קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
שבת · דף כג.
אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים צריכה ב' נרות ומסיק משום חשדא ומנא תימרא דחיישינן לחשדא דתניא אמר ר' שמעון מפני ד' דברים אמרה תורה להניח פיאה בסוף שדהו מפני גזל עניים כו' מכאן נ"ל יישוב נכון למ"ש הרמב"ם רפ"ב מה"ל מתנות עניים (הלכה י"ב) עבר והניח הפיאה בתחלת שדהו או באמצע ה"ז פיאה וצריך שיניח בסוף השדה כשיעור הפיאה הראויה למה שנשאר בשדה אחר שהפריש את הראשונה וכתב עליו הכ"מ משנה בפ"ב דפיאה נותנין פיאה מתחלת השדה ומאמצעה ר"ש אומר ובלבד שיתן בסוף כשיעור, ופסק רבינו כר"ש וצריך טעם למה ואפשר דשבר דלא פליג את"ק אלא מפרש דבריו ואפילו את"ל דר"ש פליג את"ק פסק כר"ש משום דבירושלמי מפרש מילתיה אלמא סבר דהלכה כוותיה והנה מ"ש דלא פליג ר"ש את"ק כבר כתב התוי"ט דבתוספתא לא משמע הכי גם מ"ש משום דבירושלמי מפרש מילתיה אלמא סבר כוותיה. דברי תימה הם וכי לא מפרש בש"ס דברי התנאים שבמשנה דלא הלכתא כוותייהו אבל טעמו נראה ברור מדילפי האמוראים שבכאן רב הונא ורבא מדברי ר' שמעון שאמר מפני ד' דברים כו' ומפני החשד. ש"מ דהלכתא כוותיה. דהא לת"ק אין שום מצוה להניח בסוף אפילו לכתחלה דהא אמרו נותנין ואפי' לכתחלה ולא חיישי לחשדא. וטעמייהו דמפרשי קרא דלא תכלה פאת שדך בקוצרך היינו שהאיסור לא חל עליו בסוף דכל זמן שלא נקצרה כולה יכול עוד לתקן ולהניח. אבל אימתי שירצה יניח ודוק: