אור ברסלב
קהלת יעקב (ברוכין) שבת › דף כא.

קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין

שבת · דף כא.

דף יח:

תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש משום כו' והתנן מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם היו מפקיעין ומהן היו מדליקין הקשו התוס' ד"ה שמחת בית השואבה מאי פריך מהמייני הכהנים הלא היה בהם פשתן ג"כ והוי ככרך דבר שמדליקין ע"ג דבר שאין מדליקין ובשב' הוא דאסור שמא ידלק בעינו אבל במקדש לא שייכא הך גזירה ונראה לר"י דכיון שאין מן הפשתן אלא רביע בטל בשאר המינים והוי כאלו אין בו פשתן כלל וקשה על תירוצם דהא בפירוש בעי אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן שמן כ"ש וידליק מי גזרינן כו' אלמא דאין שיעור לדבר ואפילו בכ"ש שייך טעמא שנמשכין אחר הפתילה ולא אסור אלא משום גזירה וה"ה לענין פתילות דהא הגמרא משוינהו גם לענין זה ומקשה על רבה מדתניא כרך דבר שמדליקין כו' ואם איתא דבפתילו' בעי שיעורא להכשיר הפסול וכדברי התו' לא קשה מידי על רבה דהוא מיירי בשמנים. ובכל שהוא וחוץ מזה נראה דקושיית התוס' מעיקרא ליתא דהא רבא מפרש טעמא דפתילות מפני שהאור מסכסכת בהן ושמנים מפני שאין נמשכין אחר הפתילה ואח"ז סידר הש"ס איבעיא דאביי מהו שיתן לתוכו שמן כ"ש וידליק וכפירש"י דשמן כ"ש הניחן לתוכו ממשיכן לאחר הפתילה ומה"ט נמי כרך דבר שמדליקין כו' מהני להנך פסולי דמתניתין דקאי בגוייהו שהאור נתפס בהן רק מסכסך קצת וע"י מעט פתילה טובה המעורבת בה אינו מסכסך עוד. משא"כ של צמר ושער שאמרו בגמרא לעיל דמש"ה לא חשבינהו תנא דידן משום דצמר מכוץ כוויץ שער אחרוכי מיחריך ופירש"י ואין דולק כלל ואין שלהבת אוחזת בו וא"צ למתני בגוייהו לא מהני ג"כ מה שיש בו קצת פשתן דאפ"ה הצמר כוויץ ואינו דולק וכן בשער ולא דמי להנך שדולקין בל"ז ואגב הפשתן אין האור מסכסך בהן וחלק הפשתן לבד לא סגי להיות במקום פתילה ודו"ק: שם אמר רב הונא שמנים ופתילות שאמרו בהן חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכ' בין בשבת בין בחול אמר רבא מ"ט דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה עיין פרש"י והקשו התוס' מנ"ל לרבא דטעמיה דרב הונא שאין מדליקין בשבת משום שמותר להשתמש לאורה דילמא משום האי טעמא גופיה דאסור בחול משום דכבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת ותירצו דדייק מדפלגינהו בתרתי ולא אמר סתמא אסור להדליק ש"מ שיש טעם אחר לשבת לבד טעם דחול והיינו שמא יטה ואכתי ק"ק על רב הונא גופיה למה ליה לאסור בשבת מפני טעם אחר כיון דבחד טעמא דכבתה זקוק לה סגי בין בחול בין בשבת ודוחק לומר דהיא גופה אשמעינן מלתא אגב אורחיה דמותר להשתמש לאורה דאין זה דרך האמוראים אבל באמת יש נפקותא גדולה לענין הדלקה גופא. דבחול מחוייב לכתחלה להדליק בשמן כשר אם יש לו ולא בפסולים דלמא תכבה וכבתה כו' אבל היכא דאין לו שמן כשר אלא מהנך מינים אטו יבטל המצוה משום שמא תכבה. ודאי מחוייב הוא עכ"פ להדליק מהם אבל בשבת האיסור משום שמא יטה ויבא לידי איסור דאורייתא אינו מדליק כלל אם אין לו מהכשרים וכמו שאסרו בנר ביתו מהאי טעמא אף דשלום ביתו מצוה גדולה היא וקודמת לנר חנוכה כדאמרינן לקמן אפ"ה אסרינן משום גזירה והכי נמי בנר חנוכה:

עכ"פ מבואר דרב הונא ורב חסדא ס"ל מותר, להשתמש לאורה דרב חסדא אמר מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת משום דמותר להשתמש לאורה ומשמיה דרב איתמר דמותר להדליק אפילו בשבת דאסור להשתמש לאורה אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קיבלה. כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן וקבלה אמר אי זכאי גמירנא לשמעתא מעיקרא והא גרסה נ"מ לגירסא דינקותא וקשה דלמה לא שמעה מרב יוסף רביה דמקשה לקמן על שמואל דאמר וכי נר קדושה יש בה כו' ומסיק אלא אמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם ואסור להרצות מעות נגד נר חנוכה וכרב אסי. והיאך אפשר דלא שמיע ליה שמעתא דרב יוסף רביה ודרב יהודה רביה דרביה דאמר משום רב אסי אסור להרצות מעות נגד נר חנוכה וכאלו דבר פשוט הוא והיאך שבק אביי כולהו אמוראי ומימרא דרבוותא עד דשמעה משמיה דר' יוחנן והא ריב"ל הלכה כוותיה נגד ר' יוחנן ואסר ולפענ"ד מזה ראיה לשיטת הרז"ה ז"ל בפירושא דשמעתא שכתב דהני אמוראי דלקמן דווקא בהרצאת מעות אסרי שהוא דבר מגונה ודבר הרשות אבל תשמיש דמצוה כגון לסעודת שבת ולסעודת מצוה מותר להשתמש לאורה לדידהו וכרב הונא ור"ח ולהכי נקטי דווקא הרצאת מעות והרמב"ן ז"ל במלחמות הקשה על דברי הרז"ה ז"ל מדברי הירושלמי דאיתא התם ר' תחליפא שאל לרב חסדא ולא כן אלפון רבי שבת שחלה להיות בחנוכה שאסור לראות מטבע לאור החנוכה הרי אינו שכיח ומוציא את הפתילה פי' שמוכיח מדאסר להדליק בשבת חנוכה בפסולי שמנים אף שאסור לראות אפילו מטבע כנגדה. ע"כ אין הטעם שמא יוציא את הפתילה אלא משום שלא הוצת האור ברוב הדולק ע"ש הרי שמשוה הרצאת מעות לשאר תשמיש דאם כדברי הרז"ה לא קשה מידי ולפענ"ד מהך דירושלמי יש להוכיח כדעת הרז"ה ז"ל דהא חזינן דרב חסדא אוליף שאסור לראות מטבע לאור החנוכה ואפ"ה מצינו לו בגמרא דילן שאסר להדליק בשבת ומפרשינן טעמא משום דמותר להשתמש לאורה. וע"כ ר"ח לא קבל הקושיא שהקשה לו רב תחליפא ומחלק בין איסור הרצאת מעות לשאר תשמישין שיש בהן מצוה:

ועפ"ז ארווח לן מאי דקשיא להו להתוס' והרא"ש לקמן (דף כב ב) דלאחר שמסיק בפלוגתא דרב ושמואל דרב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין ופליגי אמוראי בטעמא דרב חד אמר משום בזוי מצוה ולפ"ז לא אסר רק בקינסא ואפ"ה מתיר שמואל וחד אמר משום אכחושי מצוה ואפילו משרגא לשרגא נמי אסר רב ואמר אביי דרבה נהג בהא כרב ואותבינן למ"ד משום ביזוי מצוה ואפי' בקינסא מתיר שמואל. ומתרץ לה רבה. ולמ"ד משום אכחושי מצוה מסקינן בקושיא ע"ש בסוגיא ובתר הכי בעי בגמרא מאי הוי עלה אי מותר להדליק מנר לנר או לא והקשו בתוס' תימא הא לכאורה משמע הלכה כשמואל דהא רבה עביד כותיה וא"כ קינסא נמי שרי דהא ע"כ בקינסא פליגי ובבזוי מצוה דהא מאן דמפרש טעמא דרב משום אכחושי מצוה איתותב וכתבו דצ"ל שאינו תופס דברי רבה עיקר וכ"כ הרא"ש וזה תימא למה דהא בכל דוכתא קיי"ל מעשה רב. ומכ"ש שנראה דגם אביי הכי ס"ל ועוד תירץ הריב"ם דמיבעיא ליה אליבא דשמואל דהלכתא כוותיה ונהי דפליגי בביזוי מצוה דלמא הנחה עושה מצוה. ומנר לנר נמי איכא ביזוי מצוה ואסר רב. דווקא בהא מתיר שמואל אבל בקינסא אסר וזה מבואר שדוחק לומר דשמואל פליג מנר לנר אף דהוי ביזוי מצוה ומודה בקינסא כיון דחד טעמא הוא בשלמא למ"ד משום אכחושי מצוה יש לחלק בהכי ועוד יש תירוץ אחר ברא"ש ודוחק ע"ש. ולפי מ"ש לא קשה מידי דהנה לשמואל חזינן בהדיא דסובר אפי' בתשמיש חול מותר להשתמש לאורה שאמר וכי נר קדושה יש בה ומותר להרצות מעות ואפי' רב יוסף שהקשה לו וחסר להרצות מעות תשמיש דמצוה מתיר ג"כ וכמו שכתבתי מדלא קבלה אביי מיניה עד שאמרו לו רבנן בזקנותו משמיה דר' יוחנן וה"ה רבה ע"כ מתיר להשתמש לאורה בתשמיש מצוה דהא אביי נתגדל אצל רבה ולא קבלה מיניה ומש"ה ס"ל לרבה מדליקין מנר לנר ולא חיישינן לבזוי מצוה וכשמואל אבל אנן לא קיי"ל כהני אמוראי דמתירין להשתמש לאורה. רק לענין פירושא דשמעתא נראין דברי הרז"ה. אבל לפסק הלכה כבר כתב הרמב"ן במלחמות דאפי' לפי' בעל המאור אסור להשתמש לאורה כרב ור' יוחנן ור' ירמיה והעיקר ראי' דאביי קיבלה בסוף והיתה חביבה עליו ואמר דלא זכה כו' ולפיכך מיבעי לן מאי הוה עלה דמרבה ושמואל אין ראי' להתיר מנר לנר דאינהו לטעמייהו דמתירין להשתמש לאורה אבל לדידן דקיי"ל אסור נקטינן כרב ואסור משום בזוי מצוה ומיבעי לן דילמא גם מנר לנר ממש יש ביזוי מצוה אי הנחה עושה מצוה ומסקינן דהדלקה עושה מצוה ומשרג' לשרגא מותר אבל בקינס' אסור וכדעת הרי"ף והרא"ש ולא כבעל התרומות שפסק דאפילו בקינסא מותר עיין רא"ש ואסור להשתמש לאור נר חנוכה אפילו תשמיש דמצוה מדבעינן מאי הוי עלה וכמ"ש דהיינו משום דהלכה שאסור להשתמש לאורה נקטינן דאין מדליקין מנר לנר משום ביזוי מצוה:

אלא שקשה דלכאורה נראה מדברי רבא על הברייתא דבשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו ואמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה מאי קמ"ל דצריך נר אחרת פשיטא. וכן הא דאמר ואי איכא מדורה לא צריך ואמאי הא הנר על שולחנו הוא וע"כ משתמש הוא נגדה לאורה דרחוק הוא מן המדורה. אלא משמע דס"ל לרבא דאין אסור להשתמש לאורה. רק דאפ"ה צריך נר אחרת משום היכר כיון שמונחת על שולחנו וי"ל דרבא קאי אליבא דכ"ע ומפרש הברייתא מניחה על שולחנו ודיו דלכ"ע אין הפירוש שדי לו בנר שעל השולחן רק לכ"ע צריך נר אחרת כו' ואפי' לרב הונא ולרב חסדא וכמו שפירש רבא לעיל דברי רב הונא וכ"כ הרז"ה דדינא דרבא אליבא דכ"ע וכן משמע מפיר"שי ד"ה ואי איכא מדורה לא צריך ודו"ק:

תוכן העניינים

קהלת יעקב (ברוכין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה