קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
שבת · דף קנ:
אבל מחשיך הוא ומביא פירות ואף על גב דלא אבדיל כו' פרש"י דמקשה מסיפא מקוצץ מן המחובר ולא פי' דמקשה מאיסור הבאה בידו דרך רשות הרבים דהוי מלאכה ג"כ נראה דסובר דדוקא מלאכה גמורה שיש בה טורח אסור קודם הבדלה אבל לא הוצאה מרשות לרשות שאין בה טורח. ודייק לה מלשון אסור לעשות חפציו כו' ולא אמר סתם לעשות מלאכתו וכן משמע מלשון הגמרא שם ועבדינן צורכין כו' וכן משמע בפרק המפקיד (דף מב) גבי כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אמרי' ואי צורבא מרבנן הוא סבר דלמא מבעי ליה זוזי לאבדלתא ע"ש ואם איתא דכל מלאכה אסורה קודם הבדלה אפי' הוצאה איך יוציא המעות מביתו וזה כדעת היש אומרים שהביא הרמ"א ז"ל (ססי' רצ"ט) ודו"ק:
פרק מי שהחשיך מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לאין יהודי כו' ובגמרא מ"ט שרו ליה רבנן למיתב כיסו לאין יהודי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי כו' ואמר רבא דוקא כיסו אבל מציאה לא והרמב"ם פ"ו מה' שבת (ה"ו) כתב בדין זה דמי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו כו' בד"א כיסו אבל מציאה לא יתן כו' חלא מוליכה פחות פחות מד' אמות ע"כ. והקשו עליו כל המפרשים דהא חזינן דהולכה פחות פחות מארבע אמות חמירא טובא מליתן כו' דהא הכא תנן במתניתין מי שהחשיך כו' נותן כו' ואם אין עמו כו' מניחו על החמור ואם אין עמו חמור נותנו לחרש שוטה וקטן כדמשמע בגמרא ואם אין עמו חרש שוטה וקטן מוליכה פחות פחות מארבע אמות כמ"ש הרמב"ם פ"ב וכדאמרינן בגמרא אמר רבי יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מאי היא מוליכה פחות פחות מארבע אמות ואמאי לא רצו לגלותה כו' דלמא אתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים אלמא להדיא דלא התירו להוליך פחות פחות מארבע אמות אא"כ אין לו שום עצה אחרת מהנך קמאי וכיון דאמר רבא על מתניתין דנותן כו' הוא היתר הראשון דמציאה לא. פשיטא שאסור להוליך פחות פחות מד' אמות ועיין במגיד ובכ"מ שכתבו ליישב דבריו אלא שאין דבריו מוכרחין ולענ"ד נראה דדברי הרמב"ם מוכרחין מסוגית הש"ס כד דייקת שפיר תראה חידוש דכאן קרי לזה היתר ופריך מ"ט שרו ליה למיתב כיסו לאינו יהודי ובפ"ק (דף יז ב) בסוגיא די"ח דבר קרי לה גזירה וקאמר התם אף מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו כו' בו ביום גזרו. ומאי גזירה היא זו אם מקודם היה אסור ורבנן שרו ליה משום שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אלא ודאי דהיתר וגזירה יחד היה כאן דאמירה לאינו יהודי שבות ואסרוה רבנן בכל מקום וכאן התירו לו. וטלטול פחות פחות מד' אמות מותר בכל מקום ואין אסור מדרבנן וכאן משום דאין אדם מעמיד כו' גזרו דלמא אם יטלטל' לא יעמיד עצמו על ממונו ואתי לאתויי ברה"ר ד' אמות וזה שפרש"י (בד' י"ז) נותן כיסו כו' גזרו ולא יטלטלנו פחות פחות מד' אמות ורצונו למ"ש דאף דנותן כיסו גופיה היתר הוא שהתירו לו שבות קרי לה גזירה שאסור לו לטלטל כו' וחומר הוא שהחמירו עליו למסור כיסו לאין יהודי אם אפשר כי היכי דלא ליתי לטלטולי ארבע אמות אבל קודם גזירת י"ח דבר היה פשוט להיתר לטלטל פחות פחות מארבע אמות רק כאן משום טעמא דאין אדם מעמיד כו' גזרו שלא לטלטל אלא התירו ליתן לאינו יהודי ולא גזרו לגמרי בכיסו טלטול פחות פחות מד' אמות שמותר בכל מקום אלא משום שנתנו לו תקנה אחרת אבל כשאין לו תקנ' אחרת מטלטל פחות כו' וממילא במציאה דלא שייך טעמא דבהול על ממונו ולא שרי ליתן לאין יהודי לא היה בה גזירת י"ח דבר כלל אלא נשאר על עיקר הדין ושרי לטלטל פחות פחות מד' אמות דכי היכי דלא שרי ליתן לאין יהודי משום דלא בהול כ"כ לא גזרו ג"כ דלא שייך הטעם שאמר ר' יצחק דלא רצו לגלותה כלל בכיסו משום דלמא אתי לאתויי ארבע אמות ברה"ר וזה ברור:
וכן משמע להדיא במס' עבודת כוכבים (ד' ע) בהא דאיסור גיורא דא"ל לרבא כי הוינא בגיותן אמרי' יהודאי לא מנטרי שבתא דאי מנטרי שבתא כמה כיסי קמשתכחי בשוקא ולא ידענא דס"ל כר' יצחק המוצא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מד' אמות ונראה ודאי דקאי על מציאה וגרסינן המוצא ולא המוציא דאי מיירי בסתם מי שהחשיך הוה ליה למימר ולא ידענא דמי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לאינו יהודי או מניחו על החמור ואמאי לא ידע תקנה המפורשת ומעשים בכל יום אבל אי קאי על מציאה ניחא דליכא תקנתא אחריתא רק הא דפחות מד' אמות ואמרינן בפ' מי שהחשיך ולא רצו חכמים לגלותה כמו שהתירו ליתן לאינו יהודי ולכן לא ידעו מזה התקנה. והא דאמר כמה כיסי קמשתכחי בשוקא הכוונה כיסים מאבידות שאובדים ברחובות ישראל ואינם נמצאים עוד ומסתמא ישראל מנאו ונטלו אף בשבת ודו"ק:
סליק מסכת שבת פ"א מא תוי"ט ד"ה פשט העני את ידו לפנים כו' ומ"ש דמצוה הבאה בעבירה חייבין עליה ואפילו לר' יהושע כו' דלא נתנה שבת לדחות אצל מצות צדקה כלל משא"כ במילה ולולב שניתן לדחות וה"נ מסקינן כו':
נ"ב צ"ע דבלולב לא ניתן לדחות כלל אף ביום ראשון רק טלטול שהוא שבות בעלמא אבל לא הוצאה דלא קי"ל כר"א דלולב דוחה שבת וא"כ מצות לולב שוה להך דצדקה ונראה דמצות צדקה לא נהגה כלל בשבח דכתיב והכינו את אשר יביאו וגם א"א משום איסור הוצאה ואינו טרוד כלל משא"כ לולב הרי הוא טרוד לקיים המצוה בביתו ומתוך זה שכח והוציאו הוא נקרא טועה בדבר מצוה ודו"ק: