אור ברסלב
קהלת משה ספר במדבר › פרשת מטות

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר במדבר · פרשת מטות

פרשת פינחס

וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבואו אל המחנה. נ"ל דהנה בני גד רומזים על הצדיקים אשר הגיעו למלכותא קדישא כי ג"ד גי' ז' רומז על המדה השביעית שצריך לקדש ולטהר עצמו בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו להמשיך בכל אבר וגיד את האלהות בכ"פ בבחי' מחודשת. וכמאמר דהמע"ה לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי בכ"פ בהתחדשות. וזהו וכבסתם בגדיכם שתכבסו עצמכם ואז תזכו להשיג בגדיכם. היינו ולבושין דגופא ודנשמתא ע"י כי ביום השביעי כאשר תבואו אל יום ר"ל להארת מדה השביעית מדת המלכות ואז וטהרתם. ואחר תבואו אל המחנה. ופירש"י ז"ל למחנה שכינה. כי בלא זה א"א לבוא לחצר בית המלך פנימה. אבל בהתקדשו ובהתטהרו אחת לאחת על כי יחשוב בהיאך אנפין איקום קדם מלכא אז תוכלו לבוא אח"ז למחנה שכינה והבן:

לא נשוב אל בתינו עד התנחל בנ"י איש נחלתו. נ"ל בהקדם לפרש הכ' תומיך ואוריך לאיש חסידך ר"ל התמימות וההארה שמחוייב להיות בכל איש בר ישראל זה נותן לאיש חסידך איזהו חסיד המתחסד עם קונו וכמבואר מאמר זה אצלינו בארוכה במ"א. וחסיד הוא ג"כ לשון חרפה ובושה מלשון כי חסד הוא הנאמר בפ' קדושים על כי החסיד תמיד כמעיל יעטה בושה שבכחו א"י לעשות כלום כ"א ה' הוא הנותן לו כח לעשות חיל. ולזה לבו נדכה ונשבר בקרבו ויוכל לפעול כ"ט כמאה"כ לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. הרצון כשיהי' לך לב נשבר ונדכה כנ"ל לידע נאמנה כי לא כחך ומחכמתך כי נבונות כ"א הכל בעזר אלהי השופע עליך בזה אלהים לא תבזה לא תתן בזיון בהש"י. משא"כ כשהאדם מתגאה כי חכמתו עמדה לו הוא מבזה בזה כביכול את הבוב"ה באמרו שא"צ לעזרתו. גם יתבאר תומיך ואוריך וגו' כי יש צדיקים אשר הם תמימים אבל אינם משגיחים על הדור. אבל יש צדיקים אשר לא די להם בעבודתם כ"א להעלות את כלל ישראל ואלו נקראים בני ג"ד אותיות "גומל "דלים שגומלים גם את הדלים אשר אין כחם יפה ותועלתם נשגבה מעצמם מעלים הצדיקים אותם וזה תומיך אלו התמימים בפני עצמו כנ"ל ואוריך היינו אלו המאירים את הכל זה נותן לאיש חסידך. וזהו לא נשוב אל בתינו. תשובת בני גד כנ"ל הגומלים דלים אמרו לא נשוב אל בתינו היינו לבית שלנו בתים מלאים כל טוב. עד התנחל ב"י ג"כ איש נחלתו נחל ה'. ועי"ז יזכו לנח"ל אותיות "נוצר "חסד "לאלפים כי מחמת שמחתו יתן מתנות ברב טוב לעמו. וזהו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. היינו שימצא נהירו מהצדיק הגדול הדבוק בעדן העליון להשקות גם את הגן מי שהוא מגונה במעשיו ישקוהו ג"כ מאהבתו ויראתו ית' והבן:

בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם והיוצא מפיכם תעשו. יתבאר ע"ד שביאר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה פיה"כ אמור ואמרת ופירש"י ז"ל להזהיר גדולים על הקטנים שיאיר ויזהיר בימי הגדלות גם ימי הקטנות וע"ד שאמר שלמה המלך ע"ה ביום טובה הי' בטוב וביום וגו' ראה. וזה בנו לכם ערים ר"ל קיום והתעוררת בימי הטובה והגדלות לעשות הכנה. לטפכם לימי הקטנות. גם נוכל לרמז ערים לטפכם. דידוע דצריך מכל דבר אפי' ממאכל ומשתה וכדומה שהוא ארציות להעלות ממנו הני"ק שנק' הוי"ה וזהו שויתי ה' לנגדי תמיד ששויתי ה' תמיד אפי' בדבר הנראה ודומה שהוא לנגדי בהתנגדות ממני כמו הגשמיות והעליתי אותו. וזהו שיסדו לנו בנוסח המוציא לחם מן הארץ. לחם גי' ג' הויות ור"ל שמוציא ההויות גם מן הארץ מדברים הארציים. וזהו בנו לכם ערים התעוררות לעורר הני"ק. גם לטפכם הדברים שהם קטנות וגשמיות וכנ"ל. א"י ע"ד שפי' הה"ק אאמו"ר זצלה"ה פיה"כ טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים שמה שהטוב הוא בבחי' מעט אצל הצדיק הוא מהמון רשעים ועל ידם אבל מצדו לא יבצר. ולכן הצדיק צריך להעלות פשוטי העם שלא יעכבוהו. וזהו בנו לכם ערים התעוררת לטפכם לפשוטי העם הנכונים בשם קטנים כדי שלא יעכבו אתכם מהעבודה. ועי"ז וגדרות לצנאכם. תוכל לעשות גדר וסייג להיחודים שלכם כי צאן מורה על יחוד כנודע. וכמרומז בו צ"א כמנין ב' שמות הוי' אדנ"י. ואז והיוצא מפיכם תעשו. כי כשהצדיק עושה היחודים במחשבה אז בוודאי א"א לקלקל אותו ולהפסיק השפע כי לא ידע בו זולתו אכן כאשר בא אל בחי' הדיבור לפעמים ח"ו יוכל איזה איש לא טוב לקלקל. אבל כאשר תבנו ערים לטפכם כנ"ל בכל האופנים המבוארים למעלה. אז גם היוצא פיכם תעשו ג"כ ותצליחו והבן:

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה