קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר במדבר · פרשת במדבר
ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא. ונראה לבאר בהקדם דברי הה"ק זצלה"ה בספר נחלת שמעון כי הקשה לשאול מדוע ניתנה התורה בה"ס להורות על הענוה בהיותו נמוך מכל ההרים הלא טוב ליתנה בארץ המישור לא על הר המורה יותר על ענוה. ותירץ להורות נתן כי צריך לפעמים להשתמש במדת הגאוה דהיינו בעבודת ה' וכמש"ה ויגבה לבו בדרכי ה' יעו"ש. ולדעתי זפ"ה ה' מלך גאות לבש שהגם כי תועבת ה' כל גבה לב מ"מ להתגאות בדרכי ה' כדי להמליכו ית' שיהי' ה' מלך מגאות זה לבש עושה הש"י לבושי קודשא לכבוד ולתפארת. וזהו ואתכם יהיו איש. ואתכם שאתם בחי' איש בגוף החומר מ"מ יהיו אתכם בחי' איש היינו בחי' גבורה והגדלות דרכו של איש לכבוש ולהתגבר על היצר ועי"ז למטה איש תוכלו להטות עצמכם אל ה' איש מלחמה. ובזה ראש לבית אבותיו הוא תהי' כ"א ראש לכל בית אבותיכם ויובן ע"ד שאחז"ל כי ה' זרח משעיר ורצה ליתן להם התורה והראה להם לא תרצח ולא רצו לקבלה כי הובטח על חרבך תחי'. הופיע מהר פארן אל בני ישמעאל והראה להם לא תנאף ולא קבלוה. ואי' בספרים הלא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו הי' לו להראות להם דבר שיוכלו לעמוד ותירץ כי אורייתא כולה חד כמו רמ"ח אברים ושס"ה גידים שאינו נקרא אדם כ"א בתשלום כל האברים והגידים. ככה התורה לא תושלם כ"א בשלימותה והש"י צפה כי לא יוכלו להתגבר על ב' מצות אלו ולא תהי' התורה ח"ו בשלימותה. לכן הראה להם זאת כדי שיקבלו ישראל והם יוכלו להתגבר ולקיימה בשלימותה ועי"ז ראש לבית אבותיו הוא ראש על בני עשו וישמעאל הגם כי הם הגדולים מיצחק ויעקב תהיו אתם עליהם לראש והבן:
והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם. י"ל דהנה כתיב וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך ודרז"ל א"ת בניך אלא בוניך שכל ישראל צריכים לבנות לייחד השם י"ה בו"ה והגם שאנחנו בחי' נוקבא המקבלים מאתו יתברך מ"מ אנתנו בבחי' ו"ה שפירושו שמחה שע"י מעשינו שאנחנו עושים נח"ר לפניו ית' בזה אנחנו גורמים שמחה למעלה והצדיק הפועל כ"ז נק' לוי ע"י שדבוק תמיד למעלה כמורה ע"ז מלת לוי י' רמז אל החכמה הקדומה ואות ו' הוא המשכה וחיבור אל אות ל' אל החכמה ובזה נתייחד י"ה בו"ה וכמש"ה "ואתם "הדבקים ר"ת ו"ה ע"י שאתם דבקים בו באמת תגרמו בה' אלהיכם שיתייחד השם ויהי' אלהיכם ע"י אלהות שלכם שאתם עובדים ואז חיים כולכם חיים גי' אהי"ה הוי"ה אהי"ה כידוע להיות דבוק בשמות האלו ואז יכולים לפעול כ"ט. וז"א ושאבתם מים בששון כי על ידי העלאת ה' תתאה שהוא חמש"ה אותיות שמח"ה שנעשה למעלה כנ"ל תזכו לשאוב מים. היינו השפעות קדושות בששו"ן אותיות שו"ש נ' על ידי שמחת הנון שערי בינה כנ"ל שתגיעו לעלמא דיובלא עלמא דחירו ולא תצטרכו שום ע בדות וכמש"ה ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד כי יבוא לו העבדות בקל בלי טירחא עוד. וזהו והלוים אותיות ו"ה העלאת השמחה כנ"ל וזוכה לבוא אל ים גי' נ' כנ"ל וממשיכים כ"ט הם אומרים תמיד כי זה בא למטה אבותם בזכות האבות. ולא התפקדו בתוכם והם כאלו אין נפקדים ונזכרים בדבר זה ולא פועל ידם עשתה זאת כ"א זכות אבות גרם זאת והבן:
א"י והלוים למטה אבותיו וגו'. עפ"י דאי' באוה"ח שלזה לע"ע אין הבכורות נפדין ע"י הלוי כי כבר נתקדשו הלוים מאז באמרו ואני הנה לקחתי את הלוים יעו"ש נמצינו למדין כי הלוים הם דבוקין בו ית' ולזה נאמר והיו לי הלוים ל"י גימ' מ אות מלכות הרצון על כי הם במדרגה גדולה שדבוקים בו לכן יהיו בבחי' לי במדת מלכותו להיות גוזרין ואני מקים דבריהם ואומר עצתם תקים כמוני כביכול. וזהו והיו לי הלוים ל"י דייקא אבל שארית ישראל אשר לא כחם יפה להיות דבוקים תמיד לכן ישראל אותיות ל"י רא"ש שמבקשים שיהי' י ועמי בראש העליון וז"א דהלוים הם הצדיקים שנאמר עליהם והיו לי אשר בכחם. למטה אבותם. להטות עצמם אל אב העליון להיות כמוהו כמוהם כביכול לא התפקדו בתוכם כי אינם נכללים בתוכם והבן:
א"י והלוים למטה וגו'. והלוים לשון לויה וחיבור ודיבוק ור"ל הצדיקים למטה אבותם. אזי בכחם להטות עצמם אל בחי' ומדות האבות הקדושים ללכת במדותיהם ובדרכיהם ועוד זאת פעלו לא התפקדו בתוכם לא הוא אי"ן העליון שנק' לא שהוא בלתי מושג התפקדו הצדיקים נפקדים שישרה אל עליון בתוכם:
א"י והלוים למטה וגו'. דידוע כהן הוא בחי' החסד ולוי הוא מדת הגבורה לכן בא הכ' כמתמי'. והלוים למה הועמד בחי' הלוי שהוא הגבורה לכן השיב כדי למטה אבותם כי איזה גבור הכובש את יצרו ומתגבר עליו כדי להטות עצמו לאב העליון. גם למטה מלשון ענפים כי כשאין לאדם גבורת אנשים לא יוכל להוליד ולהקרא אב לכן נברא כח הגבורה שיעשה מט ה ושבט ענף עושה פרי שיקראו אבותם. ואמר לא "התפקדו "בתוכם ר"ת ז"ל לשון הזלה והמשכה כמו יזל מים מדליו. דידוע דהטפה קדישא נמשכת ממוח ואז ראוי להוליד. גם לא רמז על אי"ן העליון כנ"ל התפקדו ר"ל שיופקדו להשיג השפעה מאל עליון ולהמשיך הטפה קדישא ממוח להוליד בנים ולהשפיע כל טוב והבן מאד
אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל. א"ך גימ' אהי"ה וידוע מהזוה"ק אהי' הוא דזמין אנא לאתגליא. הרצון שכל מי שישוב בתשובה שלימה וירצה להשיג אותי כביכול אני מוכן ומזומן להתגלות לו. מטה לוי. ר"ל מי שמטה מו להיות מלווה ומחובר ודבוק בו ית'. אמר אך את מטה לוי וגו' ר"ל בחי' אהי' דזמין לאתגליא לא תפקוד לא תחסר בשום פעם בחי' זו ממי שמטה עצמו לדבקה בו ית' כי הוא ברחמיו יתגלה אליהם. תפקד מלשון חסרון כמו ולא נפקד ממנו איש ואת ראשם לא תשא וגו' ידוע רא"ש מורה על מילוי אלהים עיין בכוונות האר"י ז"ל במוסף ר"ח ולכ"א את ראשם היינו בחי' האלהים והדינים לא תשא בתוך בני ישראל כ"א תמיד רחמים עלינו:
א"י ואת ראשם וגו'. ע"פ מה שהתחלנו לבאר אך את מטה לוי כנ"ל ואת ראשם וגו' מי שבא אל הראשית אל בחי' מטה לוי וכנ"ל לא תשא ר"ל תגביה ותתנשא עצמך להיות מובדל מכלל ישראל כ"א בתוך בנ"י תוכל עצמך עמהם והבן:
איש על דגלו באתות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו. יבואר ע"ד שדרשו במד"ר ודגלו עלי אהבה א"ת ודגלו אלא ודילוגו. כי הן אמת שעיקר העבדות הוא בשבע מדות לתקנם אחת לאחת אבל כולם כל הז' נכלל בג' מדות חג"ת המרומזים נגד האבות שצריך להתגבר כאיש על היצר לתקן כל המדות ולדלוג משבע מדות ההפכיים ולהאיר אותם בשבע הספירות וזה אי"ש עם האותיות גי' שד"י שהאיש הדבוק בשמו ית' זוכה לזה על דגלו ע"י שדולג להיות מואס ברע ובוחר בטוב. באתות לבית אבותם ר"ל בהמדות שהם נגד האבות היינו ג' מדות חג"ת כנ"ל. ואז יחנו בנ"י יש להם חנייה ומנוחה אצלו ית'. גם יחנו לשון חן בזה יש להם חן בעיני ה' וזוכים מנגד וגו' מנג"ד גי' א"ל אדנ"י ע"ה להראות כי הוא יתברך אל אדון על כל המעשים ואז סביב לאהל מועד יחנו. שסביב לאהל הוא הארת השכינתא שנק' מועד ויו"ט יחנו במנוחה והשקט ובכל טוב אמן:
א"י איש על דגלו ונו'. דידוע כי הגם שהאדם לומד ומתפלל העיקר צריך להיות במחשבה קדושה וטהורה להתקשר אז בו ית' כי הוא הנותן התורה והתורה כזו נקרא אות על כי נשארת אות ורשימו להגן על האדם כמאמרינו ז"ל תורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה מגינה ומצלה. ולכן התורה היא החכמה הוא בל"ב נתיבות החכמה כי הכל תלוי בלבא כי אפי' חוש הראות תלוי בלב כמארז"ל שוריינא דעינא באבנתא דלבא תליא ולכן בינה לבא ובה הלב מבין. ולכן התחנן דהמע"ה לב טהור ברא לי וגו'. ולזה עיינין ולבא תרי סרסורי כו' וע"י הבינה עולם התשובה נתקן הכל. וז"א איש על דגלו מי שירצה להיות איש ולישאר על דגלו מצבעו אזי באתות גם בהאתות היינו בהתורה כנ"ל יראה שתהי' לבית אבותם. היינו במחשבה טהורה כי המחשבה נק' אב כידוע ככה יחנו בנ"י אותם הבונים להיות ישר אל שיהי' כביכול מיושרים ושוים עם אל פב"פ אתו ית' גם יהי' צירוף שיר אל שיוכלו לשורר לפניו יתברך ולשבחו ואמר עוד מנגד סביב לאהל מועד יחנו שיש עוד בחי' אחרת מעולה מנג"ד נוטריקון "נא "גבור "דורשי שיש המתגברים אפילו שלא בשעת תורה ותפלה דורשים תמיד יחודו ואחדותו אפילו בדברים הגשמיים המה תמיד סביב לאוהל מועד יחנו והבן:
הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו. דידוע דהצדיק נק' לוי שדבוק בו ית' כי אות י' מלוי רומז על השם בשלימות כי י' מספרו כ' כזה יו"ד ואות ו' החיבור גי' כ"ו והצדיק מלווה בהיו"ד כנ"ל בפסוק והלוים ע"ש. ואמר הקרב את מטה לוי שתקריב גם את המטה עצמו אל הצדיק שנק' לוי והעמדת אותו לפני אהרן שיחשב כאלו הוא בבחי' אהרן הכהן כדמות הכהן עליון כמלאך מיכאל המשרת למעלה ואז ושרתו אותו יעשו שירות התגלות אות ו' היינו גילוי האלוהות המייחד ד' קצוות ומעלה ומטה שהם ו"ק והבן:
ושמרו את כל כלי אהל מועד ואת משמרת בני ישראל לעבוד את עבודת המשכן. יבואר עפ"י מה שכתוב לעיל בארוכה כי האדם צריך לשמור וכל גופו ואבריו כי היכל ה' המה כמו המשכן עם הכלים כן האדם עם כל אבריו וגידיו וצריך לשמור כל פרטי אבריו בקדושה ובטהרה כמו שבמשכן הוכרחו להיות כל הכלים בשלימות לא יחסר אחד מהם כן צריך האדם להיות כל אבריו בשלימות לא יפגום אחת מהנה והעיקר העיינין ולבא כמו שביארנו לעיל בפסוק איש על דגלו יעו"ש וזה ושמרו את כל כלי אוהל מועד שישמרו את כל הכלים מאהל מועד היינו כלי הגוף ועי"ז יוכלו לשמור את משמרת בנ"י שיהי' ישראל כנ"ל בפסוק הנזכר ובזה יוכלו לעבוד את עבודת המשכן שכל מה שנפעל ע"י עבודת המשכן המתקת הדינים והמשכת כ"ט יגרמו ע ע"י מעשיהם אמן:
נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחותם לבית אבותם. דידוע עבודת בני קהת הוא קודש הקדשים וידוע כי עיקר העבדות לבוא למדת התפארות דמות דיוקן אדם. והנה הצדיקים נקראים בני קהת מלשון קיבוץ שמקבצים כל המדות לבוא אל התפארות כי הוא העיקר וממנו יבנה בית. ואמר נשא את ראש שיהי' נשיאות ראש אל בני קהת כנ"ל כי מתוך בני ישראל מתוך הוא הפנימות בני לשון בנין שפנימות בניינם הוא לייחד שמו ית' והפנימות מן בנ"י כזה בי"ת נו"ן יו"ד הוא יוו"ד גי' כ"ו כמנין השם שזה עיקר בניינם להיות מלווה ומיוחד השם ואז למשפחותם לבית אבותם. כי יעקב אמר בקהלם אל תחד כבודי ופירש"י ז"ל והיכן נזכר שמו בהתייחסם על הדוכן לכן נאמר למשפחותם אז יהי' ראוי שייתיחסו משפחותם אל בית אבותם כי אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וללכת בדרכיהם ולזה נאמר כאן למשפחותם ואח"כ לבית אבותם לא כן בפ' נשא הוא להיפך והבן: