קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
פסחים · דף נה.
והתניא ר' יהודה אומר המנכש בשלשה עשר ונעקרה בידו שותלה במקום הטיט ואין שותלה במקום הגריד בשלשה עשר אין בארבעה עשר לא מכדי שמעינן ליה לר' יהודה דאמר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת כו' מכאן נ"ל ראיה לענין תבואה שנזרעה בקרקע קודם פסח והתליע בקרקע מליחות הארץ שאין בהם חשש חימוץ דהא הכא כששתלה אפי' בשלשה עשר אפשר שלא תקלוט עד אחר שיכנס ט"ו ומכ"ש לפי מאי דבעי למימר לקמן ואי ס"ד ארבע' עשר מותר בעשיית מלאכה למה לי שלשה עשר והאיכא ארביסר וחמיסר כו' ועד ג' אפשר שלא תקלוט ויוכל להיות שלא תקלוט עד יום י"ו ואם איתא דליחות הארץ מחמיץ הא נאסר מחמת חמץ שנתחמץ בקרקע בפסח אלא משמע דלא נאסר כלל מליחות הארץ. ואף שהתליע וצמח אין מזה ראיה לחמוצן דהא אף פירות דלא שייך בהו חימוץ מתליעים וצומחים ומ"ש דגן שיהיה זה סימן חימוץ ועוד ראיה ממסכת מנחות (דף ס"ט) דבעי רבא בר רב חנן חיטין שזרען בקרקע עומר מתירן או אין עומר מתירן היכי דמי אי דאשרוש תנינא אי דלא אשרוש חנינא דתנן כו' לא צריכא דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומר ואתי עומר וחליף עלייהו וקא מבעי ליה מהו לנקוטי ומיכל מנייהו כמאן דשדו בכדא דמו ושרינהו עומר או דלמא בטיל להו לגבי ארעא ואם איתא דליחות הארץ מחמיץ היאך מותר למיכל מינייהו הא כיון ששהו בקרקע ודאי התליעו אלא משמע דאין חשש חימוץ מלחות הארץ וכעין שכתב הרשב"א בתשובה (ס' ע') דהדבר קרוב שאין בזה חימוץ אלא עיפוש והפסד ולא חמץ נוקשה וצא ולמד מן הראשונים שהיו לפנינו שלא שמענו שיהא אדם נוהג בישראל לפנות אוצרות חטים ושעורים ולפנות בורות בפסח שחטים שבקרקעות עיפוש והפסד הם שמקבלים ולא חימוץ ע"כ ובאמת הדבר ידוע שכן דרך התבואה קודם שתשרש מתלעת תחלה ומוציאה כעין שרשים ואח"כ משרשת בארץ וכעין ששנינו במס' כלאים פ"ב (משנה ג) היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים ימתין לה עד שתתליע ויופך ומפרש בירושלמי עד כמה מתלעת עד שתהא בארץ ג' ימים במקום הטיט כו' וכתב הרא"ש בארץ שהיא לחה מתפשטים הימנה שרשים דקים אדומים כתולעת וכשהופכין אותה אח"כ במחרישה מתים השרשים ושוב אינם גדלים ע"כ. וכיון שכן יהיה אסור לזרוע ב' או ג' ימים קודם הפסח או בפסח קודם שנשתרש א"ו דאין בזה שמתליע מלחות הארץ משום חימוץ:
והיה נראה לענ"ד לפרש הא דתנן במס' מנחות (דף פה ע"ב) לענין חטים של מנחות ואם התליע פסול ובגמרא תנו רבנן סולת שהתליעה רובה פסולה וחטין שהתליעו רובן פסולות בעי רבי ירמיה ברוב חטה או ברוב סאה תיקו ולכאורה הענין תמוה איך שייך שימצא תולעים ברובם וע"כ הפירוש שנחסר מהן ע"י מאכל תולעת ובעי ר' ירמיה ברוב חטה פי' ברוב כל חטה וחטה ואם לא נאכל רוב כל אחד כשר ותימה אמאי הקריבהו נא לפחתך גו' והרמב"ם בחבורו נראה שמפרש ברוב חטה אחת. וגם לפי פי' זה תמוה מאוד דאמאי פסול בכל החטים אם נחסר מאחת ע"י מאכל תולעים וגם מאיזה סברא היה אפשר לחלק בין סולת לחטים דאיצטריכא ברייתא להשמיענו סולת שהתליעה וחטין שהתליעו ואולי יש לפרש לשון התליעו על הדרך שאמרו שם בכלאים עד שתתליע ויופך פי' שצמחה ואשמעינן בברייתא סולת שהתליעה כו' ואפי' חטין שהתליעו ג"כ פסולות ואע"פ שעומדות להיות נכתשות עוד ויוסר קליפתן מ"מ כיון שהיה בהם מום אסורות. ור' ירמיה בעי דלמא בעינן ברוב כל חטה וחטה דוקא דהא אין בהם משום מיאוס ולדברי הרמב"ם איבעי ליה דלמא כיון שהתליעה אחת ניכר שנתקלקלו כולם ונתלחלח עד שצומח ולפ"ז גם מכאן ראיה שאין בהם משום חשש חימוץ דהא כל המנחות באות מצה ותיפוק ליה שפסול משום חמץ אלא ודאי משמע שאין בהם משום חימוץ: