קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
שבת · דף סא.
ולא בתפלין אמר רב ספרא כו' ואיכא דמתני לה אסיפא ואם יצא אינו חייב חטאת. אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמ"ד שבת זמן תפלין הוא אלא אפי' למ"ד שבת לאו זמן תפלין אינו חייב חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא וקשה מאי קמ"ל הא משנה שלימה שנינו ריש המוצא תפלין מכניסן זוג זוג ור"ג אומר שנים שנים ובגמרא דכ"ע אית להו דרב שמואל בר יצחק והכא בשבת זמן תפלין קמפלגי דת"ק סבר שבת זמן תפלין הוא ור"ג סבר שבת לאו זמן תפלין היא ופיר"שי ת"ק סבר שבת, זמן תפלין ומשום הצלה לא משרו כו' וכ"ש כיון דזמן תפלין הוא ואיכא בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עליו כמשוי. ר"ג סבר לאו זמן תפלין הוא והיינו טעמא דשרי ליה רבנן להצלה משום דתכשיט הוא הלכך כו' ושקלו וטרי בפלוגתתם ומסקי אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא פיר"שי בשבת זמן תפלין ולאו זמ"ת הוא דקמיפלגי אלמא דלר"ג התירו ב' זוגות משום דשבת לאו זמן תפלין ואי ס"ד דלמ"ד לאו זמן תפלין איכא חיוב חטאת לא הוו מתירין משום הצלה ויש לתרץ דשם מכוונין בהדיא להצלה ולא למצוה וליכא בל תוסיף דשלא בזמנו בעי כוונה לכ"ע כמבואר בר"ה (דף כח ע"ב) ובעירובין שם דמקשה אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה וכיון דליכא בל תוסיף שרי להציל אפי' ב' זוגות דרך מלבוש לר"ג אבל ביוצא מביתו בתפלין שלבש לשם מצוה במתכוין והוה אמינא דעובר על בל תוסיף וא"כ ממילא הוי משאוי לענין שבת כמבואר שם בעירובין דאיסור בל תוסיף משוי להו כמשאוי דלהכי לא שרי להו ת"ק רק זוג אחד ועבר בבל תוסיף דבזמנו לא בעי כוונה. וה"נ למ"ד לאו זמן תפלין כשמכוין למצוה עבר בבל תוסיף כמו הישן בשמיני בסוכה כשמתכוין למצוה וקמ"ל רב ספרא דאפ"ה אין חיוב חטאת אם יצא בשוגג כיון דגם במזיד יש היתר דרך מלבוש אין השגגה מביאתו לידי חטאת שאלו ידע לא היה מכוין למצוה והיה מותר. וטובא קמ"ל ולדברי הפוסקים הסוברים דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין היינו דאין חיוב בתפילין אבל איסורא ליכא ג"כ יש לומר דהיא גופא קמ"ל דאף במכוין ליכא בל תוסיף ודו"ק:
ועפי"ז יש לתרץ הא דתני דבי ר' ישמעאל לעיל (דף יב) יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה מאי טעמא כיון דאמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש כו' והקשה ב"י וט"ז סי' רנ"ב הא אף בשבת אין חיוב חטאת א"כ סמוך לחשיכ' הוי גזירה לגזירה ולמה לן טעמא אחרינא ויש לתרץ כיון דמבעוד יום לבשן למצוה לא פקע כוונתו למצוה אף משתחשך ואם ישכח ויצא גם בלילה איכא בל תוסיף בשוגג. ונהי דחיוב חטאת ליכא כיון דבמזיד אית ליה התירא. אבל שגגת איסור בל תוסיף מיהא איכא קמ"ל דאפ"ה שרי ולא חיישינן כיון דאסור בהיסח הדעת כמ"ש בגמרא ודו"ק: