קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר במדבר · פרשת פינחס
פינחס וגו' השיב את חמתי מעל בנ"י בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל וגו'. ויל"ד על אומרו מעל ומה הי' המקרא חסר אם אמר השיב את חמתי מבנ"י גם מלת בתוכם לכאורה שפת יתר. והנראה בביאור הכ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. דהנה שמחה גדולה לפניו ית' כאשר מתקנים ישראל מדותיהם להיות שם ה' נקרא עליהם. כי שורש כל נשמות ישראל מהוי"ה ב"ה וע"י דמקיימים המ"ע המרומזים בשם י"ה מהוי"ה המורה על אהבה ושומרים עצמם מפחד ה' ומהדר גאונו מלעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ומרומז בשם ו"ה. ושש הש"י ומתפאר ביראה זו ועי"ז מפיל יראתו על כל שונאי ה' ובאהבה א"צ להזכיר שממילא תבוא בביאת משיחינו בב"א. והביאו את כל אחיכם וגו' מנחה וגו' ולכן כאשר שם ה' ההוי"ה נק' עליך כנ"ל אז ויראו ממך על ידי עבדות ביראה וכנ"ל. והנה לעורר בחי' זאת הועמד בכל דור צדיק בדורו שיעורר בלב כל ישראל מדות האלו. ולזה ארז"ל אין דור שאין בו כאברהם כו' יעו"ש שיוכל להמשיך על כל אחד שורש הוי"ה מנשמה שלו ופינחס הי' במדריגה זו כאשר שמו מורה על מעשיו פ"נ גי' ק"ל כמספר ה' הויו"ת. ח"ס גי' אהי"ה הוי"ה אהי"ה. שהגם שמי שאינו במדריגה זו שיוכל לשאוב אור הוי"ה יהא בבחי' אהי"ה דעתיד אנא לאתגליא. שיבא אליו התגלות ההוי"ה וממשיך עליו הס"ח גי' חיי"ם כנ"ל. וזה פינחס וגו' השיב את תמתי לשון חימום שכל החמימות לא טובים כבה אותם והשיב והפך מן חמת"י להיות חתמ"י חותם ההוי"ה היפך מלמפרע להיות ביושר וכ"ז פעל מעל ב"י על היותו מעל בני ישראל הראש עליהם הכולל כולם וע"י קדושת ישראל זכה לזה כי כשהעם רוצים לקבל קדושה מהרב ניתוסף קדושה והארה בהראש. וכמבואר אצלינו כ"פ פיה"כ עתיקי מחלב גמולי משדים בשם הה"ק מוהר"ר שמואל שמעלקא זצלה"ה אבד"ק ניקלשפורג. וזה בקנאו את קנאתי בתוכם ר"ל בתוכם על כי הי' קנאתי בתוכם יכול גם הוא לקנאות. ולזה ולא כליתי ע"י שהם גרמו לו זה והבן. ועפי"ז יתפרש הכתוב:
לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות. כי הנה העיקר העבדות להשיג החיות מן האלהות והפנימיות. ובזה חינן דוד המלך ע"ה צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים. שלזה צמאה נפשי לאלהים אל האלהות. לאל חי. אל לשון כח שאוכל להשיג בכח החיות מהאלהות. מתי אבוא ואראה פני אלהים שאראה הפנימיות גם בבחי' אלהי"ם גי' הטב"ע שגם בעוה"ז עולם הטבע יתראה ויתגלה הפנימיות שנק' פנים ולא אחור. וזה לאל"ה אותיות א"ל ל"ה. ל"ה ע"ה גי' ל"ו מורה על הש"י הכולל ששה קצוות גי' ל"ו כידוע. ור"ל לזה שמשיג אל הוא הכח ומורה על הפנימיות של הבוב"ה הכולל כל הו"ק תחלק הארץ היא מלכותא קדישא בתחלה. כי במספר שמות שהם סופרין ומאירין השמות שלהם בשורש הוי"ה כי ידוע ששם האדם הוא שורשו בהוי"ה עליונה. במספר לשון ספיר והארה והבן היטב:
יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. ידוע אוז"ל אין עדה פחותה מעשרה ועוד אחז"ל בי עשרה שכינתא שריא. ואין הכוונה דוקא בעשרה אלא כי גם כל א' מישראל בהתקדשו ובהטהרו נק' עדה בית מועד להתועד בקרבו קדושתו ית'. ואמר בי עשרה היא היו"ד רמז לחכמה עילאה אז בו שכינתא שריא. והגם כי בני עלי' המה מועטים מ"מ לזה צריך האדם להתגבר עצמו לאמר כי אני הוא הראוי לזה כמאה"כ ויגבה לבו בדרכי ה'. אבל לא להתגאות ח"ו בפני כל כ"א בלבו כאשר יאמר הכ' ויגבה לבו לבו דייקא בלב רשאי להתגאות כדי לעבוד את הש"י אבל בפניו יראה שפלותו לעיני כל וגאוה כזו מותר. וזהו ה' מלך גאות לבש. ר"ל כדי לעשות ולגלות כי ה' מלך לזה מותר להיות גאות לבש כנ"ל. או דידוע מספר השמות של גאות בהאריז"ל ועי"ז גאות לבש שעי"ז יהי' לבוש לגאות ה'. אבל ידע נאמנה כי עדיין הוא חסר מהעבודה. וזהו יפקוד ה' אלהי הרוחות שיתן פקידה שהוא אלהי הרוחות והרצונות לכל בשר. בש"ר אותיות שב"ר שמי שלבו נשבר בקרבו גבר כזה הוא איש על העדה. איש שמגין על הגוף שנק' עדה וכנ"ל להטותו לכל אשר יחפוץ והבן:
א"י יפקוד ה' אלהי הרוחות וגו'. כי יש רוח דרומי צפוני מזרחי מערבי ופעמים צריכים לזה ופעמים לזה. ואתה אלהי הרוחות כנ"ל תפקוד לכל בשר. בש"ר אותיות שב"ר כנ"ל שיוכל לשבר את המדות כי יש להוט באהבה זרה וצריך לשבר אותה או להיפך כי לגודל אהבתו אליו ית' יוכל להתבטל ממציאות וצריך לשבר אותה שיבוא למדת המיצוע וכדמצינו בפינחס ויקח רמת בידו היינו מדת האהבה בחי' אברהם. ולכן ויקח רמ"ח גי' אברה"ם בהברא"ם באברה"ם זכות זה לקח בידו. וכן בכל המדות צריך לתקנם עד לאחת. וזה לכל בש"ר אותיות שב"ר שישבר את האדם ממדותיו או למנוע ממנו אהבה ויראה והתפארות יתירה או לשבר אותו להשפיע בקרבו אהבתו ויראתו קדושתו וטהרתו ית' דהיינו חד מתרי אנפין כנ"ל. הכזה הוא איש על העדה. איש שראוי להיות נתמנה על העדה גם יהא איש ומגין על העדה. גם אי"ש ידוע ומובא כ"פ אצלינו בשם הה"ק אאמו"ר זצלה"ה אותיות "אהי' "יהו' "שדי ימשיך שמות האלו על העדה לחופף עליהם ולהצילם מכל רע. גם איש על העדה. ארז"ל איש דרכו לכבוש שיהי' איש נתמנה על העדה עדת ה' ויהי' בבחי' איש שדרכו לכבוש את מדת הדין ולהפוך הכל לרחמים וחסדים גדולים עלינו ועל כל עם ישראל אמן:
עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה. אמר הה"ק מוהר"ר משה מפשעווארסק זצלה"ה כי שב"ת גי' כ"ז הויות נגד כ"ב אותיות התורה וה' אותיות מנצפ"ך הכפולים עכ"ל. ונראה להעמיס בדבריו כי כ"ז אותיות ז"ך ור"ל שע"י הזכות והבהירות עוסקו בתורה בקדושה ובטהרה ממשיך על עצמו ומעורר את שורש הוי"ה שלו כדרך הצדיקים. וכאשר עינינו רואות בהצדיקים. לא כן הרשעים אדרבה פוגמים ח"ו. והנה לא כל העתים שוה לזה כי בימי החול אשר האדם טרוד על המחיה ועל הכלכלה לא יוכל להתבודד בעצמו ככה. אבל ביום השבת שהוא מעין העוה"ב אזי נקל יותר להשיג זאת אבל הצדיקים הגדולים אשר עושין שבתון דחול עליהם נאמר ששת ימים תעשה מעצמה ולא כתיב תעשה ולכן אצלם ביום השביעי שבת שבתון שבת כפול כי כל ימי החול ג"כ נקרא שבת אצלם כג ומלאכתם תיעשה מעצמה ובדבורא בעלמא פועלים כל הצטרכותם יוכלו להשיג ולעורר כ"ז הויות ע"י כ"ז אותיות התורה גם בימות החול כי אצלם תמיד קדושת שבת. וז"א עולת שבת בשבתו. שעלייתו הוא בשבתו דייקא ע"י השבת שעושה מעצמו בחול חול מכין לשבת וזה בשבתו בשבת ו' ר"ל בשבת של כל ששת ימי המעשה וכנ"ל. על עולת התמיד. תמי"ד. ת' מורה על ד' אותיות הוי"ה כי ת' מתמיד במ"ק גי' ד' ואות ד' מתמיד ג"כ מורה כנ"ל על ד' אותיות השם. והחילוק ביניהן הוא כי
ת עושה פסיעה לבר ור"ל לגלות ההויות והאלהות לכל ולכן הוא סימן תחיה. אבל
ד הוא בחי' דל ואות ת' עושה פסיעה לבר להמשיך ההוי"ה גם על אותם שהם בבחי' דל ובאקראי להיותם דבוקים תמיד. ועי"ז ונסכה. יסיך נסך השפעות קדושות וטובות בבני חיי ומזוני עלינו ועל כל ישראל אמן:
ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ומנחתם הם הצדיקים אשר מונחין בין דרועין דמלכא ונקבע להם מקום מנוחה שמה. ונסכיהם לשון סכי' והבטה שצופין ומביטין להתחיל להיות נסיכה למלכות. לפרים רמז על הגבורה מדת יצחק איזה גבור הכובש את יצרו. לאילים אל הוא חסד אל בחי' של אברהם. והקדים יצחק לאברהם כאשר נבאר באופן שאח"ז. ואז יזכה לבחי' ולכבשים מדת יעקב שנק' כבשים מלשון כבש ומדרגה שהוא תפארת ישראל אשר בך אתפאר. ואז במספרם יספרו ויאירו הכל כמשפט המורה על הרחמים והבן:
א"י ומנחתם ונסכיהם וגו'. כנ"ל ושמנסכין משח רבות קדישא להזריע זרע בעולם העליון. לפרים בחי' הגבורה הקדים בחי' הגבורה דהנה הקרבת ע' פרים בחג הוא ע"ד מאמרז"ל שהקב"ה רצה ליתן התורה לבני ישמעאל ולבני עשו ולא קיבלו מחמת לא תרצח כו' יעו"ש. וידוע המשל דאי' בזוה"ק בסמא דחיי שהצפין המלך לבנו וסימא עיניהם לבל יחזו בנועם ה'. ולכן הקריבו ע' פרים לסמא עון שלהם עינים להם ולא יראו ועי"ז יחופף עלינו עינא פקיחא וכדמצינו בבלעם נופל וגלוי עינים. שהוא נופל ועי"ז נגלה עלינו עינא פקיחא עילאה. וזהו לפרים ע"י הע' פרים וכנ"ל. ועי"ז לאילים אותיות אל"י מ"ל. אלי לישנא דתקיפא. מ"ל גי' ע' דאז נוכל לעמוד ולהתתקף בכח ואומץ להמשיך עלינו עין העליון. ולכבשים כבש ודרגא שנוכל לכבוש את כל המדריגות וכנ"ל כ"א אלינו ההשפעה. במספרם כמשפט במספרם היינו ההארה יבוא עלינו כמשפט לאוהבי שמו וכראוי לישראל כי שורת הדין והיושר נותן שיבוא אלינו כל טוב אמן: