קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר במדבר · לחג השבועות
בחודש השלישי לצאת בנ'"י מארץ מצרים וגו'. עד מן ההר לאמר דידוע מהאר"י ז"ל כי בליל פסח בא הגדלות ואח"כ מסתלקין המוחין עד אשר ילקטו לאחד אחד הטעם כי הש"י ברוב רחמיו וחסדיו שחס עלינו ופרקינן ראה אותנו עירום וערי'. ואם נשתהינו במצרים עוד מעט כבר היינו משוקעים שמה כידוע לכן ברחמיו הופיע עלינו אור קדושתו והוציאנו משם ואור קדושתו הי' מאיר על פנינו כמו קירון עור פני משה אשר בזה יכולנו לצאת משם. ולמען לא ניכול נהמא דכיסופא כ"א יגיע כפינו נאכל ואז אשרינו וטוב לנו ניטל ממנו אח"כ גדלות הנ"ל עד אשר בכח ידינו נעבוד ונתקן בימי הספירה כל המדות עד אשר נבוא להארה הקדומה שהי' בצאת ישראל ממצרים. וזהו בחודש השלישי בהתחדשות השלישי שהי' בחודש השלישי הי' ההארה גדולה כ"כ כמו לצאת בני ישראל מארץ מצרים שהעידה תוה"ק כי תיקנו מדותיהם עד שבאו לגדלות הראשון. ביום הזה בהארה זו באו מדבר סיני ודרז"ל שירדה שנאה לאוה"ע כמשל המקטרג על בן המלך שאינו הולך בדרך הישר ולקח המלך את בנו תחת כנפיו והורהו דרך זו ילך וכשמוע הבן מוסר האב אז שנא המלך את המלשין על בנו באומרו הבט נא וראה על מי הלשנת וראה כי דרכיו טובים ונכוחים ולכן בזה יראה שנאה לאוה"ע. או בחודש השלישי רומז על בחי' התפארת הכולל כולם ואמר כשבאו בחודש השלישי לבחי' הת"ת אזי מיד ביום הזה בהארה זו באו מדבר סיני יכלו לקבל התורה כי התורה נקרא ג"כ תפארת. ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני עדש"ה סור מרע ועשה טוב שאינך צריך לכוף עצמך יותר מדאי ולשהות זמן כביר לתקן הכל אל הטוב כ"א סור מרע שתסור עצמך מהיות רע ותקבל עליך לבל לשוב עוד לכסלה אזי מיד ועשהב טוב ועשה לשון תיקון תוכל לעשות טוב. וזהו ויסעו מרפידים מיד בנסעם מרפיון ידים מלהיות רפוי ידים ועצל בעבודתו ית' אזי מיד ויבואו מדבר סיני לקבלת התורה. ויחן שם ישראל נגד ההר דהתורה נק' הר כי נקנית במ"ח דברים והוא מ"ח מעלות מעלה ע"ג מעלה כמו הר. וכן ע' אנפין לתורה בהגיע מפנים לפנים הוא עולה כמו הר וכ"ז ע"י בואו למדת הת"ת כנ"ל יזכה לתורה שהוא ג"כ תפארת כתפארת אדם לשבת בית. וז"א ויחן שם ישראל ויחן לשון חן שבאו לבחי' חן. נגד הוא שם שלישי משם מ"ב נג"ד יכ"ש והוא התפארת ולזה נגד הוא למזרח הזריח עליהם ההר הוא התורה. ומשה עלה אל האלהים כי הנה השם א"ל ראה נתתיך אלהים לפרעה הפשוט כפשוטו אמנם צריך להבין אומרו ראה המורה על הסתכלות בחכמה. דהי' די אם אמר נתתיך אלהים לפרעה מהו ראה וגו' אמנם דהנה הש"י צופה בראש מה יהא בסוף שעתיד משה לקבל התורה מידו והאיך אפשר אשר אדם ילוד אשה ילך בין מלאכי מרום לקבל דת אש. לכן מול זה א"ל ראה ר"ל שתראה ראי' שכליית נתתיך אלהים לפרעה כפשוטו להכותו ולרדותו אבל עוד לך ראי' שכליית שנתתיך להיות בחי' אלהים לפרעה עבור התגלות האלהות שיתגלה ע"י שתוכל לקבל התורה לכן נתתיך בבחי' אלהים. וזהו ומשה עלה אל האלהים ומשה הי' לו עלי' לבחי' אלהים כנ"ל ולזה ויקרא אליו ה' מן ההר יכול לקרותו שיכנס להר וגם לאמר שיוכל לקבל התורה ולאמר אותה לזולתו ר"ל למסרה לישראל לגלות להם צפוניה ומסתוריה והבן:
א"י בחודש השלישי לצאת בנ"י מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני. יבואר בהקדם לפרש הפסוק סור מרע ועשה טוב. לכאורה הוא אריכת לשון דודאי כשסר מרע הוא ממילא עושה טוב. אך דהנה אחז"ל כשעושין תשובה מאהבה זדונות נעשות להם כזכיות וזהו פי' סור מרע ר"ל כשעושה תשובה מאהבה אז ועשה טוב נעשה מהרע עצמו טוב שמהעונות נעשו זכיות. וגם איתא בכתבי הה"ק אאמו"ר זצלה"ה דתיבת מר"ע אותיות עמ"ר פי' כשסר מרע נעשה מתיבת מר"ע עמ"ר וצריך פירוש לפירושו. ונראה לערכינו דהנה כשהאדם חוטא ח"ו מסתלק השכינה מעליו אבל כששב מאהבה כנ"ל הוא חוזר וממשיך את השראת השכינה הקדושה עליו וזהו הרמז סור מרע דהיינו שיהא תשובה מאהבה כנ"ל ונעשה מתיבת מרע צירוף עמר ר"ל דעומר הוא לשון מדה המחזקת דבר הניתן בתוכה. כמו כן האדם הוא כלי מחזיק ברכה ומוכן לחזור להמשיך עליו השראת אלהותו ית'. והשכינה הק' נקראת טוב כנודע. וזהו ועשה טוב היינו שיסור מרע ויהפוך לעמ"ר להיות כלי כנ"ל לקבל השראת שכינתו ית' המכונה טוב וזהו פי' הכ' ביום הזה באו מדבר סיני. ר"ל ביום הזה בעצמו שיצאו ממצרים באו מדבר סיני היינו לקדושה העליונה ע"ד הנ"ל סור מרע ועשה טוב שמהרע עצמו נעשה טוב כשהתשובה הוא מאהבה והבן:
ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר. לכאורה יל"ד דהול"ל השם קודם דהיינו ויקרא ה' אליו לאמר. ויבואר עפ"י הכ' וירא אליו ה' באלוני ממרא וג"כ דקדקנו כנ"ל דהול"ל וירא ה' אליו אך דהנה אחז"ל בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו. לז"א וירא אליו ה' ר"ל לגודל בחינתו המעולה שהכיר את בוראו בהיותו עדיין קטן בן ג' שנים. זכה להתגלות השם ב"ה. וזהו אליו מחמת גודל בחינתו. לזה הקדים אליו להשם. ועפי"ז יבואר ג"כ כאן ומשה עלה אל האלהים. ר"ל מחמת הבטחת הש"י שהבטיחו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ובכח הזה עלה ולא בכחו ועוצם ידו ויכולתו כי מרע"ה הי' עניו מכל האדם. ולזה באה תשובתו ית' אליו ויקרא אליו ה' כנ"ל מרמז בתיבת אליו קודם השם להודיע שמבחי' המעולה שעבד להבוב"ה באמת ובתמים עי"ז עלה אל האלהים וראוי לנתינת התורה על ידו והבן:
ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וגו'. לכאורה יש לדקדק על לשון ויהי לשון צער ומה שייך כאן לשון צער אדרבה בכאן הי' גודל השמחה כידוע. אמנם הכלל מונח שתיבת ויה"י גי' א"ל ומרמז על גודל החסד. ויבואר עפ"י דברי אדמו"ר הה"ק מו"ה אלימלך זצלה"ה שהאדם בעוה"ז מוכרת לתקן במעשיו הטובים כל הג' עולמות דהיינו עשי' יצירה בריאה ע"כ ובזה י"ל כאן ויה"י מורה על חסד כנ"ל שזהו מחסד אל. ביום השלישי. יום רמז על עולם העליון שנק' יום. השלישי ר"ל בעולם השלישי דהיינו בריאה. בהיות הבקר. ר"ל נעשה ג"כ גודל הארה ובהירות כי בקר מרמז על בהירות וזהו ג"כ פי' ויהי קולות ר"ל שג"כ הי' מחסד אל אף מהקולות שיצאו מפשוטי העם שרוצים לקבל התורה ברצון טוב. היה ג"כ וברקים. למעלה דהיינו שהביאו גודל בהארה ובהירות בעולמות העליונים מדיבוריהם. וענן כבד על ההר יבואר בהקדם לפרש הפ' הנה אנכי בא אליך בעב הענן ויל"ד ג"כ כנ"ל דכ"מ שנאמר הנה מורה על לשון שמחה ואיך שייך כאן לשון שמחה שיבוא אליו בעב הענן. והנה בתחילת ההשקפה אמרתי ליישב עפ"י מאמרינו מאז על פסוק וישב משה את דברי העם אל ה'. דהנה כשאמרו כל ישראל פה אחד נעשה ונשמע באמת גמור. בודאי דיבורם הי' עושה רושם למעלה והוטב מאד בעיני הבוב"ה אך עכ"ז לא הי' כ"כ עילוי לדיבורם מחמת שיצא מפי פשוטי העם ג"כ שהיו עדיין בגשמיות. לזה נאמר וישב משה את דברי העם דהיינו דברי הפשוטי העם אל ה' דהיינו שמשה רבינו ע"ה הי' מעלה דיבורם ג"כ לעלות אל ה' וזה ג"כ הרמז בכאן הנה אנכי בא אליך בעב הענן דהיינו שיעלה לפניו ית' לרצון ולנחת רוח אפילו הדברים מפשוטי העם שמכונים בשם עב הענן דהיינו שהם עוד מעט בגשמיות וכנ"ל והבן:
א"י בהקדם לפרש הכ' כי ענן ה' על המשכן יומם כ"י נוטריקון "כנסת "ישראל. פי' שכנסת ישראל המה תמיד. ענן ה' דהיינו רחמים. על המשכן ר"ל הגוף מכונה בשם משכן שהוא משכן להשראת הבוב"ה בתוכו. יומם רמז לבהירות שמחמת זה הם תמיד בגודל הבהירות וידוע שיש ב' מיני עננים לטוב ולהיפך. כי הפנימות מורה על רחמים וזש"א הכתוב הנה הוא לשון שמחה אנכי בא אליך בעב הענן היינו בחי' עב של הענן ר"ל העביות ופנימות שהוא רחמים. גם ע"ב גי' חס"ד לזאת יש שמתה לפניו ית'. וזהו ג"כ פי' וענן כבד על ההר כי כבו"ד גי' כ"ו מספר הוי"ה ב"ה שהוא מורה ג"כ על רחמים. וזהו וענן כבד וכנ"ל שיהא ענן ה' שהוא רחמים על ההר. וקול שופר חזק מאד י"ל ג"כ ע"ז הדרך כי ידוע קול מורה ג"כ על פנימיות. והנה אותיות שופר במילואם הם שי"ן וא"ו פ"א רי"ש אות אמצעי משי"ן הוא י' מאות ו' הוא א' ובאות פ"א אין בו אות אמצעי. ומאות רי"ש האמצעי הוא ג"כ י'. יא"י גי' כ"א כמנין שם אהי"ה. והנה השם אהי"ה מורה דעתיד אני לאתגליא. דהנה ידוע דעיקר כוונת הבריאה ישראל עלו במחשבה בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית. היינו בשביל שעתיד להתגלות אלהותו ית' עליהם וע"י יתגלה ויתפרסם בעולם אלהותו ית'. ע"י נסי מצרים ונסי הים וקבלת התורה בקולות וברקים. וזה הרמז כאן וקול שופר ר"ל הפנימיות משופר דהיינו השם אהי"ה דמורה על דעתיד אנא לאתגליא בחי' זו חזק מאד בשעת מ"ת דהיינו שרצה הש"י שיתגלה אלהותו יתברך כביכול עליהם ולזה הי' צריכים טהרה וזיכוך גדול לנפשם בגודל ההתפשטות עצמם מכל וכל מגשמיות ולזה נאמר ויחרד כל העם אשר במחנה ר"ל שפחדו וחרדו מאד מחמת שדבוקים עוד באפס מה בזה העולם ובגשמיות קצת לזאת כתיב ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה כנ"ל בשם הה"ק אאמו"ר זצלה"ה כיון שראה משה שכביכול מצמצם עצמו לבוא לבחי' סוף וגבול. ע"כ הוציא גם את ישראל מן המחנה שלהם לבוא ולהתדבק עצמם לבחי' האלהים א"ס ב"ה וכנ"ל. בתחתית ההר. ההר רומז לשכינת כבודו ית' כידוע מס"ק ר"ל שהתיצבו תחת שכינת כבודו ית"ש ושכינתו יתברך מחופף עליהם ככלה הנכנסת לחופה. כן יגן השם עלינו ונזכה במהרה לקבל עלינו התורה הקדושה ברוב קדושה וטהרה אמן:
א"י ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר. יבואר דהנה אי' במדרש שהי' ישראל נרדמים בשינה עד שהוכרח משה לעוררם לקבלת התורה. ולכאורה יפלא על בני אל חי אשר התורה העידה עליהם שמיד ביום א' דר"ח באו מדבר סיני בהארה עצומה וכאשר ביארנו לעיל פיה"כ בחודש השלישי ע"ש. ובהגיע תור קבלת התורה חטפתם שינה. אמנם יובן דהן אמת דכולם התיצבו למעמד הר סיני אמנם בודאי הי' בחי' שונות ומחלוקת לא ראי זה כראי זה כ"א בבחי' מיוחדת. וכאשר באמת נגש אל הערפל וגו' אהרן חוץ ממנו ושאר ישראל העיד בהם הגבל את ההר וקדשתו והעם אל יהרסו לעלות כל עיקר ומי לנו גדול מאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב כ"א אחז דרכו דרך הקודש אברהם בחסד יצחק בגבורה יעקב בתפארת כ"א בבחי' אחרת ככה קהלת יעקב עדה הקדושה הי' בהם גבוהים וגבוה על גבוה. וזהו ויהי קולות וגו' מורה על הכת המעולה כי קול מורה על הפנימיות והוא דבר דלא פסיק תמיד כי פנימיי לא יופסק. ויש עוד כת אחרת בחי' ברקים שנתנוצץ בקרבם ניצוץ הקדוש מאתו יתברך כברק המבריק לעין ואח"כ נעלם. ככה הם לא יכלו עמוד בתמידות בדביקותו כ"א כברק ולמטה מכולם הכת אשר הוא בבחי' ענן אשר עב הענן סך בעדם אמנם אעפ"כ התחזקו עצמם אל כבד למען כבוד הבורא כבד כאלו נכתב בחולם ומושך וא"ו עמו כבו"ד גי' ל"ב להשיג ל"ב נתיבות החכמה וזכו על (כמו אל) ההר כנ"ל ככה הי' לכ"א לפי ערכו התגלות קבלת התורה והנה בודאי אלו שהם בבחי' קולות לא הי' ישינים כי הם כנהר שאינו פוסק מדביקות וכן אלו שהם בבחי' ברקים אמנם אלו שהיו בבחי' ענן חטפתם שינה ואעפ"כ הובאו אל כבוד ההר והבן: