אור ברסלב
קהלת משה ספר במדבר › זמירות של שבת

קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה

ספר במדבר · זמירות של שבת

סוכות

משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם וי"ל מה זו סמיכה אל המורה לחסד לקנא ונוקם גם על יתור הלשון ונ"ל בהקדם פיה"כ בפירושינו על תהלים ע"פ חסד אל כל היום. באם תרצה להמשיך חסד אל. אזי כל היום ר"ל הצדיק שנקרא כל שהוא כלול מכולם. צריך להשגיח תמיד בכל עת ורגע על ההשפעות היורדות מא"ס ב"ה. אם הם חסדים ימשיכם על ישראל. ואם ח"ו להיפך אזי ונתתי אדו"ם תחתיך. וכענין נגוף ורפוא שזכרנו כ"פ. וזהו משוך חסדך ר"ל שתמשוך החסד עלינו ע"י יודעיך הוא לשון התחברות אותם הצדיקים המחברים קוב"ה ושכינתי' היינו כנסת ישראל עם דודה. ואז אל ימשוך עלינו חסדו וגם יהי' קנא ונוקם כנ"ל וגם זהו בעצמו שהוא טובתן של ישראל תהי' נקמה באויבינו כענין נגוף ורפוא והבן. גם "משוך "חסדך "ליודעיך ר"ת לח"ם גי' מזל"א כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלי' מילתא אלא במזלא שיוכלו הצדיקים להמשיך, שנהי' ראויים להשפעה העליונה ממזלא עילאה וכנ"ל השם יעזרינו להמשיך שפע רב וכל טוב לכל ישראל אמן כי"ר והבן:

ובדרך אגב נבאר מה שיסדו לנו אנשי כנה"ג בנוסח ברוך שאמר. ברוך שמו. דהנה איתא שמ"ו גי' רצו"ן. ולהבין הענין נראה כי הנה אמרו חכז"ל נמלך הקב"ה בנשמתן של צדיקים וברא את העולם. נמצא כרצונו וכרצון יראיו נברא העולם. והנה בוודאי לא הי' הדבר מוכרח לימלך בנשמתן של צדיקים. הלא בלעדי עצתם הכל גלוי לפניו ומי יאמר אליו מה תעשה. אלא הש"י ברוב רחמיו וחסדיו המרובים עלינו להורות נתן הכנה לדורות כאשר בשעת הבריאה רצון יראיו עשה. כן תמיד ימלא משאלותם וזהו פי' ברוך שמו. שמ"ו גי' רצון שברוך הוא ומבורך על שעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם ברצון יראיו להימלך בנשמתן של צדיקים. וזהו ג"כ פי' הכתוב רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. דלכאורה הכתוב קשה בהבנה דלאו רישא סיפא ולאו סיפא רישא. דמתחלה אמר שרצונם יעשה מבלי שועה. ואח"כ אמר ואת שועתם ישמע ויושיעם. אלא הפירוש ע"ד האמור מחמת שרצון יראיו יעשה בבריאות העולם כנ"ל. לכן גם עתה ואת שועתם ישמע ויושיעם וכנ"ל:

א"י ע"ד צחות. רצון יראיו יעשה וגו'. כי אמר יאמר שבוודאי הש"י רצון ומחשבת יראיו יעשה היינו טרם יקראו והוא יענה. ונותן טעם כי ואת שועתם ישמע ויושיעם. היינו כשהם ישועו אל אֵל בוודאו יושיעם. א"כ מה לו להמתין. עד ישועו אליו. יענה אותם עוד טרם יקראו וכן תמיד יעננו טרם נקרא אליו בכל טוב אמן:

לבאר מה שיסדו לנו אנשי כנה"ג בנוסח שמ"ע וכל המינים כרגע יאבדו. יבואר על שני פנים. הפן האחד והנה ידוע שאין אנו יודעים הרגע אשר הוא העת לכלות הרשע. אבל הש"י הוא היודע הרגע הזאת. לכן בקשתינו מאתו ית' וכל המינים כרגע יאבדו. ר"ל כבוא אותו הרגע המיועדת לכלות את הרשע. אזי מיד יאבדו. והפן השני דהנה נודע לפעמים מאריך הקב"ה לרשע בשביל שצופה שיצאו ממנו בנין דמעלי. אבל כשהרשע מצער את הצדיק. בוודאי הא לא ניחא קמי שמי' וע"ז בקשתינו וכל המינים כרגע ר"ל כמו אותו הרגע שהם עתה לפי שעתם תדין אותם והזרע הקדוש שעתיד להוציא ממנו ממקום אחר יצא. ואז ממילא יאבדו. וכשיגדעו קרנות רשעים. אזי תרוממנה קרנות צדיק אמן כי"ר והבן:

בפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים. לעולם ה' בשביל קיום העולם כביכול צמצמת עצמך להקרות בשם הוי"ה כי ד' אותיות השם נגד ד' קצוות העולם ובאות י' עצמה יש קוצו של יו"ד ועוד בה כידוע כי יש מצות התלוים בקוצו של י' ויש באות ה' וכן השאר אשר ע"י השם היא קיום העולם. וזהו ממש שאמר נעים זמירות ישראל ואתה מחי' את כולם. וזה שאנו אומרים זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה מעולם דייקא כמו שהארכנו מזה במ"א ע"ש. אבל צריך להיות התחברות ויחוד הוי"ה ואדנ"י. ונודע כי דבר מורה על שם אדנ"י מדת המלכות. וזהו ה' דברך שיהי' יחוד שני שמות הנ"ל זהו נצב בשמים כח זה ניתן בהצדיק שנק' שמים לעשות היחוד כנ"ל. או דברך נצב בשמים. דברך לשון הנהגה שהנהגת החיות מהוי"ה אל העולם כנ"ל נמסר ביד הצדיק שנק' שמים כנ"ל שהוא יהי' המנהיג ומוליך ומביא החיות מהוי"ה אל העולם. ונוכל לפרש לעולם ה' בשביל כלל העולם הוכרח להיות מדת הוי' ורחמים שהם ניזונין בצדקה. אבל דברך הם הצדיקים שנק' דבר שהם דבר לדור הם מושלים בשמים. וזהו נצב בשמים ובזרוע באו עדיך וכמשאחז"ל והם ניזונין בזרוע והבן:

בפסוק אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. דהנה כשאנו מקיימין המצוה אנו מייחדין קוב"ה ושכינתיה הוי"ה ואדנ"י שבהם ח' אותיות כמנין א"ז. וזהו אז לא אבוש שלא אבוש היחוד המרומז באז כנ"ל ותעשה תמיד היחוד ובמה לכן גמר אומר בהביטי אל כל מצותיך וע"י יהא נעשה היחוד האמיתי כי מצוה אותיות הוי"ה מ"צ בא"ת ב"ש י"ה. וע"י עשיית וקיום המצוה שאנו מקיימין מצות אדונינו מורה על אדנ"י. וזהו בהביטי אל כל מצותיך ר"ל כשאביט אל הכוללת ממצותיך המורים על יחוד. וז"ש בנו"א על פסוק זה להרים את השכינה הקדושה שהוא ה"א אחרונה ע"ש כוונתו כנ"ל לייחד כנס"י עם דודה. ונראה עוד לומר כי הנה אמר דוד המלך ע"ה אור זרוע לצדיק. ור"ל אור העליון הוא זרוע שהש"י מזריע ומפזר אותו לזה העולם שיכנס אור העליון והקדושה בלב כ"א מישראל. והגם כי לאו כל אדם רואה אותו בחוש מ"מ מרגיש בו והן הנה הרהורי תשובה הנופלין לאדם בכל יום תמיד. וצריך האדם להתחזק מאד בבוא עליו אור העליון ונופל לו הרהורי תשובה להיות מחזיק בו ושב לפני בוראו בתשובה שלימה ובוודאי לא דברה תורה במתים באיתם אשר יראת ה' שכוח מלוח לבם וגם בנפול להם הרהורי תשובה שאור העליון מופיע עליהם משליכין אותם אחרי גוום. כי אם דברה תורה אשר בשם ישראל נקראו שמיד בנפול להם הרהורי תשובה מיד מתחזקים ושבים לפני קונם. וזהו א"ז אותיות "אור "זרוע כנ"ל ואמר דוד המלך ע"ה אז לא אבוש וגו' שלא אבוש את האור זרוע ומיד בבואו אלי אתחזק בתשובה. וע"י מה כי בהביטי אל כל מצותיך לקיים תמיד כתיקונם. והנה אחז"ל חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות. מא"ה אותיות הא"ם רמזו כדי להרים האמא קדישא ליחדא קוב"ה ושכינתי'. וזהו אז לא אבוש כנ"ל. אז רומז על היחוד כנ"ל שלא אבוש עם היחוד שבוודאי אעשנו כראוי וכנכון מחמת כי בהביטי אל כל מצותיך כנ"ל והבן:

באבות פ"ג החנות פתוח' והחנוני מקיף. ר"ל שהעולם העליון פתוח להעניק מטובו לכל באי עולם ומסגל מצות ומע"ט אזי כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. והחנוני הוא הש"י מקיף וסובב את האדם המקדש ומטהר עצמו הוא יתברך מקיפו ומסבבו בקדושה וטהרה אמן:

בפסוק אגורה באהלך עולמים וגו'. כי אהל הוא לשון הארה כמו בהלו נרי ומורה על עולמות ואורות העליונים אשר אורם אין לשער ולהניד ובוודאי אין צריך לאור שלנו וכאומרם ז"ל וכי לאורה הוא צריך מ"מ מקבל כביכול תענוג מאתנו ואנחנו מוסיפין אורה באור דלעילא וכדומה ע"י נר חנוכה שאנו מדליקין פה בעוה"ז אנו מדליקין בוצינין דלעילא לאמשכא משח רבות קדישא. וזהו אגורה באהלך עולמים שאני אוגר ואוסף באהלך באורותיך היינו באורות דלעילא עולמים מן עוה"ז אני מוסיף אור למעלה. ועי"ז אחסה בסתר כנפיך סלה והבן:

בגמרא מגילה כ"ט ע"א עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבח"ל שיקבעו בארץ. ולכאורה לאיזה דבר נצרכים בשם הלא ביהמ"ק הוא מועט מחזיק את המרובה ולא יחסר המקום עבורם ולמה צריכים הבכ"נ ובמד"ר. ונראה עפ"י פשוט ובדרך צחות דהנה האנשים אשר הם עוסקים בתורה והולכין תמיד להתפלל בביהכ"נ ערב ובקר בגלות המר הזה מורגלים הם בהקדושה מעט זה ביהכ"נ וביהמ"ד. ממילא יכולת בידם לקבל הקדושה בבהמ"ק. וגם תורה חדשה מאתי תצא עבור אותן האנשים אשר לא היו עוסקים בתורה והורגלו בקדושתה הם יזכו להתורה החדשה. אבל אותן האנשים אשר לא היו עוסקין בתורה ולא הלכו להתפלל בביהכ"נ לא יהי' ביכולתם לבוא לבהמ"ק מפני שלא הורגלו בקדושה מעט זהו בהכנ"ס ובהמד"ר ובבהמ"ק הקדושה גדולה למאוד. לכן צריכים מקודם לילך איזה זמן לביהכנ"ס ולבמד"ר כדי שיורגלו בהקדושה ואח"כ יהי' להם יכולת לילך לביהמ"ק. ומפני זה צריכין הבתי כנסיות ובתי מדרשות לקבוע בארץ עבורם לאמר להם מפני שלא רצו לילך בהגלות לבהמ"ד ולבהכנ"ס צריכים אז לילך מקודם לבהכנ"ס ולבהמ"ד ואמרתי דבר זה לפני אדמו"ר הה"ק מו"ה אברהם יהושע העשיל זצלה"ה ממעזביז ואמר לי כי זה ירמז מהרמ"ז שכתב שקודם ביאת משיח יגרשו היהודים מהכפרים ודפח"ח ואמר כי הוא עפ"י האמת:

פעם אחת הי' הה"צ הקדוש מו"ה זישע זצלה"ה עומד בבהכ"נ בשעה שכבוד הה"ק אאמו"ר זצלה"ה דרש ואמר השיעור שלו כדרכו בקודש ובשמעו דיבוריו הקדושים נפל הרב מ' זישע זצלה"ה על פניו ובכה בכיה גדולה. ובסיום כבוד אאמו"ר זצלה"ה השיעור שאלוהו מה זה שבכה כ"כ למאד. והשיב הרב הצדיק זצלה"ה כי בעת החל הה"מ לומר השיעור באו כל פמליא של מעלה להקשיב דבריו הקדושים. וכי האיך ביכולת להתאפק אז בראות כל פמליא של מעלה עומדים ולא נשיב. הנה כעת הגיע העת והעונה להתוודות כראוי ולשוב בתשובה שלימה לזאת בכיתי ונפלתי על פני:

כל השומר עצמו לבל לשתות יין נסך יזכה לעתיד לשתות מן היין המשומר. ולזה נקרא יין המשומר שמי ששומר עצמו מלשתות יין נסך הוא ישתה ממנו:

כשהיה אוכל ריבליך בזמן שהי' מברך שהחיינו הי' מברך גם בורא פרי האדמה בתוך הסעודה. ואמר שכן נהג אביו הרב המגיד זצלה"ה:

תם ונשלם

תוכן העניינים

קהלת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה