אור ברסלב

קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין

שבת · דף ס:

דף ס.

ביו"ט לישתרי אלמה תנן משלחין כו' אבל לא סנדל המסומר כו' בשב' מ"ט דאיכ' כנופי' בי"ט נמי איכא כנופיא כו' ואפי' לר' חנניא בן עקביא דאמר. לא אסרו אלא בירדן ובספינה. וכמעשה שהיה ה"מ ירדן דשאני משאר נהרות אבל שבת וי"ט כי הדדי נינהו. ופיר"שי ירדן שאני משאר נהרות בין ברוחב בין בעומק וקשה לפענ"ד דאטו שבת וי"ט שוין ממש הא כמה חילוקים יש ביניהם וחומר כרת ומיתה בשבת משא"כ ביו"ט ולענין אוכל נפש שמסיים בגמ' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואיזה שנוי היא בין ירדן לשאר נהרות אם מפני הרוחב והעומק אין זה מנכר כלל ובירדן גופיה אין כל המקומות שוין ולא היה א"כ לאסור אלא במקום המאורע מפני שנוי העומק והרוחב. והא אין בזה שנוי שם כלל. אידי ואידי נהרא מקרי. ומה טעם שלא לגזור רק בירדן גם תימא כיון שאין הלכה כר"ח בן עקביא למה ליה לאוקמי אליביה ולפענ"ד היה נראה להמתיק בזה דרחב"ע לשיטתו אזיל דאיתא לקמן במשנה (דף פג ע"ב) מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים ובגמ' תנא חנניא אומר נלמד משק מה שק מטלטל מלא וריקן אף כל מלא וריקן לאפוקי ספינה כו' מאי בינייהו א"ב כו' אי נמי ספינת הירדן למ"ד אניה בלב ים הא נמי אניה בלב ים היא למ"ד מטלטלת מלא וריקן הא נמי מטלטלת מלא וריקן דאר"ח בן עקביא מפני מה אמרו ספינת הירדן טמאה מפני שטוענין אותה ביבשה ומורידין אותה למים. א"כ טעם הגון הוא לחנניא בן עקביא לחלק בין ספינת הירדן שהיא מקבלת טומאה ויש לחוש שמא יש מת בקרקעית המים והספינה מאהלת עליו ונטמאת. ומטמאה המי חטאת ג"כ. אבל שאר ספינות אין מקבלין טומאה וחוצצין בפני הטומאה והספינה גופא יש לבודקה וכיון שיש לחלק ולא לגזור בשאר נהרות אפי' בספינה דומיא דמעשה שהיה לפיכך לא גזרו שוב באופן אחר ועוד דגם בשאר עניינים כגון בגשר וכי האי גוונא יש לחלק ביניהם לספינת הירדן וכמ"ש וז"ש הני מילי ירדן דשאני משאר נהרות:

ובזה א"ש פסקי הרמב"ם דלכאורה קשיין אהדדי וכבר הקשה כן הכ"מ על מה שפסק פי"ב מהל' שאר אבות הטומאה (ה"ג) הנושא את המדרס מותר לו לישא עמו תרומה כאחד הואיל כו' אבל לא את הקודש אעפ"י שלא נגע בו מעשה שהי' כו' וקשה דהא בחגיגה (דף כ"ב ע"ב). על המשנה דהנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש אמרינן קודש מ"ט לא משום מעשה שהיה דאמר רב יהודא אמר שמואל כו' א"ה תרומה נמי הא מני רח"בע היא דתניא לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם כו' אחד ירדן ואחד שאר נהרות ר' חנניא בן עקביא אומר. לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה. ובפ"י מהלכות פרה פסק הרמב"ם כת"ק דחב"ע והיאך פסק כאן כרחב"ע דלא אסרו אלא כמעשה שהיה בקודש אבל לא בתרומה ונדחק בכ"מ לתרץ ולפי מ"ש אתי שפיר דלעולם מדסתים לן במתניתין דחומר בקודש דהנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש ומוקמינן בגמרא משום מעשה שהיה וכרחב"ע אלמא דסברת ר' חנניא בן עקביא אמיתית ונקטינן להלכתא כסברתו. ואפ"ה אין זה ענין לפסוק כרחב"ע בדין העברת מי חטאת. אלא כת"ק דרחב"ע. דהתם לא שייך לדידן סברתו לחלק בין ירדן לשאר נהרות כמו שאין לחלק בין יו"ט לשבת דרחב"ע אזיל לשיטתיה דסבר ספינת הירדן טמאה ואינה חוצצת בפני הטומאה וגם מביאה את הטומאה ושייך למגזר בירדן טפי משאר נהרות אבל אנן הא קיי"ל בהך דינא דלא כרחב"ע אלא כסתם מתני' דמנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים וכל הספינות טהורות ואפי' ספינת הירדן וספינה של חרס וכן פסק הרמב"ם פי"ח מהל' כלים (הלכה ט) דכל הספינות טהורות בין של עץ בין של חרס בין קטנה בין גדולה וא"כ ממילא כיון דלא ס"ל כהך דרח"בע לא שייך תו למימר בהא דלא גזרו אלא כמעשה שהיה בירדן ולא בשאר נהרות דמאי שנא ודמיא לשבת ויו"ט דרחב"ע גופיה לא אמר אלא משום דשאני ליה ירדן כו' וכמ"ש:

ומש"ה הוצרכו בגמ' כאן לאסוקי ואפי' לר' חנניא בן עקביא כו' משום דנקטינן כסברתו לדינא אלא דאף הוא לא אמר אלא התם דשאני ירדן משאר נהרות אליביה וכמ"ש אבל יו"ט ושבת כי הדדי נינהו דתנן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד אבל חוץ מאוכל נפש. כל המלאכות שאסורות בשבת אסור ביו"ט ואין סברא לחלק ביניהם לענין גזירה זו דכנופיא. כבירדן ואליבא דר"ח בן עקביא אבל בהך דנושא את המדרס טובא יש לחלק ביניהם בין קודש לתרומה מחלקינן שפיר. וכסברת רחב"ע. ודברי הרמב"ם נכונים: ואגב ראיתי להזכיר פה מה שנלפענ"ד עוד בסוגיא זו דחומר בקודש מבתרומה בישוב דברי הרמב"ם שנראין לכאורה תמוהים מאוד כאשר נשאלתי מאת הרב המאוה"ג חריף ובקי מוה' יוסף ני' ראב"ד דק"ק סלוצק וזהו תורף שאלתו שנינו ריש חומר בקודש מבתרומה מטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקודש גמ' בקודש מ"ט לא א"ר אילא מפני שכבידו של כלי חוצץ והא מדסיפא כו' ר' אילא לטעמי' דאמר ר' אילא אמר ר' חנינא בר פפא עשר מעלות שנו כאן רבא אמר מדסיפא הוה משום חציצה רישא לאו משום חציצה. ורישא היינו טעמא גזירה שמא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד כדתנן כו' סבר לה כהא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אחד עשר מעלות שנו כאן מאי איכא בין דרבא לדר' אילא איכא בינייהו סל וגורגותני שמלאן כלים והטבילן למ"ד משום חציצה איכא למ"ד גזירה שמא יטביל כו' סל וגרגותני שאין בפיהם כשפופרת הנוד ליכא: והנה הרמב"ם פסק להדיא בפ"ב מהל'. שאר אבות הטומאה כרבא שכתב וז"ל אחת עשרה מעלות עשו חכמים לקודש ואלו הן יש להטביל כלי בתוך כלי לתרומה אבל לא לקודש שמא יהיה פי הכלי צר ולא יהיה בו כשפופרת הנוד ע"כ. הרי שכתב י"א מעלות וכתב הגזרה שמא יהי' פי הכלי צר כו' ולפי זה הטעם אמרו בגמ' בסל וגרגותני ליכא למיגזר והיאך כתב הרמב"ם ספ"ג מהל' מקוואות בד"א לתרומה אבל לקודש אין מטבילין כלים בתוך כלים כלל ואפי' היה בסל או בקופה וזה כפי טעם ר' אילא. וזה אשר השבתי לו ע"ז: וע"ד תמיהתו בדברי הרמב"ם שסותר עצמו בהלכות מקוואות למ"ש בהלכות שאר אבות הטומאה הקשה לשאול כי לכאורה דברי הרמב"ם תמוהים לכאורה והיה נראה לכאורה דאף דפוסק טעמא דרבא ומשום גזירה אפ"ה בהא דסל וגרגותני ס"ל דאין מטבילין בהם משום לא פלוג רבנן וכדאשכחן בשבת בפ"ק (דף יב) גבי הא דלא יקרא לאור הנר דאמר רבה אפי' גבוה שתי קומות ואפי' שתי מרדעות ואפי' עשרה בתים זו ע"ג זו ובפרק שואל (דף קמט) גבי אין רואין במראה כולה סוגיא שם מייתי פלוגתא דתנאי ואמוראי בהך סברא ואמרו שם הא דרבה תנאי ולהלכה קיי"ל שם ככולהו אמוראי דמחמרי ולא מחלקינן בגזירה דרבנן ולהכי אף שמנה הרמב"ם אחת עשרה מעלות כרבא מ"מ בהא ס"ל דאין מטבילין ומשום לא פלוג:

אולם אחר העיון אמרה נפשי בישוב דברי הרמב"ם דבר נאה ומתקבל דלכאורה קשה בדברי הגמ'. דאמר איכא בינייהו כו' למ"ד משום גזירה כו' סל וגרגותני שאין בפיהם כשפופרת הנוד ליכא. דמה לנו להך דליכא סל וגרגותני שפיהם צר. הא אף אי איכא סל וגרגותני שאין בפיה' כשפופר' הנוד אפ"ה מטבילין בהם דהא אשכחן דאף אם הטביל בהם ופיהם למעלה מן המים אפ"ה סלקא טבילה לכלים שבתוכן וכמו שכתב הכ"מ בשם הר"ש על דברי הרמב"ם בהלכות מקוואות פ"ו (הלכה ח) השידה כו' אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפופרת הנוד ואם היה שק או קופה מטבילין בהם וכתב ע"ז הכ"מ וז"ל וכן בסל וגרגותני לא בעינן שיתערבו המים דרך פיו אלא אפי' אין מתערבין רק דרך הנקבים שבתוכו כו' כיון דמלא נקבים ואין מחזיק כלל כו' הרי בהדיא דסל וגרגותני לא אכפת לן אם יש בהן כשפופרת הנוד או לא ועוד קשה לכאורה הא דאמרינן בגמ' ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא סל וגרגותני שמלאן כלים והטבילן טהורין ומקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה. דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא ומה ראי' היא זו מנ"ל דרבא איירי בקודש דהא בימי רבא לא היה קודש כלל ודלמא בחולין איירי רבא וגם בברייתא דמייתי שם איתא להדיא בין לקודש בין לתרומה ולמה לא אמר רבא ג"כ הכי וגם צריך להבין חבור ב' הדינים דרבא סל וגרגותני כו' ומקוה שחלקו כו' מה שייכות להני תרי מימרות אהדדי דהא ברישא אשמעינן דלא גזרינן בהו משום כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד וסיפא איירי בדין חבור מקואות דרך נקבים דקים שבתוכן ומה שייכות זה לזה:

ע"כ נלפע"ד דלהרמב"ם היה גי' אחרת בגמ' והיא הנכונה וגרסתו איכא בינייהו סל וגרגותני למאן דאמר משום חציצה ליכא פי' כיון שהמים מתערבין בהן דרך כל הנקבים שביניהם והמים באין בכולן ליכא בהו טעמא דחציצה כלל ולמ"ד גזירה שמא יטביל כו' סל וגרגותני נמי פי' דלא פלוג רבנן בין כלי לכלי דאי אתינן לפלוגי נפליג נמי בין כלים אחרים גדולים ואין שיעור לדבר אלא ע"כ דלא פלוג כלל. א"כ נשמעינה מן הדא דלרבא אין מטבילין אפי' בסל וגרגותני לקודש כלל ולרב אילא מטבילין אפילו לקודש כיון דליכא בהו משום חציצה דהא המים באים בתוכם וכמו דשרינן לאשה שתטבול בבגדיה כשהמים באין בהם. ואהא מייתי שפיר ואזדא רבא לטעמי' דאמר סל וגרגותני שמלאן כלים והטבילן טהורין ואיירי לחולין ואשמעינן רבותא דהנקבים שבתוכן דינן כמו ניקב הפה כשפופרת הנוד ואף אם פיהם למעלה מן המים מותר להטביל כלים בתוכן כיון שהמים באים דרך הנקבים הוי חבור למקוה ואשמעינן גם כן בסיפא דדוקא למקוה שלם הוי חבור אבל במקוה שחלקו בסל וגרגותני דע"י הנקבים אנו באים לעשותן מקוה לא הוי מקוה עד דאיכא כשפופרת הנוד במקום אחד וכמ"ש הש"ע ביו"ד (סי' רא סנ"ב) בשם הראבי"ה והפוסקים בטעם הדבר ומייתי ראיה מהך דרבא דטעמא דדינא דכלי בתוך כלי לקדשים לא משום חציצה אלא משום גזירה דחבור מקואות וגזרה קיימא ודאי בכל הכלים ולזה אשמעינן רבא דזולת הגזירה והיינו בחולין שלא גזרו הוי חבור דרך הנקבים אבל לא הוי חבור להכשיר מקוה שחלקו אבל אי ס"ד כטעמא דרב אילא דעיקר חששא משום חציצה א"כ בסל וגרגותני ליכא הך חששא כלל וזה שמשמיענו דאפי' לקדשים טהור דלא הוי חציצה ליכא שייכות כלל הך דינא עם סיפא דמקוה שחלקו והדר מייתי תנאי דת"ק סבר כר' אילא דטעמא משום חציצה ובסל וגרגותני ליכא האי טעמא וטהורין בין לקודש בין לתרומה ואבא שאול סבר כרבא דטעמא משום גזירה ושייך בכל הכלים. וכמ"ש וא"כ הלכה כרבא וכאבא שאול ואתו פסקי הרמב"ם בפשיטות ומדוקדק בלשונו ז"ל שכתב ואפי' בשק וקופה פי' שמלאין נקבים אפ"ה לא פלוג רבנן ואין מטבילין בהם שלא חילקו בכלים ולא כתב סל וגרגותני כלשון הגמ' רק שק וקופה ויש ג"כ שקין שפיהן צר ואם היתה כוונתו מפני גדלן ורחבן היה לו לפרש א"ו ברור מפני היותן מלאים נקבים ומטבילין בהם מהאי טעמא אף כשפיהן למעלה מן המים כמ"ש לעיל בשם הכ"מ ואפ"ה לקודש לא עדיף הך חבור דע"י נקבים קטנים מחבור דכשפופרת הנוד דגזרו בהו רבנן זהו הנראה לפענ"ד נכון מאוד בישוב דברי הרמב"ם ז"ל ואין בהם סתירה כלל:

וראי' ברורה לדברי מצאתי בדברי הירושלמי חגיגה ר"פ הנ"ל דמייתי שם ברייתא דאבא שאול אומר אף בתרומה אין מטבילין אלא סל וגרגותני בלבד פי' אבל שאר כלים אין מטבילין אף לתרומה משום חציצה ואמרו שם אבא שאול ור"ש אמרו דבר אחד דתנן האוחז באדם וכלים ומטבילן טמאין כו' ר' שמעון אומר ירפם עד שיבא בהן המים ומייתי הירושלמי דכמו דר"ש אסר לאחוז באדם וכלים להטבילן עד שירפם כדי שלא תהא חציצה ה"נ אבא שאול מחמיר לטבול כלי בתוך כלי כ"א בסל וגרגותני דליכא חציצה כלל הרי ברור ומבואר מדברי הירושלמי דבסל וגרגותני ליכא חששא כלל דחציצה ואפ"ה אסר אבא שאול לקודש משום גזירה וכדרבא והוא מבואר כדברי הרמב"ם וכמ"ש בגמ' למ"ד משום חציצה ליכא. עוד משמע להדיא בירושלמי דאבא שאול פליג על ר' אילא ולא כפיר"שי דאבא שאול כר' אילא דאיתא התם ר' לא בשם ר"י אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו אבא שאול אומר אף בתרומה אין מטבילין אותו אלא סל וגרגותני בלבד ור' לא שבגמ' ירושלמי הוא ר' אילא שבגמ' דידן והוא שאמר בגמ' דילן הטעם מפני שכבדו של כלי חוצץ וגם בירושלמי אמר אם היה דבר טמא כבד כליטרא שהטעם משום חציצה ולפ"ז לא אסר אלא בשאר כלים אבל בסל וגרגותני מותר דליכא בהו משום חציצה וכמ"ש. וכיון שאמרו לקודש אבל לא לתרומה א"כ בתרומה אף בשאר כלים מותר. וע"ז פליג אבא שאול בתרתי דשאר כלים שאסורין משום חציצה אף בתרומה אין מטבילין אלא סל וגרגותני דליכא משום חציצה אלא חומרא דקודש שאף בסל וגרגותני אין מטבילין שהטעם בהן משום גזירה ומשום גזירה אין לחלק ואף דאנן לא קיי"ל בהא כאבא שאול דירוש' דאסר אף תרומה בשאר כלים אלא כסתמא דש"ס דילן דבתרומה ליכא גזירת חציצה כלל עכ"פ הא מיהא מבואר מדברי הירושלמי לפרש שיטת הש"ס כדברי הרמב"ם דסל וגרגותני ליכא חציצה כלל ואדרבא למ"ד משום חציצה שרי אפי' לקודש ולמ"ד משום גזירה אסור לקודש וכמ"ש ועוד מבואר שם בירושלמי אמר ר' יוחנן הלכה כאבא שאול והיינו כרבא וכן פסק הרמב"ם ודו"ק:

תוכן העניינים

קהלת יעקב (ברוכין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה