קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר במדבר · פרשת נשא
וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהי'. יתבאר בהקדם לפרש שינוי הלשון בריש הפרשה. דבבני גרשון כתיב לבית אבותם למשפחותם ובבני מררי בהיפוך למשפחותם לבית אבותם. וכבר עמדו בזה כל מפרשי התורה יעו"ש. ונבאר בו עפ"י מאמרינו כבר כי גרשו"ן אותיות ג"ר שער נו"ן שמקוריהם ודירתם תמיד בדביקות למעלה בשער הנו"ן וזה מאמחז"ל אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות והדקדוק ידוע אומרו צדיק וצדיק בכפילא. ונראה כי הנה יש צדיקים שמדקדקים במצות להזהר בנט"י ובברכת הנהנין כראוי וכן בכל המצות וגם זה טוב מאד. אבל יש צדיקים גדולים שהאכילה והשתיה וכל דברים הגשמיים טוב הי' בעיניהם שלא לאכול ולשתות אלא שההכרח גורם להם שבונים בזה בעולמות העליונים וממשיכים את הבוב"ה לעוה"ז ע"י כוונותיהם ויחודיהם בעת האוכל. אבל מעצמות המאכל אין להם הנאה ממנו בגופניות וכמו שמצינו ברבינו הקדוש שהגבי' עשר אצבעותיו למעלה ואמר שגלוי וידוע לפניו שלא נהניתי מעוה"ז אפי' באצבע הקטנה. ולכאורה יפלא וכי לא אכל ושתה כדרך כל האדם אלא כוונתו הי' שלא נהנה הנאה גופניית מהאוכל אלא הכל לצורך גבוה וכנ"ל. וגם בכל דור לא אלמן ישראל ויש ביניהם צדיקים כאלו שכל כוונתם כ"א להמשיך הבוב"ה ולייחדו עם כנסת ישראל וזה אומרו עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ר"ל לצדיק כזה שכוונתו תמיד להיות וצדיק בוי"ו החיבור לחבר צדיקו של עולם עם כנ"י ינחילהו ש"י עולמות להיות לו למתנה והנה בני גרשון רומזים לצדיקים הגדולים שדירתם תמיד למעלה כנ"ל והם תמיד לבית אבותם דבוקים באב העליון עי"ז פועלים להמשיך כל טוב למשפחותם שעי"ז נשפע שפע טוב לבית ישראל. ובני מררי רמז על סוג הראשון שזכרנו שחייהם מרורים בטרדת הזמן על הפרנסה ועל הכלכלה הש"י יראה בענייהם ויושיעם. ועם כל זאת לא ישכחו ח"ו את הבוב"ה ומדקדקים במצות ובברכות כנ"ל בהם הקדים למשפחותם שהם דבוקים בצרכי משפחותם ואעפ"כ לבית אבותם יזכו להדבק באב העליון כי הצדיקים הגדולים מעלים אותם. וזה וכל תרומה וגו' וכל רומז על הצדיקים דמייחדי שמיא וארעא להיות נשקי להדדי יחוד קוב"ה ושכינתי' תרומה ר"ל הפעולה שיתרוממו ויתנשאו הצדיקים האלו הוא לכל קדשי ב"י לפי ערך קדושת בני ישראל שמקדשים ומטהרים עצמם מכל חטא ואשמה מניבול פה ורכילות לה"ר שקר גורמים הרמה והתנשאות להצדיקים ואז עי"ז וכל תרומה. וכל הם הצדיקים תרומה עי"ז יכולים להרים ולהעלות כלל ישראל כי לכל קדשי בני ישראל כי לפי התקדשם כן יכולים להעלות אותם כמשל המגביה חבירו אם מכביד עצמו אינו יכול להגביהו אבל כשהחי נושא את עצמו בקל להגביהו. גם וכל תרומה וכל הוא הבוב"ה כי כל בשמים ובארץ מתרגם דאחיד בשמיא וארעא מתרומם ג"כ כביכול לכל קדשי ע"י קדושת ישראל ובזה וכל תרומ"ה אותיות תרו"ם ה' מתרומם ומתחבר ה' תתאה בעלאה ויהי ה' אחד ושמו אחד וימהר ויחיש לגאלינו כי בזה תולה הגאולה. ואמר אשר יתן לכהן. מה שהצדיק נותן הכל ומקרב כולם אל הכהן הוא הבוב"ה חסד עליון. לו יהי'. להצדיק יהי' שכר הרבה עבור זה גם פועל לו יהי' שיראו ויכירו הכל כי לו לבדו יהי' ישראל חבל נחלתו ומי יערב לו לגשת להרע להם ח"ו וכל רואיהם מכירים כי הם זרע ברך ה' וכל טוב להם אמן:
יברכך ה' וישמרך. ירצה יברכך בזה שיהא שם ה' שורה עליכם ובזה וישמרך מכל רע כי כאשר יראו הכל כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך:
א"י "יברכך "יהו' "וישמרך. ר"ת יי"ו כמנין השם הקדוש הוי"ה שהוא גי' כ"ו ובמילוי כזה כ"ף ו"ו. כ"ף גי' ק' אות קדושה שקדושתו ית' שורה עליך. ו"ו גי' י"ב רמז לי"ב צירופי הוי"ה שהגם שהוא אחדות הפשוט מ"מ יש י"ב צירופי הוי ה לכל חודש חיות הראוי אליו. וס"ת יברכך' ה' וישמרך גי' מ"ה שיברכך בחיות ההוי"ה ותהי' בדמות דיוקן אדם. אמנם לזה צריך האדם שמירה שישמור עצמו. ולזה הבטיח וישמרך שיתן בך כח השמירה שתוכל לשמור נפשך רוחך ונשמתך כי הבא לטהר מסייעין אותו והבן:
יאר ה' פניו אליך ויחנך. כי עיקר הפנים של ישראל כשבא להם הויה. ורחמים משם הק' הוי"ה בעצמו. לא כן ח"ו כשישראל אינם ראוים וה' הטוב מדרכו להטיב מוכרח להשפיע לנו ע"י החילוף שם הוי"ה באותיות טדה"ד כידוע המורה על י"ג ת"ד וט' ת"ד. לכן אמר יאר ה' ר"ל שיאיר לך ההויות בעצמו בלי חילוף ותמורה. ובזה יראה פניו אליך כנ"ל ויחונך עי"ז יהא ניכר שאתה נושא חן כי יראה עליך אור ה' וכבודו עליך יראה. וזהו ונח מצא חן בעיני ה' שבזה ניכר שנח מצא חן על היותו תמיד בעיני ה' בעיוניות הוי"ה בעצמו והבן:
א"י יאר ה' פניו אליך ויחנך. כי הנה ראיתי בספר אחד מקשה האיך יצוייר מציאת החן של בן אדם אצל הבוב"ה ויעו"ש מה שתירץ. והנ"ל כי הנה כתיב ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ודרז"ל שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם כי בודאי הנשמה בבואה לעוה"ז היא נקי' וטהורה. אמנם בבואה לגשמיות עוה"ז ונפש הבהמיית והרוח בחברת הגוף מונעים אותה מהארתה. וכל מגמת הנשמה וחשקה להאיר הרוח ונפש הבהמיית ג"כ להאיר באור החיים כפי שתוכל לדבקה במקור חוצבתה. אשר לזאת אמר הנביא חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו. אמרה לשון התפארות כידוע מלשון האמרת והאמירך. ור"ל חלקי ה' אמרה נפשי כשיבוא התפארות מחלק ההוי' גם בנפשי והיא נפש הבהמיית על כן. ר"ל בזה אבוא לסוד העליון כ"ן גי' סו"ד ואז אוחיל לו שאהי' דבוק לו בהבוב"ה שנק' לו שכולל כל הו"ק כידוע ובזה בירך אותנו ברוך אתה בבואך וגו' וכדרז"ל. וזהו יאר ה' פניו אליך ר"ל את פנים שנתן בך יאירהו אליך ונקט בלשון פנים מלשון פני' והטי' שהאדם צריך לפנות עצמו ולהטות עצמו לדרך הטוב. ואז ה' הטוב לא ימנע ובזה תזכה ויחנך למציאת החן והבן:
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. יתבאר בהקדם לבאר הכ' והחכמה מאין תמצא מאין הוא הבוב"ה שנק' אין. שמשמעותיו לאו והן כי הוא א"ס וב"ת. גם בחי' הן שהשתלשל עצמו כביכול בבחי' השתלשלות ממדריגה למדריגה כדי שיוכלו להשיגו באפס מה. וזהו והחכמ"ה להיות בכ"ח מ"ה תוכל למצוא מאין מאי"ן העליון שעשה בעצמו כביכול השתלשלות כדי שיבוא להתגלות כי חפץ חסד הוא לבל ידח ממנו נדח ממנו תלמוד וכן תעשה לדבקה בו וללכת בכל דרכיו לעשות כחפצו וכרצונו. וע"ד שמבאר הה"ק אאמו"ר זצקלה"ה על משנת ויהי מורא שמים עליכם ר"ל המורא של הש"י שנק' שמים שכביכול מתיירא לבל יחטא האדם יראה זו תהי' עליכם לבל תחטאו. וארז"ל אין טפה יורדת מלמעלה אא"כ טיפיים עולות כנגדה היינו העלאת ה' תתאה שנעשה ע"י האדם באהבה ויראה עילאה קדושה וטהרה והמשכה שעושה האדם הוא בחי' ו' מלשון ווי העמודים שעי"ז מתחבר בעולם העליון ונעשה השם שלם ויהי' ה' אחד ושמו אחד. וזהו פיה"כ דלעיל איש כי יפליא וגו'. אי"ש ידוע אותיות "אל "יהו' "שדי ור"ל מי שירצה להיות בבחי' איש כנ"ל. כי יפליא. כשירצה להיות דבוק בפלא עליון בחכמה עילאה הוא היו"ד ומינה מתפשטין כל האותיות. פל"א אותיות אל"ף ור"ל אלף חכמה וצריך להיות יוצא מכל המצרים כמו ביציאת מצרים שיצאו מן כל מ"ט שערי טומאה ונכנסו למ"ט שערי קדושה עד הגיעם לשער הנו"ן. כן איש כי יפליא כנ"ל אזי לנדור צריך לעשות דירה נד"ר אותיות נו"ן ד"ר לדור בשער הנו"ן ובזה יעשה נזיר ר"ל נזר ועטרה וחוזר ומפרש מהו העטרה להזיר לה' שיעשה בזה נזר לה' במה שישלים השם הוי' ב"ה וכנ"ל. וכמ"ש הה"ק הבעש"ט זצלה"ה ימלא ה' כל משאלותיך ר"ל כל משאלותיך יהא שיתמלא השם הוי' ב"ה. מיין ושכר יזיר. עדשה"כ שכורת ולא מיין כי כתיב והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה. כי הנה עין ה' אל יראיו ועיני ה' אל צדיקים ומכח התדבקות העיינין הנראה להצדיק ואתדבקות רוחא ברוחא נשמתא בנשמתא כמעט הצדיק בטל במציאות והוא בעיני העולם כמשוגע כדרך הצדיקים וכאשר עינינו ראו. וזהו והיית משוגע ממראה עיניך ר"ל ממראה עיינין דלעילא כנ"ל וז"א מיין יי"ן גי' סו"ד ר"ל מגודל התדבקות בסוד העליון בזה. ושכר תהי' כשיכור ובאהבתו תשגה תמיד. או מיין ר"ל מיין תקח לך מוסר השכל לעבודתו מתענוג שיש לך מן היין תקח תענוג זה לעבודתו ית'. ובזה יזכה כי יזיר שיעשה לו ית' נזר והבן היטב. ובזה תשכיל לדעת אמרי קודש בנו"א ע"פ כי יפליא יעו"ש. והנה אחז"ל במה דכתיב ישא ה' פניו וגו' והלא כתיב אשר לא ישא פנים. אמר הקב"ה ולא אשא פנים לישראל כו' והם מדקדקים בעצמם עד כזית ועד כביצה. ויובן עפ"י האמור והחכמה מאין וגו' כי זית הוא השמן וידוע מאחז"ל מקום שהשמן מצוי חכמה מצוי' והוא היו"ד והוא בחי' דכר ואעפ"כ אינו יכול להוליד מבלי מקבל והוא בחי' ה'. ועד כביצה רמז על ה' תתאה כי ביצה לשון בעיא ובקשה ותחנונים שהיא מתחננת לפדותינו שיהי' לה העלאה ונדבק בו וכנ"ל באריכות. ואז יהי' לה העלאה ונהי' בחי' חי כי מי שאין לו בנים אינו נק' חי אבל כשנתחבר בו ויהי' הולדה נק' חי וכמש"ה ואתם הדבקים וגו' חיים כלכם היום ולזה אד"ם גי' מ"ה בו ה' ר"ל שצריך להטות ה' תתאה ולחבר עולם התחתון בעליון. וזה הוא הפנים האמתיים. וזהו ישא ה' פניו היינו הפנים להתחבר פנים בפנים ואז וישם לך שלום ויהי' שלימות בכל לא יחסר כל מה הן כל מיני השפעות והן גאולת ישראל:
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. כשישימו שמי שיתייחד השם בשלימותו שמ"י עם י"ה שס"ה לקדש כל גידיו ומכש"כ רמ"ח אבריו כי זה כל האדם ע"ד ויקח רמח בידו ואז מתייחד שמי עם אני וידעו כל באי עולם כי מלכותו בכל משלה וכמש"ה ראו עתה כי אני אני הוא. ואז ואני אברכם בכל טוב אמן והבן מאד.
א"י ושמו את שמי וגו'. בשום לב על אומרו ושמו את שמי ומהו הי' המקרא חסר אם אמר ושמו שמי וגו'. ונראה דידוע כי התורה שמותיו של הקב"ה וכל התורה כלולה בכ"ב אתוון מא' ועד ת'. וע"י המשכת שמותיו של הקב"ה על ישראל בזה ממשיכין כל מיני השפעות הנפעלין ע"י השמות וכל השמות מרומזים בתורה וכנ"ל וזהו ושמו את שישימו התורה הכלולה בכ"ב אתוון מא' עד ת' כמרומז במלת א"ת והוא שמי ישימו על ב"י ואז ואני אברכם והבן:
כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת. דידוע דהכף נקרא גם בשם יד ולהבין ענין שמות הללו נראה כי יד משמעותו כח ולבל יתגאה האדם לאמר כי כחי ועוצם ידי עשתה זאת לזה קראהו בשם כף מלשון כפיפה שצריך לכוף עצמו ולהכניע ידו וכחו תחת יד ה' כי הכל מאתו ית' נסבה ומכח ידו בא הכל כי ממנו הכל ומידו נתנו לך. וזהו כף אחת שצריך לכוף עצמו אל אחת ר"ל לאחדות הפשוט ואז עשרה תתעלה אל הקדושה שמרומז בעשרה ועשרה חוזר אל האחד כי עשרה הוא כלל אחדות בסוד עשר ספירות בלימה. וספירות לשון הארה שכל ההארות תבוא אל העשר היא הקדושה בלי מה מ"ה גי' אד"ם ור"ל בלי זה א"א להיות בבחי' מה בדיוקן אדם ור"ל בלי שתחזיר הכל כל הספירות וההארות אל העשר והוא האחדות א"א להיות אדם ואז תהי' בחי' זהב כנודע זהב מורה על הענוה כי אותיות זה"ב כל אות הוא מתמעט במספרו מאות הקדום לו ואז תזכה להיות מלאה קטרת. קטרת לשון קשר בתרגום ור"ל ע"י הענוה תוכל להתקשר בו ית' או כי ידוע קטרת גי' תרי"ג כשתחליף ק' בד' בא"ת ב"ש כי ע"י הענוה יוכל לקיים כל התרי"ג מצות שכאשר מתגאה מיד כשעושה איזו מצוה רם לבו בקרבו ואומר די במה שעשיתי כבר עשיתי מה שמוטל עלי וכזאת וכזאת עשיתי. אבל כי יקטן בעיניו הגם כי יעשה מצות חבילות חבילות יקטן בעיניו הדבר כי עדיין לא יצא י"ח כמוטל עליו. וזהו זהב כשתהי' בבחי' זהב ר"ל בענוה כנ"ל תהי' מלאה קטרת מלא בכל התרי"ג פקודין והש"י יזכנו לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו אמן: