אור ברסלב
קהלת משה ספר במדבר › פרשת עקב

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר במדבר · פרשת עקב

לחמשה עשר באב

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד וגו'. הדקדוק ידוע כי בשמעם את המשפטים תו אינם צריכין לשמור להם הברית כי אז בזרוע עדיו יבואו ושכר מעשיהם יאכלו ועיין בנו"א. והנ"ל בהקדם לבאר הכ' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. והנה עין כל רואה תעיד כי כל הגוף נישא ונסבל על הרגלים והעיקר העמידה על העקב. וכי יתגאה העקב לאמר כי הוא עולה על כולנה והוא מבחר האברים הלא החוש והשכל יכחיש זה כי הוא התחתון. כמו כן האדם הגם כי נושא כל העולמות ונותן הארה ושפע בעליונים ובתחתונים וסובל הכל לא בזאת יתהלל ויתגאה. ומי לנו גדול מאברהם אבינו ע"ה ואמר אנכי עפר ואפר. וזהו עקב אשר וגו' לזאת שהחזיק עצמו בבחי' עקב וענוה זכה כי שמע אברהם בקולי שמע לשון קיבוץ כמו וישמע שאול את העם. בקולי. הוא קול פשוט בחי' תקיעה שהוא סי' קיבוץ כמ"ש ובהקהיל את הקהל תתקעו וגו'. והוא הפנימיות שזכה על ידי הענוה להתקבץ אל הפנימיות ושורש עליון. וכמו שפירש הה"ק אאמ"ו זצלה"ה פיה"כ המשפילי לראות בשמים ובארץ שיותר שמשפיל האדם עצמו זוכה עוד יותר לראות בשמים ובארץ עכ"ל וכמש"ה עקב ענוה יראת ה' שסוף הענוה והתכלית שלה שזוכה לבוא ליראת ה' כי ע"י הענוה ירא לעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ומקיים כל המ"ע כענין זכור ושמור זכור רומז על מ"ע ושמור על מל"ת הכל בדיבור אחד נאמרו וע"י היראה מתהפך ירא"ה לאותיות ראי"ה לראות בשמים ובארץ לידע ולהודיע כי יש משגיח כי "ממכון "שבתו "השגיח והוא ר"ת מש"ה רמז לדעת עליון כי הוא עיקר הכל ומזה יבוא ליראת ה' כי כביכול הש"י מתיירא שלא יחטא האדם ומוטב שיקח האדם יראת ה' וירא ויפחד לבל יחטא ואשם וזה הכל נפעל ע"י וכנ"ל. ולזה נאמר באברהם עקב אשר וגו' כאמור. ולזה וישמור משמרתי. משמרתי דייקא מה שאני שומר את האדם שלא יחטא. שמר הוא משמרתי במקומי שלא אצטרך אני לשומרו. ובזה זכה למצותי חקותי ותורותי לקיים התורה עד שלא ניתנה כי ע"י הענוה יוכל לראות בשמים בשורש העליון והשיג שם כל התורה קודם נתינתה למטה וכדמצינו במשה רבינו ע"ה שאמר כי יהי' להם דבר בא אלי. יהי' לשון עתיד שהגם שלא הי' לו עדיין הדבר אלא יהי' לו בעתיד כבר בא הידיעה לו שהשיג הכל בשורש עליון וכמדובר. וזהו והי' עקב וגו' והי' המורה על שמחה עקב ע"י הענוה תביטו אל העקב ובסוף תכלית הדבר וכנ"ל עקב ענוה וגו' בזה תשמעון כל המשפטים האלה תקבצו כל הרחמים קודם זמן הצטרכותם גם המשפטים כמשמעו וכנ"ל ועי"ז ושמרתם תשמרו עצמיכם ואת כל ישראל מחטא ואשמה וכנ"ל ובזה ועשיתם אותם. עשי' לשון תיקון תחקקו אותם ותעשם כברי' חדשה. אבל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ושכרה צפון ליום שכונו טוב. וביני ביני בעוה"ז תאכל בזכות אבות ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' ושכר מעשה המצות יהי' צפין במילואו לעוה"ב אמן והבן מאד:

הוא תהלתך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הגדולות ואת הנוראות וגו'. יבואר עדש"ה אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. שפ"ה גי' שכינ"ה ור"ל כשאתה ה' שפת"י תפתח שתפתח לי שכינתך אזי ופי יגיד תהלתיך אוכל לדבר דיבורי התפלה. וזה הוא תהלתך ותרגום הוא תשבחתיך ר"ל הוא ע"י השכינה תהלתך תוכל לומר התפלות ותהלות ותשבחות. והוא אלהיך. בזה תוכל להמשיך עליך האלהות ותפעול אשר עשה את הגדולות הם החסדים והנוראות כי יראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך:

ואהבת את ה' אלהיך ושמרת משמרתו וחקותיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים. אמר ואהבת את ה' אבל איך יצוייר אהבה לה' שהוא א"ס וב"ת והאדם הוא בגבול ותכלית ולאדם כמוהו יצוייר אהבה ואהבת לרעך כמוך. אבל מהאדם למקום איך יאמר ואהבת את ה'. לכן בא הכ' כמשיב והוא אלהיך. אל חלק האלהות שלך כי הנשמה חלק אלהי ממעל שורש הנשמה תקועה בכסא הכבוד וממנה החיות בא לאדם למטה ותאהב שורש הנשמה שלך לשמור חיותו. גם ע"י אהבת התורה שכולו שמותיו של הקב"ה וכאשר יכלול עצמו בהתורה שהיא שמהן דקוב"ה יבא לא"ס ויגיע לאהבת ה'. וזהו ואהבת א"ת אותיות "אור "תורה הכלולה בכ"ב אתוון מא' עד ת'. ובזה ושמרת משמרתו וגו'. קא חשיב ואזיל ד' בחינות משמרתו חקותיו משפטיו מצותיו נגד ד' אותיות הוי"ה. משמרתו רמז לה' תתאה היא בחי' היראה. אשר ע"י היראה שומר מלעבור מצות המלך. וחקותיו רומז על החקיקה שחקק ועלה ברצונו הפשוט בחכמה הקדומה לבריאות האדם. וזה חכמ"ה כ"ח מ"ה שיצא מזה כ"ח שיהי' אד"ם גימ' מ"ה והחכמה רמז ליו"ד. משפטיו. הוא הרחמים כי משפט הוא רחמים כידוע ומורה על אות ו' שיגיד על שמחה ו"ה לשון שמחה ע"י הרחמים. ומצותיו. היא ה' עילאה המתייחדת ומתחברת ביו"ד וע"י וי"ו בה' תתאה. וכ"ז נצטווינו ושמרת כל הימים כל ימי חיינו כל להביא ימי המשיח עד ביאת המשיח נצטרך לעבוד זאת והבן מאוד:

א"י ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים. כי כאשר תאהב את הש"י וכאמור למעלה תזכה כי ושמרת משמרתו של הבוב"ה מה הש"י שומר רוח האדם בקרבו ומשפיע לו חיים כן תוכל אתה לשמור משמרתו יתברך להשפיע חיי. חקתיו היינו מזוני כי חק לישנא דמזוני עדש"ה הטריפני לחם חקי וכבדחז"ל. ומשפטיו היינו בני כי משפטיו מורה על רחמים כנודע כרחם אב על בנים. כי בטרם היות לאשה בן כאשר נשבר כלי או אירע הפסד הבעל נשפט את אשתו מי שבר כלי זה וכדאיתא במדרש יעו"ש. אבל בהיות לה בן. מי שבר כלי זה בנך ואז רחמים ביניהם. דהיינו שתוכלו להמשיך שלש אלה חיי מזוני ובני. וגם ומצותיו כל הימים להיות בצוותא ודביקות וחיבור כל הימים לרבות ולהביא ימות המשיח שתוכלו לפעול ולקרב קץ הגאולה ולהחיש ביאת המשיח ב"ב אמן:

כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה. יבואר עפ"י מ"ש במקום אחר כשישראל ראויים ומתקנים מעשיהם נעשה להם נסים נגלים לעיני כל רואם לזאת כיוון משה רעיא מהימנא קדישא בתוכחתו לישראל. כי עיניכם הרואות. ר"ל באם הייתם מתקנים מעשיכם בוודאי הייתם זוכים ממש בעיניכם לראות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה ר"ל נסים נגלים וכנ"ל. או י"ל דקאי אדלעיל היינו מעשה קרח שעשה הש"י בהם גבורה ונקמה גדולה. אף שמדרכו הטוב להטיב תמיד לברואיו ולהתנהג עמהם בגודל הרחמים. עכ"ז הוכרח כביכול לצאת ממדתו ולעשות בהם נקמה להראות לישראל גדולת נוראותיו ונפלאות מעשיו בכדי שיקבלו אלהותו עליהם ויעבדוהו בלב שלם. ויצמח להם מזה גודל ישועה ורחמים נמצא בהפנימיות ובתכלית מגבורות ההם הוא רחמים פשוטים וגמורים. וזהו כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה'. ר"ל אעפ"י שמהראוי לאב רחמן כמוהו להתנהג במדה"ר. ולזה מרמז ה' שהוא רחמים כנודע. והתנהג עצמו במדת הגבורות כמבואר בהפסוקים לעיל. היינו האותות במצרים וטביעתם בים סוף ואשר עשה לעדת קרח כנזכר שם אף שאין דרכו בכך. לזה מסיים הפסוק הגדול אשר עשה. דלכאורה תיבת הגדול אין לו פירוש. ולזה הוא מדייק שהוכרח לעשות נקמות במדת גבורה. כדי להראותם גודל נפלאותיו דייקא וכנ"ל והבן. וכן יהי רצון מלפניו ית"ש לעשות כעת גודל נקמות בשונאינו החושבים להרע לנו יופר עצתם ויבטל מחשבתם. אמנם יוגזר עלינו גזירות טובות ישועות ונחמות אכי"ר:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה