קהלת משה· רבי משה אליקים בריעה
ספר במדבר · סוכות
דרושים לסוכות
בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'. להבין תיבת שבעת בתי"ו. והנראה דהנה בחג הקרבנו ע' פרים נגד ע' האומות והיו מתמעטין והולכין כידוע. כי על ידי הבוקר והחסד שנשפע עלינו מזה החסד המה מתמעטין כמ"ש רש"י ז"ל על ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב שהימין בעצמה הנאדרת בכח היא בעצמה רועצת ומשברת האויב כענין נגוף ורפוא שהארכנו די באר במ"א ואנחנו קבלנו השבע מדות ויש בחי' שבע ובחי' בת שבע. שבע הוא המלכות ובת שבע בת הוא לשון כלי שאנחנו בחי' כלי לקבל הקדושה ומקבלת הקדושה הסט"א נרפים ונגפים וכמש"ה וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו. ר"ל משעיר על ידי ששעיר לא קבלו עול תורה עלימו על ידי זה זרח עלינו כבודו. הופיע מהר פארן. ר"ל הפאר שלהם הופיע עלינו. מימינו אש. שהאשין קדישין מחמת גודל אהבתו ית' שיש לישראל אליו ית' והאהבה נק' ימין והאהבה הוא ע"י דת היא תוה"ק עי"ז למו שרף האש ההיא למו לכל הסט"א. וזהו בסוכות תשבו שבעת ימים "בסכות "תשבו ר"ת ב"ת שבע"ת אותיות שב"ע "תלהט על ידי שאנחנו בחי' בת שבע לקבל הקדושה כנ"ל אנחנו מקבלים הקדושה בבחי' האהבה ועי"ז להבה תלהט רשעים ושלום עלינו אמן:
בפסוק ואתה קח לך מכל מאכל וגו' והי' לך ולהם לאכלה. איתא אין קיחה אלא בכסף וכסף הוא לשון תאוה כמו נכספה וגם כלתה נפשי ובא הכתוב כמתמי' איך יכסוף האדם ויתאוה למאכל שהוא דבר גשמי. אמנם הניצוצות הקדושות שבתוך המאכל מביאין האדם שיתאוה לאכול. ובאכול האדם בקדושה ובטהרה מתעלין הני"ק על ידי הדבר הגשמי. וכמו שאוגדין הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח עם ההדס שיש בו ריח בלא טעה ומחברין בהם האתרוג שיש בו טעם וריח. וכלן נכללין עם הלולב שבגי' חיים להעלות הכל לחי החיים. ככה במאכל אשר יאכל האדם יוכל להעלות הכל לשרשו העליון וזהו ואת"ה ר"ת "אשר "תנה "הודך שתתן הוד והדר למעלה. קח לך החמדה והתאוה מכל מאכל הגשמי אשר יאכל שתעשה ממנו יחוד כי יאכל רומז על יחוד כנודע. וכמו שסוכ"ה גי' הוי"ה אדנ"י והוא יחוד כן מאכ"ל גימט' צ"א השני שמות הנ"ל. ואספת אליך הוא כמשה"כ וחג האסיף בצאת השנה ירמוז על חג הסוכות שאוסף הש"י עמו ישראל תחת צלו צלא דמהימנותא אשר נחסה תחת כנפיו להנצל מכל רע. וזהו שמחה גדולה לפניו ית"ש שמתייחד עם בניו. ועל ידי זה בצאת השנה בצאת לשון הדלקה כמו ויצת אש ר"ל שעי"ז מובא הארה לכל השנה ויוציא ספירה והארה לכל ימי השנה. כמו כן ואספת אליך כשתאסוף כל הני"ק אליך ע"י האכילה וכנ"ל. ועי"ז והי' לך והי' מגיד לשון שמחה ר"ל יהי' לך שמחה ולהם לאכלה תוכל להשפיע לכל דורך שיהי' להם כ"ט ויהי' להם מה לאכול כי תוכל להשפיע עליהם בני חיי ומזוני אמן:
לאושפיזא דאברהם
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. כתיב יומם יצוה ה' חסדו ולכאורה הול"ל יום יצוה וגו' מהו יומם. אלא דידוע כי ב"פ יום גי' שם הק' יב"ק המסוגל להמתיק הדינים ולהמשיך החסד טל ישראל כי ב"פ יום רומז על יומין עילאין ויומין תתאין דא"א להמשיך החסד כ"א לחבר ולייחד יומין עילאין בתתאין אז ממילא יושפע חסד עליון בעולם התחתון. וזהו יומם לשון רבים כשתחבר השני יומין כנ"ל עילאין בתתאין ממילא יצוה ה' חסדו. וז"א ואברהם זקן זה שקנה חכמה על ידי התדבקותו בחכמה עילאה כא בימים. ב"א אותיות א"ב הי' אב ומושל בשני הימים כנ"ל ועי"ז בא בימים העליונים גם לזה העולם וייחד עלמא עילאה בעלמא תתאה. ולזה וה' ברך את אברהם בכל. ח"א בכל גימ' בן שהי' לו בן וח"א בת כו'. ונראה דל"פ ואו"א דא"ח ע"ד שכתבו כי בן הוא דכורא רמז לעלמא עילאה. ובת היא נוקבא רמז לעלמא תתאה שע"י שבא בימים כנ"ל הי' לו בן ובת שייחד וחיבר עולם העליון בעולם התחתון והמשיך כל טוב:
ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי. יתבאר בהקדם פיה"כ והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש. ידוע עש"ן ר"ת עולם "שנה "נפש דבמעמד ה"ס הי' כמה בחי' שונות ומתחלפות. כת אחת הי' בבחי' עולם מל' העלם שהיו מעולם דאתכסיא דביקים בעולם עליון. ויש באו בבחי' שנה שנ"ה גי' ספיר"ה מל' ספיר שהוא לשון הארה שהיו מאירין בהזדככות גדול אבל לא לבחי' עולם כמו כת הראשונה. ויש באו בבחי' נפש שלא ידעו מאומה עשות אלא שנפשם כלתה לאור העליון דאע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי. והוא אשר עוררה אותם משינת הזמן לאור באור פני מלך חיים. וז"א והר סיני עשן כלו נתמלא בבחי' עש"ן כנ"ל בשלש כתות הנ"ל. מפני אשר ירד עליו ה' באש. ור"ל מפני אשר ירד וגו' קודם שירד עליו ה' בגילוי אלהותו כבר נתמלא בחי' עשן באתערותא דלתתא כי אם ירד תחלה ה' לא הי' רבותא כ"כ כי מי האיש יראה המורא הגדול זו גילוי שכינה אשר הרכין ה' שמים ושמי השמים על ה"ס ולא תתלהב נפשו בקרבו אליו ית' והעיד הכ' על עם קודש ישראל כי הכינו עצמם קודם בוא עליהם אור העליון. וזש"א הלל אם אין אני לי מי לי העמיס בצחות לשונו כדבר האמור דרך זו ילכו בה. והוא אם אי"ן העליון. אני לי. אם לא אמשיך בעצמי אי"ן העליון עלי מי לי מי יוכל להועיל לי כי צריך אתעדל"ת תחלה. ובמשמעות דבריו נתן גם כן עצה אם אין אני לי. כשאני רוצה שיהי' אי"ן העליון לי משופע עלי אזי מי לי. מי רומז על התשובה כנודע יעשה תשובה ואז יזכה לאין העליון ולזה נק' אין שמשמעות אין לשון הן ולאו שהוא בלתי מושג ועל ידי התשובה יזכה להשפעת אין קדישא עליו. ולזה ניסוך המים הי' מיין ומים מזרחי של יין ומערבי של מים כי יש מימי החסדים ומימי הגבורות שצריך להתגבר עצמו לבל יהי' מערבי לשון עירבוב שלא יהא שום תערובות כ"א כלו כלול זך וצלול זריחת סוד הוא אין העליון. וזהו מזרחי של יין יי"ן גי' סו"ד והבן. כי זה כל תענוגו יתברך מעבודת בנ"א שישיגו את או"ר ר"ז העליון וכמו שמצינו בעקידה שעקד אברהם אבינו ע"ה את יצחק בנו ויבקע עצי העולה ויקם וילך אל המקום ולכאורה עצים אלו מה טיבן וכי מי צוהו ליקח עמו עולה וכי שם לא ישיג עצים וגם למה בקע אותם בביתו. אמנם דבר גדול הראה אבינו אברהם כי בלכתו לקיים צווי בוראו יתברך ובפרט להעלות בנו יחידו בוודאי הי' לו התפשטות הגשמיות ולא הי' בזה העולם ולא הי' רבותא בזה שרצה להעלותו כי לא הי' בזה העולם. ולכן מעשה אבות סימן לבנים שממנו יראו וכן יעשו כי האדם עץ השדה כי האדם נק' עץ ונותן תענוג בשדה דלעילא תקל תפוחין קדישין. ולכן ויבקע עצי עולה שגם בהיותו אדם עץ השדה שהי' עדיין בזה העולם בקע והבדיל עצמו מאהבת בנו לקיים מצות בוראו וגם אז העלה עולה למעלה ליתן תענוג ונח"ר אליו ית'. גם בהיות כי ידוע כי לדבר גדול כזה לעקוד בנו ולהמתיק הדינין צריך לעשות יחודים וגם פדיון כאשר כל צדיקי הדור עושים ולכן ויבק"ע יש בו אותיות יב"ק השם הקדוש היוצא מפסוק "יעננו "ביום "קראנו גי' שלש שמות הוי"ה אהי"ה אדנ"י. עצי הוא עץ גי' ק"ס רמז על הפדיון שעשה. ואח"כ עולה עלה בעלייתו למעלה על ידי שעשה יחוד השמות ופדיון בק"ס גימ' עץ ואז נמתקו הדינים. וזה ותאמר שרה לדעת הזוה"ק ששרה רמז אל הגוף ובמ"א אמר שרה רמז אל הנשמה גם היא אמרה צחוק עשה לי אלהים גם על ידי הגוף והעלאת הנשמה בקרבו עשה לי צחוק שמחה וחדוה ורחמים מאלהי"ם מק"ך צירופי אלהי"ם הנמתקים במעשה בני האדם. וזה החליל חמשה וששה. ששמחת החליל הוא חמשה בה' ספירות חג"ת נ"ה וששה בבואו אל היסוד הוא התקשרות עולם העליון בתחתון לפעולת האדם בדבר שפתיו ולכן על ידי שבת נדחה שמחת החליל ולא הי' אלא חמשה כי שבת בל"ז הוא בחי' היסוד והתקשרות. ולכן חייב אדם להקביל פני רבו ברגל כי הרב בוודאי מקבל אור הפנים דלעילא. וצריך כל אדם להחזיק עצמו הגם שאני בחי' רגל מעלמא תתאה. ע"י הרב אזכה לקבל אור פני מלך חיים והבן מאד ותרבה הדר והוד:
ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. דידוע אברהם נקרא האדם הגדול בענקים על היותו כללות כל ישראל כמו אדם הראשון ומי יתן ויהי' לנו הארת אדה"ר שהי' מאיר בלי סוף ותכלית ובו הי' כלולים נשמת כל ישראל. אמנם באפס מה פגם ואתבריר באברהם ובו הי' תקונו ולכן נקרא גם הוא ע"ש אדם האדם הגדול והגם כי כתיב יעקב אשר פדה את אברהם בזכות יעקב ניצול אברהם הוא ג"כ בהיות יעקב כלול גם כן מאברהם. וזהו ואברהם זקן בא בימים וגו' על היות אברהם זקן זה שקנה חכמה בהתדבקות חכמה עליונה ובא בימים ר"ל בכל האורות קדישין שתיקן כולם כנ"ל ולאור קרא יום עי"ז וה' ברך את אברהם בכל להיות הוא בכל כולל הכל וכאמור. ולזה קרא שמו אברהם גי' רמ"ח רומז על המ"ע בחי' החסד על היותו כולל ומביא בחי' הגבורות להמתיקם בחסד וידוע כללות והמתקת דינים ברחמים הוא על ידי יחוד הוי"ה באדנ"י שהם ח' אותיות וזה ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמ"ל אותיות ה"ג מ"ל ה"ג גי' ח' כשיוכלל דין ברחמים היינו ח' אותיות משני השמות כנ"ל והביא הכל למלכותא קדישא והבן ועיין עוד לקמן:
א"י ויעש אברהם וגו'. ע"ד שאמרה שרה צחוק עשה לי אלהים כי שרה ראתה ברוה"ק שעתיד יצחק שהוא הדין להכלל באברהם בחי' הרחמים כמו שהי' באמת בשעת העקידה דאתכליל אשא במיא כדאי' בזוה"ק ולז"א צחוק עשה לי אלהים שמהאלהים שהם הדינים עשה לי צחוק וחדוה שמחה ורחמים. כל השומע יצחק לי. כל רומז על אין העליון הכולל הכל השומע לשון קיבוץ מי שיקבץ עצמו אל כל העליון הוא יצחק לי עליו תבוא הצחוק והשמחה שלי ולא יהנו זרים ממנו. גם השמ"ע אותיות הש"ס ע' המשים עצמו להיות שם עינא פקיחא עליו יצחק לי כנ"ל. וזהו ויעש משתה גדול ביום הגמל כנ"ל אותיות ה"ג מ"ל ה"ג גימ' ח' רמז על יחוד הוי"ה באדנ"י. מ"ל גימטריא עי"ן עשה משתה גדול ר"ל שהמשיך ע"י ה"ג מ"ל השפעות קדושות וטובות. אבל אמר את יצחק (בנו) ע"ד שאחז"ל ביצחק ולא כל יצחק ור"ל שהשפע הוא את יצחק בנו את אלו שנק' יצחק והם בנו של אברהם המיוחסים אחריו לא לעשו וישמעאל. ובזה מדוייק היטב תיבת בנו שאיננה למותר והבן היטב (אולי כוונתו על תיבת בנו מהכתוב דלעיל דקאמר וימל אברהם את יצחק בנו דהי' די לכתוב את יצחק לחוד. ולזה סמיך הכ' ביום הגמל דגם כן קאי על יום המילה ודו"ק):
לאושפיזא דדוד
ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך. דידוע בראשית ברא בשביל ישראל כו' שהקב"ה נמלך בנשמתן של צדיקים וברא העולם והארכנו בזה די באר במ"א. ולזה צדיק מושל ביראת אלהים וכאשר יאמר הצדיק כן יקום. וזה ראש דברך ראשית הבריאה הי' בשביל דברך הוא הצדיק שהוא דבר א' לדור מנהיג העולם כרצונו וצדיק גוזר והקב"ה מקיים ומוציא דבריו לאמתו. אבל ולעולם לשאר העולם. כל משפט. משפט מורה על רחמים כידוע. כשרוצה כל הוא צדיקו של עולם ליתן הרחמים לעולם וכל העולם אינם ראויים. אזי צדקך. יש להש"י צדקה ור"ל אוצר של מתנת חנם ופותחו על כלל ישראל ע"י תפלת הצדיקים ומשפיע להם בני חיי ומזוני וכ"ט אמן:
ליקוטים
איתא בזוה"ק פרשת תצוה דף קפ"ו ע"ב פרי עץ הדר דא איהו צדיק. אע"ג דאיהו טמירא ולית הדר אלא מה דאתגלי ואתחזי עכ"ד הדרא דכל גופא איהו. והנראה לערכינו לבאר דבריהם הקדושים דהנה הצדיק עושה פירות תדיר אך דיש אילן קטן שעושה ג"כ פירות ואעפ"י שאינו הדר. לז"א פרי עץ הדר דא איהו צדיק. ר"ל שהצדיק הוא במעלה גדולה ופרי עץ הדר וגדול מאד ועושה ג"כ פירות. אע"ג דאיהו טמירא שהצדיק עושה כל מעשיו הטובים בסתר ובהצנע לכת. ולית הדר אלא מה דאתגלי ואתחזי. אעפי"כ השי"ת מפרסמו שידעו כל העולם שהוא צדיק וילמדו ממעשיו הטובים לעשות כמוהו. וזהו שסיים עכ"ד הדרא דכל גופא איהו. דעיקר הדרת האדם הוא פניו. ולזה הצדיק שעושה מעשיו בהצנע. הש"י נותן לו הדרת פנים שיכירו הכל שהוא צדיק ויתפרסם בעולם והבן:
א"י פי' הדרא איהו דכל גופא. ע"ד שאחכז"ל לעולם יראה האדם עצמו כאלו העולם חציו זכאי כו' עשה מצוה א' הכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות כו'. וזהו מאמרם הדרא איהו דכל גופא. דידוע דהצדיקים הם אברין דשכינתא. ותמיד יומם ולילה לא ישקוט ולא ינוח וכל עיקר עבודתו וכל מגמתו לזכך גופו. ולקדש ולטהר אבריו להיות אבר כנגד אבר מרכבה לשכינה הקדושה כי כמו שיש באדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים. כמו כן יש רמ"ח חברים ושס"ה גידים רוחניים בשכינה הקדושה כביכול. וידוע דיש ג"כ בעולם רמ"ח אברים ושס"ה גידים. וכמו שנאמר עין הארץ פי הארץ טבור הארץ וכדומה. וזהו הדרא איהו דכל גופא. ר"ל שנעשה גופו מרכבה לשכינה הקדושה. וגם הוא הדרא דכל עלמא וכמאחז"ל עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות והבן:
בפסוק (תהלי' קמח) בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים. ויש לדקדק על שנותן את טעמו ולשונו תחלה נאמר בחורים גם בתולות. ואח"כ זקנים עם נערים וגו'. מעיקרא בלשון גם. ולבסוף בלשון עם. וכבר ביארנו פירוש הכ' בפירושינו על תהלים ע"ש. ונראה עוד לבאר דמרמז לנו כי עיקר עבדות האדם צריך להיות שיתחזק בימי הבחרות. כי מה שמכין עצמו בימי בחרותו זה עומד לו לימי זקנותו כי אז אין יכולת להשיג שום דבר בלתי אם קם בעודו איש. וכשאחכז"ל אשרי איש ירא את ה' בעודו איש. אזי יוכל באותו התלהבות והאש מימי נערותו לילך מעלה מעלה בזקנותו. וכזה ירמז הכ' זקנים עם נערים. ר"ל הזקנים עם מעשה ועבדות הנעורים יהללו את שם ה' והבן:
א"י וקנים עם נערים וגו'. דידוע דזקן מורה על רחמים. וכאז"ל נגלה כזקן מלא רחמים. ובחור מורה על גבורה. והנה בחסד לבדו לא יוכל העולם להתנהג כי ירצו ליטול אף מי שאינם ראוים. ובגבורה לבד כ"ש שאין יכולה להתקיים כנודע. לכך אמר זקנים עם נערים ר"ל שיהי' החסדים עם גבורות. למען לא יוכל איש זר לקחתם כמבואר אצלינו ענין זה בארוכה במ"א. ואז יהללו את שם ה' יוכלו להלל ולהודות לשמו הגדול כי הפליא והגדיל חסדיו עמנו והבן:
בפסוק מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך. יבואר עפ"י משאחז"ל הקדוש ב"ה נמלך בנשמותיהן של ישראל לברוא העולם. וזה מפני שצפה גודל התענוג והשעשועים שמקבל מעם קרובו ישראל. המה הצדיקים שבכל דור ודור ועבורם ברא העולם. וכשאחז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. והצדיקים המה השומרים הברית הקודש. כי בשביל כך נקרא יוסף הצדיק ע"י ששומר הברית הקודש. וכמו שאמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה כי אשת פוטיפר היתה זוקפת לו תחת גרונו שני חניתות של ברזל מכאן ומכאן כדי שיגביה ראשו להסתכל בה אפילו שלא לעשות ח"ו מעשה בפועל רק להסתכל בה. ואעפי"כ סבל היסורין הקשין ולא הי' רוצה ליתן עיניו בה ע"כ זכה להקראות בשם צדיק. וזהו ע"י ששמר הברית הקודש. שהוא תמונת יו"ד ע"כ נקרא צדיק. ובלא היו"ד אינו נקרא צדיק רק צדק אבל עם היו"ד הוא צדיק. והנה אות יו"ד במילואו בגי' כ' נוטריקון כת"ר. כלומר על ידי שמירת הברית זוכה להכתיר הבורא ב"ה. וזהו הי' עיקר כוונת הבריאה עבור התענוג שצפה לקבל מהצדיקים שיכתירו להבוב"ה והם עיקר היסוד העולם. ולזה מרמז יוסף הצדיק למדה הששית מדת היסוד. כי הוא מרמז ליסוד צדיק חי עלמין וכמו כן כל צדיק בדורו ששומר הברית הקודש הוא ג"כ מרמז ליסוד צדיק חי העולמים והוא בדיוקן אדם העליון והוא עיקר היסוד שבשבילו נברא העולם. וזהו פי' מאה"כ מה רבו מעשיך ה'. כלומר מ"ה גי' אד"ם המה הצדיקים שומרי הברית שהם בדיוקן אדם העליון רבו מעשיך ה'. ר"ל הם היו עיקר ריבוי מעשיך לבוא בצמצום הוי' לברוא העולם בשבילם כנ"ל שהקדוש ב"ה נמלך בנשמותיהן של צדיקים. וזהו שמסיים כלם בחכמה עשית. שעשית הכל בכ"ח מ"ה בשביל אדם גימ' מ"ה ועי"ז מלאה הארץ קנינך והבן:
בפסוק (משלי ג' כ"ט). יהו"ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. נ"ל דהנה כתיב יהיב חכמה לחכימין. ר"ל שנותן חכמה להמלאים חכמה. וזהו ג"כ פ"י ה' בחכמה וגו' ר"ל ה' נותן להחכמים כח. יסד ארץ. שיעשה יסוד בהשכינה הנקראת ארץ כנודע. או י"ל ה' בחכמה שצמצם הוויתו בכ"ח מ"ה. כונן שמים בתבונה. תבונה נק' מבין דבר מתוך דבר. ור"ל באם איש יהודי עושה איזה מצוה הגם שאינו עושה כ"כ בזכות ובהירות. או מתפלל ואינו יכול לפרש דברי בקשתו ולכוון כראוי. הש"י ברב חסדו מבין דבר מתוך דבר ויודע הגיון לבו וממלא משאלותיו והבן:
בפסוק נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. דהנה נודע שיש נ"ד שמות. ובוודאי יש כנגדן נ"ד שערים למעלה ועל כל שער יש ממונה. ועל ידי היחודים שעושים הצדיקים ומכוונים השמות מוכרחים כל הממונים לפתוח להם השערים. כי בשמעו את השם אשר נגד השער ההוא. אז מוכרח הממונה לפתוח לו. וכמו שמצינו במשה רבינו ע"ה בעלותו לרקיע פגע במלאך אחד גבהו כך וכך. ובהזכירו עליו השם ברח ממנו. והנה "נודע "בשערים "בעלה ר"ת גימ' נ"ד רומז על הנ"ד שמהן והנ"ד שערים. ונודע הוא מלשון יחוד כמו והאדם ידע וגו' ור"ל שעל ידי היחודים שהצדיקים עושים. נודע בכל השערים ועייל בלא בר ולית מאן דימחי בידי'. אמנם למה כ"ז לכך אמר בשבתו עם זקני ארץ. כי עיקר הישיבה שעלה בדעת הש"י לעשות העולם הי' עבור זקני ארץ. ארץ רומז לארץ העליונה היא המלכות שמים עיקר ישיבתה ע"י הזקנה אשר בעוה"ז. והם עיני העדה זקן זה שקנה חכמה בעבורם הי' עיקר הבריאה. ולכן יכולים לפעול כ"ט ולעלות בכל השערים ולבקוע חלוני רקיע. ולא יתיצב איש כנגדם אמן כי"ר:
עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. נראה כי הנה עוז הוא בחי' דין. והדר הוא מלשון דירה. ואמר הכ' שיעשה דירה ומלבוש למדה זו להלביש אותה בחסד. ואז ותשחק ליום אחרון כמו שפירש"י ז"ל אין להם להתעצב מיום הדין כי ינצל ממנו. פי' כי אז לא יהי' שום דין כי כבר נמתק ונעשה חסד והבן:
צופיה הליכות ביתה. ופירש"י ז"ל התורה מלמדת דרך הטוב. ונראה כי צופי' הוא צופ"ה י"ה והוא מלשון צופה ומביט. פי' שיזכור ויביט את ה'. ע"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ואמר הכ' הליכות ביתה פי' בית ה' שהיא תוליך ותדרוך אותך להיות בית ודירה לה'. ולחם עצלות לא תאכל. פי' שתזכה לפרנסה בריוח. וגם לחם נק' התורה שתזכה ללמוד תורה בנחת ובהרחבת הדעת כן יזכנו השם אמן:
והעולה על רוחכם היו לא תהי'. נ"ל דידוע דעולה בא על הרהור הלב. ובמדרש מדייק לה מהאי קרא. ונוכל לומר גם כן כי היא הבטחה שנהי' נשמרים מכל הרהור לא טוב וזפ"ה והעולה עולה כזו שהוא על רוחכם שהוא בא על הרהור הלב היו לא תהי' כי אשמור אתכם לבל יעלה הרהור לא טוב על רוחכם וא"כ ממילא לא תצטרכו להביא עליו עולה וק"ל: