אור ברסלב
קהלת יעקב (ברוכין) פסחים › דף מח.

קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין

פסחים · דף מח.

דף מז:

אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ואזהרתיה מהכא ואשיריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלהיכם. קשה לילקי נמי משום הזיד במעילה כגון עצים של בדק הבית דמועלין בשריפתן כדאיתא לעיל (דף כ"ז) והלא מעל המסיק: שם אמר רמי בר תמא הא דרב חסדא ורבה מחלוקת דר' אליעזר ור' יהושע היא דר"א סבר אמרינן הואיל פרש"י הואיל ואי בעי לא מפריש חדא לחלה אלא בוצע מכל חדא וחדא ואיכא למימר בכל חדא חזיא ליה ומותר לאפותה ור"י סבר לא אמרי' הואיל. וקשה אף דסבר ר"א הואיל מאי מהני לי' לכתחל' הא הואיל לא נאמר בשום מקום אלא לשלא יהיה אסור דאורייתא ואינו לוקה אבל מדרבנן מיהא אסור וכדמוכח להדיא בפלוגתא דרב חסדא ורבה לעיל דא"ל רבה לרב חסדא לדידך כו'. לכן נראה דהגמרא דילן והירושלמי בחדא שיטתא מפרשי דבירושלמי מפרש טעמא דר"א משום הערמה פי' דאע"פ שיפריש אח"כ אחת לחלה מותר לאפותן כולן שבשעת האפיה מערים על כל אתת ואומר זו אני רוצה לאכול וזו אני רוצה לאכול ואמרו שם וכשהוא רודה משייר אתת דהירושלמי מפרש מה שאמר ר"א לא תקרא לה שם עד שתאפה פי' שלאחר האפיה אינו רודה רק מניחה בתנור והיא נשרפת מאליה וקאמר בירושלמי ר' בון בר חייא בעי מחלפא שיטתי' דר"א תמן אמר אסור להערים והכא הוא אמר מותר להערים פי' דתניא בברייתא הובאה בגמרא דידן פ' משילין (דף ל"ז) אותו ואת בנו שנפלו לבור ר' אלעזר אומ' מעלה את הראשון ע"מ לשוחטו ושוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו כדי שלא ימות ר' יהושע אומר מעלה את הראשון ע"מ לשוחטו ואינו שוחטו וחוזר ומערים ומעלה השני וזה שמקשה דר"א מחליף שטתי' דהתם אמר אסור להערים וכאן אמר מותר להערים ומשני הכא משום בל יראה ובל ימצא תמן מה אית לך ומקשה מחלפא שטתיה דר"י תמן אמר מותר להערים וכאן אמר אסור להערים אמר ר' אדי כאן שבות וכאן חיוב חטאת. וגם בירושלמי תימא דשם אסר ר"א להערים אפי' בשבות וכאן מתיר להערים בדאורייתא איך שייך הערמה באיסור דאורייתא הא הערמה אינה רק מדרבנן וכי יתירו רבנן איסור דאורייתא אלא על כרחך אוקימתא דגמרא דילן ודירושלמי חדא הוא דר"א סבר אמרינן הואיל ולפיכך אינו רק איסור דרבנן ולכן מותר להערים בדרבנן משום בל יראה ובל ימצא ובאותו ואת בנו אסור דמה אית לך למימר התם שיבוא לידי איסור אם לא יתירו לו. ור' יהושע סבר לא אמרי' הואיל וא"כ הוה לי' איסור דאורייתא ובדאורייתא בודאי לא שרי הערמה: שם רבי אומר הלכה כר"א ק"ק לפרש"י ז"ל במסקנא דטעמא דר"א דעובר עליו משום דטובת הנאה חמון ע"כ גם רבי סבר טובת הנאה ממון וא"כ בפ"ב דקדושין סוה"פ גבי פלוגתא דטובת הנאה ממון היאך מוקי דרבי סבר טובת הנאה אינו ממון וצ"ע:

שם אמר רב קבא מלוגנאה לפסחא וכן לחלה כו' הרא"ש הביא בשם הר"ר יונה היכא דלש יותר משיעור עשרון חכמי צרפת ז"ל אוסרין העיסה והוא חלק עליהם ע"ש. ולי נראה להביא ראיה שמותר מהא דתניא פרק כל שעה (דף לז) אין אופין פת עבה ביו"ט בפסח דברי ב"ש וב"ה מתירין ומסקינן מאי פת עבה פת מרובה ואמאי קרו לה פת עבה משום דנפישא בלישה מ"ט אי משום דקא טרח טרחא דלא צריך אפי' בשאר יו"ט נמי אין ה"נ והאי תנא ביו"ט של פסת קאי והתם ודאי מיירי בלש יותר מעשרון יחד דלשיעור עשרון לא הוי קרי פת מרובה דהא לא דרכם ללוש פחות משיעור חלה לאפקועי מחלה כדמשמע לקמן דא"ל אביי לרב יוסף כו' חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מפקע לה מחלה. וכן משמע בביצה בסוגיא דגלגל עיסה ובירושלמי ריש פ"ג דתלה אמרינן מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין מפני שאינו יכול לעשות הא אם יכול לעשות לא. הדא אמרה אסור לעשות עיסתו קבין ועוד הא עשרון אחד הוא מאכל אדם בינוני ליום אחד ולא מקרי טרחא דלא צריך. אלא ודאי פת עבה כמשמעו שלש הרבה ביחד ואפ"ה לא אסרינן לה משום חימוץ רק משום טורח יו"ט ולא אשכח גמרא טעמא לאוקמי בפסח דוקא אלמא דאין חילוק בין פסת לשאר יו"ט ודו"ק:

תוכן העניינים

קהלת יעקב (ברוכין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה