז התנא אם הלכת להתפלל בתוך ביהכנ"ס. ר"ל כשתרצה לעשות ביהכנ"ס לה' בתפלותיך אל תעמוד על הפתח החיצון ר"ל לדבר דיבורי התפלה משפה ולחוץ. אלא הוי מכוון בכוונה גדולה ובפנימיות מחשבתם להכנס דלת לפנים מן הדלת ר"ל להכנס בפנימיות המחשבה בכוונת התפלה. ואז תהי' תפלתך משכן וביהכנ"ס הדומה למקדש מעט היינו להשראת קדושתו ית' בתוך דיבורי תפלתך. ותקובל ברחמים וברצון לפניו ית"ש. אמן כי"ר עלינו ועל כל ישראל מעתה ועד עולם אמן. ומסיים לשקוד על דלתי לא נאמר כ"א על דלתותי כנ"ל היינו להכנס דלת לפנים מדלת בפנימיות מחשבתו ואז יום יום ר"ל היום העליון יאיר ביום התחתון אכי"ר והבן:
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלהיך. יתבאר בהקדם לפרש הכתוב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. ולכאורה כל כמיותר דהי' די אם אמר ורחמיו על מעשיו. והנראה דכך פיה"כ טוב ה' לכל כי מדרכו הטוב להיטיב. אבל ורחמיו על כל מעשיו לפי מעשה התחתונים ובאתערותא שלהם כן מעוררין את הרחמים עליהם. אבל בני עלי' המה מועטים ומי הוא שיוכל לעורר הרחמים לז"א ורחמיו על כל מעשיו דידוע שהצדיק נק' כל וכאשר נבאר לקמן. ולפי מעשה הצדיק הוא מכריע את כל העולם לכ"ז וממשיך הרחמים עליהם כמארז"ל על עמוד א' העולם עומד וצדיק שמי' וז"א ובאו עליך כל הברכות וגו' כי תשמע בקול וגו' תשמע לשון קיבוץ כמו וישמע שאול את העם וקול רמז על הפנימיות כנודע ע"י שתקבץ הכל בפנימיות הוי"ה ויהי' אלהיך ר"ל לפי האלהות שלך שתקנת והתעוררות שלך. או יאמר כל הברכות כ"ל רמז על הצדיק כנ"ל גם כ"ל גי' נ' המורה על עולם הבינה עולם התשובה ועדש"ה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אותיות נ' פלאות שע"י עולם התשובה יזכה להשיג נפלאות הגם שהוא מופלא ומכוסה תזכה להשיג לעלמא דיובלא עלמא דחירו ועי"ז ובאו עליך כל הברכות וגו' כי תשמע וגו' והוא כמו דאיתא במד"ר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך שאלף מלאכים שוכנים בצד שמאל האדם ורבבה מימינו וכשמזכה מעשיו הם מוכנים לשרתו וכאשר יצוום כן יעשו מלאכי החסד מיכאל להביא החסד על ישראל וגבריאל להביא הגבורות והדינים על ראש רשעים יחול ורפאל על רפואה וגם הצד שמאל יוכלל בימין. וזהו ורבבה מימינך שהריבוי יהא בימין שהאלף יוכלל בצד ימין. וזהו כי תשמע כשתשמע בקול ה' אלהיך היינו שתשמע דבריך אל המלאכים שנק' קול כי הדיבור אין בהם אלא חול והם יהי' מזומנים למשלחתך תמיד בכל הטוב אמן:
א"י ובאו עליך וגו'. דידוע מדרז"ל כי הארורים נאמרו בלשון ברוך גם כן ובתורה לא נכתב כ"א הארורים א אמר ובאו עליך כל הברכות האלה. האלה מלשון אָלָה וקללה. ור"ל שהברכות יוכלל בהם האלות והקללות להתהפך לברכה ולטובה ועי"ז והשיגוך יביאו אותך להשגות גדולות גם והשיגוך לגדלות כמו ואחריתך ישגא מאד כי כשאין הברכה מצוי' ח"ו אזי האדם בקטנות המוחין אבל כשיבואו עליך הברכות כנ"ל תבוא לבחי' גדלות המוחין כי תשמע ותקבץ כנ"ל את הכל לקול ה' אלהיך להיות האלהי והדינים נמתקין להוי"ה ורחמים אמן:
א"י דלכאורה תיבת והשיגוך כמיותר. ונ"ל דהנה יש ג' בחי' בישראל. צדיקים בינונים ורשעים והצדיקים א"צ לטירחא יתירה כי תמיד הם דבוקים בו ית' אפילו בצורכי הגשמיות. והבינונים צריכין לטרוח בעבודה יתירה להתחזק ולעלות לבל יפלו ממדריגה שלהם והרשעים צריכים עבודה גדולה מאד להפך עצמם לאיש אחר ולעשות מצירוף רש"ע לצירוף שע"ר שיהי' שער שיוכל אור ה' להופיע עליהם והוא חוץ לדרך הטבע להתהפך מאשר הי' עד הנה. ולזה ארז"ל מקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שא"א להם ללכת בענין כזה כי אצלם דרך הטבע להיות תמיד דבוקים בשורש עליון ואינם יודעים בבחי' זו של הבע"ת בשום אופן. וכנגד זה מרמז שלש אלה צום קול ממון שמספרם שוה. כי הרשע צריך לצום ולסגף נפשו. והצדיק א"צ כ"א בחי' קיל בפנימיות. והבינוני צריך לבחי' ממון חטאך בצדקה פרוק. סוף כל סוף כ"א צריך לעבוד לפי בחינתו ומדריגתו שיהי' בלי לקבל השראת אור קדושתו אבל לזה צריך תמימות גדול ובאמת ואז יוכל להלוך בעולמות העליונים אבל שקר אין לו רגלים ובמה יהלוך למעלה הגם הליכה זו לאו ברגלין הוא כ"א במחשבות קדושות וטהורות מ"מ אמת מארץ תצמח עיקר האמת נצמח מהארץ מבחי' הרגלין וכנודע השמות שעולין רג"ל ואז יוכל לקבל שפע קדושה וטהרה כי הש"י יהיב חכמה לחכימין כמארז"ל לא כמדת ב"ו מדת הקב"ה מדת ב"ו ריקן מחזיק מלא כו' אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק כו' דהיינו מי שהוא מלא מדות טובות אהבה ויראה מחזיק עוד יותר. כי נתחדש עליו בכ"פ אהבה ויראה קדושה וטהרה. וזה ובאו עליך כל הברכות האלה. ובאו הוא עתיד הבטוח ור"ל כי בוודאי יבואו עליך כל הברכות האלה אבל באופן תראה כי והשיגוך שתהי' כלי ובית קיבול שיוכלו הברכות להשיגוך. כי תשמע בקול וגו' תשמע לשון קיבוץ כמו וישמע שאול את העם. ור"ל כי תשוב עד שתקבץ הכל אל הפנימיות שנק' קול. אבל מ"מ הגם שתגיע למדה זו תדע נאמנה כי ה' אלהיך. ר"ל מה' ניתן לך שתוכל לקבל האלהות שיקרא עליך והוא הנותן לך כח לעשות חיל. או בי תשמע בקול ה' אלהיך ע"ד שפי' מאמז"ל אהבתי כי ישמע ה' את קולי ודרש רבא אימתי אני אהובה כשישמע ה' את קולי ולכאורה אינו מובן אמנם הענין הוא כי כל כוונתינו בתפלתינו הוא הכל צורך גבוה לא להנאת עצמינו וזה אימתי אני אהובה כשישמע את קול תחנוני ר"ל הפנימיות מן תחנוני ועיין בפירושנו ע"ז במ"א הארכנו יותר ביה די באר (וע"ע בספר ויחל משה על תהלים בכתוב זה) וזה כי תשמע בקול וגו' שתקבץ הכל בפנימיות. ה' אלהיך. אלהיך היא אלהי"ם שגי' הטב"ע תראה להביאו להוי"ה ורוחניות לפנימיות עליון ואז בוודאי יבואו עליך כל הברכות אמן:
ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה עיר לשון התעוררות כמו עורה כבודי וגו' והנה יש מתעוררים ונופלים ח"ו ממדריגתם כדמצינו בד' שנכנסו לפרדס שלא יצאו בשלום לבד מר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום וכמש"ה ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שתבוא לשלום ותצא לשלום. וזה ברוך אתה בעיר בהתעוררת שלך שיהא בשלום וברוך אתה בשדה שעי"ז תהי' ברוך לבוא בשדה בחקל תפוחין קדישין להיות הכניסה והיציאה בשלום. גם ברוך אתה בעיר וכמ"ש למעלה בשם המדרש יפול מצדך אלף וגו' נמצא האדם כמו עיר ותהי' ברוך בעיר כי כל המלאכים יסכימו עליך לטובה ולברכה וממילא וברוך אתה בשדה בחקל תפוחין קדישין:
יקימך ה' לו לעם קדוש וגו' כי תשמור את מצות ה' אלהיך והלכת בדרכיו. לכאורה תיבת לו כמיותר. ונראה דידוע לו מורה על הצדיק גם על הבוב"ה הכולל כל הו"ק ו' פעמים ו' עולה ל"ו כי הוי"ה גי' כ"ו עם האותיות גימ' ל' ואות ו' רומז על זעיר אנפין כאשר הארכנו בזה לעיל בריש אמור ובהתחברות ההוי"ה לז"א כנ"ל הוא לו. וזה יקימך ה' שיתן לך קימה מהוי"ה שתהי' לו וכאמור ובזה תהי' לעם קדוש. ובמה תזכה לזה כי תשמור את וגו' תשמור לשון שומר וממתין כשתהי' בבחי' זו להיות שומר ומצפה מתי תבוא מצוה לידי ואקימנה ודייקא את מצות ה' לשם ה' ואז והלכת בדרכיו כשתשמור תמיד ההוי"ה לא תטעה מני אורח ודרך הישר. גם והלכת לשון הלכה שתשיג הלכות וסודות המתחדשין במתיבתא דרקיע והבן מאד:
וראו כל עמי דארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. יתבאר עפ"י הידוע דשם הוי"ה ב"ה הוא בניקוד צְבָאות וצבאות מורה על כמצבי' עביד בחיל שמיא וארע' ומורה על הצדיק אשר כח בידו לעשות בשמים ובארץ כרצונו וכמש"ה לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח. ור"ל שהש"י עושה נפלאות גדולות לבדו אבל כי לעולם שרצה בטובו שימשיכו חסדו על העולם לכן העמיד את הצדיק שימשיך אל העולם חסדו וכעין זה איתא בנו"א יעו"ש. וזהו לעולם ה' דברך נצב בשמים. לעולם ה' להמשיך על העולם הויתו אזי דברך להיות נצב בשמים הי' דברך הטוב לעשות יציבה וקיום להצדיק בשמים לבל יפול ממדריגתו. ולזה איך לא יחוש האדם על עצמו בראותו כי כ"כ מעלתו נשגבה ורמה להיות שליט בשמים ובארץ וא"כ צריך לקדש ולטהר עצמו להיות הוי"ה שורה עליו תמיד כמאה"כ שויתי ה' לנגדי תמיד. לנגדי. נגד הוא לשון זריחה כי כל נגד למזרח שישוה כ"כ ההוי"ה עליו עד לנגדי תמיד כל מה שמתקדש יותר מאיר לנגדו הויתו יותר ויותר כי הוא א"ס ואז הוי"ה בניקוד צבאות להיות כמצבי' עביד בחיל שמיא וארעא חיל הוא כח ולשון חלי כתם שהוא עדי ותכשיט על שבכחו עושה קישוטין ותכשיטין שיתפאר הש"י בו בפני צבא מעלה שאמרו מה אנוש כי תזכרנו עתה הראיתם התפארת והנחת שמגיע לי ממנו. וזהו ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך וגו' דידוע כל מורה על הצדיק וגם על הש"י שנק' כל הכולל הכל כמש"ה כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא והכל אחד כי הש"י וישראל מתענגין זע"ז והצדיק כמצבי' עביד בחיל שמיא וארעא גם כ"ל גי' נ' היא היובלא עלמא דחירו שע"י התשובה הוא דבוק בעלמא דחירו ולז"א כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ולא אמרו כל אדם אלא כל ישראל היינו כל נוי שהוא בבחי' ישראל ל"י רא"ש שמדבק עצמו בראשית העליון יש לו חלק לעוה"ב ר"ל שבא מעולם העליון על ידו לעוה"ז כי הצדיק ממשיך מנחל העליון לעולם התחתון ע"י שמחבר עלמא תתאה בעילאה. וז"א ובאו עליך כל הברכות ולכאורה הי' די אם אמר ובאו עליך הברכות אמנם כל מורה על האמור גם כ"ל ואות ה' מן הברכות אותיות כל"ה על ידי שמעלה ה' תתאה אל הכ"ל נעשה יחוד הכלה עם החתן ואחיד בשמיא וארעא ועל ידי זה כפשוטו ובאו עליך כל הברכות וגו' ואמר האלה כי האל"ה עם האותיות גי' אד"ם כי השפע היורד מאתו ית' בחסדו הגדול יורד בפעם אחת. והצדיק מחלק לכ"א די צרכו כפי מה שצריך כ"א ואז והשיגך. וכ"ז ע"י כי תשמע בקול ה' אלהיך ה' מורה על אהבה אלהיך מורה על יראה ור"ל בקול הפנימיות כלומר הפנימיות אהבה ויראה לא אהבה ויראה חיצונית כ"א אהבה ויראה עילאה וידוע כי מתחלה צריך לאחוז ביראה וממנה יבוא אל האהבה וכמ"ש הה"ק מחותני מו"ה דוב בער זצלה"ה דרכו של איש לחזור אחר אשה ר"ל כשיש לו היראה שנק' אשה יראת ה' אזי דרכו של איש הוא האהבה לחזיר אחריו וזהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו' כי ה' הוא הוי"ה בעצמותו ושם ה' הוא הניקוד צבאות שבא על ידי אהבה ויראה להיות כמצבי' עביד בחיל שמיא וארעא וכאמור לעיל אי ויראו הכל ממך שיודחו ממך כל הראות חיצונות וטעוון נוכראי כי תפול אימתה ופחד עליהם ויראו ממך: