קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
שבת · דף קמא:
אמר רבא תינוק חי וכיס תלוי לו בצוארו חייב על הכיס תינוק מת וכיס תלוי לו על צוארו פטור ופרש"י ותוספת דלהכי פטור אף על הכיס דאגב מרריה מבטיל ליה לגבי תינוק ולא חשיב ליה ההיא שעתא ולענ"ד צ"ע כיון שהוא דבר חשוב וכי מבטל ליה מאי הוי וכי משום מרריה בטל הוא מחשיבותיה כיון שהוא חשוב לכל העולם וכשר להצניע וגם לו הוא חשוב תמיד היאך יבטל ההיא שעתא וגם כיון שא"צ לתינוק למה יהא בטל לגביה השתא תינוק חי שצריך הוא להשתעשע לא בטיל לגביה כ"ש מת ומ"ש עוד התוס' משום דלא הוי כדרך המוציאין ג"כ צ"ע ולולא דבריהם י"ל בפשיטות דכיס הזה התלוי בצואר תינוק המת שהוציאו לקוברו דבהכי איירי דהא מש"ה יפטור על התינוק לר"ש דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא. ואם כן הכיס אסו' בהנאה כדאיתא בהדיא בסנהדרין (דף מח) היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על האחרים להצילן בד"א שלא נגעו במטה אבל נגעו במטה אסורין תרגמא עולה במטה הנקברת עמו דמחלפא בתכריכי המת וכ"ש הכיס הזה שהיה על צואר התינוק בחייו ולא הסירו ממנו והוציאו לקוברו והכיס עליו דבטל לגביה ונאסר בהנאה משום הך גופא ועגמת נפש וכן מבואר ביבמות גבי איצטלא דפרסוה אמתנא וקניא מיתנא ואסור בהנאה ואפילו לפי שעה ואם כן גם הוצאת הכיס הוי מלאכה שאין צריך לגופה דמה צריך לכיס שהוא אסור בהנאה ומסתמא דינו בקבורה כמו תכריכי המת ודינו כמו המת לכל דבריו ופטור עליו כמו על המת לר"ש. וזה לענ"ד ברור ואמת. ומכאן ראיה לדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שכתבו טעמא דאסור כלים שזרקו על המת שלא יתחלפו בתכריכין והקשה הל"מ דלא אמרו בגמרא תרגמא עולא במטה הנקברת דמיחלפא כו' אלא לאביי ע"ש בסנהדרין ואין זה קושיא ומכאן ראיה דטעמא דמיחלפא קיימא גם אליבא דרבא ודו"ק:
ריש פרק חבית בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן אם יצאו מעצמן כו' סובר רבי יוחנן דפליגי בכל פירות אפילו דקיימי לאוכלין ורבנן סברי אם יצאו מעצמן אסורים נראה דר' יוחנן לטעמיה דאמר בביצה טעמא דביצה שנולדה ביום טוב משום משקין שזבו ולא מפליג בשום משקין ואפי' בביצה דלאו משקה היא כלל משום דמיכסי וכולה חדא גזירה היא עיין במה שכתבתי במסכת ביצה והארכתי שמה יותר מעט: